ירדן לוינסון (60) נקלעה לעולם הדוגמנות במקרה: "חברה שלי גרה באותו בניין בתל־אביב שבו התגורר הצלם מנחם עוז. יום אחד הוא ראה אותי בחדר המדרגות ואמר שהוא רוצה לצלם אותי. הוא התעקש ובסוף הסכמתי. הצטלמתי וכעבור כמה ימים הוא צלצל ואמר שיש לו עבודה בשבילי, צילומים לחברת גז".
לא היו אז סוכנויות לדוגמנות?
"כמעט ולא. דוגמניות היו משיגות עבודות דרך הצלמים או דרך משרדי פרסום. הצילומים היו מאוד חלטוריסטיים בתקופה ההיא: לא היו סטייליסטית או מעצבת שיער, הייתי צריכה לבוא עם אביזרים מהבית. למזלי, המצלמה אהבה אותי".
לוינסון, ילידת ארצות־הברית שגדלה בירושלים, הפכה לדוגמנית מבוקשת, וזאת, אגב, למרות צלקת שנשאה לאורך לחי שמאל – תולדה של פציעה בגיל תשע. אחד הפרויקטים הבולטים שלה, היא נזכרת, היה תשדיר שירות לעידוד צריכת חלב, "שהיה בעצם אחת הפרסומות הראשונות בטלוויזיה ועורר הרבה סקרנות סביבי", היא מספרת. לעניין התקשורתי בה תרמה גם הזוגיות הארוכה שלה עם המסעדן רפי שאולי, המבוגר ממנה ב־20 שנה.
בשנת 1983 הופיעה בצילום נועז על עטיפת האלבום "רוקד לקול הבנות" של אפרים שמיר ("בזמנו לא חשבתי שזה כזה פרובוקטיבי", היא אומרת). השמועות טענו שהיא גם ההשראה ל"ירדנה היפה" מהשיר "מחכים למשיח" של שלום חנוך, אבל לוינסון מבקשת לא לדבר על כך. בנוסף, ייצגה את ישראל בתחרות יופי אמריקאית שנקראה "הנערה היפה בתבל", וזכתה בתואר סגנית שנייה. אחרי שנפרדה משאולי, סיפרה בראיון השער ב"לאשה", שהחליטה לנסוע לניו־יורק, ללמוד שם. כיום, במבט לאחור, היא אומרת: "אחרי שכתבו עליי בארץ כל כך הרבה, לא תמיד דברים נכונים, וצילמו אותי בכל מקום שאליו הגעתי, נהניתי מהאלמוניות. סוף־סוף יכולתי לחיות את החיים שלי".
בארצות־הברית הכירה את ארנון קדם, נישאה לו וילדה את מאיה (35). עם שובם לארץ צולמה עם בתה לשער נוסף ב"לאשה" ("זה היה וולקאם נהדר"). לוינסון נשארה בארץ כ־13 שנים, שבמהלכן פתחה בית ספר לאיפור ודוגמנות ועסקה בשיווק נדל"ן. היא התגרשה ונישאה בשנית לחבר ילדות, רפי כהן ("לא השף"). כבר 20 שנה שהם גרים בארצות־הברית ("החלטנו לקחת שנת שבתון ולראות איך הולך"), שם גידלו את מאיה ואת מייקל, בנו של כהן מנישואיו הראשונים, וכן את ילדיהם המשותפים, ליה (21) וגל (18). המשפחה מתגוררת באזור פסטורלי בניו־ג'רזי, ובני הזוג מחזיקים ומנהלים שתי מסעדות ים־תיכוניות בשם "מזה" (Mezza). בקרוב, אומרת לוינסון, תיפתח השלישית.
על המעבר לניו יורק: "אחרי שכתבו עליי בארץ כל כך הרבה, לא תמיד דברים נכונים, וצילמו אותי בכל מקום שאליו הגעתי, נהניתי מהאלמוניות. סוף־סוף יכולתי לחיות את החיים שלי"
את מתגעגעת לארץ?
"תמיד. ישראל היא תמיד הבית בשבילי. שתי הבנות שלי גרות כרגע בארץ: מאיה עשתה צבא ונשארה, וכיום היא מטפלת הוליסטית, וליה מסיימת ללמוד במרכז הבין־תחומי ורוצה להישאר. אני מגיעה לפחות פעמיים בשנה".
ולתקופת הזוהר את מתגעגעת?
"לא. כל דבר הוא טוב לזמנו. הפרסום קרה לי בלי שממש רציתי בו, הוא בא ודפק לי בדלת. אגב, לאחרונה הבת הקטנה שלי התחילה לחפש עליי חומר באינטרנט. זה מאוד משעשע אותה".
כשאת באה ארצה, אנשים זרים מזהים אותך?
"כן, לפעמים זה קורה. אנשים חושבים שהם מכירים אותי, ואני עונה: 'כן, אולי גרנו אחד ליד השני'".
- הופעת על שער "לאשה"? אולי יש לך סיפור מעניין שקשור לשער? נשמח לשמוע ממך: laisha@laisha.co.il
- כל שערי "לאשה" מאז 1947 זמינים באתר השערים: laishacovers.ynet.co.il
