לא הרבה יודעים זאת עליי, אבל היום שבו נפרדתי מבעלי היה גם היום שבו נפרדתי מהחברה הכי טובה שלי. נשמע מסקרן, נכון? האם החברה סיפרה לי שבעלי ניהל רומן ונטרתי לה על כך? אולי החברה לא סיפרה לי וזעמתי עליה שלא סיפרה? או שמא היא זו שניהלה רומן עם בעלי! שנייה, נגלה אחרי הפסקת הפרסומות.
ובכן, צר לי לאכזב, אבל כל התשובות הן שלילי מוחלט. יתר על כן, הנישואים שלי כלל לא הסתיימו בגלל בגידה או צד שלישי. אז למה בכל זאת, ביום שבעלי עזב את הבית, גם החברה הכי טובה שלי טרקה סופית את הדלת? שאלה טובה. אבל נחזור קודם לגיל הינקות.
זו לא הייתה רק החברה הכי טובה שלי, זו גם הייתה החברה הכי ותיקה שלי. תמיד אהבנו להכריז שאנחנו מכירות מגיל אפס, אף על פי שזה לא היה מדויק כי היא נולדה חצי שנה לפניי, אבל גרנו בשכנות, ובהחלט אפשר לומר שפזלנו זו לעבר זו עוד מימי הגרבר המופלאים.
בבית הספר נהיינו "החברות הכי טובות" ומאז לא נפרדנו. כלומר, עד שנפרדנו. עשינו יחד את הטיול אחרי הצבא, היא תמכה בי כשאבי נפטר במפתיע לאחר הטיול, אני תמכתי בה כשהיא התמודדה עם משבר גדול משלה וכמובן, שמחנו זו לצד זו בחתונות ובלידות.
היא הייתה מעורה היטב בבעיות שפקדו את נישואיי, וביום שבו סיפרתי לה שבעלי צפוי לעזוב למחרת את הבית, זו הייתה עוד שיחת טלפון מיני רבות. אבל אז קרה משהו מוזר: אחרי שבעלי עזב, כבר באותו ערב כל יתר החברות שלי התקשרו לדרוש לשלומי, והיא פשוט התאיידה. כמה ימים אחרי זה ניסיתי לתפוס אותה, אך שוב ושוב לא היה מענה.
בסוף השארתי לה הודעה. הדבר ההגיוני היחיד שיכולתי לחשוב עליו זה שפקד אותה משבר לא צפוי, ולכן התחננתי שאם זה המצב, רק שתעדכן. הוספתי שהיא אפילו לא חייבת לפרט מה אירע, רק שאוכל להבין איך זה שבאחד הרגעים הכי קשים בחיי, דווקא החברה הכי טובה שלי בחרה להיעלם. לתדהמתי, קיבלתי ממנה הודעה שבה כתבה שאכן בחרה להתנתק משום שאצלי "תמיד יש רגעים קשים".
זה לא שהיא טעתה, כן? בחוצפתי, באמת חוויתי בשנים האלה כמה משברים. הייתי באמת צריכה לוותר על משבר אחד לפחות. אבל, נו. ככה זה כשאת צעירה: את רק חושבת על עצמך.
אבל ציניות בצד. עם השנים הבנתי שאני לא חריגה בנוף. שמעתי על גרושות רבות שעברו חוויה דומה מסיבות מגוונות: אחת מהן באמת גילתה שהחברה שהתנתקה ממנה במפתיע ניהלה רומן עם בעלה, אבל אצל הרוב זה קרה כי החברה ובן הזוג שלה היו חברים טובים גם של הגרוש, והן העדיפו לבחור צד. אחרות הרגישו שכבר אין להן מכנה משותף, והיו גם כאלה, כמו החברה שלי, שהתקשו להכיל. כך או כך, כל הגרושות הנ"ל גילו להפתעתן שראשי התיבות של ח"ן בהסכם הגירושים זה לא רק "חלוקת נכסים", אלא גם "חברה נוטשת".
אין ספק: לגלות בזמן גירושייך שגם החברה הכי טובה שלך החליטה "להתגרש" ממך, זה סבל בל יתואר. בהתחלה התעצבתי, בהמשך נורא כעסתי, אבל בדיוק כמו עם הגרוש שלי, למדתי עם השנים לשים את הזיכרון הכואב בצד ולהתרכז רק בטוב ולסלוח. אז שתדעי לך, ח"ן, שאין לי שום טינה ותמיד אזכור באהבה איך הצלת אותי מלהאכיל עכברוש בסאבוויי של ניו־יורק כי חשבתי שזה סנאי. חסכת לי משבר אחד לפחות.
פורסם לראשונה: 20:10, 19.09.24
