ב־7 באוקטובר ב־7 בבוקר, כשעוד לא ידענו שום דבר, ניר בעלי יצא מהבית. החליף למדים ויצא. מאז, בעצם, הוא במילואים.
הצבא זורם לו בדם. אהבת המולדת היא דבר ממשי עבורו. גם בשנים רגועות הוא עושה לא מעט מילואים ולכאורה אנחנו רגילים, אבל באותם ימים היינו בשוק. פחדתי עד עמקי נשמתי. בשלושת החודשים הראשונים הוא בקושי הגיע ואני בקושי ישנתי. מאז זה השתפר, אבל גם עכשיו הוא בסבבים לא נגמרים.
הוא עורך דין עצמאי, יש לנו בן ושתי בנות, אנחנו באמצע בנייה של בית (שנעצרה לחלוטין, אגב), אבל היה ברור שההתגייסות היא במקום הראשון מבחינתו.
את עוגיות השקדים האלה הוא אוהב במיוחד. בדרך כלל אני מכינה אותן קטנות ושטוחות, אבל לכבוד החג – פנפנתי: הגדלתי אותן וגלגלתי לגלילים יפים.
לאחרונה מלאו לניר 50. כן, למרות שהוא נלחם כאילו שהוא בן 20. ביום ההולדת הוא ביקש שחרור כדי להיות איתנו, אבל יכול להיות שבעצם הוא העדיף לציין את האירוע עם החברים ליחידה. אני מאחלת לו שימשיך כמו שהוא. טוב לדעת שיש כאלה שעושים את זה לא רק כי שולחים אותם, אלא כי זו תחושת השליחות שלהם. אני מאחלת לנו שהוא יהיה איתנו בחג.
עוגיות שקדים לפסח
(צילום ועריכה: שרית נובק )
המרכיבים
- 1 כוס (100 גרם)שקדים טחונים
- 100 גרם חמאה
- 1/2 כוס (100 גרם) סוכר לבן
- 1 כף קמח תפוחי אדמה או קורנפלור
- 2 כפות שמנת מתוקה 38% שומן
ההכנה
1. מחממים מראש את התנור ל־170 מעלות (לא בטורבו). מרפדים תבנית תנור בנייר אפייה.
2. שמים את כל המרכיבים בסיר ומבשלים על להבה נמוכה תוך ערבוב, עד שהחמאה נמסה.
3. יוצקים תלוליות מהתערובת, בכמות של כף, על נייר האפייה (יהיה צורך באפייה בכמה סבבים).
4. אופים כ־8 דקות, עד שהעוגיות מזהיבות מעט אך הן עדיין רכות. מוציאים מהתנור וממתינים דקה.
5. מגלגלים את העוגיות סביב מקל כלשהו - ידית של כף עץ, צינורות נירוסטה ייעודיים או גלילים מנייר אפייה. מניחים לצינון ולהתקשות של העוגיות, ושולפים את המקל.
6. אפשר לאכול את העוגיות כפי שהן, אפשר לזלף עליהן פסי שוקולד או לטבול אותן בשוקולד עד למחצית גובהן. אפשר גם למלא אותן בקרם (ממש לקראת ההגשה, שלא יתרככו). שומרים אותן בקופסה סגורה בטמפרטורת החדר.
