גיליון מספר 1
ינואר 1947
הגיליון הראשון, שפורסם ב־23 בינואר 1947, החזיק ארבעה עמודים בשחור־לבן. הם שולבו ב"ידיעות אחרונות" וניתנו כבונוס לקוראות. וכך נכתב בדבר המערכת הראשון: "אמנם, האישה יש לה חלק בכל שטחי החיים הציבוריים והתרבותיים שלנו. היא יכולה להיות שותפה לבעלה בהתעניינות בכלכלה, בספורט, בשחמט, בספרות ובאמנות וכו'. היא יכולה לקרוא את כל המדורים המיוחדים שלו. אבל, היא מקופחת בכל מה שנוגע לשטחים הממלאים את עולמה המיועד שלה: ניהול ביתה, חינוך ילדים, תפירת שמלותיה וכו'.
"'ידיעות אחרונות לאשה' הוא ניסיון למלא את החסר הזה. להראות לאישה הארצישראלית כיצד לכלכל את ענייניה בתנאים המיוחדים שלה, כיצד לחסוך כסף ובכל זאת לקיים את כל מצוות האופנה, כיצד להזין את בני ביתה בצורה רציונלית וזולה, כיצד למצוא את דרך הביניים המבורכת בין פינוק ילדיה להזנחתם וכו'.
"גם הנערה העברית תמצא ב'ידיעות אחרונות לאשה' חומר שנכתב בשבילה: כיצד להכשיר את השמלה דאשתקד לעונה נוספת על ידי שינויים קטנים שאפשר לה לעשותם בעצמה או על ידי תוספת קישוט שאינה מכבידה על תקציבה, כיצד לשמור על חינה ולהגבירו וכו'.
"נוסף על אלה, ישתדל 'ידיעות אחרונות לאשה' לשקף את תפקידיה ובעיותיה המיוחדים של האישה בקרב הציבור העברי במולדת".
בעמודו הראשון של העיתון, שהחל את חייו לפני כמעט 77 שנים, ביוזמתה ותחת עינה הפקוחה של העורכת האחראית עו"ד חמדה נופך־מוזס, הופיעו מדורים שקנו להם אחיזה בו לאורך שנים: "דמות השבוע", שבאותו גיליון כיכבה בו גולדה מאיר־מאירסון, לימים שרת החוץ וראשת ממשלת ישראל; "הנשים הללו" – מאמר המערכת; מדור הסריגה ו"תחרות צילומי ילדים". בשלושת העמודים הנותרים טופלו נושאים כמו אופנה ("גזרות לשמלה צנועה וזולה"), פינת היופי ("הכל על העור"), בריאות הילד ומטבח ("איך לעשות פשטידה משאריות בשר").
ההצלחה, טפו־טפו, שרתה על העיתון כבר מגיליונו הראשון. נשות טרום המדינה, על כל פעילויותיהן, תפקידיהן ומשימותיהן, שמחו להתייחסות אישית־נשית לצורכיהן ולשאלות שהעסיקו אותן. מחצית השנה לאחר מכן הפך "לאשה" לישות עצמאית והחל להתפרסם כמגזין נפרד, "לאשה – השבועון העממי לבית ולמשפחה".
גיליון מספר 500
אוקטובר 1956 , המחיר: 350 פרוטה
שערי העיתון בלטו אז בצבעי שחור־אדום, ובשער כיכבה מלכת היופי שרה טל. בכתבה שבתוך הגיליון סופר כי מכרה תוך יומיים איגרות מלווה ישראליות בסך 750,000 דולר, וזאת במהלך מסע ברחבי ארצות־הברית. הימים היו ימי מבצע קדש, וחלק ניכר מהגיליון הוקדש לנשים ולמשפחות שבעורף ("צו השעה – התנדבות!", הוכרז גם אז). כתבות נוספות עסקו בהכנות לקראת "מצעד המעות" למען ילדים שנפגעו משיתוק מוחין ולנשים ש"הקדימו את צה"ל בערבה" – ביניהן נח"לאיות בהיאחזות עין־רדיאן, שהפכה לקיבוץ יטבתה. עמוד שלם הוקדש לחתונתם של מלאכי אפרת, קברניט אוניית הדגל "ירושלים" ורותי פייראיזן, שנישאו על הסיפון בנמל חיפה.
גם המדורים הקבועים הופיעו לאורך 20 עמודי העיתון: "סרגי בשעותייך הפנויות"; רומן מתח בהמשכים ("חברה'מנית" מאת ט' לביא) והמדור הפופולרי מאוד "תיבת דואר", שבו נענו שאלות של קוראות בנושאי משפחה, עולם המין ובנות הנעורים. היו גם מבחר מרשמים ("מליחים בשמנת") ועדכונים בענייני אופנה ("פאריס מחליפה את גווניה לפי עונות השנה") ובמדור היופי דווח על שיטה חדשה בארצות־הברית, "פיילינג". ההסבר – "עור ישן הופך לחדש" – מלמד שהכוונה היא לפילינג.
מה לא היה ב־500 הגיליונות הראשונים? רכילות. באותם ימים, ככל הנראה, לא היה נאה לחטט בחייהם של אח"מים והמילה "סלבריטאים" טרם הומצאה.
גיליון מספר 1,000
מאי 1966, המחיר: 1.20 ל"י
שער הצבעוני, בנייר כרומו, הופיעה מלכת היופי הטרייה לאותה שנה, ויויאן דל־ביאנקו, שעם היבחרה קיבלה את השם העברי למהדרין אביבה ישראלי. לוי אשכול היה אז ראש הממשלה ובמדור "מלחשים ש..." נכתב על אשתו, מרים אשכול, כי "קנתה מערכת בגדים חדשה לקראת נסיעתה עם בעלה לסיור באפריקה". באותו מדור כיכב גם זובין מהטה וזכו לאזכור גם פכים קטנים מחוויותיהם של רבקה רז, אריק לביא, אריק איינשטיין, גילה אלמגור וגם ש"י עגנון וח"כ שמעון פרס. באותו גיליון סופר גם כי נכד נולד לבן גוריון.
היו גם כתבות סנסציוניות עם סיפורים מהחיים, כמו זו על פרשת "לוליטה מלוד", שהרתה לאביה החורג; על משפחת החזנים הפופולרית מלבסקי, שהתפרקה בשל סכסוכים פנימיים; ועל נישואי בת אדמו"ר עם בן של אדמו"ר מחצר אחרת. עוד פורסמו כתבות על יחידת הנשים בסקוטלנד יארד ("אין תפקיד בשירות מיוחד זה שאישה אינה יכולה למלאו בדיוק כמו גבר, ולעתים אף יותר טוב") ועל המדעניות־הנערות נאוה רוזנבך ואילת אלמגור, שייצגו את ישראל בכנס מדענים צעירים.
בין המדורים בגיליון: "זו הבעיה שלי", שהציג בעיות חיים מנקודות ההשקפה של שני הצדדים; פרק 335 בסדרה "נשים בעולם הריגול" (והפעם: מאיה ניקוטובה ו"מבצע טהרן"); "בחני את עצמך": האם את שאפתנית?; טיפים לעקרת הבית וכן המדור "עושי הלהיטים", שהציג גיבורי תרבות. באותו שבוע היו אלה שייקה, פולי וגברי, שעליהם נכתב: "יש הקובעים בביטחון, כי 'הגשש החיוור' הצליח, סוף סוף, ליצור דמות של פזמון ישראלי אמיתי".
גיליון מספר 1,500
ינואר 1976, המחיר: 5.00 ל"י
שער הכרומו הופיעה דוגמנית ששמה לא הוזכר, לבושה במקטורן פסים סרוג. הוראות הסריגה הופיעו בתוך העיתון. בשלב זה, לעיתון יש כבר עמוד עם תוכן עניינים, מוספים נפרדים לבית ולבידור וגם הורוסקופ קבוע. מה עוד? תחקיר מיוחד על שימוש מופרז בתרופות; כתבה על עולמם המיוחד של חסידי הגורו מהראג'י בישראל וכתבה על סטודנטיות שעובדות כדיילות ו"מגשימות את חלומותיהן של נערות רבות". בכתבה על "בולמוס הנישואים של הרווקה הישראלית" מספרות בנות 20 ומשהו על הלחץ להתחתן ("בחורות רבות יושבות בבית כשהן אחוזות פאניקה נוראית"). עמוד אחר מוקדש ל"מתירנות נוסח עזה", ובו מסופר על הנורמות המשתנות בקרב תושבות העיר ועל סיפורי אהבה בין צעירות מקומיות לקצינים מישראל.
בין כותבות הטורים האישיים בגיליון: שולמית אלוני וחנה זמר וכן גלילה רון פדר, ששיתפה בחוויותיה כמשפחת אומנה. המדור הוותיק "זו הבעיה שלי" עדיין שם ולצידו מדורים קבועים אהובים אחרים כמו "סיפורים מן החיים" שכתב עו"ד צבי לידסקי, מתכונים (והפעם: אבוקדו) וכן תשבץ. במדור "לבית" ניתנו הוראות ליצירת מחיצה מחבלים ("מקרמה"). לגיליון צורפה חוברת "טלרומן" ובה הסיפור "מרשל מקלאוד חוקר את פרשת המחסל ממקסיקו־סיטי".
ב"מלחשים" כיכבו: מנדי רייס־דייויס האנגלייה שנישאה לרפי שאולי התל־אביבי ועמי ופינצ'י מור. במדור "בידור" פורסמו ראיונות עם שייקה אופיר, עם אילנית שזה עתה ילדה וגם עם טריפונס הקפריסאי, ש"תקע יתד בישראל וזכה להכרה כאמן ישראלי מן השורה הראשונה".
גיליון מספר 2,000
אוגוסט 1985, המחיר: 1,270 שקל (ישן)
על שער כיכבו קארין (11) ונטלי (שמונה) רוט, בנותיהן של זוג ישראלים שעברו לארצות־הברית. הבכורה עשתה קריירה כדוגמנית, הקטנה כונתה "שירלי טמפל החדשה". עוד בגיליון: ריאיון עם גליה אלבין, שהבטיחה להמשיך לנהל את עסקיו של בעלה, מיקי אלבין, שנפל אל מותו במהלך חקירה משטרתית; סיפורה של הפסנתרנית ישראלה מרגלית שנפגשה עם המלך חוסיין; כתבה על בן שרצח את אביו שהתעלל באמו; ריאיון עם צפורה, אשתו של מנהיג ארגון הטרור היהודי, מנחם לבני, שנדון למאסר עולם; כתבה על הטרגדיה של משפחת קנדי ועוד.
במדור "לבית" פורסם שיעור נוסף בקורס המצולם להגנה עצמית ("השתחררות מתפיסת יד").
את מוסף "עד חצות" שהוקדש לבידור ותרבות, פתחה כתבה על הזמרת מדונה ("נשמעת כמו ילדה אך נראית כמו אישה סקסית"). בתשובה לשאלה "הערוץ השני – מה קורה איתו?" הוסבר כי הוקמה ועדה מיוחדת בכנסת לנושא. הופיע גם לוח משדרי הטלוויזיה, ובו הרחבה על אחד המשדרים הפופולריים ביותר: הסרט הערבי של יום שישי. גיבורות התרבות היו עפרה חזה וירדנה ארזי, ובאותו גיליון סופר כי מוטי גלעדי מנסה ליזום פגישת פיוס בין המעריצים של שתיהן.
ב"מלחשים" סופר על נישואיהם של יצחק הרצוג (26), בנו של נשיא המדינה דאז, למיכל (24), בתו של שאול אופק, מי שהיה נספח צה"ל בברזיל. השניים, דווח, הכירו בפקולטה למשפטים והחתונה התקיימה בביתם הפרטי של ההרצוגים בהרצליה פיתוח. עוד סופר במדור על כוכב להקת בנזין, יהודה פוליקר, שמעדיף קריירת סולו ועומד להוציא תקליט של שירים יווניים.
גיליון מספר 2,500
מרץ 1995, המחיר: 8.50 ש"ח
שער כיכבה מלכת היופי של שנת 1989 ניקול הלפרין, שדיברה על האימהות, המשפחה וכתר היופי. היה בו גם ריאיון בלעדי עם גבי גזית, אז כוכב טלוויזיה נערץ, שדיבר בגילוי לב על בנו "הראשון והיחיד", כהגדרתו. בעקבות לידתו עבר גזית בדיקת רקמות להוכחת אבהות. תחת הכותרת "מדוע הם מכים?" פורסם תחקיר על גברים אלימים, גם בקרב אוכלוסייה משכילה ומבוססת. עוד הופיעו כתבות על משפחה שאימצה שתי בנות והביאה לעולם שלישייה; ועל בחורה מבית־שאן שחזרה לראות אחרי עשר שנים בעקבות השתלת קרנית. מה שימח אותה במיוחד? "עכשיו אני יכולה לראות את קרוליין מ'היפים והאמיצים' ולהסכים עם חברותיי שאקי אבני הוא המנחה הכי חתיך בטלוויזיה".
המדור הקבוע של צבי לידסקי ממשיך להופיע בעיתון ולצידו טורים אישיים של אסי דיין וסמדר שיר. מדור האופנה הוקדש למידות גדולות ובמדור האוכל הוגשו מתכונים מהמטבח האיראני. במדור הילדים צוטט מאמר שמצא כי ילדים בכל העולם מתרגשים מאותם סיפורים וקולטים אותם מסרים. וב"עד חצות" הוצג שעשועון היכרות טלוויזיוני חדש, "מתאים לי", שנראה כל כך תמים לעומת תוכניות הריאליטי של היום.
באותו גיליון הופיעו צילומי 20 המועמדות לתחרות מלכת היופי, לקראת הטקס שהיה אמור להיערך שבועיים אחר כך. יאנה קלמן נבחרה בו למלכה ומירי בוהדנה ל"נערת ישראל".
ב"מלחשים" סופר שבאירוע הפרידה ליעקב פרי, ראש השב"כ, העניק לו יצחק רבין חרבות עתיקות. באותו מדור גם נלחש כי אמיר פרי, בנו של אותו יעקב פרי ועורך מוזיקלי ב"קול ישראל" ודנה דבורין, "מלכת הילדים", הם זוג קבוע.
גיליון מספר 3,000
אוקטובר 2004, המחיר: 14.50 ש"ח
אגם רודברג צולמה לשער הגיליון החגיגי, שיצא באותו שבוע באופן חד־פעמי במידות גדולות מהרגיל. רודברג השתתפה גם בפרויקט המרכזי בגיליון, שנקרא "כך היינו": תשע נשים יוצאות דופן סיפרו בו על נקודת המפנה בחייהן, ובהן גם ד"ר ברכה זיסר, חנה לסלאו, מנואלה דבירי, יוכי ברנדס, קורין אלאל ודליה רבין.
מרים נופך־מוזס, העורכת האחראית של "לאשה", נזכרה בפתח הגיליון בראשית ימיה במגזין ובמורשת של ד"ר חמדה נופך־מוזס, מייסדת השבועון, שהייתה אישה פורצת דרך – משפטנית ופמיניסטית שלחמה למען זכויות נשים.
עוד פורסמה בגיליון כתבה בעקבות מחוזות ילדותה של נעמי שמר, ונסקרו עשרה מלונות בוטיק ברחבי העולם ששווים הצצה. היו כמובן מדורים על סקס, אוכל, גידול ילדים ועיצוב וגם על מה שהיה אז עדיין לא ברור מאליו: אינטרנט ("אולי בעתיד הקרוב האינטרנט יהיה נגיש מהטלוויזיה, מהסלולרי ומשלל מכשירים ניידים שצפויים להגיע"). בעמודי האופנה הוכרז כי המלכה החדשה של החורף היא חצאית הטוויד הצמודה. במדור "תמונות מהחיים" התארחה שרי אריסון ו"המכתב שלא נכתב" הוקדש ל"אמא, שהייתה כל כך קשה". ב"מלחשים", שסיכם יותר מ־50 שנות רכילות עברית, סופרו סיפורים קטנים מחייהם של הסלבריטאים הוותיקים, החל בפולה בן גוריון. חלק מהם מופיע במדורי הרכילות גם כיום.
גיליון מספר 3,500
מאי 2014, המחיר: 17 ש"ח
צופית גרנט סיפרה בכתבת השער ("בגדול, אני שמחה בחלקי") על ההתמודדויות בחייה ועל הקריירה שלה. היא הייתה עדיין נשואה אז לאברם גרנט, בנישואים שהתנהלו משני עברי העולם. חנה אזולאי־הספרי סיפרה על משפחתה ועל תפיסת עולמה ("אם את לא עושה סטופ – הפסיביות וההתקרבנות יימשכו דור אחרי דור"). כוכבות אהובות – מנועה תשבי ועד נינט טייב – נזכרו בשערים הראשונים שלהן ב"לאשה", וב"שוקו", המדור להורים לקטנטנים, דיווחו על רשתות של בגדי ילדים מחו"ל שהגיעו לישראל.
במדור הסטייל הופיעו 50 טיפים למראה מטופח במינימום השקעה וגם הטרנדים הצפויים לעונת בגדי הים (הדפסים טרופיים, מנומרים ופרחוניים). עוד הופיעו: המדורים האהובים גם כיום, "לכל אדם יש סיפור", "אשת השבוע", "הכל יחסים" ו"החברות הכי יפות".
שני דברים קופצים לעין בעיון חוזר באותו גיליון, כאילו ניבאו את העתיד: במדור "חדר משלך" סופר על קמפיין שמטרתו להוריד את מספר המאבטחים שחוזרים הביתה עם נשק, כדי להפחית את מספר הנשים שנרצחו מכלים אלה. התקנות שונו אז, כך דיווחנו, אך לצערנו, שיעור הנשים שנרצחו על ידי בני זוגן לא פחת מאז. מצמרר גם להיתקל באייטם שהופיע במדור "בזמנך החופשי": המלצה של ענת בר־לב אפרתי על ספר ששמו "תפילות לחטופות", מאת ג'ניפר קלמנט. הסיפור מתרחש במקסיקו, באזור שבו שולטים ברוני סמים. הגברים עוזבים את הכפר בחיפוש אחר פרנסה והנשים שנשארות מאחור מנסות להגן על בנותיהן, מחביאות אותן ומכערות את מראיהן, כדי שהפושעים לא ירצו לחטוף אותן. סיפור מזמנים ומקומות אחרים, שמעביר אותנו בקפיצת דרך אל ימינו אלה, שכולנו נושאות בהם תפילות לחטופים ולחטופות שלנו, שישובו במהרה.
