אחת מחברות הילדות של תמרה אהרוני, גדלה בבית שבו בכל יום אכלו מאכל קבוע. "אצלי זה בחיים לא יכול לקרות", היא אומרת. "ביום שלישי קציצות, ביום רביעי בולונז, בחמישי קוסקוס? היום בא לי על משהו ומחר אין סיכוי שיבוא לי עליו".
הילדים שלך זורמים עם זה?
"בחיים לא אכין להם מה שאני עצמי לא אוכלת. בזכותם נחשפתי לז'אנר חדש שנקרא 'אוכל של הגן'. יום אחד נורי חזר וביקש אורז עם שעועית לבנה ברוטב אדום כמו בגן. זה היה משהו שעד אז לא הכנתי ולא עלה על דעתי להכין. הוא כל כך התלהב מהתוצאה, שזו הפכה למנה קבועה בבית, שגם נכנסה לספר" (ראו מתכון בהמשך).
אהרוני (36), בלוגרית, מתכונאית, יזמית קולינרית ובתו של השף ישראל אהרוני, חוגגת בימים אלה את צאת הספר המשותף לאביה ולה, "לבשל עם אהרוניס" (הוצאת מודן). כמי שגדלה עם אב שהוא אחד האנשים המפורסמים ביותר בארץ כבר עשרות שנים, היא רגילה להתייחסות אליה כבתו ולהשוואות ביניהם. "יש גם יתרונות וגם חסרונות בלהיות 'בת של' ולעסוק באותו מקצוע", היא מודה. "מצד אחד, יש הרבה ביטחון בלעשות משהו שאני יודעת שאני טובה בו. מצד שני, לעשות משהו שבו כל הזמן משווים אותי לאבא שלי, או שאומרים 'היא רק הבת של', מאלץ אותי להוכיח שאני טובה. יש לי את התשוקה להצליח בלי הייחוס המשפחתי, אבל אני לא יכולה ולא רוצה להתעלם מהייחוס. אני גאה להיות הבת שלו, אבל היום בהרבה מובנים אני עומדת גם בזכות עצמי. מה ששלי - שלי".
היא נולדה וגדלה בתל־אביב, שבה היא מתגוררת גם כיום. אמה חגית, פסיכולוגית קלינית, נחבאת אל הכלים ("זה עניין מקצועי וגם עניין של אופי", מסבירה בתה). יש לה אח ואחות ביולוגיים ואח מאומץ. היא נשואה לסיימון סחאט, פיזיותרפיסט יליד הולנד, שעקר לישראל בעקבותיה, ויש להם שני בנים, יולי (שש וחצי) ונורי (ארבע).
עטיפת הספר (הוצאת מודן)צילום: שי נייבורגבתחושתה, היא מבשלת מיום היוולדה. הזיכרון הראשון שלה מהמטבח הוא מגיל שלוש: "בהתחלה סתם הסתובבתי לאבא שלי בין הרגליים. אחרי זה הוא התחיל לתת לי משימות קטנות בכאילו. בהמשך הוא נתן לי משימות אמיתיות, שגדלו עד שהפכתי לשותפה פעילה במטבח.
"כשהייתי ילדה, אמא של אבא גרה בבניין הצמוד אלינו ומדי שישי הלכנו אליה לארוחת ערב. כשהיא הזדקנה, ארוחות שישי עברו אלינו, ומאז אנחנו מבשלים יחד, עד היום".
אין ויכוחים קולינריים? לא עפות צלחות?
"לא, אין", היא צוחקת, "אולי רק אם צריך עוד מלח וכן פפריקה או לא פפריקה, לא ויכוחים עקרוניים. הוא המפקד, כי זה הבית שלו. הוא יכול להתייעץ איתי, אבל הוא המפקד. אני רק נכנסת והוא צועק: 'וינגרט לסלט' או מבקש שאכין עוגת עלי כרוב ובשר".
היית צמחונית בעבר.
"נכון, במשך שבע שנים. שלושתנו, אחיי ואני, היינו צמחונים לתקופה כזו או אחרת. רחל אחותי אפילו הייתה טבעונית. הבדיחה אצלנו היא שזה מרד הנעורים של כולנו, כל אחד בתקופתו. היום אני שלמה עם זה שאני אוכלת בשר".
כבר החלטתם מה תבשלו לפסח?
"השנה לצערי לא נהיה פה בליל הסדר, כי אנחנו נוסעים למשפחה של סיימון בהולנד. אני מאוד אוהבת את ליל הסדר ואת הבישולים לחג. אבא שלי אוהב שולחן חג גדול, זו אחת הסטיות שלו. ככל שמתקרב החג, הוא נלחץ שלא יהיו מספיק אנשים ונכנס לטרפת: את מי עוד אפשר להזמין? אני תמיד צוחקת שאם מישהו רוצה לקבל הזמנה לליל הסדר אצל הוריי, כל מה שהוא צריך לעשות זה להסתובב מתחת לבית שלהם בשבוע שלפני פסח".
אז הוא מבואס שלא תהיו איתו בחג.
"כן, והילדים מבואסים שלא יוכלו לגנוב ממנו את האפיקומן".
"מפריע לי כשיש כלים בכיור"
בנעוריה למדה במגמת אמנות פלסטית בתיכון עירוני א' בתל־אביב. אחרי שירות בחיל המודיעין נסעה לטיול בדרום־אמריקה, שם הכירה את סיימון. אחרי שנה וחצי של מערכת יחסים בלונג־דיסטנס החליטה ללמוד עיצוב בהולנד. היא התקבלה לאקדמיית ריטפלד, ובתום השנה הראשונה, שמוקדשת ללימודיים כלליים, הבינה שהכיוון הוא אדריכלות ("חלמתי לבנות בתים"). אלא שאז התברר שהלימודים המעשיים בתחום זה מתקיימים אך ורק בהולנדית. "היה רגע קשה מאוד, אחרי שאמרתי לסיימון שאני צריכה ללמוד אדריכלות בארץ", היא משחזרת. "הוא אמר: 'סעי, תיבחני, ואם תתקבלי נראה מה עושים'. התקבלתי ללימודי אדריכלות באוניברסיטת תל־אביב, ואז הייתה לנו עוד שנה של לונג־דיסטנס, כי הוא היה צריך זמן לסגור את העניינים שלו בהולנד. מאז הוא פה והוא עובד כמטפל ומסז'יסט, כי הוא לא רשום כאן כפיזיותרפיסט".
איך הוא התמודד עם זה שאבא שלך הוא איש מפורסם?
"בדיוק כמו שאני קיבלתי את זה כשנולדתי לאבא שכבר היה מפורסם: זה מצב נתון. היו דברים שבהם הוא הציב גבול ואמר 'זה לא מתאים לי'. מכיוון שהספר החדש שלנו מדבר על ההווי הקולינרי בבית, זה היה טבעי מבחינתו שהוא והילדים יהיו חלק מזה ויופיעו בספר".
כשהייתה בת 25, קיבלה תמרה הצעה לדגמן למותג המתמחה במידות גדולות. היא סיפרה אז בראיונות שהיא לובשת מידה 42, ובעקבות זה קמה סערה: האם מידה 42 נחשבת למידה גדולה? "זה היה השיעור הראשון שלי בכך שלא צריך לקרוא טוקבקים", היא נזכרת. "היום השיח בנושא הרבה יותר מפותח. ברוב רשתות האופנה יש טווח גדול יותר של מידות, ובקמפיינים רבים רואים דוגמניות במידות גדולות. בכל מקרה, נהניתי מזה והלוואי שאדגמן שוב. אני מאוד אוהבת אופנה".
סליחה, אבל בכל מקרה זה כבר לא יהיה במידה 42.
"היום אני לובשת מידה 38 ואפילו 36. קודם כול, יש לי שני בנים ולרוץ אחריהם, זה אומר המון ספורט. בנוסף, בארבע השנים האחרונות אני מתמידה בספורט ועושה אימון פונקציונלי, יוגה, אימוני כוח ופילאטיס, וגם רוכבת המון על אופניים. אין לי רכב. עזבי את הרזה או לא רזה, בפיזיות אני מרגישה יותר טוב. מבחינת תזונה אני לא ממשטרת את עצמי אלא רק מאזנת".
טבילת אש נוספת בחשיפה עברה כשהצטלמה לתוכניות בישול בטלוויזיה לצד אביה, כשעוד הייתה סטודנטית לאדריכלות. "זה היה נראה לי טבעי ועשיתי את זה בכיף. אם הייתי חושבת שיראו את זה מאות אלפי אנשים, יכול להיות שהייתי נלחצת".
לאחר שסיימה את חובותיה ללימודים ילדה את בנה הבכור, יולי, שהפך את ישראל אהרוני לסבא מאוהב, שמעלה תמונות של הנכד לרשתות החברתיות ("זה באישור"). בהמשך עשתה סטאז' במשרד שמתמחה בשימור, ובעצת חברתה הבלוגרית, רחלי קרוט, החלה לעבוד על בלוג מתכונים. יום לפני פרוץ הקורונה ילדה את בנה השני, נורי. דווקא בתקופה זו היא עלתה על הגל: "היינו סגורים בבתים, התחלתי לצלם את כל מה שאני מבשלת ולהעלות לרשתות החברתיות, וזה עבד טוב וגם התחיל להכניס כסף בזכות שיתופי פעולה מסחריים. היה לי מאוד נוח לעשות משהו שאני אוהבת, לעבוד בשעות שלי, להיות עם הילדים, להיות הבוס של עצמי. במקביל השקתי את הבלוג, שייחודו לא במתכונים עצמם: הפוֹרטֶה שלי הוא היכולת לפשט דברים, להסביר מתכון מורכב בצורה ברורה. אנשים כותבים לי: 'הצליח לי, כי כתבת בצורה שהבנו בדיוק מה רצית'. בישול צריך להיות פאן ולא מלחיץ".
בעצם זנחת את האדריכלות. לא חבל לך?
"האמת היא שנהניתי להיות סטודנטית לאדריכלות יותר מאשר להיות אדריכלית בסטאז'. כסטודנטית יש לך המון חופש יצירתי, וכאדריכלית חצי מהזמן את מתכננת ממ"דים וחדרי שירותים, שזה לא פחות חשוב, אבל פחות רומנטי ממה שדמיינתי. הלימודים העשירו אותי ונתנו לי הרבה כלים, ואני עדיין חושבת שזה מקצוע קסום, שלא ישתמע אחרת".
כיום תמרה מתחזקת את בלוג המתכונים לצד עמוד אינסטגרם עם יותר מ־65 אלף עוקבים. היא שותפה בעסקי המזון של אביה ומלווה קולינרית חברת הייטק שמאכילה 1,000 איש ביום ("אני מרותקת מזה").
מה מיוחד בספר הבישול שהוצאתם יחד?
"כשהעליתי לסטוריז סרטונים שבהם פתחתי סירים אצל אבא שלי במטבח, ראיתי שאנשים מאוד מתעניינים במה באמת מבשלים אצלנו בבית. הספר נותן הצצה אמיתית כזו - איך ומה מבשלים בבית הוריי.
"ניסינו לחלק את הספר לפרקים שיעזרו למי שמחפש מתכון לאותו רגע: ארוחות מהירות לאמצע השבוע, ארוחות שישי וחג, בראנצ'ים ועוד. אנשים כבר שולחים לי תמונות של מתכונים שהכינו מתוך הספר, וזה מרגש אותי. אני מודיעה שאני מתה שיתייגו אותי על תמונות באינסטגרם, ואם יש שאלות על מתכונים מהספר, אפשר לכתוב לי".
אני חייבת לשאול, המטבח שלך תמיד מסודר ונקי כמו בתמונה שבעמוד הקודם?
"אני לא חולת ניקיון, אבל לא נעים לי כשהבית מבולגן, ומפריע לי כשיש כלים בכיור. לפני שאנחנו יוצאים מהבית או לפני שאנחנו הולכים לישון, אני מסדרת ומפעילה את המדיח. האמת היא שכשצילמנו היו קצת כלים בכיור וכל הזמן אמרתי לצלמת שתוודא שלא רואים אותם".
שעועית ואורז כמו בגן
השילוב של אורז ושעועית נפוץ מאוד במטבחי המזרח התיכון, למרות פשטותם ואולי דווקא בזכותם. בקרב משפחות יהודיות היו אוכלים את המנה הזאת בעיקר בשישי בצהריים, על תקן מנה "קלה ומהירה" שמאפשרת להקדיש את רוב הזמן להכנת ארוחת השבת. היום המנה הזו פופולרית בגני הילדים ובצהרונים, ואצלנו בבית זה אחד המאכלים האהובים על נורי, שמבקש שנכין לו "אורז עם שעועית כמו בגן".
המרכיבים (8 מנות)
- 300 גרם שעועית לבנה יבשה, מושרית בהרבה מים למשך 12 שעות לפחות
- 4 כפות שמן זית
- 2 בצלים לבנים, קצוצים דק
- 5-4 שיני שום, כתושות
- 1 כף פפריקה (מתוקה או מעושנת)
- 3 כפות גדושות רכז עגבניות
- 1 כף סוכר
- 2 עלי דפנה
- 1/2 1 כפיות מלח
- פלפל שחור גרוס
לאורז עם אטריות
- 4 כפות שמן
- 1/2 1 כוסות אטריות דקות
- 2 כוסות אורז יסמין או בסמטי
- 1/2 1 כפיות מלח
- 3 כוסות מים רותחים
ההכנה
1. מחממים את שמן הזית בסיר שטוח ורחב. מוסיפים את הבצל והשום ומטגנים במשך 4-3 דקות עד שהבצל מתרכך.
2. מסננים את השעועית ומוסיפים אותה לסיר. מוסיפים גם את הפפריקה, רכז העגבניות, הסוכר, עלי הדפנה, המלח והפלפל, ומטגנים תוך כדי ערבוב במשך 3-2 דקות. מוסיפים מים עד לגובה של כ־3 ס"מ מעל השעועית ומביאים לרתיחה.
3. מכסים את הסיר, מנמיכים את הלהבה ומבשלים כשעה וחצי עד שעתיים, עד שהשעועית רכה מאוד (אפשר גם להכניס לתנור בחום של 120 מעלות).
4. מכינים את האורז עם האטריות: מחממים את השמן בסיר קטן, מוסיפים את האטריות ומטגנים במשך 4-3 דקות תוך כדי ערבוב, עד שהאטריות מזהיבות.
5. מוסיפים את האורז ומטגנים במשך 3-2 דקות נוספות. מוסיפים את המלח ויוצקים את המים הרותחים. מערבבים ומביאים שוב לרתיחה. מנמיכים את הלהבה, טועמים כדי לוודא שיש מספיק מלח, מכסים את הסיר ומבשלים 20 דקות.
6. מכבים את האש ומשאירים את הסיר סגור למשך כ־5 דקות נוספות. מגישים את האורז עם השעועית בצלחות עמוקות.
מג'דרה פתיתים ובשר טחון
אנחנו מתייחסים אל פתיתים כמו אל אורז או פסטה, מה שהופך אותם לחומר גלם מעניין ומגוון. במתכון הזה, שאנחנו אוהבים במיוחד, התבססנו על המג'דרה המסורתית ויצרנו את הגרסה שלנו - עם פתיתים.
המרכיבים (4-6 מנות)
- 3/4 כוס עדשים שחורות
- 1 חבילה (500 גרם) פתיתים
- 1/3 כוס שמן זית
- 1 כף זרעי כמון
- 3 בצלים גדולים, פרוסים דק
- 2 כפות עלי זעתר טריים
- 500 גרם בשר בקר, טחון
- מלח ופלפל שחור גרוס
- 2 כפיות בהרט
להגשה
- כוסברה, קצוצה
- 1/2 כוס צנוברים קלויים
ההכנה
1. בסיר גדול עם שפע מי מלח רותחים (כמו לבישול פסטה) מבשלים את העדשים במשך 20-15 דקות עד שהן מתרככות לדרגת אל דנטה.
2. מוסיפים את הפתיתים, מערבבים ומבשלים כ־10 דקות נוספות עד שהם מתרככים. מסננים.
3. בסיר שטוח ורחב מחממים את השמן עם זרעי הכמון. כשהשמן חם, מוסיפים את הבצל והזעתר ומטגנים עד שהבצל משחים (סבלנות, זה לוקח זמן).
4. מוסיפים את הבשר הטחון, ממליחים ומפלפלים וממשיכים לטגן עד שהבשר משנה את צבעו לשחום.
5. מוסיפים את הפתיתים, העדשים והבהרט, כפית מלח ועוד פלפל, מערבבים ומטגנים כ־3 דקות.
6. לפני ההגשה מפזרים כוסברה וצנוברים.
