למה הוחלט לפתוח מחדש את השגרירות, אף שהלחימה עדיין נמשכת באוקראינה?
"משרד החוץ הישראלי הביא בחשבון את כל השיקולים המדיניים והביטחוניים, והחליט בכל זאת לחזור לנהל את היחסים הדיפלומטיים עם אוקראינה, וגם לתת מענה קונסולרי כי יש שם עדיין אזרחים ישראלים. אנחנו המדינה היחידה שחזרה לתת שירותים קונסולריים באוקראינה".
כמה ישראלים יש עדיין באוקראינה?
"כ־5,000. חלקם בחרו להישאר מסיבות שונות, וחלקם לא יכולים לעזוב בגלל אזרחות כפולה. השלטונות באוקראינה לא מאפשרים לאזרחים גברים לצאת מהמדינה".
לא מסוכן לפתוח את השגרירות?
"השגרירות לא תהיה פתוחה כל הזמן, פתחנו ליומיים־שלושה לתת מענה לישראלים שקבעו פגישות מראש. בסוף יולי נפתח לשבועיים רצופים לקבלת קהל ולפגישות דיפלומטיות. בין לבין אנחנו עושים את העבודה מפולין".
כמה היה מרגש לחזור?
"מאוד. עובדי השגרירות האוקראינים שמחו לראות אותנו, לחזור לעבודה ולצאת קצת מהבלגן שהם נמצאים בו. חייתי בעיר הזאת שנתיים וחצי עם בעלי ושני ילדיי הצעירים, את הבן הגדול השארנו בארץ כחייל בודד, והוא כבר השתחרר. היה לי לא פשוט לחזור ולראות את הרחובות המוכרים שהשתנו. משרד החוץ הוציא אותנו בדיוק בזמן, יומיים לפני שהתחילו ההפצצות. מאז הילדים חזרו לארץ ובעלי נשאר איתי בפולין".
לאן הם חזרו?
"לגור עם סבא וסבתא בראשון־לציון. מצד אחד הם מאוד שמחו ומצד שני קשה להיות בלי ההורים. בתחילת הלחימה לא ראיתי אותם חודשיים, וזה היה די קשה לכולנו כי גם לא הייתי זמינה עבורם כל כך - הייתי עסוקה במתן מענה לפליטים. כשמשרד החוץ הבין את גודל הטרגדיה הוא נרתם מיד לטפל בכל המקרים שהצריכו טיפול במעברי הגבול. ההנחיה הייתה לסייע לכל מי שמבקש עזרה, יהודים ולא יהודים".
"לא ראיתי את הילדים חודשיים, וזה היה די קשה לכולנו כי גם לא הייתי זמינה עבורם כל כך - הייתי עסוקה במתן מענה לפליטים"
איפה תפסה אותך הפלישה לאוקראינה?
"הפלישה לא תפסה אותי. מנובמבר אנחנו מדברים על הנושא, ונערכנו לכל תרחיש. מתחת לפני השטח הייתה תחושה שמשהו עומד לקרות, אבל את סדר הגודל אף אחד לא ידע להעריך".
נראה שהתקשורת איבדה עניין והמלחמה ירדה מסדר היום העולמי.
"אני באמת לא מבינה למה, כי המלחמה לא נגמרה, יש אזורים שעדיין מותקפים. ביומיים שישנתי שם השבוע היו שתי אזעקות בלילה. אני מקווה שהכל ייגמר כמה שיותר מהר ושהעם האוקראיני יוכל לבנות את עצמו מחדש מלוכד וחזק יותר".
איך הגעת למשרד החוץ?
"הגעתי למשרד לפני 23 שנה, כמזכירה באגף השלום. לשמחתי במשרד שלנו יש הרבה אפשרויות לקידום, עשיתי קורסים במשרד, סיימתי תואר ראשון במדעי החברה והרוח ותואר שני בתקשורת ויהדות. התקבלתי לקורס הסמכה לקונסולים וקציני מינהלה, סיימתי אותו והוצבתי בבריסל לחמש שנים, אחר כך הייתי שלוש שנים באזרבייג'ן וכעת אני מסיימת שלוש שנים בקייב".
איך מתחזקים משפחה ושלושה ילדים עם קריירה של דיפלומטית?
"קודם כל צריך בעל תומך, בלי זה, זה לא קורה. בזמן השליחויות שלנו בעלי עבד בשגרירויות בכל מיני תחומים כמו מיחשוב ומינהלה, ובעיקר תמך בי. כשאמא קרייריסטית זה בא הרבה פעמים על חשבון המשפחה, וגם אני לא עשיתי הרבה דברים עם הילדים. הם מבינים את זה ונותנים לי להגשים את עצמי. הם יודעים שאם הם צריכים אותי, אני שם. אני חיה עם ייסורי מצפון, אבל לכל הורה יש כאלה".
