"כל השנים שמרתי את עיתון 'לאשה'. אני שומרת היטב על דברים שאני קשורה אליהם", מחייכת רוחמה שניידוביץ־פטר (87), שהופיעה בשער "לאשה" בנובמבר 1954. "העיתון עבר איתי את כל מה שעברתי, הדפים הצהיבו והשוליים מתחילים להתפורר, אבל זה מה יש".
שניידוביץ־פטר, שעבדה עד פרישתה כמזכירת תיכון מקצועי "אורט", היא אלמנה, אם לשתי בנות, סבתא לארבעה נכדים וסבתא רבתא לחמישה נינים, המתגוררת בחיפה. היא גדלה במושב עטרות ("לא רחוק מרמאללה"), שננטש במלחמת השחרור, כשהייתה בת 14. "עזבנו את המושב במשוריין, זה היה מאוד עצוב", היא נזכרת, "היינו צריכים לעבור מחסומים של הבריטים, וחלק מאיתנו נסעו כשהם מוחבאים בחבילות חציר במשאיות. קיבלנו דיור זמני בבית נטוש בליפתא, משם עברנו לדירה נטושה ביפו ומשם למושבה וילהלמה, שלימים שינתה את שמה לבני־עטרות, לזכר המושב שממנו הגענו.
"באותן שנים הגיעו ארצה אלפי עולים והיה צורך אדיר באנשי חינוך. כשהייתי בת 17 עברתי קורס גננות בסמינר בגבעת־השלושה ונשלחתי לעבוד בקיבוץ דפנה. אחרי שנה התגייסתי לצה"ל ונשלחתי למפקדה של גדוד שריון ליד אשקלון, במחנה חסה. למיטב ידיעתי היינו הבנות הראשונות שהובאו לגדודים של בנים".
ואיך הגעת לשער "לאשה"?
"מרים לבנון, רעיית ראש עיריית תל־אביב דאז, חיים לבנון, החליטה שצריך לעשות משהו למען החיילים והגיעה לביקור יחד עם נשים מהאגודה למען החייל. אני חושבת שהן שקלו לאמץ אותנו. הן אירחו אותן בבסיס, אפילו העלו אותן על טנק. באחת התמונות בעיתון רואים אותן בחדר שלי, מסתכלות על המיטה ומתחת למיטה. צילמו אותי באקראי, בלי להסביר לאן זה מיועד. אני לא יודעת למה בחרו דווקא בי, אולי בגלל שהייתי בלונדינית. שיתפתי פעולה, למה לא?"
"למעלה בשער היה כתוב: 'בחירת מלכת היופי של ישראל', ואנשים חשבו שאני מועמדת. הייתי צריכה להתנצל ולהסביר שאין לי קשר לתחרות"
אז הופתעת כשגילית את עצמך על השער?
"כן, כמה חודשים אחר כך הייתי בחתונה של בן דוד שלי בחיפה, שם הכרתי את פיני, לימים בעלי. חודשיים אחרי שהכרנו הוא הגיע אליי עם העיתון והראה לי שאני על השער. הייתי מופתעת. זו הייתה שמחה מאוד גדולה, זה היה משהו גדול. כל אנשי המושב באו להורים שלי, כל החבר'ה התפארו בזה. אבל אז צצה בעיה קטנה: למעלה בשער היה כתוב: 'בחירת מלכת היופי של ישראל', ואנשים חשבו שאני מועמדת. הייתי צריכה להתנצל ולהסביר שאין לי קשר לתחרות. אחר כך העניינים נרגעו. המשכתי לשרת בחסה, ופיני ואני היינו נפגשים רק בשבתות. אחרי שמונה חודשים יחד התחתנו, עזבתי את הצבא ועברנו לחיפה. היה לנו טוב, היינו מבלים הרבה ונסענו הרבה לחו"ל, עד שהוא נפטר מסרטן בשנת 2005. חודש לאחר פטירתו התחלתי להתנדב בייעוץ לקשיש בביטוח הלאומי, דבר שהתמדתי בו 15 שנה".
את מתגעגעת לתקופה ההיא, של הצבא?
"לא, זו הייתה תקופה קשה. המצב לא היה כל כך טוב במדינה וגם במשפחה, המושב עדיין היה חדש והכל קרטע, לא פשוט להקים משק חדש. המצב הכלכלי שלנו לא היה טוב".
בנותייך איתרו עכשיו את השער בכיכובך באתר השערים שלנו.
"נכון, אחת מבנותיי עשתה חיפוש באתר ושלחה לי צילום מסך של השער. השנייה פנתה לארכיון שלכם. בנוסף לעיתון עצמו שמרנו לאורך השנים הדפסה של הצילום שהופיע בשער, שקיבלתי בזמנו מהצלם חיים פין. הוא היה תלוי בבית אבי עד יום מותו".
רוצות לראות עוד שערים?
היכנסו לאתר החדש בו תוכלו למצוא אלפי שערים שיצאו מאז 1947, להיזכר בצילומים בלתי נשכחים, לראות איך נראו כוכבות אהובות לאורך השנים ולגלות מי הופיעה על השער בשבוע שבו נולדתן.
פורסם לראשונה: 19:29, 12.05.22
