באינסטגרם החיים של הסלבס תמיד נראים מושלמים. אמהות מפורסמות רבות מציפות את הרשת בתמונות קסומות של הבייבי. אצלן אין תינוקות עם גזים, לילות חסרי שינה או חלילה דיכאון אחרי לידה. אבל ממש לאחרונה סלבית אחת שברה את חוקי המשחק של האינסטוש והציגה את המציאות האמיתית והפחות פוטוגנית של האימהוּת.
מגישת הטלוויזיה נועה רוזין, שמתמחה בקולינריה והגישה את תוכנית הבוקר בערוץ 13 לצד אלעד זוהר עד שיצאה לחופשת לידה, חשפה תופעה לא מדוברת: עצב בהנקה.
רוזין (35), שילדה את בנה השני גורי לפני חודשיים, העלתה לאינסטגרם תמונה שלה שואבת חלב ונראית מאושרת. לצד התמונה העליזה כביכול, כתבה: "בשבועיים האחרונים, מאז שהתמונות האלה צולמו, גיליתי שאני סובלת מדיספוריה של הנקה (מונח מקצועי שפירושו עצבות בהנקה). בכל פעם שהנקתי או שאבתי, יחד עם החלב השתחרר עצב גדול. זה התחיל מבחילה, עבר לתחושת דאון, ואז בכל פעם שהתחלתי במלאכה הרגשתי כאילו הדם יורד לי בבת אחת מהגוף. הבנתי שהמצב הזה לא תקין כי רוב חברותיי שמניקות מעידות על תחושת אושר שמציפה אותן. מאף אחת לא שמעתי על עצבוּת או רגשות שליליים".
הפוסט, שהעלה למודעות את נושא העצב בהנקה, נעשה ויראלי וגרר אחריו אלפי שיתופים ותגובות מאמהות שהזדהו עם רוזין והעידו כי גם הן חוו תחושות של מלנכוליה, ריקנות ואף בחילה, כאשר הניקו את התינוקות שלהן. "אחד הדברים שלא הצלחתי לעשות עם הילד הראשון שלי, אורי בן שש, היה להניק", מספרת רוזין. "החזה שלי כאב, וקיבלתי עצה ממישהי לשים עליו כרוב, מה שגרם לייבוש החלב. נלחמתי כדי להניק והשתמשתי במשאבה מקצועית שנראית כמו מצבר של מכונית. נכנסתי לטירוף של לשאוב כל רבע שעה כדי לעודד את ייצור החלב. הצלחתי לשאוב חלב, אבל הבן שלי כבר התרגל לפטמה של בקבוק. בגלל החוויה הזאת רציתי מאוד להצליח להניק את גורי".
נועה רוזין: "שמתי לב שכל פעם שאני מניקה, עולה לי מין תחושת דכדוך. הרגשתי כאילו אני מאבדת את החיבור לגוף שלי ושוקעת למרה שחורה. הרגשתי גם בחילה. זה נראה לי נורא מוזר כי אף אחת מהחברות שלי לא סיפרה לי שהרגישה ככה כשהניקה"
למה היה לך חשוב כל כך להניק?
"רציתי לחוות את זה ולראות למה הגוף שלי מסוגל. אמרתי לעצמי שאני עושה הכל כדי שזה יצליח. נרשמתי להרצאה של יועצת הנקה מדהימה, נירית אוליקוביץ, הצטיידתי במשאבה, ועשיתי הכל לפי הספר".
כשהחלה להניק הרגישה משונה: "שמתי לב שכל פעם שאני מניקה, עולה לי מין תחושת דכדוך, כמו כששותים צ'ייסר אחד יותר מדי. הרגשתי כאילו אני מאבדת את החיבור לגוף שלי ושוקעת למרה שחורה. הרגשתי גם בחילה. זה לא היה דיכאון אחרי לידה. התחושות האלה הופיעו רק בזמן ההנקה, ובשנייה שהבן שלי התנתק מהפטמה, הן חלפו. זה נראה לי נורא מוזר כי אף אחת מהחברות שלי לא סיפרה לי שהרגישה ככה כשהניקה. כולן מאושרות, אצל כולן זה משחרר את ההורמונים של השמחה והאהבה".
מה שהכי נכון לי
בפגישה עם אוליקוביץ הבינה רוזין כי היא לא היחידה שמרגישה ככה בזמן הנקה: "סיפרתי לה כבדרך אגב על התחושות שעולות בי בכל פעם שאני מניקה, ואז היא אמרה לי שיש תופעה כזאת, דיספוריה של הנקה. זה קורה לאחוז קטן של המניקות ואמור לחלוף לאחר כמה שבועות".
איך התמודדת עם התחושות האלה?
"אחרי כל הנקה שגרמה לי לדאון, שתיתי כוס מים, שמעתי מוזיקה משמחת, ראיתי סדרות שאני אוהבת. חשבתי שזה ישמח אותי, אבל זה לא עזר. העצב שהרגשתי לקח אותי למקומות לא טובים. הרגשתי שאני לא נהנית מההנקה. חששתי שאם משתחרר בי סוג של הורמון דיכאוני, זה יעבור גם לבן שלי. החלטתי להפסיק עם ההנקה והתייעצתי עם נירית".
איך היא עזרה לך?
"רוב הנשים מפחדות מיועצות הנקה, כי אנחנו חוששות שהן יכריחו אותנו להניק, אבל היא אמרה שזה רעיון מצוין, שנעשה את מה שאני מרגישה שהכי נכון לי. חמישה שבועות אחרי הלידה הפסקתי להניק. נירית נתנה לי תוכנית שכוללת שאיבות קצרות כדי להקל על הגודש, הנחת כרוב על החזה כדי לייבש את החלב וכדורים הומיאופתיים. טיפ נוסף הוא לקחת חיתול חד־פעמי, למלא אותו במים, להכניס למקפיא ולהניח אותו קפוא על החזה כדי להקל על הנפיחות והכאב".
למה החלטת להעלות את הפוסט?
"העליתי לסטוריז תמונות מיום ההולדת שלי כשאני שואבת חלב בזמן הארוחה, וכולם כתבו לי איזו תותחית אני וכמה חלב יוצא לי. ברוח מחאת הפוטושופ הרגשתי שזה לא פייר שאני מציגה מצג שווא של המציאות ומאדירה משהו שגורם לי לתחושה לא טובה. בשם האותנטיות החלטתי להעלות את זה למודעות. לא היה לי מושג שיש כל כך הרבה נשים שסובלות מזה. הפוסט הזה עשה כל כך הרבה גלים, כי יש פה תופעה לא מדוברת. אם בעבר לא דיברו על דיכאון אחרי לידה, היום הנושא הזה כבר יותר במודעות שלנו. אבל בכל מה שקשור לדיספוריה של הנקה, אף אחת לא מדברת על זה. כולן חשבו שהן מטורללות, אבל זה מונח קיים".
"כשאת רואה את האמהות שמניקות בבית קפה בנונשלנטיות, ולך זה לא עובד, את חושבת שזאת רק את ושאת כנראה אמא לא טובה. בישראל יש כמו כת סביב נושא ההנקה, ולוחצים על אמהות להניק"
מה את חושבת על נשים שמרגישות אשמה על כך שהן לא מניקות?
"אני חושבת שזה חלק מההתוויה החברתית שלנו. זה כמו שרווקות בנות 35 מרגישות אשמה על כך שהן לא נשואות. יש פה עניין של החלום ושברו. כשאת רואה את האמהות שמניקות בבית קפה בנונשלנטיות, ולך זה לא עובד, את חושבת שזאת רק את ושאת כנראה אמא לא טובה. בישראל יש כמו כת סביב נושא ההנקה, ולוחצים על אמהות להניק. הטכנולוגיה כל כך התפתחה שזה בסדר גם להשתמש בתמ"ל. מישהי הגיבה לי לפוסט וכתבה לי שהיא הייתה בדאונים בכל הנקה ושאיבה, וברגע שהיא גאלה את עצמה מההנקה היא פתאום התאהבה בתינוקות שלה. הזדהיתי עם זה מאוד. התינוק הופך להיות משהו שכיף לך לטפל בו ולא מישהו שיונק ממך את הרצון לחיות. חשוב לי שנשים יידעו שזאת לא אשמתן ושזה לא הופך אותן לאמהות פחות טובות. אמא היא יותר מחלב, וכשיש אמא מאושרת, גם הילד מאושר".
ירידה דרסטית במשקל
עצב בהנקה היה גם מנת חלקה של ליאת שדמי (35), אנליסטית פיננסית מקיבוץ מזרע, נשואה ואם לבן חמש וחצי ובן שנה וחצי: "הבן הראשון שלי נולד בלידה מוקדמת, בניתוח קיסרי חירום. בגלל זה היה לי קושי בהנקה. הייתה לי יועצת הנקה, אבל הצלחתי להניק רק חודשיים. בלידה השנייה ההחלמה שלי הייתה יותר מהירה, אז הגעתי עם יותר כוחות להניק. אבל מהרגע הראשון שהנקתי התחלתי להרגיש בחילה. היו לי בחילות נוראיות ולא יכולתי להתקרב לאוכל. הרגשתי גם מלנכוליה ועצבות שנוחתת עליי. זה קרה לי בכל הנקה וגם בשאיבות. לא ידעתי מה זה וירדתי דרסטית במשקל, כי לא הייתי מסוגלת לאכול אחרי ההנקה. כולן היו מחמיאות לי על המשקל, אבל זאת לא הייתה ירידה טובה. הנקתי שבעה חודשים עד שחזרתי לעבודה. רק אחרי שסיימתי להניק הפסקתי להרגיש ככה".
אז למה המשכת להניק?
"יש בארץ הרבה לחץ סביב ההנקה, וברגע שהצלחתי להניק שמתי את עצמי בצד. אמרתי לעצמי שאם זה עובד לי בניגוד להנקה של הילד הראשון, ואם התחושות האלה חולפות כמה דקות אחרי ההנקה, אני מוכנה לספוג את זה".
אפשרת שדמי: "לא הייתי מסוגלת לאכול אחרי ההנקה. כולן היו מחמיאות לי על המשקל, אבל זאת לא הייתה ירידה טובה. הנקתי שבעה חודשים עד שחזרתי לעבודה. רק אחרי שסיימתי להניק הפסקתי להרגיש ככה"
איך הפוסט של נועה רוזין עזר לך?
"רק בזכות הפוסט הבנתי שמדובר בתופעה ושיש לה שם. כשראיתי אותו התקשרתי נרגשת לחברות שלי, לאחותי ולאמא שלי וסיפרתי להן שסוף־סוף יש שם למה שעבר עליי בזמן ההנקה. בפעם הבאה שאלד, אבוא להנקה בגישה אחרת לגמרי. אם ארגיש ככה, אשקול לעבור ישר לתמ"ל".
מה המסר שלך לאמהות שמתמודדות עם עצב בהנקה?
"קודם כל חשוב לדבר. אני שיתפתי בתחושות שלי את בעלי ואחותי, אבל לא שיתפתי גורם מקצועי כמו יועצת הנקה. בדיעבד זו הייתה טעות, כי יכול להיות שאם הייתי יודעת שמדובר בתופעה, הייתי פועלת אחרת וזה גם היה מרגיע אותי".
מהי עצבות בהנקה, ואיך לתמודד איתה
"דיספוריה של פליטת חלב היא תופעה שאנחנו לא כל כך נוהגים לדבר עלי", אומרת יועצת ההנקה נירית אוליקוביץ. "זה מצב שבו כאשר אישה מתחילה לשחרר חלב היא חווה תחושות שליליות, כמו סחרחורת, חוסר נוחות, בחילות, חרדות, תיעוב עצמי. רוב הנשים מדווחות שהן חשות כמו התרוקנות של הגוף. זאת לא תופעה רגשית, אלא פיזיולוגית שבאה לידי ביטוי כתגובה רגשית. לרוב, אחרי כמה דקות, בהתאם לחומרת המצב, המערכת מתאוששת והתחושות חולפות".
למה זה קורה?
"לא יודעים כל כך להסביר את זה, אבל מעריכים שזה קשור להורמונים המשתחררים בעת ההנקה. כשאנחנו מניקות, הורמון הפרולקטין שאחראי לייצור החלב עולה. כדי שהוא יעלה, הורמון הדופמין המקביל לו יורד בבת אחת. יש נשים שאצלן הקריסה של הדופמין מובילה לטלטלה הורמונלית ולסערת הרגשות הזאת".
נירית אוליקוביץ: "דיספוריה של פליטת חלב זה מצב שבו כשאישה מתחילה לשחרר חלב היא חווה תחושות שליליות, כמו סחרחורת, חוסר נוחות, בחילות, חרדות, תיעוב עצמי. רוב הנשים מדווחות שהן חשות כמו התרוקנות של הגוף. זאת לא תופעה רגשית, אלא פיזיולוגית שבאה לידי ביטוי כתגובה רגשית"
כמה נשים חוות את זה?
"קשה להגיד כי זאת תופעה מושתקת. הרבה מאוד נשים לא מדברות על התחושות האלה. אצל מרבית הנשים ההנקה מלווה בשחרור הורמון האוקסיטוצין שנקרא הורמון האהבה, ונשים שחוות מצב הפוך חוששות שמשהו אצלן לא בסדר. מי שטבעה לראשונה את המונח הזה של עצב בהנקה, הייתה יועצת ההנקה האמריקאית אליה מקרינה הייז, שתיארה את התחושות האלה ב־2007. אז התחילו לחקור את התופעה והתחילו להעלות שיח סביב זה. בעבר, כשלא הייתה מודעות מקצועית לנושא, נשים שחוו עצב בהנקה טופלו כאילו הן סובלות מדיכאון אחרי לידה".
מה בעצם ההבדל בין עצב בהנקה לדיכאון אחרי לידה?
"דיכאון אחרי לידה הוא מצב קבוע. לעומת זאת, תופעת עצב בהנקה היא רגעית. היא חולפת כמה רגעים לאחר ההנקה. האמא מתפקדת לחלוטין, ממוקדת ולא חווה את הרגשות שנשים עם דיכאון אחרי לידה חוות".
איך אפשר להתמודד עם עצב בהנקה?
"קודם כל צריך לנרמל את זה ולהעלות את הנושא לדיון. להבין שהאישה שחווה את זה לא משוגעת ולא קורה לה שום דבר חריג. אחר כך ניתן להתמודד באמצעות כלים רגשיים כמו דמיון מודרך, האזנה למוזיקה ושימוש במנטרות. אם אישה מחליטה להפסיק את ההנקה, צריך לעשות זאת בתהליך הדרגתי כדי לא לחוות טלטלה הורמונלית. אנחנו מעבירות את התינוק לתרכובת חלב ומורידות את כמות הגירוי שהשד מקבל באופן מדורג. לאט־לאט אנחנו מרווחות את הזמן בין השאיבות. במקביל עובדים על הורדת אספקת החלב: שותים תה מרווה במינונים מסוימים, משתמשים בכרוב ועוד. צריך להימנע מהפעלת לחץ מקומי על השדיים, כי זה עלול לגרום לדלקות".
החברה הישראלית לוחצת על נשים להניק?
"בעשר השנים האחרונות אנחנו רואים שיותר ויותר נשים רוצות לחוות הנקה. האג'נדה שלי כיועצת הנקה היא להנגיש את ההנקה בלי להיות קיצונית. צריך לכבד כל מבנה משפחתי ולהבין שיש הרבה אפור באמצע. חשוב לי לראות מה האישה מבקשת. אני בעד העצמה נשית, והנקה זה נחמד, אבל לא חובה. יש כל מיני סוגים של נשים וזה לא מתאים לכל אחת. כדי להיות אמא טובה את לא חייבת להניק. את צריכה להיות בקשר עם התינוק שלך, לחבק אותו ולהיות רגישה לצרכים שלו".
פורסם לראשונה: 23:02, 01.11.21
