אישה בת 41 מחכה לשני וי שיושיעו אותה מליפול לתהום. בוקר, שעת העומס בווייז של הבית, שיגורי ילדים. יואב ואני בנוהל: סנדוויצ'ים, שוקו, גרביים וזירוז ארבעה ילדים שמשום מה עדיין לא קלטו שעד רבע לשמונה הם צריכים להיות מחוץ לדלת. אני בודקת את הטלפון שלי באופן תדיר. "מה את מחפשת בנייד באמצע הבלגן?", נוזף בי יואב. הוא יודע שאני לא בודקת קבוצות ווטסאפ כיתתיות, אלא עסוקה בשיחה עם גבר. "זה לא הזמן לבולבולים", הוא מסנן בשקט, מנסה להתבדח תוך כדי העברת מסר רציני. כשפתחנו החלטנו שנשמור על הגבולות. לא ניתן להתרחשויות ולפעילות ביחסים שמחוץ לזוגיות להיכנס למרחב המשפחתי והזוגי. המציאות נראית קצת אחרת. הנייד הארור לא מפסיק לתת התראות לתשוקה החדשה בחיים. מהר מאוד מצאנו את עצמנו מסתמסים כל היום, מעירים זה לזו על מה ששנינו עושים באופן תדיר. חמישה לשבע ואני מחכה להתראה כמו ילדה שהזמינה את ההורים למופע בחוג בלט.
לפני שבועיים התחלתי קשר עם דרור (45), יחסים פתוחים מעמק חפר. הקשר החדש הצליח להעיף לי את הראש תוך ימים ספורים. שיחות ארוכות אל תוך הלילה, התכתבויות לאורך היום שכללו הרבה בדיחות שנונות, כנות ותמונות של עירום מרומז. נפגשנו פעם אחת - פגישה כל כך סוערת שאחריה לא אכלתי יומיים מרוב התרגשות. 20 דקות בבר הספיקו לנו כדי לחסל את הערק ולעבור למיני־ואן שלי. הרכב שמספיק לארבעה ילדים פלוס חבר הפך ברגע לקפסולת חטאים. בין כובע מצחייה של קייטנת בריכה, בקבוקי מים ישנים וביסקוויטים מרוסקים - גילינו זה את הגוף של זו. נפרדנו בנשיקה עמוקה שבישרה על המשך. ביום שאחרי, כשפקחתי עיניים, חיכתה לי הודעה בנייד: "היה לי ערב מושלם, את מהממת", ככה בגילוי לב, בלי משחקי רווקים שמסתירים פחד מחופה וקידושין. זה העניין ביחסים עם אנשים בזוגיות פתוחה, שמחזיקים בזוגיות ראשית. אפשר לתת לדברים לזרום בלי חשש שלצד השני יש כוונות זדוניות לקחת משכנתה משותפת.
זה העניין בזוגיות פתוחה: אין חשש שלצד השני יש כוונות זדוניות לקחת משכנתה משותפת
אחרי עוד יומיים של התכתבויות גיליתי שאני הטרנטינו של הסקסטינג, העמוס עוז של התנוחות. פיוטי סקס בטלגרם שמעלים את ההתרגשות עוד יותר. 22:07. ברגע של זרימה כתבתי: "אז מתי אתה בא לעשות לי טסט לאוטו עוד פעם?". הייתי בטוחה שהשילוב בין הרצון להיפגש לניסוח הקליל יביאו לתשובה שנונה מיידית. התבדיתי. וי אחד שלא נקרא. הלכתי לישון במחשבה שדרור עסוק ולא היה ליד הנייד. כשהתעוררתי בבוקר וראיתי וי אחד, אמרתי לעצמי שכנראה דרור יתעורר מאוחר יותר ואשתו קמה עם הילדים. ב־10:07 עדיין היה שם וי אחד. דרור עדיין לא ראה את ההודעה. אולי קרה לו משהו? אולי יש מצב חירום? 12 שעות עברו משליחת ההודעה והוא נגוז מעל פני הטלגרם. התלבטתי אם לכתוב הודעה נוספת, אבל ידעתי שזה ילחיץ. הבטן שלי התחילה לעבוד שעות נוספות בייצור חרדה שהתפשטה בכל הגוף. שוב לא הצלחתי לאכול, הפעם לא מהתרגשות. אולי זה נגמר? אולי דרור כבר לא בעניין שלי? אולי הוא ראה את כל מה שאני מנסה להסתיר אפילו מעצמי? אולי הוא עושה לי גוסטינג כי מצא מישהי יותר שווה? אולי הגזמתי בתיאורים של הפטמות בסצנת סקס שכתבתי יום לפני כן? כל החרדה הופנתה אליי. איך אני גרמתי לזה ומה לא בסדר איתי, עוד רגע שבו הרגשתי ילדה קטנה חסרת ביטחון כאילו לא חייתי 41 שנים על פני האדמה.
ב־18:04 הוא ענה. כבר הייתי מרוטה. וי אחד הוציא אותי מאיפוס. "היי מותק, מה איתך? אני ונעמה היינו בריב מטורף מאתמול, התנתקתי". הרגשתי הקלה וכובד בו־זמנית - הקלה שדרור עדיין בעניין ולא ברח לי, כובד כי נזכרתי שתמיד אהיה אצלו במקום השני. גם אם נתכתב אל תוך הלילה, ניפגש בשקיעה ונתחבר בזריחה - הוא תמיד יהיה שייך למישהי אחרת, לאשתו.
* השמות בדויים, ההתרחשויות אמיתיות. 3formango@gmail.com
