שיעור גיאומטריה של פוליאמורים: איך מוכיחים ששני משולשים חופפים? האם בזוגיות שלנו אנחנו יכולים להיות משולש חופף לבן הזוג שלנו? אם יואב יוצא עם שתי נשים חוץ ממני, ואני יוצאת עם גבר אחד, האם הוא מקבל יותר או שאולי השלם עולה סך חלקיו?
יואב ואני הכרנו בגיל 21. זוג שעמד יחד בקו הזינוק של החיים. אחד המוטיבים של זוגיות צעירה הוא נקודת פתיחה משותפת שמלווה בתחושת אחוות צוות ושותפות גורל. יצאנו למסע, אגרנו יחד חוויות. כל אחד מאיתנו השתפשף בחייו, הכיר, למד, צבר ניסיון. לאורך 20 שנה הרגשנו שאנחנו נוסעים על אותו קרון רכבת, למרות שהיה לנו ברור שלכל אחד היה גם את המסע הפרטי של עצמו.
ואז פתחנו את היחסים וטרפנו את המשולשים החופפים. לפעמים אני תוהה אם אנחנו שני משולשים בשאלת בגרות במתמטיקה חמש יחידות או שאולי כל אחד מאיתנו מצולע אחר בשאלה משלו המופיעה באותו מבחן. פתחנו את היחסים בנקודת מוצא דומה. שנינו רצינו תהליך, שנינו האמנו בדרך החדשה שסללנו לעצמנו, וכשהתחלנו לצעוד בה חווינו הצלחות ותחושות גילוי דומות. הרגשנו אטרקטיבים, מחוזרים ופעילים באופן דומה. אבל החיים הפוליאמוריים הציבו אותנו מול מכונת רנטגן של זוגיות.
"אתה בטוח שאתה רוצה לצאת עוד פעם השבוע?", שאלתי את יואב יום אחד. זה היה בשבוע שבו לא הספקתי לתאם לעצמי פגישה עם הבחור שיצאתי איתו. לרגע היה נראה לי לא הוגן שיואב יקבל יותר ממני, למרות שרציתי לפרגן ולהיות הגרסה של עצמי שלא בודקת כמה יואב לוקח, אלא כמה אני רוצה לאפשר; או כמו הפעם שבה יואב התבאס שיצאתי עם בחור וחזרתי בשתיים בלילה כשהוא יצא עם מישהי באותו שבוע וחזר מוקדם. הגענו לשלב שבו ההשוואות צצו כמו פטריות אחרי הגשם.
פנקסנות ויחסים פוליאמוריים לא הולכים יחד. אין ספק שכל אחת מאיתנו, בכל זוגיות, מוצאת את עצמה משווה. זה מתחיל מ"אני כבר הכנסתי היום מדיח" או "אני התעוררתי לילדה בלילה ואתה ישנת לילה שלם" ונגמר ביחסים הפתוחים ב"אתה יצאת כבר ביום ראשון ועכשיו תורי לצאת" או "למה אתה צריך לחפש עוד מישהי בטינדר כשאתה בקשר עם שתי נשים?". כל אישה בזוגיות שאני מכירה מבינה ברגע מסוים שכל ההשוואה הזאת לא תעזור לה, אין סימטריה. לא נוכל לקבל בדיוק את מה שאנחנו נותנות, ונראה שגם לא נוכל לתת את מה שאנחנו מקבלות. אם ניכנס למעגל הסימטריה, לא נצא ממנו לעולם. למרות התובנה הזאת אני נופלת למקומות האלה בכל פעם מחדש.
כל אחת מאיתנו, בכל זוגיות, מוצאת את עצמה משווה. זה מתחיל מ"אני כבר הכנסתי היום מדיח" ונגמר ב"למה אתה צריך לחפש מישהי בטינדר כשאתה בקשר עם שתי נשים?"
כשמדובר בחיים פוליאמוריים, ביחסים עם אנשים, קשה לכמת ולהשוות באופן מדעי. איך אפשר לכמת רגשות, מחויבות, רצון ועוצמה? אם יואב יוצא עם שמרית כבר שמונה חודשים, זה אומר שהוא מרוויח מפתיחת היחסים יותר ממני שיוצאת עם דרור חודשיים? האם כשאני יוצאת עם דרור להופעה ויואב רק יושב לקפה עם שמרית, הוא מקבל פחות ממני? האם כשיואב נעדר מהבית שני ערבים בשבוע, הוא מרוויח יותר ממני?
המסע הפוליאמורי הוא חדר כושר מתמיד לשריר הפרגון. הכרתי זוגות בקשרים פתוחים שנפלו לבדיקה אינסופית של בני הזוג שלהם. כמה יצאו, כמה רגשות הם מפתחים מול הפרטנר הנוסף, כמה ימים עברו בין המפגשים של בני הזוג שלהם. אין לי ביקורת על הזוגות האלה, כולנו זקוקים לשליטה. השאלה היא מהיכן אנחנו מקבלים אותה. האם אנחנו ממשיכים לבדוק את השליטה שלנו מהתדר של השוואה וסימטריה, או שנוכל לחוות שליטה בתוך הזוגיות שלנו מתוך בדיקה עצמית? האם אני אוהבת את עצמי בתוך הקשר? האם הקשר שאני גרה בו מאפשר לי לחיות את הגרסה הכי טובה של עצמי? האם אני שמחה על מה שיש לי? האם אני אוהבת את המצולע שאני ואת המצולע האחר שאני חיה איתו, גם אם הוא לא חופף לי?
* השמות בדויים, ההתרחשויות אמיתיות. 3formango@gmail.com
