"אני כבר לא מתעמלת באופן קבוע, אבל אתמול היינו אצל ידידה של הבן שלי רפאל, שהיא מאמנת כושר, והתעמלתי איתה ביחד. עשיתי בלי קושי תרגיל של מתיחת הרגל והחזקתי ביד. כמו שפגט בישיבה".
את המשפט הזה אמרה הספורטאית היהודייה הידועה אגנס קלטי בראיון ל"לאשה" לפני ארבע שנים, כשחגגה יום הולדת 100! בדיוק בעוד שבוע היא הייתה אמורה לחגוג יום הולדת 104, אבל אתמול בלילה עיניה נעצמו בפעם האחרונה. שורדת השואה שהפכה ל"אמא של ההתעמלות הישראלית", נפטרה בבית חולים במולדתה שבהונגריה, לאחר שסבלה מאי ספיקת לב.
"ההתדרדרות במצבה הבריאותי של אגנס הייתה מהירה", משתפת חיה הלפרין, כוכבת התוכנית המיתולוגית "שעת כושר" ולשעבר ראש לימודי המחול בווינגייט, אשר נחשבה לאחת מחברותיה הקרובות של קלטי. "בשנים האחרונות היא הייתה בסך הכל במצב בריאותי טוב. היא לא סבלה מכאבים או מקשיים מיוחדים. לפני עשרה ימים הבן שלה רפאל, שדאג וטיפל בה במסירות בלתי רגילה, סיפר לי שהיא חלתה בדלקת ריאות והובהלה לבית חולים אחרי שהתקשתה לנשום. בבדיקות שערכו לה מצאו שהיא סובלת מאי ספיקת לב. אז כבר הבנתי שכנראה היא לא תצא מזה. אתמול בערב ידעתי שזה הסוף. רפאל התקשר ואמר 'חיה, את יכולה ללחוש לאמא באוזן מילות פרידה'. לא ידעתי באיזה מצב היא ומה היא תבין, אבל הזכרתי לה בין היתר את הימים הנהדרים שהיינו שוחות יחד. בהמשך רפאל רצה לשים לה שירים שהיא אוהבת ושאל אותי אם אני מכירה שיר שאהבה במיוחד. שלחתי לו את השיר של הגשש החיוור 'יש לי יום יום חג'. היא נורא אהבה את השיר הזה. היא גם חיברה פעם הופעה מרהיבה עם תלמידותיה בווינגייט לצלילי השיר הזה, בטקס שנערך בנוכחות נשיא המדינה דאז יצחק נבון".
הספורטאית היהודייה המצליחה ביותר
קלטי נחשבת לספורטאית היהודייה המצליחה ביותר אי־פעם, ולאחת המתעמלות הגדולות בכל הזמנים. היא זיכתה את מולדתה הונגריה ב- 10 מדליות אולימפיות – 5 מהן זהב. היא נולדה בבודפשט ב־1921 למשפחה יהודית אמידה. בגיל ארבע כבר התחילה להתאמן בשחייה ובהתעמלות במועדון ספורט יהודי. בהמשך התמקדה דווקא בנגינה בצ'לו, אך בגיל 16 חזרה להתעמלות וכעבור שנה כבר הייתה אלופת הונגריה.
במלחמת העולם השנייה, הצליחה לרכוש מסמכים מזויפים, נישאה פיקטיבית (לספורטאי ההונגרי אישטבאן שראקאן) וחיה תחת זהות בדויה כפועלת בבית חרושת לתחמושת. אביה נספה באושוויץ, אמה ואחותה ניצלו בסיועו של ראול וולנברג. כשחזרה להתאמן, קלטי כבר הייתה בת 24, גיל שנחשב היום מבוגר מאוד בענף. למרות זאת, הפכה לאלופת הונגריה בהתעמלות ושמרה על התואר במשך עשור שלם - אחרי שקטפה תארים גם באליפויות אירופה, ייצגה את נבחרת הונגריה באולימפיאדת לונדון 1948 – שם נפלה ונפצעה; באולימפיאדת הלסינקי 1952 – שם זכתה בארבע מדליות זהב, במדליית כסף בתחרות הקבוצתית ובשתי מדליות ארד; ובאולימפיאדת מלבורן 1956 שם גרפה שש מדליות נוספות, מהן ארבע זהובות. קלטי מדורגת כספורטאית האולימפית העשירית בכל הזמנים ונכנסה להיכל התהילה של ההתעמלות העולמית.
במהלך אולימפיאדת מלבורן קיבלה קלטי מקלט מדיני באוסטרליה, בעקבות הפלישה הסובייטית להונגריה. שנה לאחר מכן הגיעה ארצה ולקחה חלק ב"מכביה" החמישית. היא החליטה להשתקע בארץ, נישאה לרוברט בירו, מורה לחינוך גופני יליד הונגריה וילדה שני בנים: דניאל, אותו הביאה לעולם בגיל 42, ורפאל אותו ילדה בגיל 44.
בישראל, בשנת 1957, ענף התעמלות המכשירים היה עדיין בחיתוליו. קלטי, לקחה חלק בהקמת היחידה לטיפוח מתעמלים צעירים מצטיינים במכון וינגייט ושימשה מאמנת ראשית. במשך כ־30 שנה אימנה דורות של מתעמלים ושל מורות וקידמה את ענף התעמלות המכשירים בישראל.
"את אגנס פגשתי לראשונה כשהייתי בת 9", מספרת הלפרין, "היא הגיעה ארצה וחיפשה ילדות מתעמלות עם כישרון. אני אז התעמלתי בהפועל חיפה והיא צירפה אותי לנבחרת ישראל שהיא הקימה. המשכתי להתאמן אצלה, ובתחילת שנות ה-20 שלי, אחרי שהתחלתי ללמוד מחול באקדמיה בירושלים, היא ביקשה שאהיה האסיסטנטית שלה בווינגיט".
ממורה ותלמידה הפכתן לקולגות וחברות?
"בדיוק. חברות מאוד טובות. בהמשך גם גרנו בשכנות בהרצליה והיינו כאמור שוחות ביחד. היא הייתה מבשלת מדהים ונהגה להזמין אותי לארוחת צהריים אצלה. היא הייתה אישה מקסימה עם חוש הומור מיוחד. לפעמים היא הצחיקה גם בלי להתכוון. בעיקר בגלל שהיא הייתה מתרגמת מילולית משפטים מהונגרית לעברית. אצלנו למשל אומרים 'היא שמנה כמו פרה', אבל היא הייתה אומרת: "תראו איך היא השמינה, כמו יונה ממולאה'. או אם היינו יושבות בשורה על קורה נמוכה לפני שיעור, היא הייתה אומרת, 'תראו את אלה, יושבות כמו ציפורים על חוט טלפון'".
מה היה הרושם הראשוני שלך ממנה כשפגשת בה כילדה?
"שמעתי על אגנס למעשה עוד לפני שפגשתי אותה. קרובי משפחה שלי שחיו באוסטרליה ביקרו אותנו בארץ והביאו לי ולאחי במתנה אלבום תמונות מהאולימפיאדה שנערכה במלבורן. אחי הגדול הראה לי תמונה של שלה עושה עמידת ידיים ואמר: 'קוראים לה אגנס קלטי והיא יהודייה'. לכן כשפגשתי אותה פנים מול פנים, כשהיא באה לחפש כישרונות צעירים, נורא התרגשתי. זה היה כמו לראות אגדה. כשהתחלתי להתאמן אצלה היה לי נורא חשוב לרצות אותה. לא בגלל שהיא הייתה קשוחה. היו לה פשוט דרישות מאוד ספציפיות והיא גרמה לך להרגיש שאת רוצה להצטיין כדי שהיא תהיה גאה בך".
להיוולד למשפחה עם גנטיקה טובה
ב-2006 קלטי התאלמנה מבעלה. בנה הבכור עבר לגור באוסטרליה ובנה הצעיר עבר להתגורר בהונגריה. כשהייתה בת 96 החליט הבן הצעיר רפאל, מעצב אופנה במקצועו, להעביר אותה לדירה צמודה אליו בבודפשט. "בשנים האחרונות הרגשתי שהיא בודדה ומדוכאת והחלטתי להביא אותה אליי ולדאוג לה מקרוב", הסביר בראיון לעיתונאית ציפי רומן ב"לאשה" ב-2021. "זה היה הדבר הכי חכם שעשיתי בחיי".
מרגע שחזרה להונגריה, הפכה קלטי לכוכבת. אמצעי התקשורת שם רדפו אחריה והאזרחים הרעיפו עליה הערצה. לפני שש שנים החליטה ממשלת הונגריה להעניק תמלוגים חודשיים לספורטאים הגדולים במדינתם על פי מספר המדליות האולימפיות שבהן זיכו את המדינה. "אמא הביאה עשר מדליות, ולפי זה היא מקבלת סכומים מכובדים ביותר", שיתף בנה רפאל.
ההונגרים המשיכו לראות בקלטי הונגרייה גם בעשרות השנים שבהן חיה בישראל. ב־1991 נבחרה שם לאחת מ־12 הספורטאים הגדולים בתולדות הונגריה. גם בעולם היא נחשבת אייקון, וב־2001 צורפה להיכל התהילה האולימפי בטקס שהתקיים בניו־יורק. כמובן שגם בארץ היא זכתה לכבוד רב: ב-2017 קיבלה את פרס ישראל, ולרגל חגיגות יום הולדת ה-100 שלה, הוועד האולימפי הישראלי, בשיתוף פעולה עם איגוד התעמלות מכשירים נשים, החליט לקרוא לאליפות ישראל בהתעמלות, החל משנת 2021, על שמה.
בראיון נשאלה קלטי כמובן מה הסוד שלה לאריכות חיים. על כך היא השיבה: "שינה טובה, תזונה נכונה, הימנעות מאלכוהול ומעישון – אף שעישנתי שנה אחת – חריצות והתמדה, פעילות ספורטיבית ושמירה על כושר כדי לא להתנוון גופנית ונפשית, ונקודת מבט חיובית על החיים. אבל בראש ובראשונה, צריך מזל להיוולד למשפחה עם גנטיקה טובה. בשנה שעברה נפגשנו עם גניאולוגית שעשתה לנו עץ חיים, ומצאה שכבר במאה שעברה היו במשפחתנו אנשים בני מאה. ונוסף על כל זה, הסוד הגדול הוא לאהוב את החיים".
חיה, יש משהו שהיא התחרטה עליו במהלך חייה? משהו שהיא רצתה ולא השיגה?
"אני חושבת שהדבר היחיד זה שהיא לא זכתה להיות אמא לבת. היא הפכה לאמא בגיל מבוגר, הביאה שני ילדים אחרי גיל 40, וזה ממש לא מובן מאליו. אבל היא נורא רצתה שתהיה לה בת ואפילו היה לה שם בשבילה: 'איריס'. עדיין, סך הכל היו לה חיים מאוד ארוכים ויפים. אומנם לא תמיד קלים, אבל בהחלט משמעותיים ומלאי הישגיים. למרבה השמחה, גם בשנים האחרונות לחייה היא לא סבלה. היא הייתה בריאה, חזקה וידעה לנצל את החיים היטב".
