ילדים שמעריצים את צומי מהצמד "מולי וצומי" אולי ישמחו לשמוע שכשטל לוי, השחקנית שעומדת מאחורי הדמות הפופולרית, הייתה קטנה, היא עשתה היסטוריה והצליחה להציל את חייהם של רבבות ישראלים. זה קרה כשהייתה בת 17 ונסעה לירושלים במסגרת יום כיף של עמותת "חיים" לילדים חולי סרטן, שכלל ביקור בכנסת ובבית הנשיא. "בחרו מראש את הילדים שידברו מול הנשיא ואני התבאסתי שלא בחרו בי", נזכרת לוי, כיום בת 41. "בסוף האירוע ניגש אליי כתב ושאל אם אני רוצה להגיד משהו. אמרתי לו 'אני רק רוצה לבקש שייתנו לנו לחיות'. הוא אמר 'עצרי, עצרי', קלט שיש לו סיפור, ואז צעק לראומה ויצמן (אשת הנשיא דאז, עזר ויצמן, ד"ח) שהייתה בקצה האולם: 'יש כאן מישהי שרוצה להגיד לך משהו'. באותו רגע כולם השתתקו. ראומה ויצמן התקרבה אליי, העיתונאים התקבצו סביבי ואז אמרתי לה: 'אני בסך הכל רוצה לחיות, תבטיחי לי שאני לא אמות בגלל שאין לי תרופות'. היא ענתה 'את תחיי, נסדר את זה'. מסכנה, נפלתי עליה. היא המשיכה להתקשר אליי תקופה ארוכה אחרי זה, לשאול מה שלומי".
המפגש ההוא תרם לשינוי היסטורי: הקמת סל התרופות בשנת 1997. עד אז, כל קופת חולים החליטה איזה תרופות וטיפולים לסבסד ללקוחותיה, וחולים רבים לא זכו לקבל תרופה שהייתה יכולה להציל את חייהם. פנייתה הנרגשת של טל לגברת הראשונה עוררה סערה ציבורית, וועדת הכספים של הכנסת אישרה תקציב של 150 מיליון שקל עבור 15 תרופות מצילות חיים לסרטן, איידס ומחלות אחרות.
העיתונאים התקבצו סביבי ואז אמרתי לראומה ויצמן: 'תבטיחי לי שלא אמות בגלל שאין לי תרופות'. מסכנה, נפלתי עליה"
היית ממש צעירה, איך ידעת מה להגיד באותו רגע?
"ראיתי ב'לילה גוב' ריאיון עם חולה איידס שסיפר שהתרופות שלו מאוד יקרות ולא נותנים לו מהקופה. נבהלתי, שאלתי את אמא שלי אם ייתכן שלא ייתנו לי תרופות, והיא אמרה: 'זה לא קשור אלייך, אל תדאגי'. באוטובוס לירושלים מישהו מהעמותה אמר לנו שיהיו כתבים ושאם הם יפנו אלינו, שנדבר על התקציבים לתרופות, וזה נשאר לי בראש".
מה קרה אחרי הפנייה שלך?
"באותו רגע לקחו אותי לדבר מול ועדת הכספים של הכנסת שבדיוק דנה בנושא. הם שמו שעון חול לכל דובר, שלא יעבור את הזמן שמוקצב לו, אבל כשהגיע תורי ביקשתי שלא ישימו לי שעון. 'פשוט, אתם יודעים, אולי הזמן שלי ממילא קצוב', וכולם נורא נבהלו ואמרו 'בטח, בטח', וככה דיברתי ודיברתי, כבר אז הייתי שחקנית. אמרתי להם: 'אתם מחליטים פה החלטות שקובעות את גורלם של ילדים קטנים עם קרחת שנאבקים על החיים שלהם'. זה רגע שלא אשכח כל חיי".
מאיפה היה לך אומץ וביטחון לדבר ככה?
"לא יודעת, הייתה לי תחושה שמטאור נפל עליי מלמעלה, כאילו קיבלתי מכת חשמל. בסוף הדיון כולם קמו ומחאו לי כפיים. רפי רשף ראיין אותי באותו יום, ולמחרת פתחתי מהדורות והייתי על העמודים הראשונים בעיתונים".
איך הפרסום השפיע על ההחלמה שלך?
"זה נתן לי המון משמעות לחיים, סיבה להילחם ותחושה נהדרת שאני יכולה לחולל שינוי. הסרטן אפילו קצת הציל אותי, הייתי הכבשה השחורה בבית. יש לי אח תאום שהוא מלאך, הוא היה ילד מרצה ושני אחים גדולים שהם תפארת היצירה, ואני הייתי מאוד רעשנית, מציקנית, ילדה שזקוקה להמון תשומת לב ועולה לכולם על העצבים. כשבא הסרטן פתאום הפכתי להיות מלכת הבית, כולם התייחסו אליי, הרעיפו עליי אהבה, אף אחד לא רצה שאני אמות".
פחדת למות?
"למרות שהייתי בסכנת חיים ועברתי דברים איומים, עם הקאות בלי סוף ופצעים בוושט, סמכתי על ההורים שלי שלא ייתנו לי למות. הרגשתי מוגנת, העסיקו אותי בעיות אחרות של גיל ההתבגרות, כמו אם אני יפה עם קרחת".
שנתיים של טיפולים
שמה של לוי אולי לא מוכר לכן, אבל תשאלו את הילדים: הם בטח מכירים אותה כ"צומי" מהצמד "מולי וצומי" (הופ קטנטנים). במשך כמה עונות היא גם גילמה את קופיקו בסדרת הילדים הפופולרית, וכעת היא משחקת ב"בלוגה בלוז", שמשודרת בכאן חינוכית ובדיגיטל.
מיום שהיא זוכרת את עצמה רצתה להיות שחקנית, אבל בהיותה נטולת קשרים, בת לאם שהיא אחות מוסמכת בבילינסון ולאב שעובד בתעשייה הצבאית, לא ראתה את זה קורה. "אני עיראקית ועיראקית, אין לי אף אחד משום צד שהוא שחקן או אמן, כולם עובדים בבנק", היא צוחקת. "בגן הייתה איתי אחיינית של שחקן מפורסם, שהשוויצה שהיא הולכת לבית ספר לאמנויות. מיד רציתי גם, אבל אמא שלי אמרה שאין מצב. בכיתה ח' ביקשתי להירשם ל'תלמה ילין' וגם על זה היא אמרה שאין מצב, אז הלכתי ללמוד ב'אוהל שם' ברמת־גן (שם גדלתי). כשחליתי הייתי צריכה לחזור על כיתה י"א, והחלטתי שזה זמן טוב ללחוץ לכיוון של 'תלמה ילין'. הם לא מקבלים תלמידים חדשים בכיתה י"א, אבל אמא שלי התעקשה ואמרה להם 'הילדה שלי כמעט מתה מסרטן ואתם מעזים להגיד לה לא?' הם הסכימו לעשות לי בחינה והתברר שאני לא ממש ברמה של הכיתה, אז אמרתי להם 'תתעסקו עם אמא שלי, בהצלחה עם זה', ובסוף קיבלו אותי".
לא פשוט להשתלב בבית ספר כזה.
"באתי עם קרחת, ולוסי דובינצ'יק, שגם למדה שם, בדיוק עשתה קרחת בשביל 'קלרה הקדושה', אז שאלתי אותה בצחוק 'הקרחת לכבודי?'. באותה תקופה הזמרת שינייד אוקונור הכניסה את הקרחת לאופנה, אז הרגשתי פחות מוזרה, אבל מבחינה חברתית היה לי קשה מאוד".
עשו לי בדיקת דם ואחרי שעה כולם פתאום הסתכלו עליי במבט מוזר. אמרתי 'מה קורה פה? אפשר לחשוב שיש לי סרטן'. אף אחד לא צחק"
איך התגלתה המחלה?
"בגיל 17 השתתפתי במחנה 'חץ וקשת' של הגדנ"ע בחופש הגדול, ולא הייתי מסוגלת לעשות כלום, היה לי חום וכל הזמן הייתי עייפה. אמא שלי טסה לשלושה שבועות לחו"ל, וכשבאנו לקחת אותה משדה התעופה, היא אמרה לי 'מה זה? את צהובה לגמרי'. לא היה לי כוח אפילו ללכת לקופת חולים. היא לקחה אותי לשניידר, עשו לי בדיקת דם ואחרי שעה כולם פתאום הסתכלו עליי במבט מוזר. הכניסו אותי ואת ההורים שלי לחדר, מלא אנשים נכנסו, אז אמרתי 'מה קורה פה? אפשר לחשוב שיש לי סרטן'. אף אחד לא צחק. העלו אותי לאשפוז בקומה השביעית ובפעם הראשונה שמעתי את המילה לוקמיה. לא הבנתי מה זה. עבר זמן עד שהבנתי שאני חולה במחלה מסוכנת. כמעט שנתיים הייתי בטיפולים מאוד קשים עד שהחלמתי. לצבא לא לקחו אותי, ניסיתי להתנדב אבל בסוף ויתרתי והצטרפתי לצוות בידור באילת. היום, כשאני מופיעה כ'צומי' בפני ילדים חולים בשניידר, הרופאים שטיפלו בי עדיין שם ואני מרגישה שאני סוגרת מעגל בצורה הכי יפה שיש. אני אומרת לילדים: גם צומי היה פעם חולה בסרטן".
6 צפייה בגלריה
הייתי ילדה שעולה לכולם על העצבים, וכשבא הסרטן פתאום הפכתי למלכת הבית"
(צילום: אביגיל עוזי)
התרגיל של נועה קולר
היא גרה ברמת אביב עם בעלה, שמוליק טל, שיפוצניק (כן, קוראים לה טל לוי־טל) ועם ילדיהם אביתר (שבע) ומיכאל (ארבע). את שמוליק הכירה בגיל 28, כששיחקה את קופיקו בסדרה "קופיקו" והוא הצטרף ליום אחד לצוות ההפקה. "בדיוק סיימתי זוגיות של שנה וחצי והייתי גמורה. יצאתי מהתחפושת של קופיקו, כולי מזיעה והכי לא סקסית, ראיתי את שמוליק ואמרתי לו 'דחוף תביא לי רדבול'. אחרי כמה דקות בא אליי מנהל ההפקה ושאל אם נדלקתי על שמוליק, ולא ידעתי מי זה שמוליק. הוא לא בא יותר, אז יום אחד שאלתי את מנהל ההפקה, 'מה עם השמוליק הזה?' והוא ענה: 'רוצה שאשאל אותו עלייך?' אמרתי 'נראה לך? אני לא זוכרת מי זה', אבל הוא שאל אותו בכל זאת, ואחרי שבוע שמוליק התקשר ואמר לי 'שמעתי שנדלקת עליי'. אמרתי לו שאני לא במצב טוב, הייתי אחרי פרידה שריסקה אותי, אבל הסכמתי לדייט. בסופו של דבר עפתי עליו, קלטתי שמצאתי את בעלי".
הרופא אמר לי: 'אני לא יודע אם יהיו לך ילדים'. חברות שלי ילדו והיה לי קשה עם זה, הייתי צריכה לפרגן וכבר לא היה לי מאיפה"
ואז?
"התחתנתי בגיל 30 וקצת, ושלוש שנים הייתי בטיפולי פוריות קשים מאוד, קשים יותר מהסרטן. הביציות שלי נדפקו בטיפולי הכימותרפיה, אז עוד לא עשו שימור פוריות לחולות. הרופא כבר אמר לי: 'אני לא יודע אם יהיו לך ילדים'. חברות שלי התחילו ללדת אחת אחרי השנייה והיה לי קשה עם זה, הייתי צריכה לפרגן וכבר לא היה לי מאיפה. חברה שלי אמרה לי 'בואי נעשה תרגיל, נדמיין שהגרוע מכל קרה ואת לא מצליחה להביא ילדים'. אמרתי לה 'תסתמי את הפה שלך, אני לא רוצה את התרגיל הזה', ואני לא אגיד לך איך קוראים לה. טוב, קוראים לה נועה קולר. היא למדה איתי בכיתה ביורם לוינשטיין ומאז אנחנו יחד. אני כל כך שמחה בשבילה על כל מה שקורה לה, כי אם זה מגיע למישהו, אז לנועה".
איך שמוליק קיבל את זה שאולי לא יהיו לו ילדים?
"שמוליק הוא גבר מהחלומות. הוא אמר: 'בסדר, נתגבר', אבל היום בדיעבד הוא אומר לי בצחוק שהוא בטח היה עוזב אותי. למזלי לא היינו צריכים לבדוק אותו כי בסוף נכנסתי להיריון. עד היום כשהילדים קוראים לי אמא אני מתרגשת".
פורחת בקניונים
בשנות ה־20 לחייה רצתה ללמוד משחק, אבל לא התקבלה לשום בית ספר. היא לא התייאשה, ניסתה שוב והתקבלה ליורם לוינשטיין. "שם הייתי כוכבת, כשסיימתי ללמוד הייתי בטוחה שיתקשרו אבל אף אחד לא התקשר, אז נכנסתי לעולם הילדים. עשיתי הצגות ילדים והרווחתי אחלה כסף, אבל הרגשתי לא שווה כי אני לא 'בתיאטרון'", היא אומרת. "הרגשתי שלא הבאתי אותה עדיין, למרות שתכלס הצלחתי מאוד. עשיתי את 'סיפורי פיות' ב'הוט' עם נלי תגר, ואז נולדה הדמות של צומי. עולם הילדים הוא מקום נוח להיות בו, לא צריך לצאת בלילות, ויש לי חרדות, קשה לי לצאת בערב מהבית".
מאיפה החרדות?
"אמא שלי כל כך הפחידה אותי מהטרדות מיניות ומאונס, שכל החיים שלי אני חיה בפחד מזה. לא ישנתי לילה אחד בחיים שלי לבד, יש לי פוסט־טראומה של מישהי שכאילו עברה אונס. היא כל כך רצתה להגן עליי, שהיא עשתה לי את ההפך. יום אחד, עוד לפני Me Too#, חברה סיפרה לי על הטרדה מינית שהיא עברה על הבמה, ויצאה ממני טל הלוחמת בת ה־17. מאז סל התרופות אני חיה בתחושה שאני יכולה לשנות את המציאות. עשיתי רשימה של כל ההטרדות המיניות שהייתי מודעת להן ונפגשתי עם שחר בוצר, שהיה אז ראש שח"ם (ארגון השחקנים בישראל). בעקבות הפנייה שלי נוצרה האמנה הראשונה של שח"ם נגד הטרדות מיניות בעבודה. יכול להיות שהיה לי נוח יותר בעולם הילדים, אני מרגישה שהוא פחות מסוכן לי".
את מצליחה להתפרנס ממשחק?
"המקום שאני הכי פורחת בו הוא בקניונים. אני יודעת, פדיחה להגיד את זה, אבל שם אני מרגישה חופש שאין לו גבול. אני בעצם עושה תיאטרון רחוב לאנשים שלא ראו תיאטרון בחיים שלהם, ואני באורות מזה".
למרות ש'קופיקו' הצליחה בטירוף, אף אחד לא ידע מי אני. פעם כמעט נהרגתי מהקוף הזה, נשרף לי מנוע בתוך הראש וכולו עלה באש"
גם מיכל הקטנה עושה קניונים, למה היא נהייתה יותר כוכבת ממך?
"שאלה מעולה. אני מניחה שאם היו לך ילדים קטנים היית יודעת מי זה צומי לא פחות משאת יודעת מי זאת מיכל הקטנה. כנראה שמיכל היא פשוט אשת שיווק מצוינת. הציעו לי בעבר להיות מותג, אמרו לי 'בואי תעשי מלא כסף', אבל בשביל להיות מותג את צריכה להיות רק המותג, וזה מגביל. מה שאני אוהבת במשחק זה את ההשתנות, ואני עושה המון דברים, גם למבוגרים. אני משתתפת בהצגה 'ברוך ג'מילי' של התיאטרון העברי עם יעקב כהן, ויש לי הצגת בידור בשם 'ציקי', עם אודי ואביעד, שהפכה לתופעה מטורפת. ציקי היא גננת עם ערכים של פעם, והדמות שלה נולדה מתוך החרדות שלי מגננות סטייל כרמל מעודה. העליתי סרטונים לפייסבוק, היו לזה חצי מיליון צפיות, ואז אודי ואביעד התקשרו ואמרו שהם רוצים לעשות איתה משהו. השתתפתי גם ב'חזרות', הסדרה של נועה. את יודעת מה שיחקתי שם? את הכלב שרוצה את התפקיד הראשי. לכי תסמכי על חברות, וגם על זה עשיתי אודישן וכמעט לא התקבלתי (צוחקת)".
איך נולדה הדמות של צומי?
"באתי לאודישן לתפקיד אחר וביקשתי לעשות אודישן גם לצומי. אמרו לי 'אבל צומי הוא בן', ועניתי 'נכון, אני בן'. עשיתי את האודישן והתקבלתי, אבל לא תמיד זה היה כל כך קל. במשך כמה עונות עשיתי את 'קופיקו', הסתתרתי מאחורי התחפושת, ולמרות שהסדרה הצליחה בטירוף, אף אחד לא ידע מי אני. קיבלתי את התפקיד רק בזכות העובדה שאני גמדה. פעם כמעט נהרגתי מהקוף הזה, נשרף לי מנוע בתוך הראש וכולו עלה באש".
למה היה לך מנוע בתוך הראש?
"יש כמה מנועים שמפעילים את העיניים, הפה והאף. הראש של קופיקו שוקל איזה עשרה קילו. לא ראיתי כלום, הייתי צריכה לשחק בעלטה מוחלטת. פעם באיזו סצנה נתליתי על אומגה, נכנסתי בצלם והוא התחיל לדמם. כולם רצו אליו ושכחו אותי מיטלטלת על האומגה בגובה. לא הבנתי מה קורה ולמה הסצנה לא נגמרת. בסוף יוסי מרשק קלט אותי שם למעלה וקפץ עליי, התגלגלנו שנינו על הרצפה'".
מה החלום? לאן את רוצה להגיע?
"אני רוצה למצוא את הקול שלי, אני מרגישה שעוד לא מצאתי. אני לא יכולה לספור את כמות האנשים שאמרו לי 'את האישה הכי מצחיקה שפגשתי'. גם 'ארץ נהדרת' זה חלום, אבל לצערי מולי שגב לא יודע שאני רוצה להיות שם".
עכשיו הוא יידע, דברי אליו.
"מולי, העובדה שלא שמת לב אליי עד עכשיו, היא עליך, נשמה".
עם ערן זרחוביץ' מ"ארץ נהדרת" את משחקת ב"בלוגה בלוז". על מה הסדרה?
"'בלוגה בלוז' מתרחשת במחנה הקיץ 'וולקנו' שאותו מנהלת עמליה, הדמות שמגלם ערן זרחוביץ'. אני מגלמת את אחותה המתלהבת גיתית. אני מאמינה שזה תפקיד שיעשה בשבילי את השינוי".
איך הצלחת לקבל אותו?
"באתי לאודישן, ראיתי שם את כל השחקניות הכי טובות בארץ, והחלטתי שאני הולכת לקחת את התפקיד ויהי מה. באודישן ישבו המלהק מורן מרציאנו, הכותבות המדהימות נעם נבו ויעל כץ והבמאי ירון ארזי, שראה את 'ציקי' ולכן לקח אותי. בהתחלה הייתי בהתקף חרדה מרוב שרציתי את התפקיד, אבל יצא אודישן מעולה, ואחר כך היה לי עוד אודישן עם ערן זרחוביץ', אחד האנשים הנחמדים שפגשתי. הוא אמר לי 'בבית שלי את כוכבת, הילדים לא מאמינים שיש לי אודישן עם צומי'. ואם זרחוביץ' מכיר אותי, זה אומר שאני קיימת".
