לאחרונה הרגישה רותי רוסו שמשהו לא מסתדר עם הגבות שלה. זה לא שהן היו סוררות, יותר בקטע שהן חסרות. לקח לה זמן להבין שהיא סובלת מ"אלופציה אראטה", מחלה אוטואימונית שגורמת לנשירת שיער במקטעים שונים. בדיעבד התברר לה שהמחלה התפרצה בעקבות הסטרס הרב שבו שהייתה שרויה מאז הטבח של 7 באוקטובר והמלחמה שפרצה בעקבותיו. העיתונאית ואושיית הקולינריה החליטה לחשוף את התופעה בפוסט אמיץ שהעלתה לאחרונה באינסטגרם ושזכה לאלפי לייקים ומאות תגובות (ראו בהמשך).
לצד אלה שהחמיאו לרוסו על החשיפה ("רותי, את כל כך יפה מבפנים ומבחוץ, עם או בלי גבה") ואיחלו לה בריאות, היו גם נשים שסיפרו שזה בדיוק מה שקרה להן.
פחדתי שזו מחלה קשה
אחת מהן היא אורית חזון מנדל (49), מעצבת גרפית מירושלים, גרושה ואמא לשניים. בוקר אחד באמצע נובמבר האחרון היא התעוררה, הסתכלה במראה ונחרדה. "בקדמת הראש, מעל המצח באמצע, הופיע עיגול קרחת ברור ומשורטט", היא מספרת. "לא היה אפשר להתעלם ממנו או לפספס אותו. והוא הופיע ככה פתאום. זה לא שהיה לפני כן איזה תהליך הדרגתי של נשירה. הלכתי לישון כרגיל והתעוררתי עם קרחת. נבהלתי נורא".
אז מיהרת לרופא?
"האמת היא שלא. בגלל שכל כך פחדתי שיש לי איזו מחלה קשה, הדבר הראשון שעשיתי היה להיכנס לגוגל בתקווה שאמצא שם משהו שירגיע אותי. לשמחתי, הפעם ד"ר גוגל באמת הרגיע. כתבתי 'קרחת פתאומית באמצע הראש' ומיד הופיעו כל מיני תמונות של אנשים עם קרחות דומות לשלי, שאובחנו כ'אלופציה אראטה'. הוסבר שם שזו תופעה שלא קשורה במחלה מסכנת חיים, שנשירת שיער היא התסמין היחיד שלה, שהרקע שלה לרוב הוא מתח נפשי, ולרוב היא חולפת מעצמה. ברגע שקראתי את זה, הכול הסתדר לי. ידעתי שמאז אוקטובר אני סובלת מסטרס קיצוני. זה לא הפתיע אותי".
אורית חזון מנדל: "אחרי חודש וחצי השיער התחיל לצמוח ובאמת הרגשתי שאני רגועה יותר, אבל לפני כמה ימים הבחנתי לצערי בעיגול קרחת חדש, גדול אפילו יותר, באזור אחר בקרקפת"
חזון מנדל היא אמא לחייל בן 19, שבדיוק סיים טירונות קרבית בנח"ל, ולתיכוניסטית בת 16. "ב־7 באוקטובר הבן שלי עמד לפני גיוס וזה בפני עצמו הכניס אותי לחרדות", היא מספרת. "בנוסף, אחרי הטבח בדרום היה חשש שזה יגיע למרכז הארץ. היו כל מיני דיווחים ברשתות על ערבים שמצלמים בתים, אפילו נינט העלתה פוסט כזה. אני גרושה ומתגוררת לבד עם הילדים שלי בדירה שכורה בירושלים, שבה אין אפילו ממ"ד. הייתי בפחד היסטרי. הבנתי שאם יקרה משהו, לא תהיה לי בכלל אפשרות להתגונן. בתקופה ההיא כל הזמן היו קולות רקע: אזעקות, מטוסים בשמיים. בגלל שהרחובות היו ריקים אפילו שמעו את יללות התנים. כל רעש קטן הלחיץ אותי. הייתי שומעת בלילה את התמי 4 שהרתיח את המים ונדרכת.
"ואם כל זה לא מספיק, אני גם עצמאית שעובדת מהבית בבניית אתרים ועימוד ספרים לדפוס. ברגע שפרצה המלחמה לא הייתה עבודה, אז לכל זה התווספו גם חרדות כלכליות של 'איך אגמור את החודש".
מה עשית?
"בגלל שאני פחות אוהבת להכניס כימיקלים לגוף העדפתי לחפש פתרונות טבעיים. אמרתי לעצמי שאנסה למצוא דרכים להירגע, ואם אראה שאין שיפור או שזה מחמיר, אלך לרופא. התחלתי להאזין לפודקאסטים של מומחים שמדברים על דרכים להפחתת חרדה, הורדתי מינונים של צריכת חדשות והתחלתי לעשות ספורט ולרכוב על אופניים. בנוסף קראתי שחליטה של הצמח זוטא לבנה מרגיעה, אז התחלתי לשתות אותה בקביעות. כמו כן, הקפדתי מדי לילה, לפני שהלכתי לישון, למרוח שמן קיק על אזור הקרחת כי שמעתי שזה מחזק את סיב השיער. עד היום אני ממשיכה לחפוף עם שמפו שמכיל שמן קיק".
"אני גרה לבד עם הילדים בדירה בלי ממ"ד. הייתי בפחד היסטרי. בתקופה ההיא כל הזמן היו קולות רקע: אזעקות, מטוסים בשמיים. כל רעש קטן הלחיץ אותי.
וזה עזר?
"אחרי חודש וחצי השיער התחיל לצמוח מחדש ובאמת הרגשתי שאני רגועה יותר, כי ככל שחלפו החודשים היה קצת פחות מלחיץ מבחינה ביטחונית וגם המצב הכלכלי השתפר. אבל ממש לפני כמה ימים הבחנתי לצערי בעיגול קרחת חדש, גדול אפילו יותר, באזור אחר בקרקפת".
הבנת למה זה קרה?
"בשבועות האחרונים שוב החרדה הרימה ראש. הבן שלי, שהתגייס בדצמבר, נמצא עכשיו לפני מסע כומתה וטקס סיום. משם הוא יישלח לרפיח. הלחץ הנפשי השתלט עליי שוב. נראה לי שאין מנוס ושהפעם איאלץ ללכת לרופא".
שתי דרגות של המחלה
עבור ד"ר יוליה ולדמן־גרינשפון, מנהלת מחלקת עור ומין בבית החולים סורוקה, העובדה שבתקופה המלחיצה הזו צצים יותר ויותר סיפורים על אנשים שהחלו לסבול מאלופציה אראטה, אינה מפתיעה. "מאז 7 באוקטובר אני חד־משמעית עדה לעלייה חדה של מטופלים שסובלים מהמחלה וגם ממחלות עור אחרות שהטריגר שלהן הוא סטרס", היא אומרת. "אבל זה לא משהו שאנחנו עדים לו רק בעקבות המלחמה הנוכחית. אני גרה בדרום, ולאורך השנים שמתי לב במהלך עבודתי בבית החולים ובקליניקה שלי בבאר־שבע, שתמיד יש עלייה משמעותית שבועות ספורים אחרי תחילתו של מבצע צבאי כלשהו. נשים נוטות לסבול קצת יותר מאלופציה אראטה, אבל גם גברים ואפילו ילדים רבים סובלים ממנה. בחודשים האחרונים, בעקבות המלחמה הארוכה, אני נתקלת גם בלא מעט חיילים. לא מדובר בסטטיסטיקה מדויקת, אבל לפי תחושת הבטן שלי מדובר יותר במילואימניקים מאשר בחיילים בסדיר".
ד"ר יוליה ולדמן־גרינשפוןצילומים: רחל דוד, מרכז רפואי סורוקהאיך המחלה מתנהגת?
"מדובר במחלה אוטואימונית שבה הגוף תוקף בטעות את זקיק השערה וגורם לה להפסיק לצמוח. ברמה התקינה, זקיק השיער נחשב לשקוף עבור מערכת החיסון שלנו. מבחינתו היא לא קיימת. טריגרים מסוימים יכולים להוציא את מערכת החיסון שלנו מאיזון ולגרום לחסינות הזאת להיעלם. המערכת מבחינה פתאום בזקיק השיער ומאחר שהיא לא הכירה אותו קודם, היא מקטלגת אותו כגוף זר שאינו תקין בגוף ומתחילה לתקוף אותו. זו למעשה ההגדרה לכל מחלה אוטואימונית: כשהמערכת החיסונית שלנו מזהה בגוף שלנו איבר תקין וחיוני לתפקוד כגורם זר שמאיים עלינו ומפעילה כלפיו נוגדנים".
והסטרס הוא הגורם לכך?
"אני תמיד מסבירה למטופלים שלי שהסטרס הוא לא הגורם למחלה אבל הוא יכול להיות הטריגר. ברפואת העור אנחנו עדים למחלות שונות שיש ביניהן קשר ישיר ללחץ נפשי פתאומי או מתמשך. בנוסף ל'אלופציה' אפשר למנות גם את מחלת הפסוריאזיס, ויטיליגו ומחלות שלפוחתיות כמו פמפיגוס. יכולים לגרום לכך אירועים על רקע אישי כמו אובדן של אדם אהוב, גירושים וכו' לצד אירועים ביטחוניים כמו מלחמה".
ד"ר ולדמן־גרינשפון: "מאז 7 באוקטובר אני עדה לעלייה חדה של מטופלים שסובלים מהמחלה וגם ממחלות עור אחרות שהטריגר שלהן הוא סטרס. לפי תחושת הבטן שלי מדובר יותר במילואימניקים מאשר בחיילים בסדיר"
למה הלחץ מתבטא דווקא במחלות עור?
"יש מחלות אוטואימוניות נוספות שאינן באות לידי ביטוי בעור, כמו למשל פגיעה בכבד או בבלוטת התריס. אבל בעור, לטוב ולרע, רואים את התסמינים הרבה יותר מהר. קל יותר לזהות את הקשר הנסיבתי כי המחלה נראית לעין אחרי כמה ימים או שבועות. אם מישהי מגלה קרחת פתאומית או רואה פתאום שהעור שלה אדמדמם ומתקלף והיא נשאלת על ידי הרופא אם חוותה לחץ נפשי לאחרונה, יהיה לה קל יותר לזכור ולקשר בין הדברים".
האם יש דרכים לטפל במחלות האלה?
"ראשית, המחלות אינן מסכנות חיים. עם זאת יש להן הרבה השפעות על חיי המטופלים, במיוחד בדרגות הקשות. במקרה של אלופציה מדובר במחלה שכיחה יחסית שסובלים ממנה כ־2% מאוכלוסיית העולם. בנוגע לדרכי הטיפול, חשוב בראש ובראשונה להבחין בין שתי דרגות החומרה של המחלה: אלופציה אראטה היא הדרגה הקלה. מדובר בהתקרחות מוגבלת שבאה לידי ביטוי בנגע או שניים בודדים, כמו למשל בגבה או באזורים מסוימים בקרקפת.
"הדרגה הקשה מתבטאת בכ־50% מהקרקפת ובה יש להבחין בין אלופציה טוטאליס, שבה מתרחשת נשירה של כל השיער בקרקפת
ואלופציה אוניברסליס, שבה השיער נושר מכל חלקי הגוף. בניגוד לדרגות החמורות יותר, כשמדובר באלופציה מוגבלת אפשר לבחור גם בטקטיקה לא טיפולית. אנחנו רואים הרבה פעמים שהגוף שלנו הוא כמו מחשב שעושים לו ריסטרט. אחרי שהמערכת החיסונית שלנו יוצאת מאיזון בגלל טריגר כזה או אחר, לרוב היא מבינה בהמשך שהיא תקפה משהו שלא הייתה אמורה לתקוף, ודברים חוזרים לקדמותם.
"לכן, במקרה של אלופציה אראטה אפשר פשוט לתת לזמן לעשות את שלו. לחלק מהמטופלים אנחנו ממליצים לפנות לפסיכולוג או לנסות להירגע בדרכים שונות כמו ספורט או מדיטציה. אם בכל זאת המטופלים מעוניינים לזרז את תהליך ההחלמה, אפשר להיעזר במשחות סטרואידיות או בזריקות של סטרואידים".
ובמקרים קשים יותר?
"כשאנחנו כבר מדברים על יותר מ־50% של איבוד שטח שיער בקרקפת או איבוד שיער בכל הגוף - התסמינים כבר לא ייעלמו מעצמם, וגם כל שיטות ההרגעה והטיפול המקומי לא יעזרו. עד לא מזמן גם לא היו טיפולים אפקטיביים. הן המטופלים והן הרופאים היו חסרי אונים. אבל בשנים האחרונות, אחרי הרבה מאוד מאמצים, נכנסו לסל התרופות שתי תרופות חדשות וייעודיות לאלופציה אראטה, אשר פותחו עבור התוויה זו".
לסיכום, שמן קיק - כן או לא?
"שמן קיק לא יעלים את התסמינים, אבל הוא בהחלט יכול לתת לאלה שמשתמשים בו תחושת רוגע ושליטה, מה שיעזור בסופו של דבר לגוף להירגע ובכך גם לתקן את עצמו".
