יעל דיין, לשעבר ח"כית מטעם מפלגת העבודה, מתרגשת מקבלת פרס מפעל חיים שיוענק לה היום ומצטטת, לבקשתנו, מנימוקי השופטים: 'דיין היא פעילת זכויות להט"ב ותיקה, היא יזמה את הכנס הראשון בכנסת שעסק בזכויות חברי הקהילה, הקימה ועדה מיוחדת שהביאה לתיקון התקנות המפלות את קהילת הלהט"ב בצבא ותיקנה את חוק איסור לשון הרע, כך שיאסור על ביזוי אדם בשל מינו או נטייתו המינית'".
איך התבשרת על הזכייה?
"מירב כהן, השרה לשוויון חברתי, התקשרה להודיע לי, ומיד התקשרתי בשמחה גדולה לחברתי דליה הוכברג, שעומדת מאחורי היוזמה להעניק לי את הפרס הזה".
התרגשת?
"מאוד, אבל לא הופתעתי, כי אני באמת חושבת שזה מגיע לי. אולי זה לא צנוע להגיד, אבל כל חיי עסקתי בשני דברים עיקריים: בקהילה הלהט"בית ובבעיית האלימות כלפי נשים, בעיקר בתוך המשפחה, ובכך הקדמתי את MeToo#. היום שני הנושאים האלה נמצאים במרכז סדר היום, אבל כשאני נכנסתי לנושאים האלה לא היה אפשר לדבר עליהם או להזכיר אותם, טאטאו אותם מתחת לשטיח, בעיקר את העניין הלהט"בי".
מה הביא אותך לטפל בנושא, כשעוד לא העזו לדבר עליו?
"היו לי חברים בארץ ובחו"ל שהשתייכו לקהילה, למשל חברי הצייר יוסי שטרן ז"ל, שהיה הומו בארון ואני הייתי סיפור הכיסוי שלו. הייתי הדייט הקבוע שלו כשהיינו הולכים לרקוד. מכאן נתתי במה לקהילה, ולימים הבאתי את הנושא גם לכנסת. הייתי הפוליטיקאית הראשונה שהשתתפה באירוע גאווה ציבורי, וגם בתפקידי כסגנית ראש עיריית תל־אביב המשכתי לפעול עבור קהילת הלהט"ב בכל תחומי החיים".
"היו לי חברים בארץ ובחו"ל שהשתייכו לקהילה, למשל חברי הצייר יוסי שטרן ז"ל, שהיה הומו בארון ואני הייתי סיפור הכיסוי שלו"
יש לך קשר אישי לקהילה?
"יש לי במשפחה חברי קהילה, אבל זה לא רלוונטי. נקודת המוצא שלי כאשת ציבור הייתה שברגע שמדברים על הנושא כבר אין בושה, הבושה מתחלפת באהבה ובגאווה".
את חושבת לפעמים איזו דרך עשינו מאז?
"כן, ואני מרגישה גאווה, אבל לא מופתעת. זה חלק מהתהליך שהתחלנו, קיווינו להגיע לשם, ובמדינה דמוקרטית לא הייתה שום סיבה שלא נגיע".
רבים רואים בכנס הגדול שארגנת בכנסת בשנת 1993 את נקודת המפנה במודעוּת וביחס הציבורי לקהילה.
"נכון, כיו"ר הוועדה למעמד האישה הקמתי את ועדת המשנה למניעת אפליה על רקע העדפה מינית, ושם חל מפנה רציני, כי אפילו כשכבר העזו להגיד את המילה 'הומו', לא נתנו לזה מסגרת חוקתית שבמסגרתה אפשר לקבל החלטות ולחוקק חוקים. למשל, חוק לשון הרע הורחב למענם. אם לא הייתי עושה את זה אז, אני לא יודעת אם זה היה נעשה".
"חבריי הטובים בולי (א.ב יהושע), יהושע קנז ועמוס עוז כבר אינם, חבורה שהולכת ומתמעטת, כאילו עכשיו הגיע תורי"
מה שלומך בימים אלה?
"ככה ככה. אני סובלת ממחלת ריאות כרונית ויש לי כאבים רוב הזמן. יש ימים ושעות שאני לא יכולה לדבר בצורה מובנת לגמרי, אבל אני סובלת בעיקר משעמום, כי רוב הזמן אני לבד. יש לי מטפלות וכל מה שאני צריכה בבית מבחינה רפואית, אבל הבדידות חונקת. חבריי הטובים בולי (הסופר א.ב. יהושע. ד"ח), יהושע קנז ועמוס עוז כבר אינם, הייתה לנו חבורה שהולכת ומתמעטת".
מפחיד אותך לחשוב על זה?
"זו לא הרגשה טובה, כאילו עכשיו הגיע תורי".
