"בשנה שעברה, כשנערכה תחרות מיס יוניברס באילת, ראש העיר הזמין אותי להיות אורחת כבוד", מספרת נורית לבּר, לשעבר מזרחי, שנבחרה למלכת היופי־עשרה וגם למיס אסיה־פסיפיק בשנת 1985. "באותו יום הוצאתי את הכתר, ששמור אצלי מאז, רק כדי לראות איך הוא נראה עליי. צילמתי את עצמי, זה היה מצחיק. כשהגעתי לתחרות, הסתכלתי על המתמודדות ונזכרתי בפרפרים בבטן. זו הייתה סגירת מעגל".
נורית (54) חזרה ארצה עם משפחתה לפני שבע שנים, אחרי 28 שנים בחו"ל. היא מתגוררת באילת ועובדת כמנהלת קשרי לקוחות בסטארט־אפ ישראלי בשם "טראקנט", שעוסק בדיגיטציה ובהפחתת עלויות הובלה בעולם. בעלה, אוליבייה (62), הוא רופא שיניים שפרש לאחרונה לגמלאות. הם הורים לשתי בנות (25 ו־13).
4 צפייה בגלריה
"בתחרות מלכת היופי לימדו אותי ללכת זקופה". נורית מזרחי עם המועמדות רונית ויסמן וטוני יצהר
(צילום: שמואל יערי)
היא גדלה בשכונת מורשה ברמת־השרון. "אני 1.82 מטר. הייתי גבוהה יותר מהבנים, הלכתי קצת כפופה, התביישתי", היא נזכרת. "אחותי הבכורה שושנה החליטה לשלוח אותי לתחרות מלכת היופי כדי שאאמין בעצמי. לא היה לי ביטחון עצמי, הרגשתי שונה. בתחרות לימדו אותי ללכת זקופה, והבנתי שלא נורא להיות שונה. כשנבחרתי למלכת היופי־עשרה, נדהמתי".
עם התואר, יצאה נורית בת ה־17 לתחרות הבינלאומית בהונג־קונג. "התאמצתי בכל כוחי לייצג את ישראל בכבוד, נבחרתי למיס אסיה־פסיפיק – וזה שינה לי את החיים", היא אומרת. מהתחרות שבה ללימודים ודגמנה בארץ. כשסיימה את מבחני הבגרות, עברה לעבוד בצרפת והסתדרה בקלות, גם בזכות הצרפתית שידעה מהבית. רק דבר אחד העיק עליה: "נורא רציתי להתגייס, אבל הצבא סירב לאשר לי דחיית שירות. הייתי בשיא השוונג ופחדתי שאם אחזור ארצה לשנתיים אאבד את המומנטום". עיתונאית "לאשה" דאז, דליה בן־ארי, דיווחה לקוראות על כוונתה של נורית להינשא "על הנייר" לצלם צרפתי, אבל בסופו של דבר היא ביטלה את התכנון. "בדיעבד, הוויתור על הגיוס לא היה הצעד הנכון", היא מסכמת.
לאחר תקופות במינכן ובניו־יורק חזרה לפריז. "בערב הראשון שלי בעיר יצאתי עם חברה למסעדה כשרה ושם הכרתי את בעלי", היא מספרת, "הוא בדיוק עשה שיחת פרידה עם חברתו. התחתנו כשהייתי בת 24, ובגיל 29 הפכתי לאמא".
המשכת לעסוק בדוגמנות?
"דגמנתי בתצוגות ובפרסומות עד גיל 40. בנוסף למדתי ציור, ופעם בשבוע אירחתי אמהות ישראליות ויהודיות לערב שירי ארץ ישראל עם גיטריסט. אפילו הקלטתי כמה שירים והופעתי מול קהל יהודי, אבל עשיתי את זה כתחביב".
בסופו של דבר חזרת לארץ.
"כל השנים תכננו לעלות כשאוליבייה יֵצא לפנסיה. כשהבת הגדולה שלנו הייתה בת 16 היא עלתה לבד, כי רצתה ללמוד בחוות הנוער הציוני בירושלים. כשהיא עמדה להתגייס, החלטנו להקדים את העלייה. בעלי העדיף שנגור באילת, החלטתי לזרום איתו ואני מרוצה. הבת הגדולה היא כיום אדריכלית בתל־אביב והקטנה לומדת במגמת מוזיקה בתיכון. אני מנגנת בגיטרה, שוחה, לומדת תנ"ך, ולפני שנה הצטרפתי ללהקת 'רוח דרומית'. ב־19 בינואר אנחנו משתתפים במופע משירי יגאל בשן בבית פיליפ מוריי, הקוראות מוזמנות!".
(נורית מזרחי בתחרות מיס אסיה-פסיפיק 1985)
את מתגעגעת לדוגמנות?
"מיציתי את הכיף של לדגמן. עכשיו אני מנסה שליחות אחרת, של הטכנולוגיה הישראלית שאני מקדמת בעבודה שלי. ככה אני קצת מרגישה שאני מחזירה לישראל את מה שאני חייבת לה".
- כל שערי "לאשה" מאז 1947 זמינים באתר השערים: laishacovers.ynet.co.il
- הופעת על שער "לאשה"? אולי יש לך סיפור מעניין שקשור לשער? כתבי לנו laisha@laisha.co.il
