בבניין הקודם שלי גרה פיית עציצים. שכנה שהדירה שלה הייתה ג'ונגל. צמחים על צמחים, כל אחד יותר יפה מהשני. הבחורה הזאת הייתה לוקחת חרצן של לימון, משליכה אותו לתוך עציץ ובום - תוך רבע שעה צמח שם עץ. אין לי מושג איך היא עשתה את זה. הדירות שלנו היו בול אותו הדבר, עם אותה כמות שמש ואותו אוויר, אבל בכל פעם שהכנסתי אליי עציץ הוא היה מסתכל עליי בקטע של "אני לא מאמין שזה מה שהגרלתי" ומת אחרי שבוע. כמה ימים אחר כך, כשהבנתי שהוא לא מעוניין לשנות את דעתו, הייתי לוקחת אותו לשכנה שהייתה מביטה בי בקטע של "אני לא מאמינה שזה מה שהשרך הזה הגריל", שמה אותו אצלה במרפסת ועוד לפני שהייתי מספיקה לחזור הביתה הוא כבר היה מוציא שמונה עלים חדשים כדי להסתלבט עליי. ובכל זאת לא התייאשתי. קניתי עוד עציצים. קראתי מאמרים. ראיתי סרטונים. עשיתי כל מה שצריך, אבל כל האנרגיות הטובות ששלחתי הגיעו אליהם לספאם והם התפגרו כמיטב המסורת. עד שיום אחד קרה נס - קניתי עציץ שגדל ממש יפה! ואז מת אחרי חודש. נעלבתי וסגרתי את הבאסטה. מי שהטבע לא רוצה אותה, טבעי שהיא תחרים אותו בחזרה. הפסקתי אפילו ליצור קשר עין עם הגדר החיה שבחוץ. שגם אותה, אגב, הפיה מלמעלה שתלה.
בתחילת הקיץ עברתי דירה ופיית העציצים מהבניין הקודם קפצה לבקר, הגישה לי גבעול עם שני עלים בתוך בקבוק מים ואמרה, "קחי ייחור". עניתי לה שלא משנה כמה מילים היא תמציא, הדבר הזה ימות - כנראה בטביעה - ואם יש לה טיפת לב, עדיף שתשאיר אותו במדרגות כדי שיפנה את עצמו לפח למטה ויחסוך ממני את הטרחה. הגברת דפקה לי מבט ואמרה שאני אחת הבחורות הכי סתומות שהיא פגשה בחיים שלה, הניחה את הבקבוק בכניסה למטבח והוסיפה, "אל תעשי כלום, הייחור יסתדר, מקסימום תוסיפי קצת מים אם צריך". אמרתי לה שהפסקתי להקשיב אחרי "אל תעשי כלום" ועברנו לרכל על סלבס משנות ה־90 כי שתינו זקנות. למחרת בבוקר התעוררתי ונכנסתי למטבח כדי להכין קפה וחשכו עיניי: שכחתי לקנות קפה. מה שכן, מר ייחור עדיין היה שם. עם שלושה עלים.
עוד יום חלף ואחריו עוד יום, ואדון ייחור סירב למות. אני לא מבינה מה הבעיה שלו. ניסיתי להסביר לו בעדינות שלא יפתח ציפיות כי ימיו ספורים, אבל הוא כנראה למד מהאקסים שלי, עשה לי בלוק והמשיך הלאה בחייו. בניסיון להוכיח לו שאני צודקת קניתי פיקוס, הנחתי אותו ליד הייחור, שמתי טיימר ל־10 דקות ואמרתי לו שיסתכל טוב איך המסכן החדש אוטוטו מתחיל לחרחר. אבל כלום. קניתי עוד עציץ. גם הוא לא מת. בחלוף שבועיים אספתי לביתי 14 עציצים, ארבעה ייחורים, שקית אדמה, בקבוק דשן נוזלי ולו"ז השקיה באפליקציה באייפון. מדי בוקר אני יוצאת מהמיטה בציפייה לחטוף קמילה המונית לתוך הפרצוף שלי, אבל כלום. כל הצמחים מרוצים. אני לא מבינה מה הסיפור. גם בדירה הקודמת היה לי חלון עם אור וברז עם מים, הלו, מה אתם באים לשגע אותי? כבר התרגלתי לזה שאני גרועה עם צמחים. השלמתי עם זה. עכשיו אתם באים להגיד לי שאני למעשה פיית עציצים? אני? בגילי?! אני אמורה ללכת להרצאות על סוגי אדניות ולהגיד דברים כמו "הקלתאה אורנטה שלי אוהבת רק מים מזוקקים ושירים של אריק איינשטיין"? כי אני לא בנויה לזה. באמת שלא. אני מקסימום מוכנה לקנות לימונים בשביל החרצנים, לא יותר. אני לא נקשרת ולא מפתחת ציפיות. בינתיים, עד שהעציצים יתאפסו על עצמם ויבינו שאני סתם מתחזה, הבית נראה ממש טוב. כמו יער של מכשפה.
