ערב ראש השנה תחגוג משפחת בנדק, שכוללת את אבא דביר (54), אמא עירית (50 ומשהו) ושתי בנותיהם, יולי (13) וגלי (8), בביתם בתל־אביב ביחד עם בני משפחה רבים. ואם חשבתן שהתפריט יהיה מותאם לאורח חייהם הסגפני של המארחים, תחשבו שוב: רק מלקרוא את רשימת המנות שיונחו על שולחנם בחג אפשר לשבוע בקלות. בין היתר יהיו שם מרק עוף, פטה כבד, צלי בקר, עוף בדבש, סלטים, תוספות ושלל קינוחים, כי אמנם החיים שלהם דבש גם ככה, אבל מסורת זו מסורת וחג זה חג, כפי שאומרת עירית: "בחג אוכלים מהכול, במידה כמובן, ואחר כך מקזזים".
התפריט הזה הוא לא מובן מאליו במשפחת בנדק. אבי המשפחה עבר לפני תשע שנים ניתוח לקיצור קיבה, שבמהלכו הסיר 75% מנפח הקיבה שלו ובעקבותיו השיל עשרות קילוגרמים. עירית החליטה להצטרף למסע שלו, שינתה את התזונה ונפרדה בעצמה מ־25 קילו ללא התערבות כירורגית.
שתי בנותיהם למדו מגיל אפס לאהוב ירקות ומיני מזונות בריאים. "למזלי יולי היא פריקית של סלט ירקות קצוץ דק, וכל ארוחה אצלה היא קודם כול סלט", אומרת עירית. "הדיבור היחידי עם הבנות בנושא הוא על ממתקים. הן יודעות שאסור להגזים. הן יכולות לאכול ממתק אחד ביום".
דביר: "'סברי מרנן' מזכירה לי לאיזה משקל אני לא רוצה לחזור. פעם אבא שלי נפל על פרק ישן, הוא צלצל לוודא שלא השמנתי שוב"
והן עומדות במגבלה הזו?
"אני בשליטה על זה. יולי כבר מודעת יותר, אבל את גלגול צריך לעצור מדי פעם".
נראה שאת עובדת בזה קשה מאוד.
"כן, עובדת ועובדת, אבל יש לי מוטיבציה בגלל שאני מרגישה טוב ומקבלת תגובות נהדרות. ובואי, זה לא שאני סובלת ואוכלת פריכיות, אני מבשלת אוכל טעים ואני אוכלת טוב, כי אם אני רעבה זה לא נגמר טוב. אני כבר לא תוקעת פסטה עם שמנת באמצע הלילה, וגם הורדתי סוכר לבן וקמח לבן. אבל אם אנחנו יוצאים לאיזו מסעדה טובה או לחופשה, אני אוכלת הכול".
לא היה לך קל יותר אם היית עושה ניתוח כמו דביר?
"לא הייתי מספיק גדולה בשביל ניתוח, וגם האמנתי בעצמי".
דביר: "לא הייתי יכול לעשות את מה שהיא עשתה, אין לי את המשמעת שלה".
4 צפייה בגלריה
דביר, עירית, יולי וגלי בנדק. "הדיבור היחידי עם הבנות בנושא הוא על ממתקים"
(צילום: עדו לביא סגנון: אלכס גדרון)
איך בכלל עלה הרעיון ללכת על ניתוח?
"התהליך שלי התחיל מתוך הבנה שאני מכור לאוכל וצריך עזרה. ההבנה, הקבלה, הבושה והידיעה שיש משהו ששולט בי גרמו לי להודות שאני נרקומן של אוכל. אבא שלי נפטר לפני שנתיים בגיל 78, ומבחינה בריאותית הוא היה תמרור אזהרה בשבילי. הוא עבר את כל הדברים שנגרמים כתוצאה מהשמנת יתר, מחלות לב וסוכר גבוה מגיל מוקדם מאוד, ראיתי איך הוא מתבגר והחלטתי לשים לזה סוף. נהייתי אבא בגיל 40, ואני רוצה עוד להיות פה כשהבנות גדלות. ולא רק להיות, אלא להיות חיוני".
איך אתה מצליח לשמור על המשקל, משימה שבה רבים נכשלים?
"צריך מודעות גבוהה, מעטפת נכונה של אנשי מקצוע ושינוי של הרגלי חיים בבית. אם אתה עושה את הניתוח ואומר, 'אני לא אפגע בבית, זו בעיה שלי', זה לא ילך. מהבחינה הזאת עזר לי מאוד שעירית הצטרפה לתהליך. אם הייתי חי בבית שאוכלים בו הכול, אני לא יודע אם הייתי מחזיק מעמד".
עירית: "בשום שלב לא חשבתי שההצלחה של דביר באה על חשבוני. גם אני עובדת כל הזמן, רק שעכשיו פרצתי עם תפקיד שהוא הגיים צ'יינג'ר שלי"
יש משהו שאתה לא אוכל?
"בניגוד לעירית אני אוכל הכול. אני מאמין שאם אמנע מעצמי משהו, אני אפול".
עירית: "אתה לא אוכל מטוגן".
דביר: "בטח שכן. עכשיו הייתי בלונדון ואכלתי צ'יפס. זה עניין של כמויות ותדירות".
היית ממליץ על הניתוח שעברת לאנשים שכבר ניסו הכול?
"אנשים שואלים אותי את השאלה הזו כל הזמן ואני לא עונה אפילו. זה באמת אישי מאוד, אבל אותי זה הציל. כשעשיתי את הניתוח הייתי 150 קילו, ועם תוספת ממוצעת של שני קילו בשנה הייתי שוקל היום 170 קילו. אי־אפשר לחיות עם 170 קילו".
איך אתה מרגיש כשאתה רואה שידורים חוזרים של "סברי מרנן" שבהם אתה שמן, לפעמים ממש אחרי פרק חדש שבו אתה רזה?
"בשבילי זה רפרנס נפלא, זה מזכיר לי לאן אני לא רוצה לחזור. פעם אבא שלי הדליק טלוויזיה ונפל על פרק ישן, הוא צלצל לוודא שלא השמנתי שוב".
הלן מירן מושלמת
לרגל השתתפותו בסרט "גולדה" שעלה למסכים לאחרונה, שבו הוא מגלם את אלי זעירא, ראש אמ"ן במלחמת יום הכיפורים, נאלץ דביר לגדל את שער ראשו אחרי יותר מ־20 שנה שהוא מקפיד על קרחת בוהקת. "זה אף פעם לא בא לי טוב לראות את עצמי עם שיער", הוא צוחק, "אבל הצילומים היו בלונדון ובאו לי טוב מאוד. זו הייתה חוויה יוצאת דופן. הלן מירן, שמשחקת את גולדה, היא פרטנרית מושלמת, והתנאים היו רחוקים ביי פאר ממה שאני מכיר מפה".
אבל גם אחרי עשרות התפקידים שעשה בקולנוע, בטלוויזיה ובתיאטרון, עבור רבים הוא לעולם יהיה "ההוא מהפרסומת לבנק". הג'וב שלו כפרזנטור של בנק מזרחי טפחות מכניס לו על פי ההערכות כחצי מיליון שקל לשנה, כבר 14 שנים ברציפות. "הקמפיין הפרסומי הכי ארוך והכי יציב בישראל", הוא מתמוגג. "כל המשפחה שלי כבר השתתפה בפרסומות - גם עירית, גם יולי וגם גלי. אפילו אבא שלי הספיק להשתתף באחת הפרסומות לפני שהוא נפטר. איזה כבוד עשו לו בשכונה".
14 שנים כפרזנטור הפכו אותך לאיש עשיר?
"אני לא מתלונן, אבל בסוף אנחנו מדינה קטנה מאוד. אנחנו חיים סבבה, אבל זה רחוק מהמספרים שהופרחו. בכל מקום אחר בעולם עם קמפיין כזה הייתי כבר עשיר, אבל לא פה. הכול פה נורא קטן".
גם עירית שחקנית עסוקה ומבוקשת, אם כי היא עדיין לא הגיעה לדרגת הכוכבות של בעלה. כרגע היא משחקת בשלוש הצגות תיאטרון בו־זמנית: "העז או מי זאת סילביה", הצגה אורחת של "הבימה" ("במה שהפך להיות תפקיד חיי"); "מועדון חברות", הצגה עצמאית שמועלית בבית החייל בתל־אביב; ו"הקהל מתבקש לעמוד", סאטירה נוקבת על טקסי יום הזיכרון, בתיאטרון תמונע. במקביל היא מורה למשחק בתיכון בחולון וגם מנהלת חוג תיאטרון חובבים במכון ויצמן, שהקים אחיה עדי נתן, פרופסור לפיזיקה ומרצה באוניברסיטת סטנפורד.
דביר: "אנחנו חיים סבבה, אבל בכל מקום אחר בעולם עם קמפיין כמו שאני עושה לבנק כבר הייתי עשיר"
אבל מה שמיקד אליה את תשומת הלב בשנה האחרונה הוא התפקיד שעשתה בסדרה "אל"ף" של yes, המבוססת על סיפורו של הנשיא לשעבר משה קצב ושבה גילמה את אשת הנשיא. "היה לי אודישן מצוין והתאמה טובה מאוד עם יעקב זאדה־דניאל, שמגלם את הנשיא, ובכל זאת היוצרים היו צריכים להילחם עליי, כי ההפקה חיפשה דמות מוכרת ואני לא מוכרת מספיק".
לעומת זאת דביר הוא אחד הכוכבים הגדולים במדינה. יש ביניכם מתח סביב ההצלחה שלו?
דביר: "אצלנו לא תמצאי את זה, וזה בזכות עירית. אני לא יודע מה היה קורה אם זה היה הפוך. חוץ מזה, היום שנינו מבינים שהצלחה במקצוע שלנו היא הישרדות. העובדה שאתה עובד במקצוע ומצליח להתפרנס ממנו היא ההצלחה, ועירית היא שחקנית עסוקה מאוד".
עירית: "ההצלחה של דביר היא ההצלחה שלי. אנחנו לא מתחרים על אותם תפקידים ובשום שלב לא חשבתי שההצלחה שלו באה על חשבוני. גם אני עובדת כל הזמן, רק שעכשיו פרצתי לטלוויזיה עם תפקיד שכמוהו עוד לא עשיתי. זה הגיים צ'יינג'ר שלי".
בעד אפליה מתקנת
עשר שנים ניסו בני הזוג בנדק להביא ילד לעולם, שבמהלכן עברו עשרה מדורי גיהינום של טיפולי פוריות כואבים ומתישים, שנשמרו בסוד. עירית עברה 23 הפריות שלא צלחו, עד שהתקבלה ההחלטה להתחיל תהליך פונדקאות. יולי הבכורה נולדה באמצעות אם פונדקאית ישראלית, וחמש שנים אחר כך הצטרפה למשפחה גם גלי, באמצעות פונדקאית בהודו.
הפכתם להורים בגיל 40, אחרי 15 שנה של זוגיות ללא ילדים.
עירית: "יש יתרונות בלהיות הורים בגיל 40. זה אנטי־אייג'ינג, שומר אותנו צעירים".
דביר: "בהורות מאוחרת יש יותר יתרונות מאשר חסרונות. היום אני בן אדם יותר טוב, מה לעשות? יותר משוכלל, יותר פנוי, יותר רגוע, יותר חכם. החיסרון היחיד שאני יכול לחשוב עליו הוא שיהיה לי קשה יותר לטפס איתן על הקילימנג'רו".
הן הולכות בדרך שלכם, למשחק?
דביר: "הן נחשפות לטוב ולרע של המקצוע ויחליטו בהמשך אם הן רוצות מספיק. יולי כבר שיחקה בסרט 'בחורים טובים' בתפקיד קטן, כי הבמאי חבר שלי והיה צריך ילדה לסרט. היא שיחקה שם את הבת של עירית קפלן, ועירית היא גם חברה שלנו, אז שחררנו. אבל הן לא הולכות לאודישנים וגם לא ילכו עד שיגיעו לגיל שמודע לעצמו. אני רואה מה קורה לילדים בצילומים - בהתחלה הם נהנים ואחרי שעה־שעתיים הם כבר ממש סובלים. למה לי לשלוח את הבנות שלי לדבר כזה?".
עירית: "גלי נהנתה מאוד להשתתף בפרסומת של הבנק, היא לא הפסיקה לדבר על זה ואפילו הקרינה את זה בכיתה. יולי לומדת בבית ספר לאמנויות במגמת תיאטרון, מגיל אפס היא מסתובבת מאחורי הקלעים ורואה חזרות, אבל היא עושה עכשיו זמירות שלא. היא אומרת שאולי הכיוון זה דווקא משפטים".
דביר: "הן יודעות שהן יכולות להיות מה שהן רוצות, וחשוב לי שהן לא יקבלו את זה כמובן מאליו. חשוב לי שהן ידעו שדורות של נשים עבדו כדי למחוק אלפי שנים של פטריארכיה, כדי שהן ייוולדו למצב הזה. אומר בצניעות שאני תמיד הייתי גבר מודע, אבל כשנולדו לי בנות נהייתי קיצוני יותר בעניין הזה. היום אני בעד אפליה מתקנת בענק. מגדלים פה בנות בידיעה ברורה שיש מחסומים ותקרות זכוכית, אבל אני אומר לבנות שלי, 'אל תעצרו באדום. מצידי תפרצו את המחסומים ותשבו במעצר על זה - כמובן, תתקשרו לאבא לפני כן להתייעץ - אבל אם חוסמים אתכן בהקשר הנשי, תמצאו את הדרך לפרוץ את זה".
- הראיון המלא עם דביר ועירית בנדק מתפרסם בגליון החג של לאשה, השבוע בדוכנים
- איפור: גלית ורטהיים, שיער: קובי קלדרון
