את תצורת המגף של איטליה מכיר כל מי שהביט אי־פעם במפה גיאוגרפית: מגף רוכבים (או רוכבות) צר, ארוך ואלגנטי, שמסתיים בעקב קלאסי־דקיק. ה"עקב" הזה, כ־400 ק"מ אורכו, הוא חבל פוליה (Puglia). תחילתו בצפון, בחצי האי גארגאנו (Gargano) הבולט אל הים כמו דורבן באחורי מגף של רוכב סוסים, וסופו בדרום, בסנטה מריה דה לאוקה (Santa Maria di Leuce), עיירה המהווה גבול בין הים האדריאטי ממזרח לים היוני ממערב.
חבל פוליה (שאותו מכנים האיטלקים Apulia), לרע ולטוב, הוא הקצה הדרומי של דרום איטליה. למה חשוב לציין שזה הדרום של הדרום? בגלל ההבדלים העצומים בין הצפון העשיר, ה"אירופאי", של איטליה, הכולל מחוזות כמו טוסקנה, לומברדיה, ונטו, פיימונטה ואומבריה, ובין הדרום הנחשב לעני ולים־תיכוני, ובו מחוזות כמו קלבריה, קמפניה ופוליה (ראו גם במסגרת "פוליה: למה כן, למה לא").
עד כמה רחוק הצפון מהקצה של הדרום, ולא בקילומטרים? דוגמה קטנה: ערי הצפון המפורסמות - פירנצה, מילאנו, טורינו, ורונה - נחשבות לאלגנטיות, מעוצבות, נוצצות. את הכסף הגדול רואים שם לא מעט. אבל במהלך שבוע הימים שבו טיילנו בחבל פוליה, ראינו פעם אחת בלבד מכונית מדגם פרארי, ובאיטליה - מולדת המכוניות האקזוטיות - זה עניין לגמרי חריג, ומצביע על הפער הכלכלי־תרבותי בין האזורים. המקומיים בדרום מתניידים בעיקר בכלי רכב קטנים וזולים, שנראה כאילו פותחו במיוחד בעבורם: פיאט פנדה, למשל. היא אחת היחידות שיכולה להזדחל לסמטאות הצרות של עיירות הדרום הצפופות.
איך מגיעים? בטיסות ישירות מנתב"ג לבירת פוליה, בארי (Bari). פעמיים בשבוע עם "ריינאייר", וממש בימים אלה מתכוונת לטוס לשם גם חברת Wizz.
מה לראות? בעונת הקיץ, פוליה נהדרת גם לחופשת סתלבט קצרה, בטן־גב, בחופים הנהדרים שלה. אבל כעת, לקראת החורף, הכיוון הוא טיול מקיף בעיירות, בערים ובאתרי טבע, כך שאין טעם להגיע לפחות משבוע, שאותו אפשר לחלק בין שלושת האזורים הבולטים בחבל: בצפון, חצי האי גארגאנו ואזור פוג'יה (Foggia); במרכז, אזור בארי ואטרקציות התיירות המקסימות בעיירות מאטרה (Matera) ואלברובלו (Alberobello); ובדרום, בעיר היפהפייה לצ'ה (Lecce), בעיר הנמל גליפולי (Galiipoli) ולאורך החופים. הגיוני להקדיש יומיים לכל אזור, ובהתאם למצוא בו מקום לינה. יש לא מעט לראות. עשו שיעורי בית כדי להחליט לאן נוסעים ועל מה מוותרים.
למה כדאי?
מדובר בחבל ארץ פשוט ואותנטי. חלקה הצפוני של איטליה, מרומא ומעלה - לכיוון מילאנו, טורינו, פירנצה וונציה - הוא אירופה לכל דבר: יפה, נקי יחסית, מסודר, עשיר ויקר. הדרום, לעומת זאת, מזכיר במקומות רבים את המזרח התיכון: הבנייה ברובה צפופה וחסרת חן והשראה, הכבישים משובשים, והלכלוך בשטחים הציבוריים מזעזע. כדי למצוא ולראות את היופי צריך להתאמץ: לחדור למבוכי הסמטאות, ולחפש ברשת טיפים על נקודות חן. זה בולט יותר בחבל פוליה (באיר והסביבה) ופחות ברצועת החוף המערבית של הדרום (מנאפולי ודרומה, לכיוון אמלפי ופוזיטנו).
עלות הטיול זולה. המחירים בדרום איטליה מעוררים קנאה כואבת, בעיקר מחוץ לעונת התיירות בקיץ. על פיצה משפחתית, למשל, שעולה אצלנו בישראל 90-70 שקל, תשלמו במסעדות בפוליה 9-6 אירו, שהם 35-25 שקל; אספרסו עולה אירו אחד, בירה 3-2 אירו. מחירי הלינה זולים בהתאם.
המקומיים ידידותיים. במשך שבעה ימים התרוצצנו בכפרים, בעיירות ובערים, ולמרות שקשה למצוא מקומי דובר אנגלית, כל מי שפגשנו יצא מגדרו כדי לסייע ולתת טיפים ועצות, נעזר ב"גוגל טרנסלייט" בנייד כדי לתרגם והכל בחיוך. ולמרבה "האכזבה" - איש לא ניסה לעקוץ או לרמות. לאן נעלמה המאפיה האיטלקית המפורסמת?
בחורף היא ריקה. פוליה אטרקטיבית מאוד בעונת הקיץ, אז ממלאים המונים את חופי הים והרובעים העתיקים בעיירות שוקקים ותוססים. אבל הקיץ הוא גם העונה הצפופה, היקרה והחמה. באביב ובסתיו נעים פה בהרבה, ונועזים יכולים אפילו לרחוץ במי הים הקרירים. גם החורף אפשרי, כי מזג האוויר דומה לזה שבישראל, חנייה תמצאו בכל מקום, והמחירים ברצפה. רק הביאו בחשבון: בחורף פוליה שוממת למדי, מסעדות ובתי מלון רבים סגורים מסוף אוקטובר עד סוף אפריל, כך גם חופי הים הנהדרים, שרובם בבעלות פרטית ובחורף אין גישה אליהם.
אין פה הרבה עניין לילדים, בטח לא בחורף, כשחופי הים אינם פעילים. בקיץ תמצאו מערות נטיפים, פארק מים, גן חיות ועוד, בחורף פוליה היא אזור לבלות בו בזוג או עם חברים.
שופינג אאוט. תשכחו מזארה, C&A, מנגו או H&M, את רשתות האופנה תוכלו למצוא בעיקר במדרחוב בעיר בארי ואולי במרכז לצ'ה. תכלס, אין סיבה לנסוע לבארי כדי לחזור עם פריטי אופנה, חבל לבזבז זמן וכסף על מה שמוצלח ונפוץ יותר במקומות אחרים.
אז מה כן? בחבל פוליה, שמצטיין בחקלאות ים־תיכונית, כדאי לרכוש מהתוצרת המשובחת שלו: שמן זית, פסטות מיוחדות ויין. מפורסמים פה זן "פרימיטיבו", שמוכר אצלנו כ"זינפנדל", וזן "נגרואמארו" הייחודי לדרום איטליה. טיפ: הימנעו מקנייה בחנויות לתיירים או בדיוטי פרי בבארי. בסופרמרקטים זול יותר ואמין יותר.
יצאנו לדרך:
צפונה: גארגאנו
מדובר בחצי אי הררי, שפסגותיו מתנשאות לגובה של אלף מטר ויותר, המכוסה ברובו ביער ענקי של אלונים ועצי מחט. בחלק ממנו, יער אומברה (Foresta Umbra), נשמרים אלמנטים ייחודיים של טבע וצמחייה.
השטח המיוער בחצי האי, המשתרע על פני מאות אלפי דונמים, מהווה פארק לאומי ירוק, מוכר כאתר מורשת עולמי של אונסק"ו, ויש בו אינספור שבילי הליכה ורכיבה, אתרי פיקניק ונופש, נקודות תצפית לנוף ולים ועוד. כעת, בחורף, תמצאו ברחבי היער פריחה נהדרת של רקפות, ובעונה המתאימה גם סחלבים מיוחדים.
כדאי לקבוע את הבסיס ואת מקום הלינה בעיירת החוף ויאסטה (Vieste). יש בה נמל ציורי וחופים שבקיץ שוקקים ומרכז עתיק, צפוף אך מטופח למדי, שמשלב בהצלחה חיי שכונה מקומית תוססת לצד מסעדות המבוקשות על ידי מקומיים ועל ידי תיירים שמבינים עניין.
מקומות לבקר בהם בחצי האי:
למתעניינים בפולקלור מקומי: צמד הערים סן ג'ובאני רוטונדו (San Giovanni Rotondo) ומונטה סאנט אנג'לו (Monte Sant'Angelo). פעל בהן קדוש מקומי בשם פאדרה פיו (Padre Pio), שבשנים האחרונות הפך לפופולרי במיוחד בקרב מאמינים נוצרים באיטליה.
שורת עיירות החוף בחלקו הצפוני של חצי האי, ובהן פסכיצ'י (Peschici), ויקו דל גארגאנו (Vico del Gargano) ואחרות. ברובן תמצאו חופי ים חוליים רחבי ידיים, לצד סמטאות צפופות וציוריות, שחוויה לשוטט בהן.
החופים, שחלקם סלעיים וכמעט בלתי נגישים, כולל כמה שבהם חפרו גלי הים מערות וחללים מרהיבים בקו החוף, ובקיץ הם מהווים יעדים נפלאים לשחייה, לצלילה ולשיט. שווה לצפות, ובקיץ לשחות לשם, ב־Architiello of San Felice, חלון סלע טבעי, עגול ומרהיב בקו החוף. טיפ: הכבישים שלאורך החוף מוויאסטה דרומה, מס' SP53 ו־SP54, חולפים בין נוף הררי־מיוער לחופים ולים הכחול. נהדר!
דרומה: לצ'ה
ללא ספק, לצ'ה היא היפה בערי פוליה, ומי שמכנה אותה "פירנצה של דרום איטליה" לא טועה. חלקה העתיק משופץ למופת, והוא מבוך של סמטאות צרות ורחובות מרוצפי אבן, גדושים בכנסיות, כיכרות, גלריות, בוטיקים, מסעדות, פיצריות, ברים ובתי קפה. תיירותי? לגמרי, אבל מקסים. טיפ: בקיץ מלא וגדוש כאן בתיירים בכל ערב, בחורף כדאי להגיע במוצאי שבת, ערב הבילוי השבועי, כשהעיר מלאה באלפי מבלים צעירים עד השעות הקטנות, החנויות פתוחות עד שעה מאוחרת והמסעדות והברים גדושים בצפיפות. מקומות לראות: כיכר הקתדרלה, מגדל הפעמונים - שאפשר לטפס לראשו לתצפית (בתשלום, 12 אירו לאדם), האמפיתיאטרון הרומי.
בסביבת העיר:
כביש החוף. נסיעה מלצ'ה מזרחה, אל כביש מס' SP87 ולאורך החוף דרומה, מובילה לעיירות מקסימות, לחופים סלעיים, ולמערת נטיפים חבויה (Grotta Zinzulusa). אפשר להמשיך בה עד לקצה הדרומי של פוליה.
אוטרנטו (Otranto) היא עיירת חוף נאה המרוחקת כ־40 ק"מ מלצ'ה. תמצאו בה מבצר עתיק גדול ששופץ ושוקם ושכדאי לבקר בו (הכניסה בתשלום); מרינה מלאה ביאכטות ובסירות מנוע, שבעונת הקיץ משיטות תיירים ומטיילים לחופים הסלעיים שבקרבת העיירה; קתדרלה מרשימה שיש בה רצפת פסיפס מהמאה ה־12 המתארת סצנות תנ"כיות וימי־ביניימיות, וגם חדר שבו שמורות מאחורי קירות זכוכית גולגולות ועצמות של כ־800 מתושבי העיירה, שראשיהם נערפו בשנת 1480 על ידי חיילי כוח פלישה טורקי.
מגדלור פונטה פלאסיה (Punta Palascia) ממוקם בנקודה הכי מזרחית באיטליה, על חוף מצוקי, וביום בהיר אפשר לראות ממנו את חופי אלבניה שמעבר למיצר אוטרנטו, מרחק כ־70 ק"מ משם. משאירים את המכונית ליד הכניסה לבסיס הצבאי שבמקום, וצועדים בשביל למגדלור, שבשעות מסוימות גם פתוח לביקורים (אבל אין טעם להתאמץ, הוא יפה יותר מבחוץ).
סנטה סזאראה (Santa Cesarea) היא עיירת חוף שפועל בה גם בית מרחץ ציבורי, אבל מה שיעניין אותנו, הישראלים, הוא מבנה ברחוב הראשי שעליו כתובות בעברית. המקום היה חלק ממחנה לניצולי שואה, שהתרכזו במקום לאחר מלחמת העולם השנייה לקראת עלייתם לישראל. האתר והמחנה שפעל במקום, לצד מחנות נוספים באזור פוליה, שימשו בסיס לסרט התיעודי "אור בקצה המגף" (Shores of Light), שהוקרן בסינמטקים בישראל ובעולם בשנת 2015.
סנטה מריה די לוקה ממוקמת בקצה הדרומי של פוליה. סעו למגדלור Faro di Santa Maria הניצב על גבעה נישאה מעל המרינה של העיירה. בשעת השקיעה הנוף מרהיב. מיטיבי לכת יכולים לרדת בשביל הכולל מאות מדרגות, מאזור המגדלור אל המרינה שלמרגלותיו.
גליפולי (האיטלקית, לא להתבלבל עם חצי האי בטורקיה בעל השם הזהה, המפורסם מקרבות מלחמת העולם הראשונה), ממוקמת כ־40 ק"מ ממערב ללצ'ה. זו עיר נמל שראשיתה במאה ה־3 לספירה, אז שכנה על אי מבוצר, שכיום מחובר ליבשת באמצעות גשר.
האי הוא מבוך של בניינים עתיקים וסמטאות, כנסיות, ארמונות, בתי מלון, מסעדות, חנויות למזכרות ואטרקציות ובהן מבצר מרשים. מתחת לחומת העיר משתרע חוף רחצה יפהפה, וחופים נוספים נמצאים מצפון לעיר ומדרומה.
טיפ: בין גליפולי ללצ'ה ממוקמת העיירה נארדו (Nardo). גם בה תמצאו רובע עתיק, מסעדות ובתי קפה, והיתרון: היא כמעט לא מתוירת.
המרכז: בארי
בארי, בירת פוליה, היא עיר נמל גדולה, שכרגיל בחבל בנויה סביב מרכז עתיק ומוקפת בשכונות פרברים לא הכי אסתטיות למראה. העיר מתעוררת לחיים החל משעות אחר הצהריים, עם מסעדות, ברים ובתי קפה במרכז העתיק, Bari Vecchia, שבו תמצאו גם את קתדרלת סן ניקולה המרשימה (אותו ניקולה, אגב, שימש השראה לסנטה קלאוס, גיבור הילדים בחג המולד).
טיפ 1: אחרי שראיתם את לצ'ה, גליפולי, ויאסטה ומקומות נוספים בפוליה, הביקור בבארי קצת מיותר ואפילו משעמם, למעט לחובבות ולחובבי שופינג, שימצאו במדרחוב את מגוון הרשתות המוכר, מפראדה ועד זארה.
טיפ 2: אטרקציה חביבה תמצאו ברחוב בשם Arco Basso, שם יושבות נשים מקומיות ומכינות פסטה בעבודת יד. 2.5 אירו לשקית בת חצי קילו, והנה, קניתם משהו אותנטי.
באזור העיר:
אלברובלו (Alberobello), כ־60 ק"מ מדרום־מערב לבארי, האטרקציה המפורסמת ביותר בפוליה: בתי הטרולים (Trulli) הייחודיים, שלפי המסורת נבנו במאות ה־16 וה־17 מאבנים שאינן מחוברות במלט, כדי שיהיה אפשר לפרק אותן במהירות וזאת משיקולי מיסוי. מבני טרולי פזורים באזור כולו, אבל באלברובלו - אתר מורשת של אונסק"ו - נמצא הריכוז הגדול שלהם, כ־1,600 מבנים בשני מקבצים. רוב הבתים משמשים כיום כעסקי תיירות: צימרים, חנויות ובתי קפה. תיירותי? מאוד, אבל לא להחמיץ.
לוקורוטונדו (Locorotondo) בנויה כעיגול ענקי על גבעה המשקיפה לעיירה אלברובלו. גם בסביבתה ממוקמים בתי טרולי, יש בה רובע עתיק יפה, והיא מוקפת בכרמים, אבל כדאי להגיע אליה בעיקר אם מחפשים מקום אותנטי ומוצלח לאכול, הרחק מהמסעדות התיירותיות של אלברובלו.
מאטרה (Matera), כ־70 ק"מ ממערב לבארי, מפורסמת בשני אזורים המכונים "הסאסי במאטרה" (Sassi di Matera), ובעברית - האבנים של מאטרה. מדובר במערכת של מאות מערות עתיקות, שעד שנות ה־50 של המאה שעברה עוד שימשו למגורי אדם בתנאי עוני קשים, וכיום, אחרי פינוי ושימור, מהווים אתר מורשת של אונסק"ו.
ה"סאסי", המערות, זכו באמצע המאה ה־20 לכינוי "הבושה של איטליה", אחרי שהתברר שכ־15,000 בני אדם מתגוררים בהן לצד חיות המשק בתנאים סניטריים ירודים. היטיב לתאר את החיים במקום הסופר היהודי־איטלקי קרלו לוי בספרו "ישו נעצר באבולי" (שבעברית נקרא "ארץ שכוחת אל"), שיצא לאור בשנת 1945 ובחלקו תיאר את עליבות החיים במאטרה ובדרום איטליה. הספר הביא את ממשלת איטליה להשקיע בפיתוח האזור ולשכן את התושבים בתנאים טובים יותר. כיום רוב המערות משמשות כחדרי אירוח, מסעדות או חנויות, העיירה הייתה בירת התרבות של אירופה בשנת 2019, היא מארחת פסטיבלים, והמערות והבתים שימשו לא פעם כתפאורה לסרטים, ובהם "הפסיון של ישו", "לא זמן למות" מסדרת ג'יימס בונד, "בן חור" (בגרסת 2016) ועוד.
איך לטייל בעיירה? ה"סאסי" בנויים בצפיפות על גבעות, והסיור מחייב טיפוס והליכה שאינם קלים. כדאי, למשל, להיכנס למערכת מאגרי המים העתיקה, ה־Palombaro Lungo, ולבתי מערות "לדוגמה" (Case Grotte) הפזורים פה ושם.
טיפ: אפשר להצטרף לסיור מודרך (25-15 אירו לאדם), אבל חלק מהסיורים אינם מצדיקים את התשלום. בדקו מראש ברשת ביקורות של משתתפים קודמים.
מיטיבי לכת? העיר מוקפת בערוץ עמוק, שאפשר לרדת אליו במסלול מסודר, Belvedere di Murgia Timone שמו, לחצות גשר תלוי, לטפס על הצוק ממול ולצפות משם על העיר. המחזה מרהיב, רק שהדרך הלוך ושוב עלולה להימשך שעתיים עד שלוש.
מה והיכן לאכול?
חבל פוליה זה פסטות, כמובן, אבל גם הרבה מאכלי ים: צדפות, שרימפס, דגים, לצד בשרים, שחלקם אינם מקובלים על שומרי כשרות. טיפ: כדאי להתמקד בקולינריה הקשורה לים, הם עושים זאת מצוין.
לפני הכל, השעות: האיטלקים אוכלים בצהריים (לרוב בין 12:00 ל־14:00), ואז סוגרים הכל (מסעדות, חנויות ואפילו סופרמרקטים) והולכים לנוח, ופותחים שוב בערב, מ־19:00 עד חצות. תכננו את הטיפול ברעב בהתאם. מחוץ לעונת התיירות הצפופה (יולי־אוגוסט), לרוב גם לא חייבים להזמין מקום מראש.
לאן להיכנס? כמו בכל ארץ זרה, כשלא מכירים את המסעדות, מומלץ לראות היכן מלא במקומיים ולהצטרף אליהם. הם, מן הסתם, לא טועים. רצוי גם להימנע ממסעדות הממוקמות באזורים המוצפים בתיירים, ולצעוד אל תוך הסמטאות, שם סועדים ומבלים האיטלקים, וברור, אם ניצב בכניסה למסעדה שלט צבעוני באנגלית ועליו תצלומי המנות - התרחקו מיד.
שתי המלצות:
Padre Pio, בחלק העתיק של העיירה ויאסטה (בסמטת Corso Umberto, אבל תשאלו מקומיים איך להגיע). מגוון פירות ים ופסטות, תפריט אלכוהול מרשים, שירות ידידותי, מחירים מצחיקים ביחס למקובל בישראל ומקומיים שחוגגים לצידכם ימי הולדת משפחתיים, מסיבות רווקות ורווקים, ניצחון של נאפולי או יובנטוס בליגת האלופות ומה לא. פתוח בכל יום, 14:30-12:00 ו־23:30-18:30.
Nicola's Bar, בחוף Grotta Zinzulusa, ליד מערת הנטיפים (שכאמור למעלה, שווה ביקור), כ־50 ק"מ מדרום־מזרח ללצ'ה. זה מקום שמוכיח שלכל כלל יש יוצא מהכלל: למרות שמדובר במסעדת חוף תיירותית לגמרי, שאפילו פתוחה ברציפות מ־9:30 עד אחר חצות לטובת המטיילים והתיירים, והבעלים דובר אנגלית מצוינת (עניין נדיר באזור שמדרום לרומא), הפסטות במקום היו הטעימות שאכלנו בחבל פוליה כולו, שלא לדבר על המחיר: 2 מנות ענק של פסטה עם מולים ונתחי טונה טרייה + 2 בירות Peroni + אספרסו - בכ־100 שקל.
תנועה וחנייה
תשכחו מתחבורה ציבורית: הדרך היעילה והנוחה לטייל בחבל פוליה היא ברכב שכור. איסוף הרכב והחזרתו בנמל התעופה הקומפקטי של בארי קל ופשוט, רק שימו לב לשעות הפעילות המוגבלות למדי של דלפקי חברות ההשכרה.
כבישים, מהירות ומצלמות. למעט כמה כבישים מהירים (חלקם כבישי אגרה), רוב הדרכים הבינעירוניות וגם אלה שבתוך אזורים כפריים בחבל פוליה אינן משובחות, שוליים הם עניין נדיר, והנהג האיטלקי הממוצע לא מתייחס ברצינות לקו ההפרדה הלבן, כך שחייבים לגלות ערנות.
מתסכל במיוחד הוא עניין המהירות: לאורך עשרות קילומטרים ברוב הכבישים המהירות המותרת נעה בין 50 ל־70 קמ"ש, בתוך יישובים יורדת ל־30, ומצלמות מהירות יש בכל פינה, כולל מהסוג הנייד, שחבויות לצד ניידת משטרה מאחורי עצים או בתים. ראו הוזהרתם.
חנייה. באיטליה פתרו את בעיית האבטלה באמצעות העסקת צבא של פקחים. חניתם במקום אסור או לא שילמתם? תחטפו דו"ח מיד. מדחנים ממוקמים בכל אזור המותר לחנייה (כדאי להצטייד במטבעות לצורך תשלום, אם כי חלקם מקבלים שטרות ואפילו כרטיסי אשראי). בחלק מהמדחנים נדרש להקליד את מספר הרכב.
היכן לחנות? בדרך כלל, אם על הכביש צבוע פס כחול, מותרת חנייה בתשלום; בפס צהוב - החניה למקומיים בלבד. אין צבע? בדקו היטב אם קיים תמרור. כדאי תמיד לשאול את המקומיים מה מותר ומה אסור, כי אתם באיטליה, ולכל כלל יש יוצאים מהכלל.
ועוד: בערים רבות באיטליה קיימים אזורים ורחובות האסורים כליל לכניסת כלי רכב: לעתים כל הזמן, לפעמים רק בחלק משעות היום, לעתים מותרת כניסה רק לדיירי הרחוב. לרוב, מיד אחרי התמרור האוסר כניסה (שלפעמים קשה להבחין בו), חבויה מצלמה, והדו"ח הכואב יישלח אוטומטית. רצוי לנהוג תמיד כשאפליקציית ניווט מעודכנת פועלת ברקע. היא אמורה למנוע מכם להיכנס למתחם אסור.
היכן ללון?
נמל התעופה. אם הטיסה שלכם נוחתת בנמל התעופה של בארי בשעת ערב מאוחרת (כמו שקורה בטיסות "ריינאייר", למשל), כדאי להישאר ללון בקרבתו ובבוקר לשוב ולקחת את הרכב השכור שהזמנתם.
Parco Dei Principi המרוחק כ־1.7 ק"מ מנמל התעופה, הוא מלון עסקים גדול. מחירי הלינה בו נעים בין 480 ל־650 שקל ללילה, לא מעט ביחס למקובל במלונות אחרים באזור, אבל יש תמורה לכסף: המבנה חדש למדי, והחדרים שבו גדולים ומרווחים; שאטל חינמי מחבר 24/7 בין המלון לטרמינל (מתקשרים לקבלה והוא מגיע מיד), וכך חוסכים נסיעות יקרות במוניות; ויש ארוחת בוקר טובה. כך, הביוקר לא יוצא יקר כל כך.
ויאסטה. מלון Relais Parallelo 41 יספק לכם את החוויה של מלון בוטיק משפחתי קטן ומקסים, בלב סמטאות של עיירה עתיקה בפוליה.
הגישה למלון לא קלה (רכב לא ייכנס לסמטה הצרה, חייבים לצעוד ברגל), אבל יש תמורה: מסעדות מצוינות וזולות נמצאות במרחק צעדים ספורים, והסביבה מספקת בילוי לגמרי אותנטי עם המקומיים. בבוקר, שתו את הקפה על המרפסת הזעירה, מול מראות הכביסה התלויה, ותרגישו לגמרי מחוברים לסביבה. מחיר: 300-250 שקל לזוג ללילה.
מסריה (Masseria). מדובר בבתים כפריים או בחוות חקלאיות, בעיקר באזור חבל פוליה, שהפכו עם השנים לאתרי לינה אטרקטיביים. הרעיון הוא להמחיש לאורחים משהו מאווירת הכפר ומרוח הפשטות שבה חיו החקלאים והכפריים באזור, בתוספת פינוקים הכרחיים לתקופתנו. חלק מהמסריות הפכו לאתרי אירוח יוקרתיים ויקרים.
היכן לחפש? באתרים רלוונטיים ברשת, וכמובן לקרוא המלצות של אורחים שכבר לנו במקום, לפני שמזמינים. למשל: masserias.com/apulia או charmingpuglia.com/en
מידע למטיילים
אתר התיירות האזורי, viaggiareinpuglia.it/hp/en, מפורט מאוד (אפילו מפורט מדי), אבל אין בעיה למצוא אתרים בעברית, שסוקרים לעומק את האזור: ישראלים רבים שטיילו בפוליה התרשמו לטובה והעלו לרשת רעיונות, עצות ומידע מועיל.
טיפ: נכנסתם לעיר או לעיירה ואין לכם מושג לאן להמשיך ומה לראות? חפשו את השילוט
ל־Centro Storico (העיר העתיקה), ועדיף כמובן להיעזר באפליקציית ניווט.
