ב-7 באוקטובר הייתה עדי יופה, מומחית לעתידנות עסקית וחברתית ומרצה באוניברסיטת רייכמן, בביתה בתל־אביב עם בן זוגה יוני לוי. יחד הם העבירו סופ"ש של זוגיות פרק ב׳, כשהילדים של שניהם אצל בני הזוג מנישואים קודמים.
"כשהתחילו האזעקות בשבת והדלקנו טלוויזיה, הדבר הראשון שחשבנו עליו הוא איפה נעמה, כי יומיים קודם לכן היא הגיעה לנחל־עוז", מספרת יופה. "באותו בוקר היא סימסה לאמא שלה שיורים עליהם ושהיא לא ראתה דבר כזה אף פעם ואז נותק הקשר.
"פתאום יוני אומר לי, 'אני לא רגוע, אני יוצא להליכה'. הוא הרגיש שקורה משהו לא טוב. אני המשכתי לצפות בטלוויזיה והבנתי שאנחנו באירוע אחר. אחרי כמה שעות יוני אמר לי שאחד האחיינים שלח סרטון שבו רואים שנעמה נחטפה לעזה. השמיים נפלו. הנה יש שואה. עוד שואה. אני גדלתי עם סבא וסבתא ניצולי שואה, הוריי נולדו אחרי המלחמה. התחושה הזו שאם היינו יודעים מה הולך לקרות, היינו מצילים את עצמנו, ליוותה אותנו".
בעצם, המקצוע שבחרת קשור לרצון להינצל במקרה של אסון?
"בהחלט. אמרתי לעצמי, 'כדאי שכל הזמן תדעי לפני כולם, כדי שאם משהו רע יקרה, תוכלי להציל את עצמך'".
אנחנו נפגשות בבית קפה תל־אביבי. יופה צמודה למחשב הנייד שלה. סוף שנה, גם אם טראומטית כמו 2023, ותחילתה של שנה אזרחית חדשה, זה המאני טיים שלה. כולם רוצים לדעת מה העתיד טומן בחובו, אבל עכשיו הכול מורכב ורגיש כך כך: "הרבה אנשים כותבים לי ברשתות שנעמה נכנסה להם ללב ושהם מחזיקים תמונה שלה בראש ומחכים שתחזור".
יכולת לחזות את מלחמת 7 באוקטובר?
"אני יודעת לזהות זרמים תת־קרקעיים, אני לא יודעת להגיד את הקונקרטי, שב־7 באוקטובר חמאס יבצע מתקפה על ישראל. הזרם שזיהיתי הוא שהעולם יהיה עוד יותר מקוטב ושכל צד ירצה לשנות את המציאות כמו שהוא מבין אותה. גם בארץ היינו במקום הזה. הזרם השמרני מול הליברלי, תחזיות לגבי התחזקות הלאומנות והקיצוניות הדתית בעולם. בגדול, העולם המערבי חותך ימינה. מפלגות ימניות מתחזקות, מנהיגים ימניים מתחזקים. זה קורה גם אצלנו".
איך את מסבירה את ההקצנה הזו?
"בעולם שבו הכול אפשרי ואין גבולות פיזיים או משפחתיים והכול מותר, יש אנשים שה'פתוח' הזה מפחיד אותם. הם רוצים שמישהו ישים להם גבולות. ההצבעה למפלגות ימין בכל העולם מייצרת לאנשים ודאות וסדר. בואו נגדיר מהי משפחה ומהו מגדר".
את המהפכה המשפטית של יריב לוין יכולת לחזות?
לא, אבל את האקטיביזם שלה כן. חודש לפני הנאום של יריב לוין וקצת אחרי 'הפגנת המטריות' ב'הבימה' הייתי באירוע שבו חזיתי שאנחנו הולכים לשנה של אקטיביזם חזק מאוד שיבוא לידי ביטוי בגילדות מקצועיות. ובאמת, המחאה התחילה עם הרופאים, הטייסים, עורכי הדין ואנשי הייטק ואחר כך הוקמה עמותת 'אחים לנשק'".
תחום של מתמטיקאים
יופה (50) היא אם לשניים, ילידת קריית־ים, אחת משלוש בנותיהן של מורה ומהנדס מכונות, בוגרת תואר ראשון בתקשורת ותואר שני בפילוסופיה. נקודות ציון בקריירה הענפה שלה: כתבת במקומון בקריות, עוזרת פרלמנטרית של ח"כ לשעבר סאלח טריף, דוברת ועדת הפנים של הכנסת ובהמשך מנהלת השיווק של הסניף הישראלי של חברת הייעוץ הבינלאומית "דלויט" - "אלה היו שנים של בית ספר עבורי", היא אומרת. "העבודה שם מתנהלת בחשיבה מסודרת וליניארית מאוד - דבר מוביל לדבר. זה היה תחילת שנות האלפיים, ההייטק בארץ היה בפריחה, מגמות הגלובליזציה בלטו מאוד וגם העיסוק בטכנולוגיה".
בשנת 2006 החליטה לפרוש לטובת הקמת עסק עצמאי - עתידנות עסקית וחברתית, חיזוי מגמות עולמיות של צרכנים ואזרחים, שיכולות לשרת ארגונים גדולים. היא למדה את התחום לבד ובשקדנות בעזרת ספרות מקצועית והשתתפות בכנסים שונים בעולם. "עולם חיזוי המגמות הוא תחום של מתמטיקאים שמייצרים מודלים", היא מסבירה. "אבל שיטת העבודה שלי, כמו במתודולוגיות מקובלות בעולם, מבוססת על מיפוי תופעות שקורות במציאות בכל מיני תחומים - פוליטיקה, כלכלה, חברה, טכנולוגיה. התהליך כרוך בלמידת קונספטים חדשניים שמתפתחים בזמן נתון, ניתוחם לפי פרמטרים מקובלים במקצוע וחיבור הנקודות, שלאו דווקא קשור לאיזשהו תרחיש עתידי".
הצלחת להנחיל את הגישה שלך בארגונים הגדולים?
"לא בהתחלה. התאגידים הגדולים הרגישו שהם בשליטה על המציאות ועל מה שצופה העתיד. יכולתי בקלות להישבר בשנים האלה, להגיד לעצמי, 'תסגרי, תמחקי את החלום'. יש לי ממש זיכרונות ממנהלים שהיו מייבשים אותי שעות בחוץ עד שהייתי נכנסת לפגישה, שעות עד שמישהו שמע את מה שיש לי להגיד. אבל זו יזמות, זו הדרך לבנות עסק, להגיד לאנשים 'אתם עוד לא רואים שאתם צריכים אותי'".
במסגרת הניסיון להסביר איך בונים תחזיות לשיטתה, הוציאה בשנת 2019 בהוצאה עצמית (אחרי שהוצאות הספרים סירבו לה) את הספר "הבא", שנמכר בעיקר במוסדות אקדמיים. היום היא כבר מתגאה ברשימת לקוחות מכובדת, שכוללת חברות כמו אלקטרה, רפאל, שופרסל, שטראוס, בנק דיסקונט, סופר־פארם, כאל, אמדוקס, שירותי בריאות כללית וכאן 11.
אפשר לשער שהתקשית להתקבל גם מכיוון שאת אישה.
"אני חיה בעולם גברי מאוד, עובדת עם הנהלת חברות גדולות, ובכל שולחן יש אולי שתי נשים על שמונה גברים. אני יושבת בחדרים האלה במשך שנים ומכירה את החוויה הזו בגוף שלי, בעור שלי, החוויה שאומרת, יש לך אמנם נקודת מחשבה אסטרטגית ארוכת טווח, אבל מה, לא הייתי איתך בסיירת. לא עשיתי איתך את המסלול הזה. ואני יודעת את מי גברים רוצים לידם - אנשים שלחמו איתם, שהיו איתם בצוות, שהם יכולים לסמוך עליהם. כשמדברים על תקרת זכוכית, זה בדיוק זה - זו השאלה אם הלכת איתי בשוחות או לא.
"גם בעולם התחזיות, הייעוץ והאסטרטגיה אני שונה. אנחנו רגילים לתחזיות שניתנות באמצעות מתודולוגיות סדורות, אבל בשנים האחרונות המציאות כל כך משובשת, שמנהלים מחפשים אנשים שחושבים אחרת. ואז אני נכנסת לחדר".
סיפור אהבה יפה
את יוני לוי, מנהל פעילות הייצור של חברת "אבן קיסר" בחו"ל, הכירה לפני כשנתיים וחצי כשהגיע לשמוע הרצאה שלה על תחזיות עסקיות. "זה אחד מסיפורי האהבה הכי יפים. יוני ישב בשורה הראשונה והסתכל עליי כל ההרצאה. עשיתי מאות הרצאות ואני יודעת לזהות מימיקות. חשבתי לעצמי, מי זה? כשירדתי מהבמה ניגשתי אליו כי חשבתי שאולי אנחנו מכירים ואני מפספסת משהו. שאלתי אותו 'אנחנו מכירים?'. הוא אמר לי: 'לא, בואי נכיר'.
"כשהפכנו לזוג שאלתי אותו, 'ואם לא הייתי ניגשת אליך?'. הוא אמר 'מה זאת אומרת? ראיתי את הליין־אפ־של הכנס וזכרתי אותך מאפליקציות היכרות. ראיתי אותך שם אבל לא עשיתי שום מוב. באתי במיוחד כדי להכיר אותך'. זה היה Meant to Be, מישהו שבא במיוחד להכיר אותי".
איך חטיפת נעמה והמלחמה השפיעה על הקשר שלכם?
"יוני הוא מלח הארץ במובן הכי עמוק של המילה. יש בו אצילות נפש שלא ראיתי כמוה. אני לומדת ממנו כל יום איך אדם בכלל נושם בסיטואציה כזאת מהגיהינום. מלכתחילה הזוגיות שלנו חזקה ובריאה, והמצב הזה חיזק אותנו והקפיץ אותנו שנים. יש זוגות שיכולים לחיות 30-20 שנה ולא לעבור התמודדות בסדר גודל כזה".
עד כמה את מכירה את נעמה?
"אני מכירה אותה טוב, למרות שיוני ואני לא גרים יחד. היא נערה חזקה, הייתה טריאתלטית, וזה מעיד על מישהי עם יכולות פיזיות ומנטליות גבוהות. אני זוכרת שהיא סיפרה לי שעשתה בגרות בדיפלומטיה, וחשבתי כמה זה יפה לבחור מקצוע שהמהות שלו היא דיאלוג בין צדדים.
"היא הייתה פעילה ב־Hands of Peace, עמותה אמריקאית בין־דתית, שמטרתה לייצר שותפות ולפתח מנהיגות בקרב נוער ישראלי, פלסטיני ואמריקאי. יוני סיפר לי שאחרי כיתה י"ב היא יצאה במסגרת הארגון למשלחת של כמה שבועות לסן־פרנסיסקו עם ישראלים, פלסטינים ואמריקאים, שהמטרה שלה הייתה ללמוד ולהכיר את הצד השני. אחר כך עשתה שנת מכינה בבאר־אורה בדרום. במהלך השנה הזו היא התנדבה והעמיקה בפעילות חברתית, ותמיד הייתה גם פעילה למען זכויות נשים".
אפרופו כוח נשי, איך את צופה שמיצוב הנשים הישראליות יושפע מאירועי המלחמה?
"העולם כולו, וישראל בפרט, הולך לכיוון של מגמות חברתיות שיתנהלו לפי קודים נשיים. אני קוראת לתחזית שלי 'העתיד של האנושיות'. 2024 תהיה שנה שבה נשים ינצלו את המיומנות והשרירים שלהן לניהול. גברים הבינו את הכוח הנשי, והדור הצעיר יגדל אחרת. אני הייתי צריכה לג׳נגל בין בית לקריירה, הבן שלי לוחם לצד נשים בקרק״ל ורואה למה הן מסוגלות״.
מה יקרה ב־2024?
עדי יופה משרטטת כמה מגמות
קשרים קרובים ואינטימיים: כולנו צריכות וצריכים חיבור לאזורים אמוציונליים יותר, אחרי שהתמכרנו לטכנולוגיות, לאלגוריתמים, לניכור ולריחוק. יש היום רצון להתחבר לאנרגיה נשית, למקומות עמוקים ואינטימיים שמדברים בשפה אחרת, שפה שנשים יכולות להביא.
"פעם נשים שהגיעו לעמדות מפתח היו מאמצות מניירות גבריות, וזה היה מבאס, כי אנחנו לא חושבות ולא מתנהגות כמו גברים. אנחנו יותר צנועות, לא שמות סימני קריאה על כל משפט שאנחנו אומרות ולא מדברות בביטחון על כל מה שיוצא לנו מהפה. בישיבות שאני משתתפת בהן אני אומרת משפטים שמתחילים ב'אני מרגישה שהעולם הולך לכיוון...׳. גברים תמיד יגידו 'אני חושב ש...'
יכולת לשתף פעולה: "נשים יודעות לשתף פעולה יחד, ראו את מעגלי הנשים, למשל, ואת הקהילות ברשתות החברתיות. זה מאוד לא החשיבה הגברית של 'אני ואני' עם הרבה אגו. מעכשיו אני צופה שזה יהיה שיתוף פעולה מסוג אחר, שחקניות ושחקנים גדולים שחוברים יחד כדי להשיג מטרה גדולה. למשל, מותגים ישראליים שחברו לאחרונה יחד כדי לעודד צריכת מוצרי כחול־לבן בארצות־הברית. זו חשיבה נשית במהותה, שלא אומרת 'אני אמכור רק את עצמי ללקוח'".
חיפוש אחר מקור אמין: "בעולם של פייק־ניוז כשאנחנו לא יודעים על מי לסמוך, נחפש מקור אמין, שידבר אלינו בנועם ויציג עובדות. קחו למשל את דובר צה"ל, תא"ל דניאל הגרי. הוא מבטא את הרגישות הזו שאני מדברת עליה והתרחקות משיח של גנרלים. הוא יגיד, 'אני לא יודע', הוא יודע לומר מתי הוא טועה. אפשר לראות על המימיקות של הפנים שלו מתי כואב לו. הוא לא איזה רובוט שמדקלם".
מעמד הנשים: "כרגע אנחנו חוות שני סיפורים מנוגדים, מצד אחד, הסיפור ההירואי של לוחמות, מג"דית קרקל אור בן יהודה, ענבל ליברמן הרב"שצית מניר־עם, הטנקיסטיות, הנשים שלוחמות בעזה לצד גברים, הנשים הפנומנליות ששוחררו מהשבי ומתמודדות עם מה שהן עברו. זה חוזק של בלתי מנוצחת. מצד שני, הסיפור הנורא על הפגיעות המיניות ועל האונס שנשים עברו במלחמה הזו - כאן אנחנו לגמרי מנוצחות והפער הזה בלתי נתפס".
