התחלתי טיפול אצל מטפלת חדשה ולא הצלחתי להתאפק, קצת ריגלתי אחריה. נכנסתי לחפש אותה בגוגל וברשתות החברתיות. ראיתי תמונות שלה עם הילדים. אני מרגישה סטוקרית וקצת אשמה. האם לספר לה?
ענבל דבורי לוי, פסיכותרפיסטית ועובדת סוציאלית, MSW: "אפשר להבין למה קשה לך לספר למטפלת שגיגלת עליה ושראית תמונות שלה עם ילדיה. רובנו מחפשים באינטרנט אנשים שמעניינים אותנו. זאת הדרך הקלה לתת מענה לסקרנות האנושית. לא תמיד נספר על כך לאותם אנשים, בפרט כשאנחנו בתחילתה של מערכת יחסים וכשמדובר ביחסים טיפוליים שבהגדרה ממוקדים בך. ייתכן שאת חוששת ממה שהמטפלת תחשוב עלייך - פחד אנושי שמתעורר כאשר אנחנו חושפים צדדים פחות מחמיאים ויפים שלנו, וכשאנחנו לא מרגישים בטוחים בקשר.
"מצד שני, אפשר להבין מדוע יש בך חלק שרוצה לשתף אותה. אחד הגורמים שמקדמים את השגת המטרה שלשמה הגעת לטיפול הוא פתיחות מצידך. ככל שתשתפי יותר במה שעובר עלייך, כך המטפלת תוכל להכיר את צורות החשיבה, הרגשות, האמונות וההתנהגויות שלך. זה יאפשר לה להבין יחד איתך אילו דפוסים וגורמים מעכבים אותך ולא מאפשרים לך לחיות חיים טובים יותר. ייתכן שתחושת האשמה על כך שגיגלת או המחשבות והרגשות שהתעוררו בך בעקבות החשיפה לתמונתה עם ילדיה משפיעים על התקשורת שלך איתה. לכן חשוב שהיא תדע על כך. בנוסף, לעתים הרגשות והמחשבות שלך כלפי המטפלת והיחסים ביניכן מתעוררים בצורה דומה גם במרחבים אחרים בחייך. למשל, אולי את נוטה להרגיש אשמה גם בקשרים אחרים או שהורות היא נושא טעון עבורך, ולכן מידע מהסוג הזה נחשב ל'חומר טיפולי' יקר ערך, שיכול מאוד לקדם את הטיפול.
"יש הרבה יתרונות לשיתוף, ולכן, למרות החשש שלך, אני מציעה לך לעשות זאת. יש מטופלות שמיד נפתחות, ויש כאלה שצריכות זמן כדי להרגיש בטוח. לכל אחת יש את הקצב שלה וזה בסדר. ככל שתביאי את עצמך יותר בטיפול, בזמן ובקצב שמתאימים לך כמובן, כך המטפלת תכיר ותבין אותך יותר והטיפול יהיה מיטיב יותר".
