כמה הודעות געגוע, תסכול או נאצה כתבת בטלפון לאקס ששבר את לבך, ובסוף שלחת אותן לעצמך? במסגרת ערב "מועדון הלבבות השבורים" (עדכון על הערב הבא בעמוד האינסטגרם: levavot_shvurim) הפועל זה שנה וחצי בתל־אביב, נשים שעולות על במה, מקריאות את המילים האלה ומשחררות את כאבן לעולם. לאחרונה נערך המפגש החמישי, והפעם עם טקסטים שקשורים למלחמת חרבות ברזל. כל ההכנסות מהערב הוקדשו למשפחה שאיבדה את בתה ב־7 באוקטובר. "הייתי חייבת לחבר את הערב למצב", מסבירה אלעד סמוכה, יוזמת הרעיון. "אנשים כל כך זקוקים להכרה בְּמה שהם מרגישים, ולבבות נשברים כל הזמן, גם במלחמה וגם בשגרה".
סמוכה, שכמו יתר המשתתפות בכתבה היא רווקה שחיה בתל־אביב, חשבה על הרעיון בזמן פרידה מבן זוג לאחר זוגיות של תשעה חודשים. "בגלל שהייתי כל כך מרוסקת, כעסתי על כל דבר ברחוב: אנשים מחייכים, זוגות שהולכים יד ביד", היא נזכרת. "לא הבנתי איך להם טוב כשלי רע. נורא התגעגעתי לאקס ולא הבנתי איך העולם ממשיך". את העצב והכעס שחררה בהודעות טקסט ששלחה לעצמה. תחילה שגרתיות, בהמשך כעוסות, שיכורות ("מההודעות האלה שאת כותבת והטלפון נופל לך על הפרצוף"), נקמניות ומאוכזבות מהעולם.
"להפתעתי, כשסיפרתי לאנשים שנשבר לי הלב ושכתיבת הודעות לעצמי עוזרת לי, הם הרגישו נוח לשתף אותי בכאבי הלב שלהם וסיפרו שגם הם עושים את אותו דבר. ברגע שהבנתי שהרבה אנשים כותבים הודעות ולא שולחים אותן, אמרתי לחברתי הסטנדאפיסטית, עדי ששון, 'בואי נעשה מזה ערב, אבל שלא יהיה עצוב', והיא מיד התגייסה למשימה. מדובר בערב מרחיב לב, ציני בטירוף וצוחק על עצמו. הרבה נשים אמרו לי: 'עכשיו אני מרגישה פחות משוגעת'".
גם גברים עולים להקריא הודעות?
"כן, אם כי בדרך כלל יש בעיקר נשים על הבמה, כי יותר קל להן להראות פגיעוּת. גברים יותר שומרים על פאסון".
קרה שמישהי פרצה בבכי באמצע הקראת טקסט?
"לי זה קרה! רעד לי הקול והחנקתי בכי לרגע. יש משהו מאוד מוזר בזה שאת כותבת משהו ברגע מאוד אישי שלך, ואז כשאת מקריאה אותו על במה, זה הופך לרגע מזכך".
ההודעה של אלעד סמוכה (38), שחקנית, מדבבת וקריינית
"היי חנוך דאום,
ברגיל, אני ממש מעריכה את העשייה וההומור שלך. פשוט היום זה היה לא סבבה. שיתפת אצלך בפיד פוסט שכתב אחיו של האקס שלי על העסק שלו, ועל זה שהוא במילואים ולא יכול לדאוג לעסק. הוא שם תמונה שלו עם מדים, והוא כזה חתיך ויעני מלח הארץ, כזה גבר יפה תואר, שעלה על מדים ב־8 באוקטובר וזנח את הכול, כי המדינה שלו הכי חשובה.
חנוך, אני כותבת לך חופשי, סבבה? זה האיש שאהבתי, ואתה רואה כמה הוא יפה? ואפילו שאנחנו כבר לא יחד מלא זמן, אתה ממש לא צריך לפאר אותו בפני 273 אלף העוקבים שלך!
סליחה שנפלתי עליך, פשוט העולם שלנו כבר קרס, ואני ממש מפחדת שעכשיו, בגלל החשיפה הזאת, הוא בבסיס, מדבר בטלפון מתחת לשמיכה עם מישהי אחרת שהיא לא אני, שחושבת שהקפה שלו כן טעים".
סמוכה (38) מספרת שההודעה הזו עוסקת באקס שעמו ניהלה זוגיות במשך תשעה חודשים, ושבעקבות הפרידה ממנו אף יזמה את הערב "מועדון הלבבות השבורים". "עכשיו, כשכל האקסים נמצאים במילואים והם כאלה גיבורים, זה מבלבל, כי אני שונאת אותך אבל גם דואגת לך", היא מסבירה. "נשמה, יצאת לא סבבה איתי, ופתאום אני רואה אותך בפיד שלי? זה תופס אותי לא מוכנה וזה פשוט מעצבן".
ההודעה של מאי סהר (25), סטודנטית
"סליחה, אבל אני כועסת עליך הרבה יותר משחשבתי. למה קשה לך להיות איתי מעל יומיים ברצף? רוצה חברה לפעמיים־שלוש בשבוע? לך לחוג חברה! ויאללה סע, לא צריך אותך! למה אני ככה שרופה עליך? זה לא טוב, זה הופך אותך למיתוס ומוריד לי את הסיכויים, אז חאלס.
אתה הבן אדם הכי לא פנוי רגשית שאני מכירה. תמיד גרמת לי להרגיש יותר מדי רק כי אתה פחות מדי, וזה כזה מעפן.
חשבתי שיהיה פחות בודד במלחמה אם אראה עוד אנשים במצבי, אז הורדתי באמבל והגבלתי אותו לפתח־תקווה. בודקת אם הלב רוצה לדמיין את עצמו נפתח למישהו. ג'וזף, דתל"ש, צרפתי עם מדים, עף על עצמו אבל נראה חמוד. תומר, בן 28, מצטלם עם קוף, רוצה מישהי שתאהב אותו כמו שעם ישראל אוהב את דני קושמרו".
"היינו יחד כמעט שנה", מספרת סהר, סטודנטית לתואר שני בתקשורת חזותית בבצלאל ובעלת עמוד האינסטגרם "חלומות של אתמול", שבו היא מאיירת חלומות של אנשים. "הרגשתי שנתתי את הכול - אבל גם הרגשתי לבד בקשר. כשפרצה המלחמה הוא אמר לי שהוא רוצה שנמנן את הקשר לפעמיים־שלוש בשבוע, דווקא בתקופה כזאת, שמציפה רגשית, כשאני רוצה להתחבק איתו כל יום. זה מאוד כאב לי. הצעתי לו שילך לחוג חברה והחלטתי לחפש מענה לצרכים שלי במקום אחר. זה מאוד שחרר אותי שכתבתי את ההודעה הזו. כעסתי והייתי חייבת להוציא את הזעם כלפיו. אלה דברים שלא הייתי אומרת לו בחיים בפנים".
ההודעה של טל גטרייטמן (38), כותבת תוכן, קופירייטרית ובמאית
"בדייט השני שלנו סיפרת יותר על העבודה שלך: שליח הצלב האדום בישראל השבורה והמסוכסכת. באת לכאן חדור מוטיבציה, בחור יפה, בעל עיניים מבריקות, ואמונה שאתה, מכל השליחים בעולם של הצלב האדום, תביא לפתרון הסכסוך.
על זה ששברת לי את הלב באכזריות יתרה כבר נכתבו טורים ומלא מילים. וזה עבר. הפעם, שברת את הלב למדינה שלי. שברת את הלב לאנשים שלא ביקשו ממך, כמוני, שתאהב אותם. רק תעשה את מה שבאת לעשות. את העבודה שלך. מה שאתם עושים, ובעיקר לא עושים, ישבור לכולם את הלב עוד יותר.
בפרידה מספר 70 שלנו מתוך אלף, אחרי שגיליתי שאני סמרטוט הרצפה שלך ואתה מגב יוקרתי, שאלתי אותך את מי להביא עליך: את חמאס או צה"ל? היום אני מאחלת לך שתזדקק יום אחד לעזרת הצלב האדום. מעניין אם היא תגיע".
"הכרנו בשנת 2015 במועדון ביפו", מספרת טל. "ברקע היה שיר של בריטני ספירס והתחלתי לחקות אותה. הוא, שליח הצלב האדום, הסתכל עליי והתגלגל מצחוק. התאהבתי ממבט ראשון. למחרת יצאנו, ומאז התחילה הרפתקה שנמשכה שנה.
זו הייתה התאהבות לא בריאה, כמו המפץ הגדול של שני כוחות שלא יכולים להיות יחד ברוגע, דבר שהביא להמון דרמות. לא היה אף רגע משעמם. גיליתי שהוא שיקר הרבה. זה נגמר רע, בשיחת קלוז'ר הכי קרה ומרוחקת באמצע הרחוב. נשבר לי הלב. לקח לי יותר משנה לשקם את עצמי. לא היה לי תיאבון ורזיתי המון. זה קצת צילק אותי. עד היום אני שמה לב לדפוסי התנהגות שנתקעו בגללו במערכות יחסים. מסקנה: תלמדי לעצור בסדק השלישי, ולא כשהלב כבר מפורק".
למה נזכרת בסיפור הזה עכשיו?
"המלחמה והאימג'ים של הג'יפ של הצלב האדום העלו אצלי רגשות רדומים שכבר הספקתי לשכוח מאותו סיפור אהבה. בעבר הג'יפ של הארגון היה מאוד סימבולי עבורי: הוא היה מרעיד לי את הלב כשהיה חולף ברחוב שלי בתל־אביב. כיום הוא מרעיד את הלב של כל המדינה, בין אם זה בידיעה שהיקרים לנו חוזרים מהשבי ובין אם מתוך כעס ואכזבה".
ההודעה של רעות שוגר (34), מנחת הפודקאסט "בנות"
"בהתחלה חשבתי שאתה יהודי, ואז גיליתי שאתה נוצרי, או משיחי, או ווטאבר. חשבתי שהגעת לארץ בגלל המלחמה והמחויבות ל־Hashem, ואז גיליתי שהייתה לך מחויבות אחת בלבד: בנות ישראליות. לבי נכלם. זהו זה, אתה תפוס. רכבת ההרים הייתה בירידה. אני אמנם הייתי בגובה הנכון כדי לעלות על המתקן, אבל ממש לא בגיל הנכון, שהרי למתקן הזה עולות בנות 25 ומטה, ואוי ואבוי למי שתימצא שערה לבנה בראשה. ואז נזכרתי באהבת הגוי לתימניות/מרוקאיות - ובהיותי השילוב המושלם גמרתי אומר להשיג את תשומת לבך בדרך כלשהי. יום יבוא, אמרתי, ואני אהיה מרת נייט בוזגלו. אה כן, שיניתי לך את שם המשפחה, כי נייט בוזוליץ' נשמע לא ציוני".
"יחד עם כל בנות ישראל, נדלקתי על השחקן האוסטרלי נייט בוזוליץ', שהגיע ארצה בתחילת המלחמה", מספרת שוגר, בעלת הפודקאסט הקומי "בנות". "אמרתי, יו, מי זה החתיך הזה? חוויתי את רכבת ההרים הרגשית שנייט העביר אותנו. בהתחלה את נדלקת - ואז את מגלה שהוא בכלל לא יהודי, אלא נוצרי משיחי. את חושבת כמה הוא מדהים, ואז את קוראת שהוא ביקש מהאקסית שלו להיות יותר צנועה בלבושה. את אומרת לעצמך לרדת מזה - ואז מעדכנים אותך שזה בעצם לא נכון. בהמשך את מגלה שהוא יוצא עם ישראלית - וכעבור זמן קצר הוא מעלה סרטון שהם לא ביחד, ואת חושבת: יש לי סיכוי. שעה אחר כך הוא מעלה לאינסטגרם תמונה שלהם מתנשקים. זהו, די, אני יורדת מהרכבת הזו! זה מוגזם".
שורה תחתונה?
"למרות שאנחנו בתקופה של חוסר ודאות, חשוב לזכור שבסך הכול מדובר בשחקן משנה בסדרת נוער מלפני עשור".
ההודעה של הגר (28), אמנית
"אני רוצה אותך בחזרה, ולא יודעת איך ומה לעשות כדי שתרצה גם. אני יודעת שאי אפשר להכריח. הייתי השבוע בשלוש סדנאות כתיבה, בגלל המלחמה יש מלא חינמים. יכולת לבוא איתי, זה היה מעניין.
אני בוכה באמצע הסדנה. טוב, זו לא הפעם הראשונה. להתחיל לכתוב ולהפסיק באמצע, להתחיל לאהוב ולהפסיק באמצע. אני כל הזמן מרגישה שזו הייתה מין תחושת חופש גדול כזה, שהכל אפשרי, שלי אין עבודה ולך אין לימודים. סורי שמלחמה בחוץ, אבל אנחנו מאוהבים".
"הקשר הזה התחיל ממש לפני המלחמה, נמשך חודש ונגמר ביוזמתו, בלי קשר למלחמה", מספרת הגר (שם בדוי, השם המלא שמור במערכת). "גם ככה, כשאת מתאהבת, הרגליים שלך לא על הקרקע - ובמלחמה, כשאין שגרה, את נסחפת עם ההתאהבות עוד יותר. מערכת היחסים הזו נגמרה לפני שהספיקה להפוך לאמיתית. מה אני בוכה על זוגיות של חודש? חודש זה זוגיות בכלל? סירבתי להאמין שהקשר נגמר. הטקסט מנסה לשחזר את מה שהיה, ואת הפער בין פרידה שבאה בהפתעה לבין מה שחשבתי שהיה שם".
ההודעה של טליה (25), עובדת הייטק
"מעציב אותי בכלל לחשוב על זה שאי פעם אהיה עם מישהו אחר. בא לי רק אותך. ולא בא לי שתוותר עליי. איזה מין קונספט זה להיות כל כך עצובה ממך, כשיש חיילים בעזה, חטופים ומשפחות שבורות לאפר ולרסיסים? ואני שבורה בסך הכול מפרידה ממך - ההייטקיסט הכל כך מוצלח, שאפילו לא הסכימו לגייס למילואים".
"הכרנו בטינדר והיינו יחד שלוש שנים וחצי", מספרת טליה (השם המלא שמור במערכת). "בתקופה האחרונה הרגשתי שהוא לא כולל אותי בתוכניות שלו לעתיד. חוויתי משבר אמון, עד לנקודה שלא הצלחתי להסתכל לו בעיניים. כבר לא היה אפשר לייפות את הדברים. נפרדנו לפני חודש.
התקופה האחרונה, מאז המלחמה, נתנה לי פרופורציות. דווקא בגלל הקושי נפתחו לי העיניים והבנתי כמה אין לי מקום להתפשר בזוגיות. קיבלתי אומץ לראות את הדברים כמו שהם ולהפסיק לבסס את תפיסת המציאות שלי על הפוטנציאל, על מה יכול להיות בקשר הזה. לפעמים זה בסדר להסתכל לא רק על חצי הכוס המלאה, ולשים את עצמי קודם".
