רוב הסלבס של התנ"ך הם דמויות גבריות כמו אברהם אבינו, משה רבנו או דוד המלך, אבל עד כמה אתן מכירות את סיפוריהן של דמויות נשיות כמו איזבל, נעמה או אביגיל? בספר החדש לילדים ונוער, "גיבורות התנ"ך" (ידיעות ספרים), מביאה הסופרת, העורכת, המחזאית והעיתונאית אתי אלבוים את סיפוריהן של 26 נשים בתנ"ך שפעלו, הנהיגו, מרדו, אהבו, חלמו והותירו את חותמן על ההיסטוריה היהודית.
"אחד הסיפורים עוסק בשרה אמנו", אומרת אלבוים (59) מאלקנה, אמא לשישה וסבתא לשניים. "הוא מתאר איך היא רואה את אברהם רותם את החמור, לוקח את יצחק ויוצא לעקדה. בתנ"ך חסרה הזווית של שרה, האמא. מה איתה? איך היא מרגישה לראות את בנה יחידה שחיכתה ללדת כל כך הרבה שנים נלקח על ידי אברהם? היה לי חשוב להציג גם את הזווית שלה בסיפור התנ"כי ולתת לה מקום".
אלבוים ידועה דווקא כסופרת של ספרי פנטזיה. היא כתבה בין היתר את סדרת ספרי הילדים המצליחה "אמא קסומה", העוסקת באמא שהופכת לילדה בת 12 המנסה להציל את העולם, ואת ספר הפנטזיה "תעתועים" המיועד לבני נוער. למרות היותה דתייה שגדלה והתחנכה בבית דתי, החיבור לפנטזיה טבעי בעבורה: "הייתה לנו בבית פתיחות לאמנות, יצירתיות ותרבות. ההורים שלי אהבו ספרים וחינכו אותי לאהבת הספר מגיל צעיר. אני אוהבת לכתוב סיפורי פנטזיה על קסמים וארצות אחרות. בכל פעם אני מגיעה למקומות שלא חשבתי לכתוב עליהם", היא מסבירה.
"אנחנו שלוש אחיות, ומכיוון שלא היו לי אחים, אני הייתי זאת שקיבלה מאבא את הכלים לפיצוח פרשנויות ולימוד דף גמרא. הוא אף הציע שאלמד טעמי מקרא, אבל היה נראה לי מוגזם שבת תלמד את זה"
איך הגעת מספרות פנטזיה לתנ"ך?
"לתנ"ך היה מקום חשוב בבית שלנו. אבי ז"ל למד את הגמרא שבע פעמים, ובתור ילדה אני זוכרת את האהבה שלו ללימוד תורה. לפני השינה הוא היה מספר לי סיפורים על דמויות מהתנ"ך, ואהבתי את אותן דמויות ממש כמו שאהבתי את 'כיפה אדומה'. אנחנו שלוש אחיות, ומכיוון שלא היו לי אחים, אני הייתי זאת שקיבלה מאבא את הכלים לפיצוח פרשנויות ולימוד דף גמרא. אבי אף הציע שאלמד טעמי מקרא, אבל היה נראה לי מוגזם שבת תלמד את זה.
"בכל שנה אבי היה קורא את מגילת אסתר בבית הכנסת, ואחרי שהוא נפטר אמי נתנה לי את המגילה במתנה. הרגשתי פספוס שאבי לא לימד אותי טעמי מקרא, עד שלפני שש שנים אני ובתי למדנו יחד את טעמי המקרא של מגילת אסתר. במשך ארבע שנים ערכנו קריאה של מגילת אסתר בהשתתפות עשרות נשים וזאת הייתה חוויה יוצאת דופן. עם ארגז הכלים הזה יצאתי לכתוב את 'גיבורות התנ"ך'".
מאיפה הגיע הרעיון לכתיבת הספר?
"לפני 20 שנה כתבתי סיפורים על גיבורות תנ"ך שהתפרסמו במוסף נשים של 'מקור ראשון'. בכל גיליון כתבתי סיפור על אישה אחרת. תהליך הכתיבה התחיל ממחקר. קראתי את הסיפור התנ"כי על כל אישה, ולאחר מכן קראתי את כל הפירושים לאותו סיפור של רש"י, רמב"ם, רמב"ן ועוד. אחר כך קראתי את דפי הגמרות שבהם מופיעות הנשים. הייתי דנה עם אבי ז"ל על הסוגיות שמופיעות בסיפורים ולמדתי על כל דמות. אחרי שהחוקרת שבי סיימה את העבודה, הגיעה הסופרת ויצרתי מהדברים הכתובים סיפור. חיפשתי בכל אישה את הזווית המעניינת, את הפואנטה שלה.
"האופן שבו חנה התפללה, שפתיה נעו וקולה לא נשמע, הכתיב מאוחר יותר את הלכת התפילה"
"למשל, כתבתי על חנה, שהייתה אמו של שמואל הנביא. חנה הייתה עקרה שהשתוקקה במשך עשר שנים להיות אמא, בזמן שבעלה אלקנה לקח לו אישה אחרת. היא נשאה תפילה במשכן שתצליח להרות, השפתיים שלה נעו וקולה לא נשמע. האופן שבו התפללה הכתיב מאוחר יותר את הלכת התפילה. חנה הבטיחה שאחרי שתלד את שמואל, היא תביא אותו למשכן. בספר שמואל מופיע הפסוק: 'ומעיל קטן תעשה לו אמו'. אני הוספתי לסיפור המקורי את הדמיון שלי - על כך שבמשכן יש קור אימים, לכן חנה מחליטה לתפור לבנה שמואל מעיל. בזמן התפירה היא חושבת על האישה השנייה של בעלה ונדקרת מהמחט. במקומות שבהם הכנסתי את הדמיון שלי ציינתי זאת, ושילבתי בין הפרשנויות לסיפור המקורי".
אמא של
לאחר כתיבת הסיפורים לעיתון החליטה אלבוים להוציא את הסיפורים כספר. כל אחת מ־26 הדמויות המופיעות בו מגיעה מרקע שונה: "חלק מהנשים מוכרות כמו חוה, לאה, רחל, שרה ורבקה, אבל יש נשים שפחות מכירים את הסיפורים שלהן, כמו דינה, נעה, אסנת ויעל. המאיירת והמעצבת הגרפית, רינת גלבוע, איירה כל דמות לאחר מחשבה רבה - איורים מופלאים ותנ"כיים מאוד. בכל איור יש אלמנטים שמקיפים את הדמות וקשורים לסיפור שלה", אומרת אלבוים.
מה את חושבת על הייצוג הנשי בתנ"ך?
"דווקא הנשים שכתבתי עליהן מקבלות מקום בתנ"ך. זה נכון שבתנ"ך מתייחסים לייחוס של הנשים, כמו אשתו של או אמא של, אבל כל הנשים שמופיעות בספר הן נשים ששינו דברים והניעו את העלילה. נעה, למשל, חידשה את ההלכה. אחרי 40 שנה שבני ישראל הלכו במדבר ולפני שנכנסו לכנען, נעה ואחיותיה (בנות צלפחד) מבינות שהן לא יקבלו נחלה כי אין להן אבא או אח. הן מחליטות לגשת לשרים הממונים על הנשים, עד שהפנייה שלהן מגיעה למשה רבנו. משה פונה לקדוש ברוך הוא עם הסוגיה, וזה אומר לו שמגיע להן נחלה. הנשים האלה שינו את ההלכה ומאז נשים זכאיות לירושה. על נשים כמו אסתר המלכה או רות יש ספרים שלמים שכולם מוצגים מזווית נשית".
"מטרת הספר היא לעורר בנשים השראה ואמונה שהן שוות. כמי שאביה לימד אותה גמרא, תמיד קיבלתי מההורים שלי את התחושה שבנות יכולות לעשות מה שבנים יכולים לעשות"
שחורה ונאווה
בספר בא לידי ביטוי גם נושא היחסים בין גברים לנשים: "יש סיפור על נעמה, שהיא אחת מתוך אלף הנשים של שלמה המלך. כתבתי סיפור בדיוני על כך שנעמה מסתננת לחדרו של שלמה, מוצאת את מגילת שיר השירים שהוא כתב ומנסה לגלות דרכה את מי בעלה הכי אוהב מבין אלף הנשים. במגילה מופיעות המילים 'שחורה אני ונאווה'. לפי אחד הפירושים, הוא מתייחס למלכת שבא. נעמה מקנאה במלכת שבא, אבל שלמה אומר לה ששיר השירים לא נכתב כשיר אהבה לאישה, אלא כמשל של אהבה בין עם ישראל לקדוש ברוך הוא".
מה מטרת הספר?
"לעורר בנשים השראה ואמונה שהן שוות. כמי שאביה לימד אותה גמרא, תמיד קיבלתי מההורים שלי את התחושה שבנות יכולות לעשות מה שבנים יכולים לעשות. אז לא ידעתי לקרוא לזה פמיניזם, אבל התחנכתי על הערך של שוווין בין נשים לגברים".
