בר זהר, בת 23 מכפר-ורבורג, נרצחה בחניון רעים בפסטיבל נובה
בר זהר רק רצתה לרקוד ולשמוח בפסטיבל "נובה" יחד עם החברים שהכירה בטיול שלאחר צבא בדרום אמריקה. אלא שב-7 באוקטובר, בשעות הבוקר של שמחת תורה, היא נרצחה בחניון רעים.
"בר הייתה הבת השלישית והקטנה שלנו. כשהיא נולדה התפטרתי מעבודתי ובמשך שנה הייתי אמא במשרה מלאה – ונהניתי מכל רגע", מספרת אמה, קטי זהר. "בגיל שבע היא אובחנה כמחוננת, ושנה לאחר מכן התחילה ללמוד מתמטיקה ומשפטים בשלוחה של אוניברסיטת בר-אילן ביבנה. בגיל תשע היא הודיעה נחרצות שאינה מוכנה לוותר על החברים וביקשה להפסיק. היא המשיכה להצטיין, לכל אורך הדרך, מבחינת הלימודים וגם חברתית.
לסיפור של בר זהר
"מגיל שמונה בר התחילה להעלות במשקל, ובגיל 16 היא הגיעה לכ-130 קילו. כשקיבלה צו ראשון, סורבה בשל עודף משקל, אלא אם תוריד 40 קילו ממשקלה. בגיל 18 היא עברה ניתוח מיני-מעקף קיבה, ושנה וחצי לאחר מכן היא התגייסה, לאחר שהשילה כחצי ממשקלה. אנחנו במשפחה קוראים לתקופה הזו 'עידן השינוי'. היא הייתה יפהפייה, הביטחון העצמי שלה עלה, והיא גם הייתה מאוד מחוזרת.
"התמונה שבחרתי צולמה ב-2019, אחרי שבר ירדה 64 קילו. זו אחת התמונות הראשונות שהיא הצטלמה בהן בגוף מלא. פה התחיל השינוי הגדול שלה. היא התחילה לאהוב את עצמה".
בר התגייסה למודיעין, סיימה בהצטיינות קורס מש"קיות ביטחון מידע ושובצה ביחידה הרב-ממדית. גם שם בלטה מאוד. באחד הימים הגיע לביקור ראש המטות המשולבים של ארצות-הברית, ובתום הטקס וחילופי הדברים, הרמטכ"ל דאז, אביב כוכבי, הציג אותה בפני הגנרל שהתרשם ממנה והעניק לה מדליה של הצבא האמריקאי.
בתום השירות הצבאי היא טיילה בדרום אמריקה כשבעה חודשים, ובאוקטובר עמדה להתחיל לימודי ביו-אינפורמטיקה באוניברסיטת חיפה.
בר כתבה מאות שירים
למסיבת "נובה" נהגה בר במכונית של אמה. יחד איתה היו ארבעה חברים נוספים. "לא היינו מוטרדים. למסיבה היו כל האישורים הנדרשים והמצב היה רגוע", מספרת קטי. "ביקשנו שתודיע לנו כשהם מתכוונים לחזור, כי היה לנו כלל: 'אם שותים – לא נוהגים', ובעלי ואני היינו אמורים לבוא לקחת אותם ולחזור איתם בשתי מכוניות".
בשעה 6:30 בבוקר החלו האזעקות. בני הזוג זהר נכנסו לממ"ד בביתם כשהגיעה שיחת טלפון קצרה מבר: "אבא, בוא לקחת אותנו!", ונענתה: "תעלו לאוטו ועופו משם!".
"הם נכנסו למכונית, חברה אחרת נהגה, ובאזור בארי הם נתקלו במחסום משטרתי. נאמר להם שיש חשש לחדירה ושעליהם לעשות סיבוב פרסה ולחזור לרעים".
את ההתרחשות שמעו הוריה של בר במהלך ה"שבעה". בדרך נתקלו בר וחבריה שבמכונית בשני טנדרים של מחבלים, שירו עליהם בקלצ'ניקובים. אחד החברים, מתן זינטי, נורה (הוא נפגע באורח קשה, ומותו נקבע בבית החולים. צ.ר), ובר נפצעה בירך מהירי. במקביל נכנס בהם רכב אחר שהוריד אותם לתעלה ונהגו ברח. רכבם יצא מכלל פעולה.
"בר התעשתה, ולמרות היותה פצועה היא יצאה מהאוטו, עלתה לרכב שנתקל בהם וצעקה לכולם לעלות אחריה. היא נהגה פצועה ומדממת, והמכונית התחילה לזגזג כי היא איבדה את ההכרה לסירוגין. בשלב מסוים הם ראו ג'יפ ישראלי. היא עצרה את המכונית והחברים רצו לג'יפ וביקשו שיחלצו את בר שכבר הייתה חסרת הכרה. "שלושת החברים האלה ניצלו", מספרת קטי. "בר הועברה לחפ"ק קרוב וטופלה, אבל אז הגיעו לשם מחבלים. בר נפטרה מאיבוד דם. לירון ברדה, מנהלת הברים של המסיבה, נשארה איתה עד הסוף וגופתה נמצאה מתחת לאלונקה של בר".
במהלך השבעה מצאו הוריה של בר מחברות עם מאות שירים שכתבה. הם יצרו קשר עם צמד מוזיקאים – חיים יסקולקה ואילן הלל – ואלה החלו להלחין חלק מהם. סינגל ראשון, "פאזל", בביצוע להקת MOR & MORE, כבר מושמע בערוצים הדיגיטליים, ובקרוב אמורים לצאת עוד שניים, "שעון חול" ו"שעות הלילה המאוחרות". בעתיד, מספרת קטי, יוציאו גם ספר שירים שלה.
משפחתה של בר פתחה לה גם אתר הנצחה עם סיפורים ותמונות וקישורים לשיריה. במקביל, לפחות פעמיים בשבוע, קטי מגיעה עם בעלה מאיר לחניון רעים, למיצג שמנציח את נרצחי ה"נובה". "יחד עם הורים נוספים אנחנו פוגשים קבוצות מבקרים ומספרים להם מה קרה שם ועל הילדים שנרצחו שם. המקום הזה יותר נוגע בי מאשר הקבר שבו בר נטמנה".
