מעדויות קשות, כולל סרטונים מבעיתים שיצאו מחדרי החקירות של מחבלי חמאס שנלכדו אחרי 7 באוקטובר, עולה כי המחבלים קיבלו "פתווה" (אישור דתי) ממפקדיהם, לאנוס ישראליות כחלק מאסטרטגיית הטרור, במטרה לזרוע פחד בקרב האוכלוסייה בישראל.
על רקע מעשי הזוועה המוכחים והמתועדים - גם על ידי האנסים עצמם שסיפקו ראיות למכביר, ועל רקע ההפרה הבוטה של סעיף 27 לאמנת ז'נבה, שלפיו יש להגן על נשים הנקלעות לסכסוך בינלאומי חמוש "מפני התקפה על כבודן, ובעיקר מפני אונס וכפיית זנות, או מפני כל צורת התקפה על צניעותן" - אפשר היה לצפות לגינוי בינלאומי נרחב, לרבות מ־UN Women, ארגון הנשים של האו"ם. אלא שהארגון, בראשותה של סימה באהוס, דיפלומטית ירדנית, שחרט על דגלו את הסיסמה "קולה של כל אישה, נערה וילדה יישמע", שמר על עמימות באשר לגינוי האלימות המגדרית נגד ישראליות.
אוקיי, הם לא לגמרי שתקו: ב־13 באוקטובר הוציא הארגון הצהרה המגנה את ההתקפות על אזרחים בישראל ו"בשטחים הכבושים". מה הם שכחו לכלול שם? נכון, התייחסות לנשים הישראליות שנאנסו, תוך כדי שהביעו תמיכה אך ורק בפלסטיניות בעזה. ב־20 באוקטובר התייחס הארגון ל"ההשפעה ההרסנית של המשבר בעזה על נשים וילדות", תוך התעלמות מהפשעים שבוצעו נגד נשים בישראל.
בכתבה שפורסמה באתר הבריטי unherd.com, ציינה העיתונאית ניקול למפרט שלא רק UN Women התעלם מהפשעים המגדריים שבוצעו במתקפת החמאס. היא מנתה שמות של כמה ארגוני נשים פמיניסטיים בריטיים שסירבו לגנות את האונס, כמו Southall Black Sisters, המרכז לטיפול באלימות במשפחה שהאשים באונס את "הכרזת המלחמה של ממשלת ישראל על עזה"; ארגון Women for Women, שמסייע ל"נשים ניצולות מלחמה", אשר החליט לגייס כסף רק לטובת נשים פלסטיניות; וגם Women's Place UK, שחרט על דגלו מאבק בלתי מתפשר באלימות נגד נשים והחליט לקרוא ל"הפסקת אש מיידית", בלי להזכיר אלימות מינית כלל.
ארגון הנשים של האו"ם מתבצר בשתיקתו. למעשה, היחידה שקיבלה מהם תשובה כלשהי היא נציבת הנשים בעיריית לונדון, קלייר וקסמן, שפנתה לרים אלסלם, דיפלומטית ירדנית האחראית על מניעת האלימות נגד נשים ונערות בכל העולם, כדי לשאול מדוע הארגון שותק. בתגובה טענה אלסלם שהראיות על מעשי אונס "לא מוצקות מספיק" כדי להצדיק הצהרה.
שתיקתם של קבוצות וארגונים פמיניסטיים במדינות המערב ושתיקתו העוד יותר מקוממת של האו"ם, הביאו 140 ארגוני נשים יהודיות מכל העולם וגם מישראל לחתום על מכתב מחאה ל־UN Women, שאותו ניסחה ד"ר כוכב אלקיים־לוי, מומחית למשפט בינלאומי מהאוניברסיטה העברית ואוניברסיטת רייכמן. בין הארגונים הישראליים שחתמו על המכתב נמנים איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית; ויצ"ו; המועצה הלאומית של נשים יהודיות; בונות אלטרנטיבה; נשים עושות שלום ונשות הכותל.
במכתב הדגישה אלקיים־לוי את מה שאמור להיות מובן מאליו: "ארגון הנשים של האו"ם הוא ארגון בינלאומי שחייב לעמוד לצד נשים מכל המוצאים, האזרחויות והרקעים. זה בלתי נתפס שסוכנות של האו"ם שאחראית לזכויות נשים מתעלמת מהנשים שנחטפו, נרצחו ונאנסו בידי חמאס".
כדי לצעוק את האבסורד הזה, השבוע יש לשבועון "לאשה" שלושה שערים שונים, פרי שיתוף פעולה עם משרד הפרסום blanco שהגה את הרעיון (תודה רבה למנהל הקריאייטיב דניאל בניה ולמנכ"ל המשרד אביתר סדון). יצרנו אותם כי לאישה שנרצחה מגיע שארגוני הנשים הבינלאומיים יצעקו בשמה; כי לאישה שנאנסה מגיע שארגוני הנשים הבינלאומיים יאמינו לה; כי לאישה שנחטפה מגיע שארגוני הנשים הבינלאומיים יפעלו לשחרורה.
מגזין "לאשה" ב-3 שערים שונים נגד שתיקת הפמיניסטיות בעולם
(צילום: איציק חנית)
אבל כשהם לא עושים את זה, אפשר לסמוך על נשים ישראליות שלא ישתקו. הנה כמה מהיוזמות של נשים ישראליות שנאבקות בכתף הקרה שקיבלנו מארגוני הנשים.
פרופ' רות הלפרין־קדרי החתימה 800 מומחי משפט בינלאומי וזכויות נשים מהעולם
מאז פרסום הודעת ארגון UN Women על המלחמה בישראל ב־13.10, פרופ' רות הלפרין־קדרי, מומחית למשפט בינלאומי וזכויות נשים מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר־אילן, לא מפסיקה להופיע בתחנות טלוויזיה בעולם, ובהן רשת "סקיי ניוז", CNN ו־BBC.
הלפרין־קדרי, שעומדת בראש "מרכז רקמן" לקידום מעמד האישה, מדברת על האלימות המגדרית שבוצעה על ידי מחבלי חמאס ועל המוסר הכפול של הארגון הבינלאומי של האו"ם לזכויות נשים.
במשך 12 שנים היא הייתה חברה בוועדת האו"ם לביעור האפליה נגד נשים, מתוכן שימשה ארבע שנים כסגנית יו"ר הוועדה. על סמך ניסיונה היא הבינה כבר ביום הראשון למלחמה שתקיפות מיניות ומעשי אונס נגד אזרחיות ישראל היו חלק ממתקפת חמאס. "לא הייתה שום סיבה להניח שהמרצחים יפעלו אחרת מכפי שפעלו דאעש או טרוריסטים אחרים. לכן פניתי לחברתי פרופ' פרנסיס רדאי מהאוניברסיטה העברית, וכתבנו מכתב בהול לוועדה לביעור האפליה נגד נשים של האו"ם וביקשנו שיפרסמו הצהרה שתתייחס לפשעים הנוראיים שביצע החמאס, שהם פשעים נגד האנושות.
"התגובות היו מהממות במובן הרע של המילה. או שלא פרסמו שום דבר, או שפרסמו התייחסות אך ורק לגבי מצבם של נשים וילדים בעזה, או שעשו הקבלה בין העזתיות לישראליות"
"המכתב, שעליו חתמו 800 מומחי משפט בינלאומי וזכויות נשים מכל העולם, נשלח גם לארגון UN Women והופץ בקרב בעלי תפקידים נוספים באו"ם".
איך היו התגובות?
"מהממות במובן הרע של המילה. או שלא פרסמו שום דבר, או שפרסמו התייחסות רק לגבי מצבם של נשים וילדים בעזה, או שעשו הקבלה מלאה בין המצוקה בעזה ובין מתקפת הטרור שבוצעה בישראל. בצירוף מקרים מפתיע, הוועדה הייתה אמורה לקיים דיון שנקבע מראש והיה אמור לעסוק בישראל, בלי קשר למלחמה. פניתי אליהם על בסיס קשריי וביקשתי שיאפשרו לי לתת עדכון על המצב בישראל. בדיון הבעתי את האכזבה העמוקה מהצהרת הארגון, שהביעה צער על 'עלייה ברמת האלימות במזרח התיכון', בלי אף מילה על החמאס ועל עבירות המין נגד נשים שהוא ביצע. הייתי מצפה מסוכנות האו"ם האמונה על הפיקוח וההגנה על נשים להתייחס לאלימות המינית הזו, מהגרועות שבוצעו אי פעם נגד נשים וילדים.
"בקרוב אני אמורה לדבר בפני דיפלומטים במועצת זכויות האדם של האו"ם בז'נבה, שם אקיים פגישות עם אנשי 'הצלב האדום', ארגון הבריאות העולמי והנציב העליון לזכויות אדם, על הפשעים המגדריים שבוצעו בשבת הארורה".
דניאל אופק הקימה את מיזם ההסברה Angle
מיד כשפרצה המלחמה בישראל, דניאל אופק (46), יזמת הייטק שחיה עם בת זוגה מיכל אופק, קונסולית התרבות של ישראל ועם שלושת ילדיהן בוושינגטון, הקימה את מיזם ההסברה Angle, כדי לסייע בהסברה הישראלית המקרטעת.
בין שלל הקמפיינים שהשיקה היה אחד שתפס במיוחד - עצומה המיועדת לארגון הנשים של האו"ם תחת ההאשטאג המבריק שהגתה MeToo_Unless_Ur_A_Jew#. מטרת הקמפיין היא לחשוף את פניו האמיתיות של הארגון הבינלאומי ואת שתיקתו אל מול הזוועות שעברו פה נשים בשבת השחורה. נכון לרגע ההורדה לדפוס של כתבה זו, חתמו על העצומה 261 אלף תומכים.
הקמפיין, מספרת אופק, נולד כתגובה לפרסום הדו"ח השערורייתי של UN Women, שהתייחס רק לנשים פלסטיניות בעזה ולא לאונס נשים ישראליות. "זה הרתיח אותי, לא ישנתי בלילות, הברוטליות הזאת שהנשים האלה עברו, ואף אחד לא מדבר על זה? זה אפילו לא מאבק של נשים, בוצעו פה פשעים נגד האנושות ואותם צריכה להוקיע האנושות כולה", היא אומרת.
"אנחנו לא רוצות רק התנצלות, אלא גם שיקוף האמת בדו"ח אובייקטיבי. מטרתנו היא לפגוע במהימנות ובאמינות האו"ם, המתיימר להגן על נשים באשר הן"
בעזרת שותפיה, נטלי ליבסקי, שאחראית על האופרציה; נעה זיידמן, מומחית למיתוג; לירון קרול, ארט דירקטורית; ורועי כהן, מנהל קריאייטיב, יצרה אופק קמפיין המשלב את אותיות האו"ם UN Believable ,UN Forgivable,UN Justified בתגובה לשתיקתו. באתר הקמפיין (metoo-unlessurajew.com) נכתב בין היתר: "בכל פרסומיו הרשמיים הארגון לא הזכיר את מאות הנשים והנערות הישראליות שנאנסו, עברו התעללות, נשרפו, נערפו, נרצחו ונחטפו על ידי ארגון הטרור של חמאס".
מה אתן דורשות מהאו"ם?
"אנחנו לא רוצות רק התנצלות, אלא גם שיקוף האמת בדו"ח אובייקטיבי. אנחנו דורשות להכיר במה שקרה לנשים בישראל. המטרה שלנו היא לפגוע במהימנות ובאמינות של הגוף הזה, המתיימר להגן על נשים באשר הן, כי הוא חוטא למטרה שלשמה הוא הוקם".
איך תעשו את זה?
"הארגון ממומן על ידי מדינות המערב וחברות עסקיות בינלאומיות, כמו קוקה קולה ויוניליבר. אני רוצה לפנות לחברות האלה ולצרכנים שלהן בבקשה שלא ישתפו פעולה עם גוף מסלף, שלא מגנה אונס נשים. אנחנו רוצים להגיד להם 'תבחרו צד'. יש עוד הרבה עבודה אבל בסוף נצליח. בקרוב הקמפיין יעלה גם בטיים סקוור, ננסה להשפיע איפה שאפשר".
רביד מנשה, תנועה "בונות אלטרנטיבה", הקימה מטה להסברת פשעי המגדר שביצע חמאס
כשפרצה המלחמה רביד מנשה (44) מגבעתיים, ניהלה בית ספר לסטיילינג ובזמנה החופשי למדה לתואר שני בלימודי מגדר באוניברסיטת בר־אילן. "כסטודנטית למגדר, שעוסקת די הרבה באלימות נגד נשים, כבר בהתחלה, כשראיתי את הוויז'ואלים הראשונים, היה לי ברור שהייתה שם אלימות מינית", היא אומרת. "ארבעה ימים הייתי משותקת מאימה ומזעזוע, וביום החמישי הגעתי לחמ"ל של 'בונות אלטרנטיבה' שסייע לנשים המפונות, ושאלתי 'מה אנחנו עושות לגבי הפגיעה המינית בנשים?' אז עוד לא הייתה לנו תמונה ברורה, היו הרבה שמועות והכול היה מאוד רגיש ולא מדובר. ניסחתי הודעות לעיתונות שחייבים להעלות את הנושא למודעות ולהביא מומחיות לאולפנים, כי אנחנו יודעות מההיסטוריה שבכל סכסוך הנשים הן הראשונות להיפגע".
מה הייתה המטרה?
"בהתחלה כל מה שרצינו זה שהתקשורת תדבר על זה. בלימודי המגדר למדתי שנשים יודעות לצופף שורות מול מעשי אונס, פמיניסטיות בכל העולם החליטו שהן מאמינות אחת לשנייה. ידעתי שאני יכולה לפנות ללב של נשים בעולם והן לא יאכזבו. העלינו פוסטים לרשת וקיבלנו תגובות מאכזבות ומתסכלות".
"לצערי עברתי תהליך התבגרות מאוד משמעותי ומהיר, התפכחתי מהרעיון הרומנטי שנשים בכל העולם יתמכו בי"
אילו תגובות?
"'תוכיחו שזה קרה' ו'אין שום הוכחות על אונס'. השתגעתי מזה, ממתי נשים צריכות להוכיח? כל הרעיון הפמיניסטי קובע ש'אנחנו מאמינות לך'. איגוד מרכזי הסיוע בקנדה, שפועל בתוך אוניברסיטת אלברטה, הוציא הודעה רשמית שלפיה לא הייתה אלימות מינית נגד נשים ישראליות. מעבר לבגידה בערכים הפמיניסטיים הבסיסיים, זה גם לא מקצועי להגיד דבר כזה ללא בדיקה. אחת התגובות הנפוצות יותר הייתה שיש קונטקסט לפגיעה בנשים בישראל, כי ישראל היא מדינת אפרטהייד. יש כאלה שהלכו עוד יותר רחוק וטענו שנשים פלסטיניות הן קורבן לאלימות מינית מצד חיילי צה"ל. לצערי עברתי תהליך התבגרות מאוד משמעותי ומהיר, התפכחתי מהרעיון הרומנטי שנשים בכל העולם יתמכו בי".
הילה ירושלמי יצרה סרטון שזכה לעשרות מיליוני צפיות
אחרי אירועי 7.10 הילה ירושלמי (37) מהרצליה, יוצרת תוכן ומנהלת הסושיאל של בית המכירות הפומביות "תירוש", החלה להעלות לרשת סרטוני הסברה שהפיקה מטעם עצמה. אחד מהם זכה ל־20 מיליון צפיות בטוויטר, לעשרה מיליון צפיות באינסטגרם ולכמיליון חשיפות בפייסבוק. כמו כן הוא עלה בחשבון הטוויטר הרשמי של ישראל, והשתלב בקמפיין שהשיק משרד החוץ לקראת היום הבינלאומי למיגור האלימות נגד נשים שחל ב־25.11.
ירושלמי נעזרה בגלית בורנצוויג מחברת ההפקות ROMS studios, שחיברה אותה למפיקה ספיר כהן, וזו גייסה בזריזות את הבמאי יונתן וייצמן ואת הצלם יונתן קובץ׳, וגם ארט, תאורה, הלבשה ושחקניות - הכול בהתנדבות. בסרטון נראית בחורה שמגיעה לתחנת המשטרה להתלונן על אונס שביצע בה טרוריסט מהחמאס. "מצטערת", אומרת לה השוטרת, "אבל על פי המדיניות שלנו כל מעשה אלימות נגד ישראלים נחשב אצלנו ל'התנגדות לגיטימית'".
"אחת הסיבות לכך ששני שליש מהנשים לא מדווחות כלל על אונס היא הפחד שלא יאמינו להן, לכן החלטנו - כל הפמיניסטיות בעולם- שאנחנו קודם כול מאמינות"
"הכול התחיל כשראיתי סרטון בטיקטוק של בחורה צעירה, אמריקאית בלונדינית עם שיער סגול, שנראית הכי ליברלית שיש ומספרת על 'העלילות' של היהודים שממציאים שקרים על פלסטינים שאנסו יהודיות", מספרת ירושלמי. "זה היה שבוע אחרי הטבח, ובתור פמיניסטית זה הטריף אותי, כי אני נלחמת על זכויות נשים ואני יודעת שגם סגולת השיער מחשיבה את עצמה ליברלית שנלחמת על זכויות נשים, והנה היא אומרת שכל זה לא קרה.
"אחת הסיבות לכך ששני שליש מהנשים לא מדווחות כלל על אונס היא הפחד שלא יאמינו להן. לכן החלטנו - כל הפמיניסטיות בעולם - שאנחנו קודם כול מאמינות. ועכשיו הבחורה הזאת אומרת שזה לא קרה. אה, סליחה, יש כוכבית. אנחנו נאמין לך אלא אם את ישראלית. כל כך כעסתי, הסרטון הזה יצא מהלב הזועם שלי".
זה מגיע מהמקום הפמיניסטי או הציוני?
"אני ודאי ציונית, אבל זה בא מהמקום הפמיניסטי. אמא שלי הנחילה לי את התודעה הפמינסטית מגיל אפס, והייתי שמחה אם גם בישראל היו מבינים את החשיבות של להאמין לקורבן".
איך את מסבירה את הצלחת הסרטון?
"הוא מצליח לבטא את הפגיעה באמון, את הבגידה הזאת שאת מגיעה למקום שבו את יודעת שישמרו עלייך ומפנים לך את הגב, כי זה לא מתיישב להם בנרטיב שלפיו חמאס הם לוחמי חירות.
"הזווית של הנשים היא זווית שדרכה אני יכולה להגיע לנשים בעולם ולפרק את ההתנגדות שלהן. קיבלתי אלפי תגובות, רובן מנשים שאני לא מכירה שפשוט הודו לי, והיו גם כאלה שכתבו שזאת פרופוגנדה ישראלית".
עו"ד שרה וייס מעודי סיפקה תיק עדויות רשמי למועצת הביטחון של האו"ם
חמישה ימים אחרי המתקפה נגד ישראל, כשראתה את ההצהרה האנמית שיצאה מהאו"ם, שרה וייס מעודי (48), כבר לא יכלה לשתוק. כיועצת משפטית בכירה במשרד החוץ, שהייתה במשך חמש שנים היועצת המשפטית של המשלחת הישראלית לאו"ם, ובשנה האחרונה היא הישראלית הראשונה שכיהנה כיועצת לנשיא העצרת הכללית של האו"ם - היא יצאה למאבק.
7 צפייה בגלריה
עו"ד שרה וייס מעודי. הסיסמה "אנחנו מאמינות לך" נעצרת כשמדובר בישראליות
(צילום: אלבום פרטי)
בשלב הזה כבר הגיעו עדויות מוצקות לכך שהמחבלים קיבלו הוראה לאנוס נשים ישראליות, והיא החלה לאסוף את העדויות, כולל תמונות, מסמכים וסרטונים. את החומרים שנאספו היא שלחה, באמצעות השגריר גלעד ארדן, לגופים בינלאומיים שונים, ובהם מועצת הביטחון של האו"ם, ארגון הנשים של האו"ם וארגון יוניסף - קרן החירום הבינלאומית לילדים של האו"ם.
"קיבלנו עדויות והוכחות קשות מאוד על הזוועות שבוצעו נגד נשים וילדות בישראל, כך שאי־אפשר להגיד 'לא ידענו' או 'אין הוכחות לכך'", היא אומרת. "משום מה עבר הרבה זמן והאו"ם עדיין לא הזכיר ההאשמות על אונס ופשעי מגדר. ב־13.10 הארגון הוציא הצהרה נוספת והזכיר בחצי משפט שהם מגנים את ההתקפה על אזרחים בישראל ובפלסטין. חמש מילים על ישראל וכל השאר על גורל של הנשים והילדות הפלסטיניות".
"קיבלנו עדויות והוכחות קשות מאוד על הזוועות שבוצעו נגד נשים וילדות בישראל, כך שאי־אפשר להגיד 'לא ידענו' או 'אין הוכחות לכך'"
אולי גם עליהן צריך לדבר?
"כמובן שצריך לדבר גם על זה, אבל למה רק על זה? הן אמורות להגן על כל אישה באשר היא, והן לא מתייחסות למה שהנשים הישראליות עברו ב־7.10. התעלמות טוטלית. זה מביך, זה מביש וזה מעורר תהיות".
קיבלתן תשובה כלשהי?
"אף תשובה. שלחנו מכתבים לכל משרדי החוץ בעולם, פעלנו מול ארגוני נשים מקומיים וביקשנו שיספרו את הסיפור שלנו, וגם על זה לא קיבלנו כמעט תגובות. כולם קיבלו תיק עם תיאורים ועדויות קשות מאוד וכולם בחרו להתעלם. הסיסמה 'אנחנו מאמינות לך' נעצרת כשמדובר בישראליות".
איך את מסבירה את זה?
"שאלה טובה, אני לא זורקת בקלות את המילה אנטישמיות, אבל קשה לי להסביר את זה בצורה אחרת".
קרן אלאלוף־שרעבי יזמה עצומה לגינוי הרצח, האונס וההתעללות המינית
אחרי יום הזוועות של 7.10 קרן אלאלוף־שרעבי, מנהלת קבוצת הפייסבוק "מאמאצחיק", קהילת הנשים הגדולה בישראל, גילתה שהיא איבדה חלק מבנות הקהילה שלה במלחמה: חלקן נרצחו, חלקן נחטפו, שלא לדבר על כך שחלקן עברו התעללות ואונס. זמן קצר לאחר מכן היא החלה להחתים את חברות הקבוצה על עצומה לגינוי אירועי הזוועה שאירעו ב־7 באוקטובר 2023 בישראל, המיועדת לכל ארגוני הנשים בעולם.
"כבר חודש שאנחנו לא ישנות בלילה, חרדות, בוכות, מתאבלות וכואבות את כאב הנשים, הילדים והגברים, אשר נרצחו, נאנסו, נשרפו בחיים, שאיבריהם נתלשו ושראשיהם נערפו ב־7.10.23 בישראל", נכתב בעצומה. "אנו חשות כי מעשי הזוועה והאינוס רמסו את כבודן של הנשים והחזירו אותנו שנות דור לאחור, משל היינו חפץ העובר לסוחר וחובה להוקיעם בפומבי ובתקיפות. השימוש בגוף האישה והפקעתו ככלי בידי טרוריסטים הוא חמור ולא יעלה על הדעת".
"צריך להקים קול זעקה עבור הנשים האלה, שכבר לא יכולות לדבר. לפי המידע שבידיי רוב הנאנסות נרצחו והן לעולם לא יוכלו יספרו את הסיפור שלהן"
מה גרם לכן ליזום את העצומה?
"שום ארגון זכויות אדם ושום ארגון זכויות נשים בינלאומי לא גינה את הדבר הזה, ולהפך: הם מכחישים את האונס ואת הזוועות שהנשים שלנו עברו. אי־אפשר לשתוק, צריך להקים קול זעקה עבור הנשים האלה, שכבר לא יכולות לדבר. לפי המידע שבידיי, רוב הנאנסות נרצחו והן לעולם לא יוכלו לספר את הסיפור שלהן.
"שברנו את הראש מה נעשה נגד זה, ואז צהלה דבש, חברת הקבוצה, הציעה להרים עצומה. זה המינימום שאנחנו יכולות לעשות עבור הנשים האלה. העצומה תישלח לכל ארגוני זכויות הנשים בעולם, לרבות ארגון הנשים של האו"ם, שמתנהג בצורה הכי מזעזעת. יש לנו קשרים בתקשורת הבינלאומית ונעשה מה שאנחנו יכולות עד שייגמר לנו הכוח, כי זה קצת כמו להילחם בטחנות רוח. חרטנו על דגלנו לתת קול לנשים המושתקות, והנשים האלה זקוקות לנו עכשיו".
