"אני רוצה לעשות משהו מאוד לא מקובל וקצת פוחדת. אשמח לשמוע את דעתכן. אין אף קבוצה בפייסבוק שבה לא סוקלים באבנים את 'האישה האחרת'. נדיר שמאהבת של גבר נשוי, שמדברת על התחושות הקשות שלה ועל הכאב שלה, לא מתקבלת בבוז או מקסימום בעצות של 'תזרקי אותו מיד'. אני חושבת שזו קבוצה שאין לה מקום בשום מקום, ואני, ששמתי לי למטרה לא להיות שיפוטית, לחבק מצוקה של כל אדם באשר הוא, גם אם ההתנהגות לא מקובלת עליי, רוצה להקים קבוצה כזו. שיהיה מקום אחד בעולם שבו היא לא תצטרך להסביר ולתרץ, אלא להגיד מה שבא לה בלי לחטוף. מה אתן אומרות?".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
את הפוסט הזה העלתה גל ברקן בתחילת ספטמבר בקבוצת הפייסבוק הנשית "מתעוררות מחדש". במהרה היא קיבלה עשרות תגובות, שרובן המוחלט היו שליליות ותוקפניות. "את רוצה לנרמל בגידות?", כתבה אחת. "את רואה בזה התנהגות שמגיע לה מקום וחיבוק?", תקפה אחרת. "קבוצה שמתרכזות בה נשים שפוגעות ביודעין באישה אחרת?", הגיבה גולשת נוספת.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
ברקן ראתה את כל התגובות והחליטה: היא פותחת את הקבוצה וקוראת לה "יומני האישה האחרת". תוך שבוע כבר מנתה הקבוצה אלף נשים. "ידעתי שייכנסו בי כשאעלה את הפוסט הזה", היא אומרת. "רוב הנשים באמת אכלו אותי בלי מלח, אבל בגלל שבין כל התגובות היו גם כמה שכתבו 'רעיון מצוין', ובעיקר היו הרבה נשים שכתבו לי בפרטי 'כמה חיכיתי שתהיה קבוצה כזו', אמרתי פאק איט. ערכתי את הפוסט וכתבתי: 'פתחתי את הקבוצה'".
הופתעת ממספר הנשים שהצטרפו?
"מאוד. חשבתי שאולי יהיו בה 200 נשים, לא התפוצצות כזאת. אבל מה שהכי הפתיע אותי היו הודעות התודה שקיבלתי. הייתה אחת שריגשה אותי במיוחד. בחורה בשנות ה-40 לחייה העלתה פוסט ובו סיפרה שהכירה גבר כשהייתה בת 42 ועם אפס ניסיון מיני. היא כבר הייתה בטוחה שהיא א-מינית. החברות ביניהם הלכה והעמיקה, והיא קלטה שהיא נמשכת אליו. היא כתבה שלמרות שידעה שהוא נשוי, שניהם נסחפו לדבר הזה בלי שבחרו בו. היא גילתה את העולם בעזרתו. עד אז היה לה גם דימוי עצמי נמוך מאוד והיא סבלה מעודף משקל. בזכות הקשר איתו היא רזתה והתחילה לטפח את עצמה, אבל עם הזמן היא הפכה להיות תלויה בו, התמכרה לו. היא יודעת שהוא לעולם לא יעזוב את אשתו, וקשה לה עם זה מאוד: עד שסוף-סוף קיבלה טעימה מהאושר הגדול של החיים, זה תמיד יסתכם רק בטעימה. היא העלתה את הפוסט אחרי שהוא אמר לה שהוא נפרד ממנה, והיא הייתה מרוסקת. היא כתבה לי בפרטי שהיא חשבה להתאבד, שלא יכלה לשאת את זה יותר. אבל בזכות החיבוק והתמיכה שקיבלה מכל כך הרבה נשים שקראו את הפוסט שלה, החליטה לבחור בחיים. ההודעה שלה כל כך חיזקה אותי, שמבחינתי אפילו אם עזרתי רק לאישה אחת, עשיתי את שלי".
הנשים בקבוצה מפרסמות פוסטים בשמן?
"90% מהווידויים אנונימיים, אבל יש בקבוצה גם נשים שהן לא 'האישה האחרת', בעיקר מטפלות, והן מפרסמות בשמן. בנוסף, הצטרפו לקבוצה גם נשים שנבגדו, שרוצות להבין ולשמוע את הצד השני. אפשרתי את זה כי אני לא רואה עם זה בעיה, כל עוד הן נוהגות בצורה מכובדת. ברגע שתהיה תגובה אחת שלילית, היא תימחק ואותה אישה תיחסם. המטרה היא להוות מרחב בטוח לכל אחת".
מה עוד גילית מאז שפתחת את הקבוצה?
"שיש קשת רחבה של 'האישה האחרת'. זה ממש לא מסתכם רק באישה רווקה שמנהלת רומן עם גבר נשוי. יש הרבה נשואות שמנהלות רומן עם גבר נשוי. חלקן נקלעו לסיטואציה, וחלקן עושות את זה בשביל הריגוש ובוחרות בגברים נשואים כדי לא לסבך את המצב. יש כאלה ששלמות עם היותן 'האישה האחרת', יש כאלה שסובלות מרגשות אשם. יש כאלה שעשו את זה ביודעין, ויש כאלה שלא חיפשו ולא רצו, ופשוט נפלה עליהן אהבה ענקית שהן לא יודעות מה לעשות איתה".
"נניח שאני היא 'האישה האחרת'. האם אני עמדתי מולך מתחת לחופה ונתתי לך הבטחות? למה אני חייבת לך או לילדים שלך משהו? בעלך הוא זה שחייב. לא אני"
כשברקן אומרת "נפלה עליהן אהבה", אני מסבירה לה עד כמה הביטוי הזה מרתיח נשים רבות, ואפשר להבין למה. אני מקריאה בפניה את אחת התגובות שנכתבו בקבוצת גרושים בפייסבוק, אחרי שהגיעה לשם הידיעה על הקבוצה שפתחה: "אני מלאת חמלה, אבל לא במקרה הזה", כתבה גרושה אחת. "לא במקרה שבו מישהי עושה בעצמה מעשה שיכול לשבור את לבה של אחרת ולפרק את המשפחה. גם לא ברור לי למה צריך להיות לאישה האחרת מקום לפרוק ולקבל עידוד. מישהו הכריח אותה להיכנס לסיטואציה הזאת? היא בחרה להיות שם! אני חושבת שקבלה, הכלה וחמלה נותנות לגיטימציה למעשה שנעשה. ואז איזו חברה אנחנו מייצרים כאן? חברה שבה אין ערכים ומוסר?".
איך את מרגישה עם התגובה הזו?
"אומר זאת כך: נניח שאני היא 'האישה האחרת' ואת 'האישה הנשואה'. האם אני עמדתי מולך מתחת לחופה ונתתי לך הבטחות? למה אני חייבת לך או לילדים שלך משהו? בעלך הוא זה שחייב. לא אני".
אבל "האישה האחרת" נותנת לזה יד.
"מה שאת מבקשת ממני זה שיפוט מוסרי, ואני לא מוכנה לעשות את זה".
את לא חושבת שקבוצה כמו שלך מעודדת את זה? הופכת את זה ללגיטימי?
"נו באמת. כאילו שעד שהוקמה הקבוצה שלי לא היו בגידות בעולם. לפי הסקרים, 85% מהאנשים בעולם בוגדים. אף אחד לא חיכה שגל ברקן תגיד אם זה בסדר או לא".
אם חברה טובה שלך הייתה מספרת לך עכשיו שבעלה בוגד בה, זה מה שהיית אומרת לה? מבקשת ממנה שתכיל ותחבק את האישה האחרת?
"לא, את לא אמורה לחבק את המאהבת של בעלך. זה ממש לא מה שאני אומרת. מה שאני כן אומרת הוא שהמאהבת היא לא רלוונטית. הייתי אומרת לחברה שיש שלושה צדדים בסיפור, אבל שני הצדדים האחרים לא קיימים בעיניי, הם תפאורת קרטון. רק היא קיימת בעיניי, כי זה המסע שלה. היא צריכה לחשוב מה השיעור שהיא מקבלת, איך היא עוברת את המבחן, ואיך היא מרוויחה מזה. מה שהוא עשה ומה שהיא עשתה זה לא מעניין. מה שחשוב זה למה השיעור הזה הגיע אלייך. אני גם מאמינה שבבגידה אמיתית, כשאת חשה באמת נבגדת, את לא שונאת אותו ולא אותה. את שונאת את עצמך. בגידה זה משהו שמסכסך אותך איתך. הבטן שלך אמרה לך משהו, העיניים שלך ראו משהו, ואת סירבת לראות. זה מה ששובר".
על פניו ברקן מצטיירת בתור האישה הכי לא טיפוסית לעמוד מאחורי הקבוצה שהקימה. לא רק שהיא נשואה קרוב ל-30 שנה, אלא שבעלה ליאב, איש עסקים, הוא בן הזוג שלה מגיל 16, ולדבריה, כמה שהיו מאוהבים בצעירותם, היום הם "מאוהבים פי עשרה". אז מה בכל זאת הביא אותה לכך? ובכן, בשביל זה צריך להבין יותר מיהי ברקן.
היא בת 53, אמא לשלוש בנות (25, 21, 18), גרה עם משפחתה ברעננה. היא למדה משפטים והספיקה לעבוד כעורכת דין שנה וחצי עד שנולדה בתה הבכורה. "כשהגיע הזמן למצוא לבתי מטפלת כדי לחזור לעבוד, הרגשתי שאני לא מסוגלת", היא מסבירה. היא הפכה לאמא במשרה מלאה, ולדבריה, "לא התחרטתי על זה לרגע".
כשבתה הבכורה הייתה בת ארבע ונדרשה לעבור סדרת ניתוחים בארצות הברית בעקבות מחלה גנטית שהתגלתה אצלה ("היום היא בסדר גמור"), כתבה ספר ילדים בשם "הסוד המושלם". כעבור שמונה שנים הוציאה אותו לאור, ובהמשך הוציאה ספרים נוספים, שביניהם שלושה רומנים ארוטיים. במקביל כתבה בלוגים ב"סלונה", ובהמשך פתחה את אתר "אמור", שנועד לתת פלטפורמה לבלוגרים לכתיבה יפה וגם לכתיבה ארוטית. לפני שנה וחצי החלה ללמוד לתואר ראשון בפסיכולוגיה. אה, ועוד דבר: היא מכנה את עצמה גם "חוקרת אהבה".
לאורך השנים, היא מספרת, שוחחה עם אנשים רבים על זוגיות ואהבה וחקרה אותם, והגיעה לשלל תיאוריות ותובנות שאותן החליטה לאגד להרצאה בשם "אהבה היא (לא) משחק ילדים". למה היא עסוקה כל כך באהבה, ואיך בכל זאת זה קשור לקבוצה שפתחה? בשביל זה צריך לצלול עוד יותר אחורה: לתקופה שבה ברקן הייתה נערה.
"בגיל 14 היה לי חבר במשך חצי שנה שאהבתי מאוד", היא מספרת. "הוא עזב אותי לטובת החברה הכי טובה שלי. ניסיתי להתגבר עליו, להיות עם אחרים, וזה פשוט לא עבד. במשך שנתיים לא הפסקתי לבכות ולחשוב עליו. דמיינתי איך יהיו חיי בעתיד. חשבתי שייתכן שיהיה לי בעל נחמד, ילדים, שיהיה לנו כיף, אבל זה יהיה פושר. כי הרי זה מה שלימדו אותנו בספרים ובסרטים: שאהבה גדולה יש רק פעם אחת בחיים. ואני הייתי בטוחה שכבר חוויתי אותה בגיל צעיר ושלא תהיה לי עוד אהבה כזאת.
"אם פעם אמרתי לבעלי: 'אם אתה בוגד בי, אני קודם יורה בך ורק אחר כך שואלת שאלות', היום אני כבר לא אומרת את זה. גם לא אפרק קשר בגלל זה'"
"אחרי שנתיים שזה לא עבר לי, ישבתי יום אחד על אדן החלון והתחלתי להטות את עצמי החוצה. אמא שלי קלטה אותי, גירדה אותי בצרחות מהחלון ולקחה אותי מיד לשלוותה. ישבתי מול פסיכיאטר. הוא הבין שאני חובבת ספרי פנטזיה ובמשך שעה דיבר איתי עליהם. רק בסוף הוא שאל, 'אז למה רצית למות?'. הסברתי לו שכבר חוויתי את האהבה הכי גדולה ומה הטעם. הוא אמר לי: 'תשמעי, כולנו הולכים במבוך. אני לא חכם יותר ממך, רק זקן יותר ממך, ולכן מתקדם יותר במבוך. אני יכול להגיד לך שבהמשך המבוך יש דלת. תכף תראי את היציאה, תחכי'. כשהגעתי הביתה הסתכלתי לעבר הכוח שיש למעלה ואמרתי: 'תקשיב לי טוב. רק בגלל שהפסיכיאטר כיבד אותי, אכבד אותו בחזרה. אני אחכה. אבל מה? אני נותנת לזה שבוע. היום יום שישי. אם עד יום שישי הבא אני לא מוצאת את אהבת חיי, אני למעלה אצלך'".
והנה את עדיין פה.
"כן. ביום שלישי באותו שבוע קלטתי שלמחרת יש לי מבחן במתמטיקה שלא למדתי אליו בכלל. חשבתי, מי ילמד אותי? ומיד עניתי לעצמי: ליאב, הגאון של הכיתה. התקשרתי אליו, והוא אמר שהוא יכול רק בערב ושאבוא אליו. הבעיה הייתה שאני גרתי ברעננה והוא גר בקריית אונו. כדי להגיע אליו הייתי צריכה שני אוטובוסים ואמרתי לו שעד שנסיים, לא יהיה לי איך לחזור הביתה. הוא אמר שאוכל להישאר לישון אצלו. הגעתי, למדנו, נשארתי לישון אצלו, ובואי נסכם שברביעי בבוקר כבר ידעתי שהחיים שלי ניצלו".
אז כן, באותו לילה הבינה שאין רק אהבה גדולה אחת. היא התאהבה קשות בליאב, זה היה הדדי, והם נישאו כשהיו בני 25. אבל הקשר ביניהם גם ידע שתי פרידות לפני כן. האחת הייתה מיוזמתה, כשהיו בני 19: "חשבתי שזה לא יהיה לעניין שאנחנו נעבור לגור ביחד ובהמשך נתחתן, בלי שלאף אחד מאיתנו היה ניסיון מיני עם מישהו אחר. כמה שזה היה קשה, נפרדנו, יצאנו קצת עם אחרים, וכעבור שנה וחצי החלטנו לחזור".
הפרידה השנייה, שהתרחשה כשהיו בני 22, הייתה פחות הדדית והרבה יותר טראומטית עבורה: היא גילתה שהוא בגד בה. כן, כן. שיש לו אישה אחרת. "זו הסיבה שאני מחבקת את כל הנשים שנבגדו גם כשהן אומרות עליי דברים איומים", היא אומרת. "גם אני הייתי במקום שלהן פעם".
מה קרה בדיוק?
"באותה תקופה כבר גרנו יחד. ליאב נסע למשך יומיים לאחותו, וכשהוא חזר הביתה, היה ממש כתוב לו על המצח שהוא שכב עם מישהי אחרת, מישהי שהכרתי את שמה. מיד אמרתי לו: 'אתה לא היית אצל אחותך. היית אצל ההיא ושכבת איתה'. הוא הכחיש, ואני אמרתי לעצמי שאם אין אמון, אז אין זוגיות. אם אני לא מאמינה לו, זה כבר לא משנה אם זו אמת או לא, ועדיף שניפרד. אבל מאחר שלא רציתי שניפרד, דחפתי את כל התחושות שלי עמוק לבטן. יומיים אחר כך הוא התוודה ואמר שאכן מה שחשבתי היה נכון, אבל שהוא אוהב אותי ורוצה להישאר איתי. אמרתי לו שאני צריכה לחשוב על זה, עזבתי את הדירה שלנו וחזרתי להוריי".
ואז?
"כעבור שבועיים, כשהייתי בדיכאון מטורף וירדתי שבעה קילו, התקשרתי אליו ואמרתי לו שאני מוכנה שנדבר. הוא אמר לי, 'מצוין, כי גם אני רוצה לדבר איתך'. הוא הגיע לבית הוריי עם שתי מזוודות שבהן היו כל הדברים שלי. הוא שם אותן על השטיח ואמר שהוא החליט להיות איתה. התחרפנתי לגמרי. רצתי אחריו למטה ובאמצע הרחוב הרמתי את החולצה בלי שלבשתי כלום מתחת וצעקתי: 'על זה אתה מוותר?'. הוא לקח אותי מיד חזרה להורים שלי, נשאר איתי והרגיע אותי, אבל למחרת התקשר אליי ואמר שהוא עדיין רוצה להיות איתה. אם קודם הוא שבר לי את הלב, בשלב הזה הרסיסים כבר הפכו לאבק. הייתה לי תחושה שאם תבוא רוח קלה, פשוט איעלם. ועדיין, אני יכולה לומר שלא שנאתי את המאהבת שלו ואפילו לא שנאתי אותו. שנאתי רק את עצמי. אולי כי סירבתי להקשיב קודם למה שהבטן אמרה לי".
2 צפייה בגלריה
''כשאת חשה באמת נבגדת, את לא שונאת אותו ולא אותה. את שונאת את עצמך''. גל ברקן
(צילום: פזית עוז)
למרות הכאב העצום, ואולי בגלל שכבר הבינה שהחיים הם מבוך וצריך לחכות בסבלנות לדלת הבאה, ברקן הצליחה להתגבר. ארבעה חודשים אחרי כן, בן זוגה ביקש לחזור, והיא הסכימה. "עדיין אהבתי אותו מאוד", היא מסבירה. "במידה מסוימת הבנתי למה הוא עשה את זה. אם נשים את הדברים על השולחן, מבחינת סקס הייתי אז אסון. לא באשמתי. הייתי על גלולות, ולקח לי זמן להבין שהן משפיעות אצלי לרעה על הליבידו. בינתיים ליאב הבין שאני האישה של חייו ושעל סקס לא בונים מדינה".
החוויות האלה בחייה גרמו לברקן להתחיל לחקור את רגש האהבה על גווניו השונים, מה שהוביל אותה להרצות בנושא, לשמש מנטורית לנשים, ולאחרונה, כאמור, לפתוח את קבוצת הפייסבוק שלה. גם הספר הבא שלה ייקרא "יומני האישה האחרת", על שם אחד הסיפורים בו.
"אני נמצאת הרבה בקבוצות שעוסקות בזוגיות ומיניות", היא מסבירה מה דחף אותה להקים את הקבוצה, "ושמתי לב שבכל הקבוצות האלה, כולל אלה שלכאורה נחשבות להכי פתוחות כמו קבוצות פוליאמוריות, יש אוכלוסייה אחת שבועטים בה מכל הכיוונים: האישה האחרת. ברגע שאישה מודה שהיא שוכבת עם גבר נשוי ואשתו לא יודעת, צולבים אותה. ממש לאחרונה נתקלתי שוב בפוסט כזה. הרגשתי שהכותבת ממש במצוקה, ועדיין השמיצו אותה, כתבו לה, 'הזמנת את זה לעצמך', 'לא מספיק שאת מפרקת משפחה ושאת פוגעת בילדים, את רוצה שיגלו כלפייך חמלה?', וזה שבר אותי. אני לא יכולה לראות מצוקה, ואני גם מאמינה שהחיים הם לא שחור ולבן".
אם היית מגלה היום שבעלך בוגד בך, היית ממשיכה להיות כזו אמפתית?
"אני לא חושבת שזה יכול לקרות, כי בעלי ואני חיים היום באמת מוחלטת. אבל האם יכול להיות מצב שהוא יסתובב בעולם, יתאהב באישה אחרת וירצה לשכב איתה? כן, כי זה יכול לקרות לכל אחד. אבל אני מאמינה שהוא יספר לי על זה - או לפני שזה קורה או מיד אחרי שזה קרה".
ואז מה תעשי?
"אני מתאמנת על זה כבר שנים. להגיד לך שאקפוץ משמחה ואומר, 'וואו, איזה כיף, ספר לי איך היה'? לא. זה גם יבהיל אותי קצת, כי גם אני לא חסינה מפחד. אבל אנחנו נדבר על זה, ננסה להבין מאיפה זה בא, ואני אנסה להבין איזה שיעור אני יכולה ללמוד מזה. תשמעי, פעם, כשהייתי צעירה, חשבתי שבגידה לא סתם מתרחשת, שבשביל לפתוח רוכסן צריך קודם החלטה. היום אני יודעת שלפעמים יש גם חוסר שליטה, מתג בראש שיכול לרדת לרגע. ולכן, אם פעם אמרתי לבעלי: 'אם אתה בוגד בי, אני קודם יורה בך ורק אחר כך שואלת שאלות', היום אני כבר לא אומרת את זה. גם לא אפרק קשר בגלל זה. וזו הסיבה שאני מאמינה שבגידה לא תקרה אצלנו. דווקא בגלל שהורדתי את הגיליוטינה".
