מעגלי אמהות, חוגים לקטנטנים, רביצה בבתי קפה, ואם יש מזל, בילוי עם חברה שילדה בסמיכות - אלה האופציות הפתוחות בפני היולדת העירונית בבואה להוסיף לחופשת הלידה שלה אוורור ומינגלינג. אך מחוץ לערים הגדולות, אמהות לתינוק עשויות למצוא את עצמן בלי חברות בסטטוס שלהן או ללא אפשרויות לפעילויות יזומות. תוסיפו לכך את הקורונה, כמובן.
נתוני הפתיחה האלה, יחד עם זיקה חזקה לטבע ולטיולים, הובילו את אדווה מיוחס לפתוח את קבוצת "מטיילות עם מנשאים". הקונספט: נשות הצפון הרחוק מנצלות את המשאב היקר של האזור שבו הן גרות ונפגשות לטיול שבועי מאורגן עם הפעוט במנשא. יציאה: בשעות הבוקר, אחרי פיזור הילדים הגדולים (אם יש) למסגרות. חזרה משוערת: אחת־שתיים בצהריים, כדי להספיק לאכול ולשנו"צ לפני הפתיחה הרשמית של אחר הצהריים המשפחתי.
מיוחס (32), מדריכת טיולים מקיבוץ מבוא־חמה שבדרום הגולן, ילדה את בנה הבכור יער לפני חצי שנה, והייתה צמאה לטיולי טבע. "היה לי קשה למצוא באזור נשים בחופשת לידה. בכל יישוב יש מעט מאוד כאלה. ואלה שכן, לאו דווקא רצו לטייל", היא מספרת. "כשיער היה בן חודש, התחלתי לטייל איתו במנשא. אבל היה לי חלום - לעבוד עם נשים. כשיער היה בן ארבעה חודשים, החלטתי לאתגר את עצמי".
מיוחס קיבלה השראה ממיזם של טיולי עגלות חינמיים לתושבות תל־אביב, הסיטה את הכיוון האורבני אל המרחבים, כתבה פוסט מזמין בפייסבוק וביקשה שיופץ גם בקבוצות ווטסאפ קהילתיות באזור. השמועה עברה. בתוך שלושה־ארבעה ימים היו לה כמעט 20 נשים שאמרו "אני בפנים". יום מועדף נקבע, ובתוך שבוע יצא טיול לעין שוקו (עין א־תינה) שבגולן, שגם היה מסע החניכה שלה ושל הבנות. "היה קשה מאוד", היא אומרת וצוחקת. "מה שאני קטלגתי כרמת קושי קלה, מסלול יומיומי בשבילי, היה מעל ומעבר ליכולת של שאר הבנות. היינו מותשות לגמרי בסוף. הלכנו לאט. לא כולן מורגלות בהליכה ולא לכולן היו מנשאים טובים. צריך לעבור טיול או שניים כדי להבין אם המנשא טוב, ויש המון דברים לחשוב עליהם".
כמו מה?
"נוסף לתינוק, סוחבים תיק עם הציוד שלו, וגם אוכל ומים. הבן שלי שוקל בערך שמונה קילו. הגיעה מישהי שהבן שלה שוקל 11 קילו וזה ממש לא פשוט. יש גם עניינים טכניים. למשל, לא כולן יודעות לקפל את הטיולון שלהן לאוטו ולהוציא ולפתוח אותו לבד".
האתגר לא הניס את הבנות, להפך. מיוחס חישבה מסלול מחדש, תרתי משמע, והתמקדה בטיולים מישוריים. הקבוצה גדלה ל־60 משתתפות והציפה צורך: "יש נשים שמגיעות לטיול בשביל החברה או כאלה שהן חדשות באזור. המטרה שלי היא להביא נשים לטבע".
גם נשים שהן מיטיבות לכת שחיות בסביבה כפרית חוששות לצאת לטייל לבדן?
"כן, ובצדק. אותי הפחידו מזה כל החיים. גדלתי בגוש משגב, סביבי יערות וטבע, ולא יכולתי לטייל שם כי אולי אפגוש גברים בעייתיים - זה היה המסר. באמת קרו דברים רעים לנשים שהלכו לבד. זה לא רק עניין של ביטחון אישי, יש פחד להיפצע, למשל, או אפילו החשש מאי־נוחות. הגעתי לגור בגולן עם הפחדים האלה, ואמרתי לעצמי שזה לא יכול להיות ככה. בניתי את הביטחון שלי בטבע בתהליך די ארוך. הגולן הרגיש לי קצת יותר בטוח, וכשהתחלתי לפרסם באינסטגרם תמונות שלי מטיילת לבד, נשים החמיאו לי על ההעזה. אני מביאה לקבוצה את הביטחון שלי בטבע. אני לא ממש מדריכה את הנשים, אני מארגנת את הטיול, והן באות איתי. אם יש שאלות אסביר בשמחה, אבל זאת פשוט הזדמנות להכיר חברות חדשות ולעשות משהו שהן לא היו עושות לבד. כל אחת באה עם מטרה משלה, יש כאלה שפשוט רוצות זמן איכות עם התינוק".
הכל נעצר
ליאור בירן (36), מקיבוץ מחניים, שמעה על הקבוצה ממכרה. היא אם לשני בנים, ולקטן שבהם מלאו חמישה חודשים וחצי. "בבית זה מרתון סביב הרדמות, הנקות ושוב הכל מחדש, בין ארבעה קירות, וזה די מתיש. בחוץ יובל ישן טוב כל הטיול, יש בזה משהו משחרר, ואני מקבלת את האוויר שאני צריכה", היא מסבירה. "בבית יש ברדק שצועק 'הצילו!' מכל כיוון, ומדהים שיש את האפשרות להגיד שאני יוצאת לטיול ולא מעניין אותי כל השאר, והכל נעצר".
ליאור בירן: "בבית זה מרתון סביב הרדמות, הנקות ושוב הכל מחדש. בחוץ אני מקבלת את האוויר שאני צריכה"
בירן הייתה בינתיים בטיול אחד לנחל חרמון: "זה קונספט אדיר שבא לי בול בזמן. אני אבוא בכל שבוע, שריינתי את היום הזה, בכל הכוח. בטיול היה חיבור מקסים, היינו 12 בנות וזאת קבוצה מכובדת. התחלנו את המפגש בהנקות, קצת משחקים ודיבורים ויצאנו לדרך. את הולכת וכל פעם תופסת מישהי אחרת לשיחה. זה פותח, לשמוע איך אחרות מתמודדות, לקבל רעיונות ופתרונות ולא להרגיש לבד. הלכנו די הרבה, ובשלב מסוים התיישבנו וחלקנו את האוכל מהבית. חזרנו כשהקטנטנים התעייפו".
לוותר על שנ"צ
יודעת כל אם: יציאה מהבית עם תינוק פירושה לוגיסטיקה מורכבת. לכן אפשר להניח שהטיולים יקרצו לאמהות מנוסות יותר. "הרוב כאן לא אמהות לילד ראשון, אלא כאלה שמבינות שחופשת הלידה עוברת מהר וכדאי לנצל אותה", אומרת קרן איילון (40). היא אם לארבעה מקיבוץ כפר הנשיא, שמגיעה לטיולים עם אלכסנדרה רות, בת חצי שנה. "כל חיי גרתי במרכז, וחלמתי להגיע לכאן בגלל המרחבים. אבל בעלי מקומי ובגלל זה הוא פחות מתלהב מטיולים. הוא עשה את זה כל חייו, ולא יוצא לנו לטייל המון", היא משתפת.
קרן איילון: "כשאני מטיילת טוב לי, עושים כושר, והמרחבים טובים לנפש"
"עכשיו אין טיול שאני מפספסת. אדווה עושה בשבילנו את כל ההכנות, לפי הפריחות, מזג האוויר והחגים. בכריסמס היינו בכנסיות בטבריה. אני עפה על זה. כשאני מטיילת טוב לי, עושים כושר, והמרחבים טובים לנפש. אנחנו יוצאות בבוקר, עושות קאר־פול, כי לאמהות עם ארבעה ילדים יש רכב גדול. לפעמים אני חוזרת בכזה היי, שאני לא נרדמת בצהריים אלא מסמסת, שולחת תמונות מהטיול ומשוויצה".
מי האמהות שבקבוצה?
"אמהות מכל הצפון, בכל טווח הגילים. יש אמא אחת לשישה ילדים, את הראשון ילדה בגיל 18 ועכשיו היא בת 40. לא צריך כושר, צריך רצון. ברגע שאת מאמינה שאת יכולה ואת מנוסה מספיק, זה יעבוד. צריך לתת צ'אנס. יש שם הווי מטורף, כולן עפות. כדי להכיר אנשים חדשים צריך להירשם לתואר שני או לעבור יישוב, ופה את מכירה נשים חדשות עם מכנה משותף חזק, וזה מדהים. ביום גשום מישהי הזמינה את הבנות לבית שלה".
קנדיס גדי מועלם: "התינוק נהיה נינוח בטבע, ואני רואה את זה גם על אחרים"
עניין של גישה
קנדיס גדי מועלם (33) מעין־גב ילדה לפני שבעה חודשים את הוד דוד, בנה הבכור. למרות היותה אמא טרייה היא מצליחה לטייל בלי סטרס. "אני דווקא חווה את ההתנהלות עם הציוד בצורה קלילה יחסית. זה לא מרתיע אותי. בעלי אומר עליי שאני 'ארבע על ארבע': עושה טרקים, מטיילת, מיניקה. תמיד יש לי באוטו מגבונים, חיתולים ומשהו לנשנש. זה עניין של גישה: יאללה, נועלים נעלי ספורט, מנשא על הגב, ויצאנו. יש לנו עגלה שמתקפלת במשיכה אחת. לא יכולתי יותר עם ה'אמבטיה' הזאת שתפסה את כל תא המטען של האוטו".
הציוד הזה עשוי להיות יקר.
"ממש לא חובה להוציא עליו אלפי שקלים. אצלנו הכל מיד שנייה או שקיבלנו במתנה".
היא הגיעה לקבוצה דרך פייסבוק, השתתפה עד כה בשני טיולים, וכמו ליאור בירן רואה את ההשפעה החיובית של המסעות גם על בנה. "חצי מהיום אני נמצאת עם התינוק בחוץ, וזה עושה משהו אחר: המרחב הפתוח, העצים, הרוח - הוא אוטומטית נהיה נינוח, ואני רואה את זה גם על תינוקות אחרים בקבוצה. לא היה מצב שיצאנו לטיול והיה תינוק שאיתגר ממש".
האם אפשרי לגבש קבוצה כזאת גם בלי מדריכת טיולים? קרן איילון חושבת שכן: "צריך לאהוב את זה ולשלוט בחומר, זה לא מסובך. ברור שכיף שיש מישהי שיכולה לתת לך הסברים מקצועיים על הפריחה, למשל. אבל גם מספיק שיש מישהי עם יוזמה שבא לה לעשות משהו מדהים בחופשת הלידה שלה".
