נכון, הכי קל להאשים את ההורים, אבל מחקר חדש שפורסם בימים אלה מעניק ביסוס מדעי לקשר בין סגנון ההורות בבית שבו גדלנו ובין משקל הגוף שלנו בבגרותנו. רק סגנון הורות אחד, קובעים החוקרים, הוא בעל השפעה חיובית, ואילו האחרים מגדילים את הסיכון להשמנה.
עוד כתבות בלאשה
המחקר, שפורסם בקונגרס הבינלאומי להשמנת יתר שנערך במלבורן, אוסטרליה, נערך על ידי קבוצת חוקרים בריטים מהמרכז לכלכלה ומדיניות בריאות באימפריאל קולג' לונדון, והסתמך על מאגר נתונים נרחב של 10,510 ילדים בריטים. החוקרים עקבו במשך שני עשורים אחרי הילדים והוריהם באמצעות שאלונים ותצפיות וידיאו ובחנו את השפעת סגנון ההורות בילדות המוקדמת על השמנת הילדים בגילים מאוחרים יותר - 7, 11, 13, 17 ו־23.
לצורך המחקר נעשה שימוש במודלים שונים שכללו את דיווחי ההורים, הילדים וצפייה בסרטוני הווידיאו, כמו גם מעקב אחרי מדדי משקל אובייקטיביים דוגמת BMI.
"ההשפעה של סגנון הורי על משקל הילד נחשבת פעמים רבות לטאבו", כתבה אלכסה סגל, אחת החוקרות, "אבל להבנה מקיפה של העניין יש חשיבות עצומה בעידן שבו השמנת היתר אצל ילדים הולכת וגדלה ברחבי העולם".
גם פרופ' לואיז באור, רופאת ילדים וחוקרת מאוניברסיטת סידני, נשיאת הפדרציה העולמית להשמנת יתר, התייחסה לנתונים ואמרה: "המחקר מדגיש את החשיבות המהותית של הורים בגידול ילדים בריאים. בעולם הנוכחי קשה לילדים ולמשפחות לאכול טוב, להיות אקטיביים, לישון טוב ולהתמודד עם לחץ. הורים שיכולים לקבוע גבולות מתאימים לילדים שלהם, תוך שהם מביאים חום ורגישות לקשר, יכולים לעזור טוב יותר לילד שלהם לגדול בריא ככל האפשר".
ון דר פלאס: "המחקר מבליט עד כמה הרגישות לצורכי הילד מכריעה. בהורות הסמכותית, שהוכרה כמועילה ביותר, הגבולות מוצבים מתוך הקשבה ולא מתוך תחושת כוח"
ארבעה סגנונות הורות מרכזיים נבחנו במחקר, בהתאם לאחת התיאוריות הידועות בתחום חקר ההורות, של החוקרים אלינור מקובי וג'ון מרטין מ־1983: הורות סמכותית - הורים שמשמרים גבולות ברורים בבית אבל הם גם חמים ורגישים לצורכי הילדים; הורות רודנית (סמכותנית) - הורים שדורשים משמעת ברורה ומפגינים מעט חום ורגישות; הורות מתירנית - הורים אמפתיים שלא מפעילים חוקים; הורות בלתי מעורבת/מזניחה - הורים שלא מעורבים רגשית בחיי ילדיהם ויש להם מעט חוקים וגבולות.
באופן די צפוי, אך בצורה מובהקת מאוד, נמצאו החום והרגישות ההורית כגורמי מפתח לשמירה על משקל בריא לאורך שנות הילדות, ההתבגרות והבגרות המוקדמת. שני סגנונות ההורות שבהם ניכר חוסר החום ההורי - הורות רודנית והורות מזניחה - נמצאו קשורים משמעותית לרמות BMI גבוהות של ילדים ומתבגרים, לעומת סגנון ההורות הסמכותי. התוצאות להורות מתירנית הראו אף הן קשר לעלייה במשקל, אך ההשפעה הייתה פחותה משמעותית והלכה וירדה ככל שהילדים התבגרו.
ההורה אחראי על פיתוח מודעות כלפי הצרכים של ילדיו
"סגנונות ההורות השונים משפיעים על כל תחום בחיי הילדים, והתזונה היא כמובן חלק חשוב מכך, גם כי יש לה קשר חזק לדימוי העצמי - לצורה שבה אנו מתייחסים לעצמנו", אומרת ון דר פלאס. "בעיניי הבסיס לכל הוא מודעות ההורים והבנת הצרכים של הילדים שלהם כדי שיוכלו לתת להם מענה מקדם.
"המחקר מבליט עד כמה הרגישות לצורכי הילד מכריעה. בהורות הסמכותית, שהוכרה במחקר כמועילה ביותר, הגבולות שמוצבים לילדים מגיעים מתוך רצון לתת מענה לצורכיהם ולא מתוך תחושת כוח. גבולות שמוצבים בצורה נכונה נותנים תחושת ביטחון ומאפשרים לילדים להבין איך העולם עובד ולפתח כלים להתמודדות. בהורות הרודנית, לעומת זאת, הורות של 'ככה אני אמרתי', פחות רואים את הילדים והצרכים שלהם ופחות מסוגלים לתת להם מענה מותאם. אלמנטים דומים קיימים גם בהורות המזניחה כי גם בה ההורה לא רואה את הילד שלו, והוא מבטא זאת בצורה פסיבית, בחוסר השקעה ובאי־הימצאות עבורו. ההורות המתירנית יכולה מאוד לבלבל. לכאורה, ההורה ממוקד כל כולו בילד, אבל הוא לא באמת רואה אותו. למעשה, זו הורות שלא לוקחת את האחריות ההורית ויש בה גם משהו קצת ילדותי".
ההורה אחראי על יצירת אווירה נינוחה בזמן הארוחה
"הורות נכונה משאירה את ההורה מחוץ לשיקולי האכילה של הילד ולא נותנת למזון להיות כלי בתוך מערכת היחסים", מדגישה אבירי. "שאלת מערכת היחסים היא השאלה הכי נכונה בהקשר של ילדים, הורים ואוכל. הורות אידיאלית מייצרת עבור הילד סביבה אופטימלית בהיבט של מגוון המאכלים והכללים לאכילה בבית, אבל לא פחות חשוב מכך גם דואגת לאווירה רגועה ונינוחה. האכלה בריאה מביאה בחשבון לא רק את סכום רכיבי המזון שהילד אכל, אלא גם את הדרך שבה האכילה התבצעה, והיא נותנת לילד כבוד לתחושות שלו ואמון שהוא יודע להקשיב למנגנון הרעב והשובע שאיתו הוא נולד. כלומר, זה לא רק מה אוכלים, זה גם איך ואיפה ואיזו אוטונומיה משאירים לילד בבחירה ובאופן שהוא אוכל.
אבירי: "הורות שמפריעה לתינוק/ילד להקשיב לקודים אינטואיטיביים של רעב ושובע ולא מייצרת עבורו סביבה אופטימלית לאכילה, תשבש את הקודים האלה"
"שמירה על מערכת היחסים בבית, תוך הימנעות מפגיעה בנפשם של הילדים, מביאה בחשבון שיש באוכל אחריות הורית ואחריות ילדית. ההורים אחראים על מה שנכנס הביתה, באילו שעות יושבים לאכול ואיזו אווירה תהיה בזמן האוכל, והילד אחראי לזהות אם הוא בכלל רעב, מה הוא אוכל ממה שיש וכמה.
"סגנון ההורות קריטי לשימור מערכת היחסים. אם למשל יש ילד עם עודף משקל והאבא רואה אותו אוכל את השניצל ה־18, הורה רודני בעל גבולות קשוחים פשוט יצעק לו, 'מספיק עם השניצלים האלה' בלי לחשוב יותר מדי. ההורה הסמכותי שמציב גבולות בחום ואהבה ידבר בטון רך ונעים ויגיד משהו בסגנון: 'חמוד, זה קצת יותר מדי שניצלים בארוחה אחת, בוא תאכל דברים אחרים עכשיו ומחר תוכל לאכול עוד שניצלים'. הדיבור הרודני יוצר מיד משוואה ששניצל זה רע, אתה שמן ואולי גם לא כל כך אוהבים אותך עכשיו וכדאי שתשתנה, וזה עלול להוביל לאכילה בסתר. הדיבור הסמכותי הרך רואה את הילד, לא פוגע בו ועוזר לו לפתח מנגנון ויסות עצמי טוב יותר".
ההורה לא אחראי על מנגנון הרעב והשובע של ילדיו
מתן הכבוד לצרכים של הילד, אומרת אבירי, מאפשר לו לפתח מנגנוני אכילה בריאה. "חשוב להבין שאנחנו נולדים עם קודים טבעיים של רעב ושובע, ומבנה ומשקל הגוף הם חלק מהדי־אן־איי שלנו, כמו גובה וצבע עיניים. הורות שמפריעה לתינוק או לילד להקשיב לאותם קודים אינטואיטיביים ולא מייצרת לו סביבה אופטימלית, תשבש את הקודים האלה. ילד שמכריחים אותו לאכול גם כשהוא לא רעב יבין שכך צריך לנהוג ויתחיל לאכול מכל מיני סיבות אחרות. ילד שנולד עם קודים של רעב מוגבר יהיה מורעב אם לא נאפשר לו לאכול, ובשני המקרים המרחק בין זה ובין הפרעות אכילה אינו גדול.
"ברגע שההורים שאני מדריכה (ואני מגדירה את עצמי כדיאטנית ילדים רגועה להורים מודאגים) מבינים שיש משהו אינטואיטיבי שצריך לשמור עליו, מתחולל השינוי.
"הם מבינים שהמטרה היא לא שהילדים בעלי עודף המשקל יהיו רזים, אלא לאפשר להם להתפתח על פי הקודים הנכונים להם ולייצר שפה פנימית מכוונת. הורה שמנהל נכון את האכילה בבית ואת השיח הכרוך בה, מייצר קודם כל בועה עבור הילד שמראה שאפשר אחרת - אנחנו לא שפוטים של החברה שמקדשת את הרזון, אנחנו לא חושבים שהגוף שלך מקולקל. לא נוכל לקחת ממנו את ההתמודדות עם החברה, אבל הבועה שנייצר תאפשר לו לפתח חיים שלמים ומלאי תוכן ומשמעות עם כל גוף שיהיה לו".
ההורה אחראי על הכלת השונות בין ילדיו
ואיך מתנהלים מול השוני שקיים במבנה הגוף וההשמנה של ילדים בתוך אותה משפחה, שחונכו לפי סגנון הורי זהה? "קודם כל ילדים נורמליים באים בגדלים שונים, וחייבים להכיר בזה ולקבל את זה. אני מכנה זאת בהרצאה לדיאטניות 'מאכילה להכלה'", אומרת אבירי. "לכל ילד יש תחושת רעב ושובע שהוא נולד איתה, והתגובה ההורית קריטית בשאלה לאן התחושה הזו תתפתח. כמו כן, חשוב לזכור שכל ילד מפעיל אצלנו משהו אחר, בייחוד כשאנחנו מתחילים לפתח דאגה לאחד מילדינו שמתחיל להעלות במשקל ובעקבות כך מפתחים כלפיו שפה שונה מאשר לילד הרזה. מכך צריך להימנע".
ון דר פלאס מדגישה בהיבט הזה את התפתחות ההורות לאורך השנים. "אנחנו מגיעים להורות עם הרבה ציפיות וחלומות וגם עם כל מיני דברים שאנחנו סוחבים איתנו מההורים שלנו. זהו למעשה הקול ההורי, שמהדהד לנו בראש מההורים שלנו. כדאי לבחון: האם זהו קול מעצים וסומך, או אולי קול מקטין, ביקורתי ושיפוטי? למעשה, כשנולד הילד הראשון, אנחנו לא באמת יודעים להיות הורים ומתחילים ללמוד דרכו. בילד השני זה כבר סיפור אחר. אנחנו הורים יותר ותיקים, כבר גיבשנו לעצמנו אמונות משל עצמנו, אבל חשוב להיות מודעים לכך שהאמונות שגיבשנו היו נכונות לילד הראשון ומרגע שנכנס ילד נוסף למערך המשפחתי - המצב משתנה לגמרי. הכרה בשינוי שאנחנו עוברים כהורים ובצורך להתאים את ההתנהלות שלנו לכל ילד על פי צרכיו היא קריטית".
ההורה וגם הילד אחראים על הבחירות שהם עושים
עם כל הכבוד לאחריות שלנו כהורים ולהשפעה שלנו על ילדינו, אסור לשכוח שלכל אחד מאיתנו יש אפשרות בחירה. "ההורים מטביעים בנו דפוסים מסוימים, וקל להאשים אותם בהרבה דברים, אבל ככל שאנחנו מתבגרים אנחנו מבינים שאפשר גם לשנות את הדפוסים האלה", אומרת ון דר פלאס. "התבגרות היא ההבנה שאני סך כל מיני דברים, חלק מהם קיבלתי מההורים אבל לא הכל קשור בהם. פעמים רבות באופן לא מודע אנחנו בוחרים לחזור על דפוסים שהוטבעו בנו מהילדות, אומרים שלא נהיה כמו ההורים שלנו ומתנהגים כמוהם. עבודה פנימית על הנושא הזה, לפעמים גם בעזרה מקצועית, יכולה להגביר את המודעות ולאפשר לנו בחירה מושכלת יותר".
6 עצות לניהול אכילה והאכלה נכונה של ילדים
1. לחשוב לטווח הרחוק
חיי היומיום בהורות עמוסים כל כך, שאנחנו מגיעים הרבה פעמים למצבים של כיבוי שריפות. ככל שנפעל יותר עם חשיבה קדימה, ננהג נכון יותר. לתת לילד ממתק בסופר כדי שיהיה לנו שקט (זמני בלבד) להמשיך בקניות זו החלטה שלא נעשית לטובת הילד, אלא לטובת ההורה.
2. לגבש חזון הורי
חשוב לייצר לנו "כוכב צפון" בתחום התזונה בבית: מה הדברים החשובים לי, איזה מזון אני מכניסה הביתה, על אילו הרגלי אכילה אני מקפידה, איך אנחנו מלמדים את הילדים להיות מחוברים לצרכים שלהם. חשוב לעדכן את סט הערכים האלה פעם בכמה שנים.
3. להפריד תחומי אחריות
אנחנו כהורים אחראים על המזון שנכנס הביתה, על מה שמונח על השולחן, על האווירה בזמן האוכל ועל העיתוי של הארוחות. הילד אחראי על מה שהוא אוכל, על כמה הוא רוצה לאכול ועל אם הוא בכלל רעב.
4. לספק אוכל בריא
כדאי לצמצם ככל האפשר חשיפה בבית לפיתויי מזון בריאים פחות ולהעשיר את התפריט המשפחתי באפשרויות מזינות.
5. להתמקד ב"כן"
מומלץ לשים דגש על מה שמותר ולא על מה שאסור. במקום לדבר על מה לא כדאי לאכול, חשוב להציע פתרונות טובים של מה כן רצוי להניח על הצלחת.
6. לתת דוגמה אישית
זה הפקטור הכי חשוב בהורות: לדרוש רק מה שאנחנו מיישמים. לא עושים (אפילו מאחורי גבם של הילדים), מה שאנחנו מבקשים מהם לא לעשות.
