מהרגע שהושיבו אותן זו לצד זו, בכיתה ח' בחטיבת הביניים בקריית־ביאליק, עדיאל פורטל וליאת אמיר הפכו לחברות הכי טובות. בהתאם, הן היו זו לצד זו כשכל אחת מהן יצאה לדייט הראשון שלה, התנשקה עם החבר הראשון ובהמשך, גם ליוו זו את זו ביום חתונתן.
"אני התחתנתי בדיוק שנה לפני עדיאל", מספרת ליאת. "ואני ילדתי את הבן הבכור שלי בדיוק באותו תאריך שבו ליאת ילדה את הבן הבכור שלה - שנה קודם", מעדכנת עדיאל. "בכלל, לי ולליאת היו הרבה דברים משיקים לאורך השנים".
ועדיין, אף אחת מהן לא תיארה לעצמה שיום אחד שתיהן גם יתגרשו במקביל. והכוונה היא לא פחות או יותר באותה תקופה. הכוונה היא ממש באותו יום, באותה שעה ואצל אותו דיין (!). איך הדבר הזה קרה? ובכן, הן מודות שזה קצת מסובך.
כל אחת עדה של השנייה
שתיהן בנות 44. ליאת היא עובדת סוציאלית ואמא לשניים (16, 14) מקריית־מוצקין. עדיאל היא אשת חינוך (שמעבירה גם הרצאות על סיפור חייה וגירושיה) ואמא לשניים (15, 10) מתל־עדשים. ההיסטוריה הזוגית שלהן דומה מאוד: "הכרתי את בעלי לשעבר בלימודים לתואר", מספרת ליאת. "התחתנו כשהייתי בת 27. ב־2012 נפרדנו, וכעבור שלוש שנים התגרשנו סופית". גם עדיאל הכירה את בעלה כשהייתה סטודנטית, "בזמן בילוי עם חברות במועדון". היא נישאה בגיל 28 והתגרשה כעבור תשע שנים.
עדיאל: "ברבנות נזרקו המון פאנצ'ים לאוויר כמו 'חבר מביא חבר'. הדיין אמר לנו: 'זה לא מצחיק. אתם מפרקים בית בישראל'. אמרתי לו: 'זו הדרך שלנו להקל את העצב'"
במהלך הנישואים הפכו שני הזוגות, ליאת ובעלה ועדיאל ובעלה, לרביעייה עליזה. "מאחר שהתחתנו בערך באותו הזמן והילדים שלנו היו בערך באותו גיל, היינו נפגשים הרבה", מספרת ליאת. "יצאנו לטיולים משותפים, עשינו קמפינג, ערכנו ארוחות יחד".
עדיאל: "זו לא הייתה רביעייה בלתי נפרדת, כן? הבעלים שלנו לא הפכו לחברים טובים כמו שאני ועדיאל היינו. אבל בהחלט היו מקרים שהם גם היו יוצאים לשתות בירה רק שניהם".
ועדיין, אני מניחה שלא ישבתם יום אחד ארבעתכם בארוחת ערב ואמרתם: "יאללה, מתגרשים".
עדיאל: "חחח... לא. אצל כל אחת מאיתנו התעוררו בעיות שונות בזמנים שונים. זה התחיל בזה שלי ולבעלי הייתה פרידה קצרה. אחרי ארבע שנות נישואים התעורר אצלנו משבר שבעקבותיו חיינו בנפרד ארבעה חודשים. בסוף חזרנו אחד לשנייה ואז גם הבאנו לעולם את הילד השני שלנו".
ליאת: "ושנה אחרי שעדיאל ובעלה חזרו, אני ובעלי נפרדנו. לא מיהרנו להתגרש. הפרדנו בתים, פנינו למגשר וחתמנו על הסכם מזונות והסדרי ראייה. היינו פרודים לכל דבר, אבל סתם משכנו את הגט".
עדיאל: "עד שלפני שמונה שנים התעורר שוב משבר בחיי הנישואים שלי. ובניגוד לליאת, אצלי זה היה זבנג וגמרנו. היה ברור שמיד מתחילים בהליכי גירושים. קבעתי תור לפתיחת תיק בבית הדין הרבני, ואז אמרתי לליאת: 'גם ככה לך ולבעלך אין כוונה לחזור. בואי תקבעי תור ותגמרי עם זה'. היא אמרה 'את יודעת מה? את צודקת'. היא קבעה תור באותו תאריך שלי, וככה יצא שבסוף קיבלנו את אותו תאריך ואפילו את אותה שעה לטקס הגט".
איך עבר הטקס?
עדיאל: "יצא שבדיוק כמו שארבעתנו עמדנו זה לצד זה מתחת לחופות וכולנו חיבקנו אחד את השני, מצאנו את עצמנו עומדים ארבעתנו מחוץ לחדר בית הדין כששוב כולנו נותנים זה לזה חיבוקים. לא היינו צריכים להביא עדים: אני ומי שהיה בעלי שימשנו כעדים עבור ליאת ובעלה, והם שימשו עדים עבורנו".
הדיין לא התבלבל? שזוג העדים פתאום הופך תוך דקה לזוג שמתגרש בעצמו?
עדיאל: "אני לא זוכרת בדיוק מה הדיין אמר לגבי זה, אבל אני כן זוכרת שהוא העיר לנו על זה שאנחנו צוחקים. בגלל הסיטואציה הייחודית, התלווה לתהליך המון הומור. נזרקו המון פאנצ'ים לאוויר כמו 'חבר מביא חבר'. הדיין אמר לנו בשלב מסוים: 'זה לא מצחיק מה שקורה פה. אתם מפרקים בית בישראל'. אמרתי לו: 'תאמין לי שאני יודעת. זו הדרך שלנו להרגיש טוב יותר, להקל את העצב'".
ליאת: "דאגנו לסנכרן בינינו את השבתות. זה עזר לנו למלא את הריקנות שנוצרה. בשבתות בלי הילדים שכבנו על חוף הים עם בירה, לפעמים שכרנו אפילו חדר במלון"
כמו ששואלים בלידת תאומים, מי יצאה גרושה ראשונה?
עדיאל: "אני! את זה אני זוכרת בוודאות. כי נכנסתי לחדר כולי מבודחת ויצאתי ממנו בוכה. ליאת הסתכלה עליי ואמרה בחשש: 'אני לא יודעת למה לצפות'. אני לא יודעת אם זה בגלל המהירות שבה הסתיימו נישואיי, אם זה בגלל הטקס הלא פשוט, אבל בפירוש הרגע הזה היה לי קשה מאוד".
עשיתן משהו מיוחד אחרי כן? הלכתן לחגוג?
ליאת: "לא. עד היום אני לא מוצאת שום דבר חיובי ב'גרושלדת'. לא משנה אם אחרי הגירושים כל אחד ימצא את עצמו במקום טוב יותר, אם מעורבים בסיפור ילדים, אין בזה שום דבר שמח. בסופו של דבר יש ילדים שמפרקים להם את המשפחה, שחייהם עומדים להשתנות לנצח".
עדיאל הרימה אותי
עד כמה עזרה לשתי החברות העובדה שהן התגרשו במקביל? האם הן ייעצו אחת לשנייה? נעזרו זו בזו מבחינה ביורוקרטית? "שתינו חתמנו על הסכם בהליך של גישור", אומרת עדיאל, "קודם ליאת ואחר כך אני. אבל בגדול לא היה הרבה על מה להתייעץ, כי לכל אחת היה צורך בהסכם אחר. אני למשל אמא לשני ילדים עם צרכים מיוחדים, ובניגוד לליאת, אני והגרוש שלי לא בחרנו במשמורת משותפת. אבל כן הייתה הרבה תמיכה אחת בשנייה, בעיקר מבחינה רגשית וחברתית. למשל, ליאת אחרי הגירושים הייתה צריכה לעבור דירה. אני זוכרת שהלכתי איתה ועזרתי לה בבחירת הרהיטים וכלי המטבח".
ליאת: "אני אדם חברתי מאוד שזקוק להרבה אנשים סביבי. עוד לפני הגירושים, כשרק נפרדתי מבעלי, הרגשתי לבד מאוד. הילדים שלי היו קטנים וכל החברות שלי היו נשואות. הרגשתי שאני מתמודדת עם דברים שאף אחת לא יכולה להבין. כבר אז, היחידה שיכלה בצורה מסוימת להבין אותי הייתה עדיאל. ברגע שגם היא התגרשה ושתינו מצאנו את עצמנו גרושות באותו זמן, היא בכלל הפכה לעמוד התווך שלי ואני לשלה".
עדיאל: "בדיוק כמו שארבעתנו עמדנו זה לצד זה מתחת לחופות וכולנו חיבקנו אחד את השני, מצאנו את עצמנו עומדים ארבעתנו מחוץ לחדר בית הדין כששוב כולנו נותנים זה לזה חיבוקים"
עדיאל: "וזה קרה לא רק בגלל ששתינו התגרשנו באותו זמן, אלא כי במקרה של שתינו, הבעלים הם אלה שיזמו את הפרידה. אני תמיד אומרת: 'אני לא התגרשתי. התגרשו ממני'. היום שתינו מרגישות שזה יצא לטובה, אבל אז לא הרגשנו ככה. יש בזה המון עצב וגם תחושת עלבון: מישהו שבוחר לבלות איתך עד סוף חייו פתאום אומר: 'את שומעת? בעצם לא'. ליאת היא היחידה שיכלה להבין בדיוק מה אני מרגישה, ואני הייתי היחידה שיכלה להבין בדיוק מה היא מרגישה. יכולנו לנחם אחת את השנייה, לעודד אחת את השנייה ולצחוק אחת עם השנייה".
ליאת: "מיד אחרי הגירושים דאגנו גם לסנכרן בינינו את השבתות, שהשבת שבה אנחנו עם הילדים והשבת שבה אנחנו בלי הילדים, יהיו תואמות. זה עזר לנו מאוד למלא את הריקנות שנוצרה. בשבתות עם הילדים יצאנו לטיולים ולאטרקציות שונות יחד, ובשבתות בלי הילדים הקפדנו כמה שיותר לבלות ועפנו על זה. נסענו הרבה פעמים לתל־אביב, לפעמים סתם שכבנו על חוף הים עם בירה, לפעמים אפילו שכרנו חדר במלון".
אתן זוכרות רגע משבר ספציפי שבו תמכתן זו בזו?
עדיאל: "אני זוכרת שביום שחתמתי על ההסכם אצל המגשר, יצאתי החוצה וירד גשם. נהגתי קצת בשקט ואז התקשרתי לליאת ובכיתי המון. ההסכם שלי נחתם חודשיים וחצי בלבד אחרי שבעלי עזב את הבית. במושגים של גירושים זה ממש מהר. הייתי בסוג של הלם וליאת תמכה בי מאוד".
ליאת: "בערב הראשון שבו ישנתי לבד אחרי שבעלי יצא מהבית, הילדים היו איתו, ואני התמודדתי עם ואקום ענק וזמן לבד שלא היה לי מושג מה להתחיל לעשות איתו בכלל. עדיאל, בספונטניות ובהחלטיות שלה, אמרה לי 'יאללה, אנחנו יוצאות'. ישבנו באיזה בר־מסעדה ועדיאל פשוט מילאה אותי באוויר חדש, בציפייה להתחלה חדשה ולתקופה מוארת יותר. עדיאל מעולה בזה. לאורך כל הדרך היא סחפה אותי בהתלהבות שלה, הרימה לי את הראש, זקפה לי את הסנטר. יכולתי תמיד לברוח אליה, הבית שלה היה תמיד פתוח. היו לנו סופי שבוע של בילויים, נסיעות, צחוקים, אוכל. היא ידעה תמיד למלא אותי בהתרגשות ובאופטימיות".
עדיאל: "ליאת, שהייתה כאמור פרודה לפניי, לימדה אותי על אתרי היכרויות. מה שכן, כעבור שנה אני כבר מצאתי את עצמי בזוגיות חדשה. להוציא שנת פרידה אחת, היינו יחד שבע שנים. לפני שמונה חודשים נפרדנו".
ליאת: "וגם לי היו כמה קשרים אחרי הגירושים. היום אני בזוגיות שנה וחצי. אבל בהחלט היו לי ולעדיאל תקופות מקבילות שבהן שתינו לא היינו בזוגיות והיה בזה משהו כיפי. זו הייתה תחושה קצת כמו חזרה לנעורים. מצאנו את עצמנו שולחות צילומי מסך של דייטים פוטנציאליים אחת לשנייה, או יושבות ביחד ומספרות על הדייט שהיה לנו".
ליאת: "היו לנו תקופות שבהן שתינו לא היינו בזוגיות והייתה בזה קצת תחושה של חזרה לנעורים. שלחנו אחת לשנייה צילומי מסך של דייטים פוטנציאליים"
עדיאל: "אפילו קרה פעם שיצאנו לדייט עם אותו בחור ששתינו הכרנו באפליקציה. אני יצאתי איתו ראשונה לדייט אחד, שלא זרם. מיד אחרי זה הוא התחיל עם ליאת. הוא לא ידע שאנחנו חברות, אבל ליאת ידעה שזה הבחור שיצאתי איתו, כי כאמור היינו כל הזמן משתפות. עודדתי אותה לצאת איתו. אמרתי לה 'הוא חמוד, אינטליגנטי, למה לא?'. בסוף גם הם יצאו רק לדייט אחד שלא צלח".
ליאת: "והייתה גם תקופה שבה לשתינו הייתה זוגיות במקביל וגם זה היה כיף. כמו בתקופה שבה שתינו היינו נשואות, היינו יוצאות עם בני הזוג לטיולים משותפים או לארוחות ערב".
עדיאל: "רק שבני הזוג שלנו לא כל כך התאימו. בואי נאמר שהם לא דיברו באותה שפה. ליאת, אולי בן הזוג העתידי שלי יתאים יותר לבן הזוג שלך" (צוחקת).
איך ההורים שלכן הגיבו לכך שהתגרשתן במקביל?
ליאת: "אני מניחה שעשה להם טוב לדעת שאני לא לבד בסיפור הזה. יש משהו בגירושים, לפחות עד שמתרגלים לסטטוס והאבק שוקע - שמבדל, שפוער פער בין הזוג שמתגרש ליתר הזוגות שלא. אני חושבת שעבור ההורים שלי, הידיעה שאחת מחברותיי הקרובות ביותר עוברת גם היא את החוויה - הייתה קצת מנחמת. לפעמים הייתי רוצה ששתי האמהות שלנו ישבו יחד לקפה. בטח יהיה להן המון על מה לדבר".
עדיאל: "ההורים שלי היו שם ברגעים כואבים מאוד בדרך, וכאבו יחד איתי. לכן אני יודעת שגם להם זה עשה טוב מאוד לדעת שאני לא לבד. אמא שלי, ברגע ששמעה שאני מתגרשת, מבחינתה זה אמר שאשאר בודדה. לקח לי זמן להעביר לה את המסר שאני יכולה להיות בסדר גם לבד ובלי בעל, ובינתיים הידיעה שליאת נמצאת לצידי ומבלה איתי בימים שאני בלי הילדים, עודדה אותה מאוד.
"אין ספק שזה גם חיזק עוד יותר את הקשר ביני ובין ליאת. זה לא שחלילה אנחנו אומרות עכשיו לנשים שעומדות להתגרש לעודד גם את החברות שלהן לעשות את זה. אבל אם במקרה זה קורה, זה בהחלט עוזר ומקל מאוד. ביני ובין ליאת נוצרה אחוות נשים מיוחדת שקיימת עד היום".
