כאמא יחידנית אני מוכרחה להיות אחראית במיוחד ולא לקחת סיכונים מיותרים. כשאני מנסה לדמיין את בתי ואותי בקמפינג במקום שכוח אל (ויש לי דמיון עשיר), עולות בי מחשבות על חזיר בר ענק שמתנגש באוהל באישון ליל, על שודדים, אנסים, נחשים ועקרבים. כשנתקלתי בפוסט של אם יחידנית שהעזה לצאת לראשונה בחייה לקמפינג מבודד עם הילדים, החלטתי לחפש אחרות כמותה שלא חוששות להקים אוהל גם כשאין מבוגרים נוספים בחברתן. כשמצאתי כאלה, שאבתי מהן טיפים שימושיים, שיהיו ישימים לכל אישה שבוחרת לצאת לקמפינג עם הילדים, עם או בלי בן/ בת זוג.
"לפני ארבע שנים יצאתי לראשונה לקמפינג עם הבן שלי", מספרת אביטל הראל. "בהתחלה הצטרפנו למשפחות בעלות ניסיון. כשראיתי שאני יכולה לעשות את זה, התחלנו לצאת לקמפינג לבד, רק אני והוא".
אביטל הראל (47), אם יחידנית למתן (שמונה), מזכירה בחברת הייטק ובעלת העסק "נגיעות בנייר" לעיצוב אלבומים ומתנות אישיות, מתגוררת בפתח־תקווה. מדי שנה באביב פותחים אביטל ובנה את עונת הקמפינג ויוצאים בכל סוף שבוע שני, לעתים לבד ולעתים עם משפחות נוספות, לבילוי בטבע. "לפעמים אנחנו מקימים אוהל במקום מסודר כמו חוף גופרה בכנרת, ולפעמים במקומות ללא שום מתקנים, כמו חוף הים באילת, פארק גורן בגליל או חניון גוונים במצפה־רמון. אני נותנת למתן להחליט אם ניסע למקום עם מים או לא, ואנחנו מתכננים יחד את התפריט ואיזה משחקים ניקח. בשטח אנחנו מחליטים אם בא לנו לטייל או להישאר בסתלבט ליד האוהל. אני נותנת לו להרגיש שזה הטיול שלו כמו שזה הטיול שלי".
4 צפייה בגלריה
אביטל ומתן. "עדיף תמיד למצוא מקום שבו אפשר להקים את האוהל ליד המכונית"
(צילום: אלבום פרטי)
נתקלתם במצבים קיצוניים בקמפינג?
"לא, רק בחמולות שהגיעו באמצע הלילה עם מוזיקה רועשת. כדי להימנע ממצבים כאלה צריך לעשות שיעורי בית, לשמוע המלצות מאנשים שמכירים את אתרי הקמפינג ולהתייעץ בקבוצת הפייסבוק 'קהילת הטיולים והקמפינג של ישראל'. בקמפינג האחרון שלנו באילת נגמר לנו בלון הגז, אז הסתדרנו בלי, אכלנו אוכל קר: ירקות וקורנפלקס עם חלב".
את לא מפחדת מחזירי בר, נחשים, גנבים וכו'?
"לא, ואני יודעת שאם ניקלע למצב קיצוני, אדע לצאת ממנו ולא אכנס לפאניקה. אני תמיד לוקחת איתנו עזרה ראשונה ותרופות בסיסיות בצידנית עם קרחומים. בעניין גנבים, צריך לומר שעדיף תמיד למצוא מקום שבו אפשר להקים את האוהל ליד המכונית. במדבר זה מאסט. באזור ערד, למשל, יש מקום שגם באמצע היום יכולים לגנוב לך את האוטו".
אביטל הראל: "אני נותנת למתן להחליט אם ניסע למקום עם מים, ואנחנו מתכננים יחד את התפריט ואיזה משחקים ניקח"
כשיצאתם לקמפינג עם משפחות שבהן יש אבא, הרגשת נוח?
"מתן מעולם לא הרגיש שחסר לו משהו. לא נתקלתי בשום מצב מביך מול משפחות שבהן יש אבא. ההפך, כולם אומרים לי: 'איזו אמא תותחית את, איזה חוויות את יוצרת לבן שלך'".
למה בעצם כדאי לי לצאת לקמפינג?
"לילדים, קמפינג זו חוויה אחרת. בשבילנו זו הרפתקה שמחזקת את הקשר בינינו - ואת האהבה לטבע. הארץ שלנו נהדרת ויש מקורות מים ומסלולים נפלאים. צלילי הטבע, האוויר הצח והכוכבים הנוצצים בלילה מעניקים לי השראה והמון שלווה מהחיים העמוסים שלנו. כשאנחנו בקמפינג, זמן המסכים שלו יורד וזמן האיכות שלנו עולה. בנוסף, זו חופשה ספונטנית שבמקרים רבים לא מצריכה בדיקת זמינות והזמנה מראש, ולא עולה הרבה".
מהו הציוד ההכרחי בעינייך?
"אוהל עם פתיחה מהירה, מזרנים, כריות, מצעים, צ'ימיגג לגג של האוטו, דבר שמשאיר יותר מקום עבורנו, עגלת קמפינג מתקפלת שעוזרת בסחיבת הדברים בין האוטו לאוהל וחוסכת המון ריצות הלוך ושוב. אני לוקחת כמה צידניות עם אוכל מבושל, שצריך רק לחמם, ומקפיאה מראש שישיות של מים מינרליים".
יש לך המלצות לספתח, לחסרות ניסיון?
"הייתי ממליצה להתחיל במקום מסודר כמו מעיין חרוד, חניון ירדן־כנרת, חורשת טל או פארק אפק. אל תפחדו לעשות את הצעד הראשון, לבד או עם משפחה נוספת".
רשרושים באמצע הלילה
"כשהייתי יוצאת לקמפינג לבד, דחפתי לתיק בגדים, ביצים קשות, טונה, לחם, ירקות וזהו", מספרת טלי זלינגר. "מאז שאני נוסעת עם הילד אני צריכה לארוז הרבה יותר ציוד ואוכל ולחשוב על כל מיני בלת"מים. כאם יחידנית אני עושה הכל לבד, אין גבר שיעזור לי לסחוב את כל הציוד, ואני גרה בקומה רביעית בלי מעלית".
טלי (45), אם יחידנית לעמית (עשר), היא מזכירה משפטית במשרד עורכי דין, המתגוררת בראשון־לציון. כשבנה היה בן שנה ושבעה חודשים בלבד לקחה אותו לקמפינג הראשון בחייו, בפארק הירדן. לאורך השנים יצאו השניים לקמפינג לבד וגם עם חברים. "היינו במצוקי דרגות, חאן בארותיים, עין אבוקה, חורבת חממה ועוד", היא מספרת. "המקומות הכי פראיים שבהם היינו היו בורות לוץ, חניון נחל ימין וחניון נחל ביתרון, בשני האחרונים אין כלום, רק חול, ואת צריכה להביא איתך הכל. כיום אני בודקת טוב מה המקום מציע, אם יש חיבור לחשמל, מים זורמים, מקרר, מטבחון, והכי חשוב: אם יש מקור מים שהילד יוכל להשתכשך בו".
את לא מפחדת מסיטואציות בלתי צפויות?
"עברו לי מחשבות כאלה, אבל לא נתתי להן מקום. אני אמא מאוד מאפשרת ולא נותנת לפחדים שלי להשפיע על החיים של עמית. אם הוא רוצה לטפס, לקפוץ או לגעת במשהו, סבבה, שינסה. גם אם יקרה משהו, אסור לתת לזה לקלקל את החופשה. הדבר הכי קיצוני שקרה לנו היה שהשארנו אוכל בחוץ, ובאמצע הלילה שמעתי רשרושים. הבנתי שיש שם חיה, אבל לא יצאתי לבדוק, כי לא רציתי להתעמת עם מה שזה לא יהיה. בבוקר הכל היה על הרצפה. את הטעות הזו של להשאיר אוכל בחוץ לא עשיתי שוב".
מה תעשי אם חס וחלילה נחש יכיש את עמית ובדיוק אז תגלי שיש לך פנצ'ר באוטו?
"אחליף גלגל. כיחידניות אנחנו יודעות להתמודד עם כל כך הרבה דברים, אז בואי, מה זה להחליף גלגל".
טלי זלינגר: "אני אמא מאפשרת ולא נותנת לפחדים שלי להשפיע על החיים של עמית. אם הוא רוצה לטפס, לקפוץ או לגעת במשהו, סבבה"
במה חייבים להצטייד לפני שיוצאים לקמפינג ראשון?
"באוהל מרווח עם פתיחה מהירה. יש קטע באוהלים שהמידות לא מדויקות: אוהל לשניים הוא בעצם לאחד, ואוהל לארבעה מתאים לשניים. וגם - מזרנים ממולאים טובים, רצוי בעובי שישה ס"מ, תרופות וחומרים נגד יתושים ושמש. מבחינת אוכל חשוב להביא קצת יותר ממה שנדמה, שלא יחסר, ומומלץ לבחור באוכל שלא דורש קירור, כמו דגני בוקר, חלב עמיד, ירקות ופירות. לילדים מפונקים באוכל נביא כמה אופציות. עושים סלט, אורז, פותחים קופסת טונה ואומרים בתיאבון. ילד רעב אוכל".
למה בעצם כדאי לי לצאת לקמפינג עם הילדה?
"קודם כל, זה זמן איכות בטבע במקום זמן מסכים. בנוסף, ילדים לומדים ליהנות מפשטות של אוהל ואוכל שמכינים על גזייה או מדורה. מה ילד צריך יותר ממקל עם מרשמלו ו'לך תחמם או תשרוף את זה במדורה'? אלה הדברים הפשוטים שהיו בילדות שלנו ונותנים את החוויה החזקה ביותר, שנשארת איתנו. עם זאת, אני צריכה לומר שקמפינג זה כמו גויאבה: או שאוהבים מאוד או שלא אוהבים בכלל. לא כולן מתחברות ללינה בטבע. אם את לא אוהבת פיקניקים, כנראה שקמפינג יהיה לך יותר מדי".
לילה טוב במשאית
"לפני שנולדו הילדים לא עלה על דעתי לצאת לקמפינג", מגלה ספי אהרון, אמא לתאומים בני עשר, "העדפתי מלונות מפנקים עם מיטה נוחה ושירותים. כשהילדים היו בני שנה וחודשיים הייתי פעילה בקהילה של הורים לתאומים ושלישיות באתר תפוז, והתארגן נופש בבית הארחה. אמרתי לעצמי: יאללה, זה שאין להם אבא זה לא אומר שלא נצא לחופשות משפחתיות, והצטרפנו. זה לא היה פשוט, אבל אנשים עזרו לי עם הילדים, והכל עבר בשלום. ראיתי שיכולים להיות לי חיים מלאים גם אם אין מישהו שנושא בנטל. החלטתי להמשיך בזה והצטרפתי לפורומים ולקבוצות טיולים".
ספי (48), מנהלת פיתוח שווקים בחברת טכנולוגיה ובעלת בלוג תיירות בפייסבוק בשם "פיית הטיולים", מתגוררת בנווה־מונוסון. בשלב ראשון יצאה עם ילדיה, יובל (בת) ואיתי (בן), לטיולים חד־יומיים, בשלב שני הצטרפה לקבוצה שלנה באוהל בדואי, דבר שפטר אותה מרכישת ציוד. בהמשך כבר הבינה שאין מנוס מקניית אוהל ומזרנים. "זה התקדם בהדרגה, והיום יש לי מחסן מלא ציוד", היא צוחקת. כשילדיה היו בני שלוש, נסעו לקמפינג ראשון, במעיין חרוד ("מקום מושלם להתחלה"), שאחריו היה קשה לעצור. "זה הפך לאורח חיים", היא מספרת, "אחת לכמה זמן חשוב לי שנצא להתאווררות".
4 צפייה בגלריה
ספי עם הילדים יובל (מימין) ואיתי. "אוהבים להיות לבד בשקט שלנו, אבל בתוך מתחמים מגודרים"
(צילום: אלבום פרטי)
בבחירת המיקום ספי לא לוקחת סיכונים: "ישנו בקרוואן מבודד על שפת הירדן וגם במשאית שהוסבה למגורים במקום שבו היינו לבד, אבל להיזרק איתם באיזה יער? להקים אוהל בפיזדילוך? אני לא מרגישה נוח עם זה מבחינה בטיחותית ולא חושבת שאישן טוב בלילה. אנחנו אוהבים להיות לבד בשקט שלנו, אבל בתוך מתחמים מגודרים, כדי שלא ייכנסו אנשים לא־רצויים, חזירי בר, תנים או שועלים. אני אחלה ג'דאית, אבל יש גבול".
האתגר הגדול ביותר ביציאה לקמפינג, לדבריה, הוא התנעת התהליך: "למצוא מקום, להגיע מוקדם, לארגן את האוכל - זו התעסקות שמצטברת לרשימה ארוכה של דברים, שגורמת להרבה אנשים לוותר. יש לי חברות נשואות שלא מצליחות להתניע את זה. אם עוברים את המשוכה הזו, הכל עובר בסבבה. אם נוסעים עם משפחות נוספות, מחלקים את רשימת הציוד, כדי שלא נביא שבע מחבתות. לפעמים אנחנו קונים את האוכל באזור של הקמפינג כדי לא לסחוב כל כך הרבה, ולפעמים מזמינים משלוח מאחת מרשתות השיווק ישר לקמפינג".
את לא מפחדת ממצבים קיצוניים שיכולים לקרות באמצע הלילה, סופה מטורפת, גנבים וכו'?
"אם צפויה סופה מטורפת, לא אצא לקמפינג מלכתחילה, ואם צצה סופה בלתי צפויה, תמיד אפשר לקפל הכל ולהיכנס לאוטו. עוד לא קרה לי שהייתי צריכה לעזוב את הקמפינג. למי שמפחדת, אמליץ לנסוע למקום מסודר, רצוי בלוויית חברה טובה, ולהתחיל בלילה אחד. בהמשך תגלו שקמפינג של פחות משני לילות לא שווה את כל ההתעסקות והסחיבה".
ספי אהרון: "עוד לא קרה לי שהייתי צריכה לעזוב את הקמפינג. למי שמפחדת, אמליץ לנסוע למקום מסודר, רצוי בלוויית חברה טובה, ולהתחיל בלילה אחד"
למה בעצם כדאי לי לצאת לקמפינג?
"כשאת אמא יחידנית לשני ילדים, אפשרויות הבילוי בחו"ל מוגבלות, וגם לחופשה באילת בקיץ לא תמיד יש לי תקציב. לעומת זאת, קמפינג בטבע אפשרי מבחינה כלכלית: עלויות הלינה והאוכל ליומיים מגיעות ל־500 שקל לשלושתנו. בנוסף, הבילוי בטבע מתאים לילדים שלי, שממש זקוקים לפעילות מחוץ לבית, ולמרות שאנחנו יחד, כל אחד מאיתנו נהנה משקט עם עצמו. על הדרך הם גם מכירים את הארץ ולומדים להסתכל. בנסיעה הראשונה שאלתי אותם: 'מה אתם רואים בחוץ?', והם ענו: 'כלום!', אז התחלתי לעבור איתם: 'מה זה כלום? הנה טרקטור, הנה עננים'. היום הבת שלי מסוגלת להגיד באמצע נסיעה: 'אמא, תראי איזו שקיעה מהממת בצד ימין של האוטו!'"
תני לנו כמה טיפים מניסיונך.
"ראשית, לא צריך לעשות עניין מקמפינג, פשוט תקפצו למים. הפעם הראשונה עלולה לחרוק, אבל הפעם הבאה כבר תהיה קלה יותר. כדאי לחבר את הילדים לתהליך ההתארגנות, כדי שיהיו חלק מהעניין ולא יבואו כאורחים: אחד כותב רשימה, השני מכניס דברים לתיק ומוחק מהרשימה, מתכננים יחד מה נבשל בערב, מכינים בבית את הבלילה של הפנקייק ליום המחרת, מעמיסים את הציוד, מדליקים אש ביחד. אלה דברים שלא עושים יחד בשגרה, וזה עושה קאט לשאר ימות השבוע.
"אני גם ממליצה לשחרר קצת את הכללים של הבית: אל תרוצו אחרי הילדים. זה בסדר אם יום אחד הם יאכלו ג'אנק, ילכו לישון בלי להתקלח ויירדמו מאוחר. אם מנסים להיאחז בשגרה של הבית, פחות נהנים. מאז ששחררתי, יותר קל לי. לכל טיול אני לוקחת ערסל שאני תולה ליד האוהל, והמשימה האישית שלי היא להגיע לערסל כמה שיותר מהר. אם אתעסק בשמירה על השגרה של הילדים, לא אגיע לערסל בחיים".
