שני תקדימים יצרה בשנתיים האחרונות רס"ן חן חמרה (28), הן בתפקידה הקודם כאישה הראשונה שמונתה לסגנית מפקד גדוד 405 של חיל התותחנים והן בתפקיד שאליו נכנסה לאחרונה - מפקדת סיוע האש החטיבתית (מס"חית) הראשונה בצה"ל בתותחנים. לתפקיד היא הגיעה אחרי שהשתתפה במבצע "שומר החומות" באופן פעיל ("ירינו 1,360 פגזים לתוך הרצועה, והגנו על הבית"), ואחרי שהיא ופקודיה סיכלו חדירה של מהגרים כשתפסו קו בגזרת עין־יהב.
רס"ן חמרה קיבלה את אות מצטיינת הרמטכ"ל ביום העצמאות האחרון. "התרגשתי מאוד בטקס, למרות שבאופי שלי אני לא בן אדם שמתרגש", היא אומרת. "בגלל הקורונה אפשרו לי להביא רק ארבעה מלווים. הבאתי את בן זוגי, את הוריי ואת סבתא שלי, שהתרגשה מאוד בעצמה לראות את המפקד הבכיר של הצבא נותן לנכדה שלה פרס על תרומתה לביטחון ישראל".
תסבירי במה בדיוק כרוך התפקיד החדש.
"המס"ח אחראי על התיאום בין כוחות הים, האוויר והיבשה, וכמות האש שעליה הוא שולט כמעט בלתי נתפסת. בכל חטיבה יש קצין תותחנים המשמש כמס"ח, שמנהל מפקדה מפלצתית המכונה 'המכלול' - גוף המשלב שליטה ותיאום של כוחות ארטילריה בזירות קרב".
למה בחרת להיות לוחמת?
"גדלתי בבית ציוני מאוד. אמא שלי ברחה מסוריה עם משפחתה בדרך לא דרך, תוך כדי סיכון חיים, רק כדי להגיע למדינת ישראל שהיא כל כך חלמה עליה. למדתי בפנימייה צבאית ב'הריאלי' בחיפה, לא בגלל שחלמתי להיות לוחמת, אלא כי האחים שלי הלכו לשם ורציתי גם. הם היו לוחמים והחלטתי ללכת בעקבותיהם, למרות שלא תמיד פשוט להיות רחוקה מהבית כל כך הרבה שנים. אני מאמינה במה שאני עושה, ואני חיה בתחושה שאני במקום הנכון ועושה את הדבר הנכון. גם אחרי שנפלתי מקורס קצינות לא ויתרתי ויצאתי שוב".
"גדלתי בבית ציוני מאוד. אמא שלי ברחה מסוריה עם משפחתה בדרך לא דרך, תוך כדי סיכון חיים, רק כדי להגיע למדינת ישראל שהיא כל כך חלמה עליה. למדתי בפנימייה צבאית ב'הריאלי' בחיפה, לא בגלל שחלמתי להיות לוחמת, אלא כי האחים שלי הלכו לשם ורציתי גם"
מה קרה?
"לא הייתי מספיק טובה, קורה במשפחות הכי טובות. בסופו של דבר הצלחתי לסיים את הקורס, הייתי מ"מ טירונים, מ"מ מבצעית ואז מפק"צית בהשלמה חילית לקצונה של חיל התותחנים בשבטה. בהמשך יצאתי ללימודים, עשיתי קורס מ"פ ותואר ראשון, ואחרי שנתיים וחצי חזרתי לצבא לתפקידי מ"פ בקורס מ"כים, מ"פ מבצעית ואז סגנית מפקדת גדוד".
איך מקבלים אותך פקודייך ועמיתייך הקצינים?
"לוחמת היא לוחמת, ואם היא טובה, זה לא משנה אם היא אישה או גבר. אני לא מתעלמת מהעובדה שאני אישה, המראה שלי נשי מאוד והשעון שלי ורוד, אבל העובדה שאני אישה לא עושה אותי לוחמת פחות טובה. חיל התותחנים הוא כבר מזמן חיל מעורב, גדלתי שבע שנים בגדוד 334, והיום יש שם מג"דית. אני לא רואה איך היא פחות טובה ממג"דים אחרים".
איך את מחזיקה מעמד כבר עשר שנים בשירות קרבי?
"בזכות המשפחה שלי ובן זוגי, שתומכים בי בכל. לשרת רחוק מהבית ולצאת פעם בשבועיים זה לא קל, במיוחד שאני מגיעה הביתה עייפה מאוד. קשה לשמוע מאמא כל שנייה 'מתי את רוצה להביא ילדים?' כשאין לי תשובה לתת לה".
ומה בן זוגך אומר על זה?
"שנינו יודעים שאני עושה את מה שאני רוצה לעשות, ואנחנו יודעים שיש לזה מחיר. אני לא רואה שום הבדל ביני ובין כל אישה אחרת שרוצה קריירה ורוצה להצטיין בעבודתה. אני עוד צריכה את השטח כדי להרגיש שאני ממצה את עצמי".
גם בן זוגך קצין?
"כן, הכרנו בצבא. היינו יחד בגדוד כשהוא היה קצין מודיעין, אבל מאז הוא השתחרר והיום הוא לומד הנדסת חשמל באוניברסיטת בר־אילן. אנחנו חמש שנים ביחד, ולאחרונה התארסנו".
מה התפקיד הבא?
"אני מכוונת לתפקיד מג"דית, כרגע קשה לי לראות יותר רחוק מזה".
