התחלתי את הטיפול עם המטפלת שלי לפני המלחמה. כתושבות הצפון שתינו פונינו מהבית. אחרי זמן מה של התאקלמות באזור החדש חזרתי למפגשים אצלה. הבעיה שאני מרגישה לא נוח ולא נעים להביא למפגש את משבר החיים שאני עוברת, את הטלטלה של משפחתי ושלי, בשעה שהיא חווה את אותם דברים בדיוק. אני מתלבטת אם להמשיך אצלה את הטיפול, האם היא יכולה להיות סלע יציב בסערה הזו?
אהובה צירינסקי, מטפלת באומנויות ופסיכותרפיסטית, עונה: "ראשית, אני רוצה לחזק אותך בתקופה מורכבת זו. למרות שאת מפונה מביתך ומציאות חייך השתנתה באופן כה לא צפוי וכפוי, את בודקת כיצד לעזור לעצמך. אירועי ה־7 באוקטובר סדקו את מנגנוני ההגנה הקיימים בנפש וערערו את תחושת המוגנות והיציבות בחיים ברבדים שונים, לכן טבעי שתחושי חוסר יציבות, אובדן ביטחון וספקות גם בתוך התהליך הטיפולי עצמו ובקשר עם המטפלת.
"אם המטפלת מחליטה בתוך נסיבות חייה להמשיך את הטיפול הקיים, היא יודעת איך לעשות זאת, כדי שטובתך תהיה בראש סולם העדיפויות"
"אוסיף כי כל מציאות חיצונית מעוררת בנו דפוסים נפשיים אישיים, כאלה שאנחנו מתמודדים עמם זמן רב ולרוב הם אלה שהובילו לטיפול מלכתחילה.
"גם כאן, בסיטואציה שאת מתארת, מעבר למציאות החיצונית המורכבת שנקלעתן אליה שתיכן, ייתכן שמדובר גם בדפוסים ישנים אשר מוכרים לך מסיטואציות וזמנים שונים בחייך - תחושת חוסר יציבות וספקות באשר ליכולתו של אדם משמעותי בחייך להכיל אותך.
"חשוב שתדעי כי בתחום הטיפול קיים קוד אתי המחייב את המטפלים, ולפיו הרווחה הנפשית של המטופלים היא הדבר החשוב ביותר. כך שתדעי, שאם המטפלת שלך מחליטה בתוך נסיבות חייה להמשיך את הטיפול הקיים, היא יודעת איך לעשות זאת, כדי שטובתך תהיה בראש סולם העדיפויות.
"קשר טיפולי קיים יכול להיות מוקד יציב ומשמעותי דווקא בתוך מציאות משתנה, ולכן חשוב לפתוח את הנושא ולדבר עליו בפתיחות רבה עם המטפלת. מה גם ששיחה כנה יכולה להעמיק את הקשר הטיפולי. אני רוצה שוב לחזק אותך ולעודד אותך להמשיך את התהליך הטיפולי, כמובן תוך הקשבה לעצמך".
