המתנ"סים והמרכזים הקהילתיים עורכים ירידי חוגים, תיבות הדוא"ל, הדואר וקבוצות הווטסאפ המקומיות מפוצצות בפרסומים צבעוניים ולכיתות נכנסים נציגי החוגים למכור את מרכולתם לקהל היעד העיקרי: הילדים.
קפוארה, הוקי, ג'ודו וקראטה, כדורגל, כדורסל ושחייה, רכיבה על סוסים, אילוף כלבים, ג'אגלינג וקרקס, שחמט, לגו ואלקטרוניקה, אוריגמי, קרמיקה, ציור ופימו וכמובן, נגינה ומחול לסוגיהם. ההיצע ענק. כשקוראים את שפע ההצעות, נוצרת תחושת FOMO כללית: אם הילד ילמד גיטרה, הוא יפספס את ההיפ־הופ; אם היא תלך לחוג נינג'ה, היא לא תספיק להגיע לרכיבה; אם הוא ישקע בעולם הדמיוני של מבוכים ודרקונים, מתי הוא יתפתח באלקטרוניקה פרקטית?; וגם: האם להתרכז בענף אחד של ספורט, נגינה או יצירה ולכוון למקצוענות, או לתת לילד לטעום בכל שנה מכמה עולמות?
ההיצע הרב מבלבל לא רק את הילדים, אלא בעיקר אותנו, ההורים. מי שגדל בתקופה שבה הבנים היו בכדורגל והבנות בבלט (ובערך בזה נגמר היצע החוגים), אולי גם יתקשה לתפוס שהתפקידים משתנים, ובהחלט יש מצב שהבת שלו תבחר במגרש והבן יעדיף את הסטודיו. אז מה עושים? בתור התחלה, נעזרים בעצות הבאות:
- שביל הבחירה: בשונה מבית הספר, חוגים אינם חובה. שפע החוגים הוא הזדמנות טובה לאמן את הילדים במיומנות הבחירה, לבחון את רצונותיהם ואת רחשי לבם. אולי בזכות בחירה מקורית שלהם, נגלה בהם כישרון חבוי?
- שיעורי ניסיון: לא יודעים מה לבחור? לא תמיד אפשר להבין את משמעות החוג שמאחורי השם המפוצץ או התצוגה המלהיבה ביריד החוגים. לכן ניגש בחודש הראשון לכמה שיותר שיעורי ניסיון, שבדרך כלל ניתנים ללא עלות או בתשלום חד־פעמי ללא התחייבות. סרקנו, היינו, בדקנו? אפשר להכין עם הילדים טבלה ולהשוות יתרונות וחסרונות של כל אחת מהאפשרויות, וללמד אותם שיטה לניהול התלבטות.
- עושים הסכם: בחרתם? נהדר! אך בצד כל בחירה עומדת מחויבות, וזו הזדמנות טובה לאמן את הילדים בעריכת הסכמים ובעמידה בהם. למשל, בחרתם בחוג הוקי או קפוארה, חלילית או כינור? יש צורך לקנות ציוד מתאים. אם אנחנו כהורים משלמים על החוג ועל הציוד, מי שבחר את החוג מתחייב ללכת אליו לתקופה מסוימת שעליה מחליטים יחד (חצי שנה לפחות) ולא לדרוש לפרוש ולהחליף חוג אחרי חודש.
- בתנועה או בישיבה: בהתחשב בעובדה שיושבנות היא המחלה של התקופה הנוכחית - שילדינו יושבים רוב שעות היום בבית הספר ולאחר מכן בבית מול המחשב ולא כולם יורדים למגרש עם כדור אחר הצהריים - חובתנו כהורים להכניס חוג ספורט ללו"ז. איך זה מתיישב עם עקרון הבחירה? בחירה מתבצעת בתוך גבולות. אפשר להציע לילד לבחור חוג אחד כרצונו וחוג נוסף מכל חוגי הספורט והתנועה - ולהסביר את החשיבות. לפעמים אפילו חוג סיירות, שאינו חוג ספורט מובהק אבל בהחלט מוציא את הילדים מהבית לנשום אוויר צח ולקצת הליכה, יכול לעשות את העבודה.
- רק עם חברים: ילדים רוצים ללכת לחוג שהחברים שלהם הולכים אליו. חברים זה חשוב, אבל גם חשוב לבדוק שהחוג ש"כולם" הולכים אליו מתאים לילד שלכם. אולי בסתר לבו הוא היה רוצה משהו אחר והוא הולך "כי כולם"? אולי כדאי לעודד אותו ללכת לחוג שמתאים לכישוריו, גם אם זה לא מה שעושים "כולם"? לפעמים חבר אחד או ילד שמכירים מהשכונה מספיק, ולפעמים החוג עצמו הוא הזדמנות להיפתח חברתית.
- אחי זה הכי: האם לעודד אחים לבחור בתחומים נפרדים כדי שלא תהיה תחרות בבית? ייתכן שדווקא אח גדול שנהנה בחוג מסוים מעודד את אחיו או את אחותו הצעירים לפנות לאותו תחום. מה שחשוב הוא שתהיה בבית אווירה של עידוד ופרגון ולא של תחרות, למשל, להגיע יחד למשחקים לעודד זה את זה.
- חור בכיס: חוגים זה דבר יקר, במיוחד ה"מיוחדים", ובטח הפרטיים של אחד על אחד. לכן, עם כל רצוננו לתת לילד ה־כול (רצון שלא תמיד מתיישב עם טובת הילד, אגב), חשוב לשים גבולות. קודם כול לעצמנו. למה הכוונה? יש ילדים שמרוב אפשרויות יגידו שהם רוצים הכול (FOMO, כבר אמרנו?). על הגבולות אנחנו צריכים להחליט לפי התקציב שלנו. נסביר לילד מהו התקציב המשפחתי לחוגים, ואילו חוגים הוא יכול לבחור במסגרתו (למשל, שני חוגים במתנ"ס או חוג אחד פרטי).
- שירות הסעות: אם הגדולה בחוג אנגלית בשכונה הסמוכה, האמצעי באימון טקאוונדו בקצה השני של העיר ובאותה שעה הקטנה בחוג חיות בג'ימבורי השכונתי - קשה להתפצל. עם כל הכבוד לרצונות של הילדים, אנחנו צריכים להרכיב מערכת חוגים שגם מתיישבת עם הלו"ז שלנו ואפשרית עבורנו. לא תמיד נוכל לסמוך על קארפול עם הורים אחרים או על סבא שיעזור.
- זמן אח־חוג: בוודאי שמעתם על זמן איכות, כמה חשוב לבלות אותו עם הילדים וכמה אנחנו מתייסרים שאין לנו כזה. ילד אחד בחוג ולשני אין חוג, ולא משתלם לנסוע הביתה ולחזור תוך 45 דקות? הנה, הרווחנו זמן איכות עם הילד השני. ננצל את הדקות היקרות האלה לזמן איכות עם האח. נביא פירות חתוכים, משחקים, צבעים ודפים, ונעשה משהו יחד במקום להיות שקועים במסך עד שהחוג ייגמר.
- זמן שֹחנ"ש: ואם עושים אחד פלוס אחד, כלומר, שירות הסעות פלוס זמן איכות, מבינים שכשאנחנו מסיעים ילדים, בעיקר מתבגרים, לחוג - זה זמן מצוין לשחנ"ש (שיחת נפש) קצרה עם קהל שבוי, להתעדכן מה העניינים ומה נשמע בלי יותר מדי רעשי רקע מסביב. נצלו את הדקות היקרות מפז האלה לתקשורת עם המתבגרים.
- חוג בית: מה לגבי ילדים שלא רוצים בכלל חוגים? לכל ילד (וגם מבוגר) יש מינון מוגבל של פעילויות שהוא יכול לספוג ביום. יש ילדים שבית ספר (לפעמים פלוס צהרון) בהחלט מספיק להם, והם זקוקים לשקט שלהם. חשוב רק לשים לב שלא יבלו חמש־שש שעות רצוף מול המסכים. גם אם לא בחרו חוגים, נוכל ליזום חוג בית: משחקי קופסה, יצירה, אפייה, סיפורים, גינון, לרדת לפארק עם כדור או אופניים, ואם מתאים – מפגשים עם חברים.
הכותבת היא מדריכת הורים ומרצה להורים ולצוותי חינוך, מוסמכת מכון אדלר
