באמצע ינואר עלתה הזמרת סיון בהנם (42) לבמת הענק בהיכל מנורה בתל־אביב, ומול 20 אלף רוכשי כרטיסים חזרה לחיק "משפחת תאקט" של קובי שמעוני ויואב אליאסי, להלן סאבלימינל והצל.
בכך באה אל קיצה הסערה שקדמה למופע האיחוד המתוקשר. תזכורת: שני הראפרים התחילו את הקריירה ביחד והפכו לאויבים מרים במשך שנים רבות. סיון, זמרת סול, הופיעה עם סאבלימינל בתחילת דרכה, והייתה חתומה בחברת התקליטים של השניים, "משפחת תאקט". ואז, לקראת מופע האיחוד התברר לה להפתעתה שהיא כבר לא חלק מהמשפחה. "הוזמנתי כאורחת, השם שלי בכלל לא הופיע בפרסומים ונעלבתי מאוד", היא מסבירה. "זה היה מביך. שבועיים אחרי שהם הודיעו על ההופעה קיבלתי מלא הודעות, אנשים עצרו אותי ברחוב, שאלו אותי בהתרגשות על המופע במנורה ולא ידעתי מה לענות, לכולם עניתי בחצי חיוך: 'בעזרת השם'. התאכזבתי מאוד, הרגיש לי די מוזר להיות אורחת במקום להרגיש בביתי, בקרב משפחתי. זה גם פחות התאים לי בפן המקצועי, אז הודעתי שאני לא משתתפת. משפחת תאקט היא משפחה, איך אני אורחת במשפחה שלי?"
למה הם עשו לך את זה?
"אני לא רוצה להיכנס לעולם של 'עשו לי את זה', הקטע של שתו לי ואכלו לי לא מתאים לי. אנחנו עוד עובדים ביחד ואוהבים מאוד אחד את השני. פשוט בוויז'ן שלי ראיתי איחוד של כל המשפחה, ואילו הם תכננו שזה יהיה רק קובי ויואב. לא הרגיש לי שאני רצויה שם".
בסוף כן הופעת, איך זה קרה?
"האהבה של הקהל וכמות ההודעות שקיבלתי מאנשים שאמרו שהם לא יבואו להופעה אם אני לא אהיה, עשו לי משהו. אני לא רגילה לדבר כזה. בזמנו, כשהיינו בשיא שלנו, לא היו רשתות חברתיות, לא הייתה נגישות לאמן, אבל כשהגיעו כאלה גלים מטורפים של אהבה אמרתי שאני לא יכולה לאכזב את האנשים האלה. בואי, אף אחד לא היה רוצה לוותר על הופעה במנורה, זה חלום של כל אמן, אבל אמרתי 'לא בכל מחיר'. כבר נשבר לי הלב הרבה פעמים במקצוע הזה, הייתי למעלה ואז התרסקתי על הרצפה, ולא סתם רצפה - רצפת אספלט מחוספסת. אני לא יכולה להרשות לעצמי את הטלטלות הרגשיות האלה כשאני אמא, אז אמרתי 'יאללה, אעלה ואיהנה מזה גם אם זה לא יהיה כמו שחשבתי שיהיה. רציתי לחסוך לעצמי שיברונות לב".
על מה נשבר לך הלב?
"הייתי ילדה שרק רצתה שישמעו אותה. בקבוצה כמו משפחת תאקט יש המון אגו, כל אחד רוצה לבלוט, ואני, האישה היחידה בצוות, קצת נבלעתי בין כולם, בין הגברים. לא ידעתי להעריך את הערך האמיתי שלי בפאזל הזה, לא דרשתי את המקום שלי וזה גרם לי להיפגע. שמתי את כל הקלפים שלי על השולחן וסמכתי על קובי שיוביל אותי. אחת הטעויות שלי היא שאני מערבת המון רגש עם עסקים וזה משהו שאסור לעשות. ראיתי בו אח גדול שאני נשענת עליו, אבל הוא היה עסוק בקריירה שלו. אם היו לי השכל והניסיון של היום, אולי הייתי במקום אחר. קובי אחלה בן אדם אבל היום אני מבינה שאמן לא יכול לנהל אמן. תכלס, לא הגעתי למעמד שהייתי צריכה להגיע אליו כי הייתי ילדה, דג קטן בעולם של כרישים".
איך הרגיש לך להופיע בפני קהל גדול כל כך?
"התרגשתי בטירוף, עליתי לבמה ובכיתי בטירוף, לא הצלחתי לשיר. אני זוכרת בעיקר את הבום הזה מהקהל כשעליתי לבמה, זה בא לי כמו פצצה לפנים, לא ציפיתי לאהבה הזאת. אולי לא הערכתי נכון כמה הקהל אהב אותי אז, כל מי שהיה שם היה בהלם מקבלת הפנים שהקהל נתן לי. מגיא פינס אמרו לי שאני הפסקול של המדינה ושאסור לי להיעלם שוב. כמעט חצי שנה עברה מאז, ועד היום אנשים עוצרים אותי ברחוב. זה מחמם את הלב, לא דמיינתי כמה רצון יש לשמוע ממני. אני כשלעצמי ויתרתי כבר, אמרתי: טוב לי בפינה שלי וכל עוד אני מתפרנסת ממוזיקה, הכול טוב. אבל כשאת מקבלת כזאת אהבה, זה הכי ממכר שיש".
"השוק השתנה, היום הכול בטיקטוק, וזה כל כך רחוק ממני. אני כבר לא חלק מהפופ הצעיר הזה. אם הייתי שרה כמו נועה 'דו יו וונט טו סי מי דנס', בטח היו מאשפזים אותי"
מה זה אומר מתפרנסת ממוזיקה?
"אני מופיעה באירועים פרטיים, בעיקר של קהילות יהודיות מחו"ל, אני עושה פרסומות. לא קל פה בארץ, וכל עוד הקדוש ברוך הוא מזכה אותי לעשות את מה שאני אוהבת, כל במה היא ברכה".
באמצע הרחוב,כמו סצנה מסרט
בעקבות ההופעה ב"מנורה" והחיבוק שקיבלה מהקהל, סיון (שבעבר השתתפה גם בקדם האירוויזיון וב"דה וויס") החליטה לחזור לעניינים, ובימים אלה היא מוציאה סינגל בשם "וויסקי ודמעות", שכתבו לה צליל כליפי ומור דוד. "לפני מנורה לא חשבתי על זה בכלל, לא היה לי מנהל ולא היה לי משקיע, אבל במופע הכרתי את עידו מינקובסקי (המנהל האישי שלה כיום, ד"ח) והרגשתי שהוא יכול להרים אותי למעלה ואולי להחזיר אותי למשחק, כי לבד אי־אפשר. השוק השתנה, היום הכול בטיקטוק, וזה כל כך רחוק ממני. אני כבר לא חלק מהפופ הצעיר הזה שאני מסתכלת עליו מהצד בהערצה. אני חולה על המוזיקה הזאת, אבל אני במקום אחר, מיושב יותר, בוגר יותר. אם הייתי שרה כמו נועה קירל 'דו יו וונט טו סי מי דנס', בטח היו מאשפזים אותי".
סיון נולדה בתל־אביב לאירית, שעובדת בעמותת אלי"ן ולמשה, יהלומן. היא אחות בכורה ללינור, הצעירה ממנה בעשר שנים. "גדלתי במשפחה שמרנית, להיות זמרת נחשב מוקצה אצלנו", היא מספרת. "נלחמתי כדי לעסוק במקצוע הזה, זה היה הריב הקבוע שלי עם ההורים, הרצון שלי להיות זמרת, כי זה לא נחשב מכובד. סבא שלי היה חזן של בית הכנסת הגדול בניו־יורק ופתאום אני מסתובבת עם כל המקועקעים האלה, בחורה יחידה בין גברים, הכי הארד־קור. הם ניסו לשמור אותי כמו איזה אתרוג, ואני רק רציתי לשיר, זה כל כך בער בי ועל זה הייתי מוכנה להילחם בכל הכוח".
איך הכרת את סאבלימינל?
"כשהייתי בת 14 חרטטתי את ההורים שאני הולכת לישון אצל חברה והלכתי למסיבה במועדון באלנבי שהוא ייחצן. אם הם היו יודעים, לא יודעת איך זה היה נגמר. הוא היה בן 16, וכבר אז היה אדם מאוד דומיננטי ומוביל. חברה שלי אמרה לו 'אם אתה שומע אותה, אתה נגנב', והוא בא אליי כמו איזה ביג בוס באמצע הרחוב ואמר לי 'תשירי'. כמו איזו אהבלה התחלתי לשיר באמצע הרחוב, זה היה כמו סצנה מסרט. כשפתחתי את העיניים היה סביבנו מעגל של אנשים והוא אמר 'יום אחד אני אוציא אלבום ואת תשירי בו'. נשארנו בקשר, ראיתי אותו במסיבות, ואחרי כמה שנים, כשהייתי כבר חיילת, הוא פתאום צלצל ואמר שהוא רוצה להשמיע לי משהו והזמין אותי לאולפן. לא לקחתי את זה כל כך ברצינות, רק רציתי לראות מה זה אולפן. נסעתי אליו הביתה והוא השמיע לי את השיר 'ביחד נשרוד לחוד ניפול', ואמר לי 'תשירי שנייה'. הקלטתי את עצמי והלכתי, לא דמיינתי מה הולך לבוא. אחרי איזה חודש הוא התקשר ואמר 'נכנסנו לפלייליסט של גלגלצ'. לא ידעתי מה זה פלייליסט, אבל הבנתי ממנו שהולכים לשמוע אותנו כל הזמן ברדיו וכל מה שהיה לי בראש זה 'אמא'לה, מה אני הולכת להגיד להורים שלי?' לא סיפרתי להם, אבל יום אחד אבא שלי נסע באוטו ושמע אותי ברדיו. הוא נכנס הביתה כולו עצבים ואמר לי 'תגידי לי את האמת, אל תשקרי'. התחלתי לבכות ואמרתי 'זו אני ולא אסתיר את זה יותר, כי זה מה שאני אוהבת לעשות'. זה התפוצץ בענק, הופענו אצל אלי יצפאן, דודו טופז, יאיר לפיד, מצאתי את עצמי כל שנייה בטלוויזיה, לא היה לאן לברוח".
ומה אמרו ההורים?
"לא הייתה להם ברירה. בהתחלה הם אמרו לי 'תפסיקי', אבל קובי בא אלינו הביתה ודיבר איתם. אמא שלי כבר התרככה, אבל אבא שלי כזה של פעם. קובי דיבר אל הלב שלו, גם הוא פרסי, הוא ידע איך לדבר. הוא אמר לו 'אני אשמור עליה', ומפה לשם אבא שלי נהיה מעריץ מספר אחת שלי. באותה תקופה לא יכולתי ללכת ברחוב, האהבה הזאת הרימה אותי, אבל זה נגמר במפח נפש גדול. תמיד אמרתי לעצמי שזה זמני, ובכל זאת עברו 21 שנה וזה עדיין כואב".
למה זה נגמר במפח נפש?
"היו בינינו המון חילוקי דעות, לא ראינו עין בעין וזה יצר התנגשויות, אבל זה תמיד היה כמו ריב בין אחים. באיזשהו מקום הרגשתי שאני גם עול על החיים שלו, שהוא לקח על עצמו פרויקט שגדול עליו. זה הגיע לריב מכוער בפייסבוק, כתבתי פוסט והוא אמר לי 'בואי נפריד כוחות', ואני הרגשתי שאין לי רצפה מתחת לרגליים. כל מה שידעתי זה קובי, הוא היה בשבילי הכול, ופתאום הרגשתי לבד ולא ידעתי איך ממשיכים. נפגעתי ממנו, התאכזבתי, אבל הוא לא חווה את זה ככה כי הוא בנוי אחרת, איש פלדה, המשיך הלאה כאילו לא הייתי קיימת".
מה כתבת בפוסט שכל כך הכעיס אותו?
"לא דיברנו תקופה, ואז הייתה כתבה עליו בטלוויזיה. הסתכלתי בדמעות וכתבתי כמה עצוב שבן אדם שאתה מכיר כל כך הרבה שנים פתאום כמו זר לך. הוא הגיב, זה נהיה ריב שיצא מפרופורציות ומאז לא דיברנו כמעט עשר שנים".
עד?
"עד לפני כמה חודשים. הוא צלצל אליי משום מקום ושאל אם אני מוכנה לבוא לעשות הפתעה לקהל בהופעה שלו בבארבי. זה היה לפני ההופעה במנורה. הוא אמר 'אם את באה אני אקרא גם לאיציק שמלי (שגם הוא חבר לשעבר במשפחת תאקט, ד"ח), ושנינו הסכמנו לשים את הכול בצד".
איך הרגשת כשפתאום קיבלת ממנו טלפון אחרי עשר שנים?
"הייתי בהלם, התרגשתי מאוד. שנים אני הולכת עם סלע על הנשמה כאילו רבתי עם אח שלי, נשבעת לך, אני מדברת איתך עכשיו ועוד שנייה אני בוכה".
אם קובי היה כל כך חסר לך כל השנים, למה את לא התקשרת אליו?
"זה ממש מורכב, חשבתי שככה עדיף לשנינו. תראי, לא עבר בינינו חתול שחור, עבר בינינו פנתר. הרגשתי שאלה חילוקי דעות שלא ניתנים לגישור".
2 צפייה בגלריה
"קורה ששואלים אותי 'מה, את בהיריון?' ואני עונה 'לא, אני סתם קציצה'"
. סיון בהנם
(צילום: יובל חן)
"שמעתי על דיכאון, לא חשבתי שזה קשור אליי"
בגיל 30 הכירה בהנם את מי שלימים נהיה בעלה, בן עזרא (38), מדריך נוער בפנימיית בית הילד ("נפלתי על לב זהב"), והשניים הורים למאי בת השבע. "הכרתי את בן מתוך מקום אפל מאוד בחיי, לפניו היה לי בן זוג שעבר תאונת אופנוע קשה, יצאנו שנה וחצי ונפרדנו ממש לפני התאונה, אבל הייתי מחוברת אליו", היא מספרת. "כשחברים שלו התקשרו לספר לי על התאונה אמנם כבר לא היינו זוג, אבל בכל זאת רצתי לבית החולים וחשכו עיניי. בדיוק התקבלתי ל'אקס פקטור' בלונדון ולא נסעתי בגלל זה, לא הייתי מסוגלת. במשך שנה ומשהו באתי כל יום לבית החולים. התפללתי עליו, רציתי להאמין שהוא יחזור לעצמו, וזה לא קרה. יום אחד חברה שלי עשתה בר מצווה לבן שלה, אמרתי לה שאני בבית החולים ולא אוכל להגיע, אבל היא ממש לחצה עליי לבוא והחלטתי לכבד. באתי ישר מבית החולים, לא לבושה ולא מאופרת, ובן היה שם. הוא ראה אותי ואמר לחברים שלו: 'זאת תהיה אשתי'".
הוא זיהה שאת סיון ממשפחת תאקט?
"בכלל לא, הוא שאל את חברה שלי מי אני, אזר אומץ ופנה אליי למחרת בפייסבוק. הייתי מנומסת, בכל זאת, קרוב משפחה של חברה, אבל אחרי כמה זמן הרגשתי שנחמד לי לדבר איתו, שיש לו חוש הומור וזה משהו שתמיד קנה אותי. הוא בא לי משום מקום וכבש אותי. אחרי שבעה חודשים הוא הציע לי נישואים וכל החברים של האקס שלי באו לשמוח בשמחתי, זה היה אחד הדברים הכי מרגשים שחוויתי.
"הבת שלי בת שבע, היא אומרת לי 'לכולם יש אחים ולי אין' ונשרפת לי הנשמה. לא ניסיתי טיפולי פוריות, אם הקדוש ברוך הוא יראה לנכון, שייתן"
"די מהר נכנסתי להיריון, אבל היה לי היריון קשה. בחודש החמישי נכנסתי לשמירת היריון, לא יכולתי לזוז, היו לי כאבי תופת באגן, בצלעות ובבטן, ברמות שאני שוכבת במיטה, רוצה להסתובב ובעלי צריך לבוא לגלגל אותי. ואז באה הלידה וראיתי את המוות בעיניים. זו הייתה לידת ואקום, נתנו לי זריקת זירוז כי חבל הטבור התלפף על הצוואר של מאי. למזלי הייתה לי מיילדת מהממת שהתעקשה לא להכניס אותי לניתוח וממש הכניסה את היד שלה וסידרה את חבל הטבור. נראה לי שהלכתי לעולמי באותו רגע וחזרתי".
והקשיים לא נגמרו פה.
"הם רק התחילו. אחרי הלידה נכנסתי לחרדות, פחדתי עליה, לילות שלמים לא ישנתי, ולא בגלל שהיא לא נתנה לי, היא דווקא ישנה ואני כל הלילה הסתכלתי שהיא נושמת. התחלתי לדמיין באופן ויזואלי אסונות לכל האנשים שקרובים אליי, ממש חרפון. שמעתי על דיכאון אחרי לידה, אבל לא חשבתי שיש לזה קשר אליי. שמעתי סיפורים קיצוניים על אמהות שלא הצליחו להתחבר רגשית לילד, שלא רוצות לראות את הילד, ואצלי זה היה הפוך לחלוטין, הייתי מגוננת מדי".
אז איך גילית שאת סובלת מדיכאון?
"הלכתי לטיפת חלב לחיסון, שלפניו לא ישנתי יומיים רק מהמחשבה שיכאב לה, פחדתי עליה כל כך. האחות ראתה את החרדות שלי ואמרה 'אני חושבת שיש לך דיכאון אחרי לידה'. היא שלחה אותי למרכז לבריאות הנפש, הסברתי לפסיכיאטר התורן מה אני מרגישה והוא אמר שזה דיכאון אחרי לידה. התחלתי לקבל טיפול תרופתי. עדיין יש דאונים, יש חרדות, אני צריכה לעשות עבודה מנטלית כדי לצאת מזה. המזל שלי הוא שיש לי את הבמה, האדרנלין מאלחש. בהתחלה הייתי באה ומשחקת אותה כאילו אני בשיא שלי, ואז חוזרת הביתה ובוכה באוטו ולא מבינה מה נסגר".
את רוצה עוד ילד?
"הילדה כבר בת שבע, היא אומרת לי 'לכולם יש אחים ולי אין' ונשרפת לי הנשמה, למרות שכל החוויה ההורית שלי לא פשוטה. הבת שלי היא כוכבת בפני עצמה, יש לה הפרעות קשב וריכוז והיפראקטיביות. אם יהיה לי עכשיו עוד ילד עם כל הפליק־פלאקים שהיא דופקת לי פה, יהיה קשה מאוד.
"אני מנסה שנים, לא הצלחתי. אמנם לא ניסיתי טיפולי פוריות, יש בי פחד מכל החוויה הזאת. אנחנו מנסים בדרך הטבע, ואם הקדוש ברוך הוא יראה לנכון, שייתן. אני יודעת שהשעון מתקתק, אני כל הזמן חושבת על זה וכבר מתקתק לי המוח. אם לא יֵצא, נדע להתמודד עם המציאות. מקסימום הילדה שלי תהיה המלכה שלי".
על ההתמודדות עם הדיכאון אחרי הלידה: "עדיין יש דאונים, יש חרדות, אני צריכה לעשות עבודה מנטלית כדי לצאת מזה. המזל שלי הוא שיש לי את הבמה, האדרנלין מאלחש"
איך בן מרגיש עם זה?
"קשה לו, החלום שלו הוא שיהיה לו עוד ילד, אבל הוא מכיל את זה, יש לו אינטליגנציה רגשית גבוהה, הוא לא מאיץ בי כי הוא מבין את הסיטואציה. אולי החרדות שלי משפיעות על זה שאני לא נקלטת, מי יודע? זה לא נעים, אבל אני אומרת לאלוהים תודה שגם ניחנתי בחוש הומור מפותח, זה עוזר לי להתמודד. בגלל הדיכאון אחרי הלידה גם עליתי במשקל, אני נמצאת בתוך גוף שהוא לא אני. קורה ששואלים אותי 'מה, את בהיריון?' ואני עונה 'לא, אני סתם קציצה'. אנשים נבהלים, אומרים 'סליחה, סליחה', ואני עונה 'הכול בסדר נשמה'.
"עכשיו אני מתחילה לאט־לאט לחזור לעצמי, כל הקאמבק הזה והאיחוד של תאקט נותן לי מוטיבציה. ביום העצמאות האחרון היו לנו כמה במות והרגשתי שהנה, יש לי למה להשקיע. זה הכניס לי רוח גבית לעשות שינוי משמעותי ולרדת במשקל. עצם המחשבה שיוצא לי סינגל עכשיו, כבר גרם לי לרדת יפה, תודה לשם יתברך".
