שלומית אהרון, זמרת ושחקנית, משחקת "בעוד חוזר הניגון" ב"הבימה" ומריצה מופע משותף עם ריקי גל:
"טליה הייתה בבטן כשהופעתי עם 'הכל עובר חביבי' באירוויזיון של שנת 1981 באירלנד. הייתי אז בחודש השביעי והגענו למקום השביעי עם השיר 'הלילה'. כשטליה גדלה קצת היא אמרה: 'מזל שהיית אז בחודש השביעי ולא בתשיעי, כי אולי הייתם זוכים במקום התשיעי', וזה הפך לבדיחה בינינו.
אני לא זוכרת איפה בדיוק התמונה הזו צולמה, אבל סביר להניח שזה קרה באולפן הקלטות, כי שבועיים אחרי שילדתי כבר נכנסנו להקליט. בעצם לא הייתה לי חופשת לידה ונהגתי לקחת את טליה איתנו ולהיניק אותה בין השירים. החיים הפרטיים שלנו היו מעורבבים בחוויה המקצועית. יובל דור (אבא של טליה), עמי מנדלמן, קיקי רוטשטיין ואני, היינו כמו משפחה, וטליה הייתה כמו הילדה של כולנו.
שנתיים קודם לכן הוצע לנו להופיע בקדם אירוויזיון עם השיר 'הללויה', אבל סירבנו. בתקשורת כתבו שהסירוב נבע מהעובדה שנפגעתי מקצר חשמלי בהקלטה, אבל האמת היא שבאותה תקופה הייתה בינינו אווירה קשה, שנבעה מחילוקי דעות מקצועיים, וזה לא היה עיתוי מתאים. ההחמצה של 'הללויה' גרמה לנו ללבן את הדברים בינינו ולהגיע להסכמים שאפשרו לנו להמשיך.
ואז הגיע קדם האירוויזיון שבו זכינו במקום הראשון עם השיר 'הלילה' (שוקי לוי הלחין, יובל דור ואני כתבנו את המילים, ואלדד שרים עיבד). הייתי אז בחודש החמישי ותפרו לי שמלת פאייטים רחבה. לקראת ההופעה באירוויזיון נאלצנו להרחיב אותה, ובלילה שלפני התחרות אני פרשתי לישון והבחורים ישבו והדביקו פאייטים לשמלה.
במהלך השנים אני עוקבת אחר האירוויזיון. מעניין אותי לשמוע אמנים ולנסות לנתח ולפענח מה גורם לשיר להצליח, אבל אני לא חושבת שיש נוסחת קסם.
באשר לנועה קירל שלנו, אני מאוד סומכת עליה. היא נראית לי מקצועית ונחושה, אחת שיודעת מה היא רוצה, מובילה ולא מובלת. הטיפ היחיד שיש לי לתת לה הוא שתתרכז בעבודה ולא ברעשים שמסביב, ואני מאחלת לה הצלחה, כמובן".
