סוזי שרם כהן מתמודדת על ראשות עיריית אילת
בת 53, נשואה לדוד כהן, סמנכ"ל בחברת אבטחה, אמא לשניים
סכום הקמפיין: כ־400 אלף שקל
איפה הייתי ומה עשיתי: "אני אילתית מאז שהייתי חיילת. שימשתי כיועצת כלכלית בחברות שונות, ניהלתי את מכללת 'עמל הישגים' באילת, הייתי מרצה לכלכלה באוניברסיטת בן־גוריון ומורה לכלכלה בבית ספר תיכון.
מה הביא אותי להתמודד: "לצערי, אילת הפכה בשנים האחרונות לעיר של בעלי אינטרסים ופחות עיר למען תושביה. מקימים בה עוד ועוד בתי מלון אבל לא בונים בית לתנועת הצופים או קאנטרי לתושבים. אין השקעה בחינוך, בתחבורה, והמצב הכי נורא הוא בתחום הבריאות. לצורך טיפולים בסיסיים אנשים צריכים לנסוע למרפאות ובתי חולים בערים אחרות ומרוחקות. אני מייצגת קבוצה של תושבים שלא מוכנים עוד לעמוד מנגד".
איך השפיעה המלחמה על הפעילות שלי: "כשהתחילה המלחמה פתחנו עם הפעילים במטה שלי חמ"ל לטובת תושבי העיר וזיהינו קבוצה גדולה של צעירים תושבי העיר שניצלו מהמסיבה ברעים. גיבשנו אותם לקבוצה ונתנו להם מענה רגשי, פיזי ונפשי ראשוני בעזרת אנשי מקצוע במרחב ריף הדולפינים. אנו מציעים גם טיפולים חד־יומיים לאנשי העוטף בחווה במדבר, ומקיימים ריטריטים של שלושה ימים לחיילים לוחמים מכל היחידות החוזרים מאזורי הלחימה".
שרם כהן: "כמורה תמיד אמרתי לתלמידים שלי להעז ולפרוץ גבולות. בשלב מסוים הבנתי שאני לא יכולה רק להגיד בלי לעשות את זה בעצמי"
הדבר הראשון שאעשה אם אבחר: "אטפל בתחום הבריאות ואחזיר את הטיסות הפנימיות לעיר. שני הנושאים קשורים זה בזה. לחברות הטיסה, שעברו למטוסים גדולים, כבר לא משתלם לטוס לאילת והן מעדיפות לטוס לחו"ל. מספר הטיסות צומצם באופן ניכר ותמיד יש עיכובים. בעקבות זאת רופאים לא רוצים להגיע לאילת והתושבים מתקשים לטוס לקבל טיפול".
כמה כסף גייסתי לקמפיין: "כ־400 אלף שקל. אילת היא עיר קטנה, ובעלי עסקים רבים מסרבים לעבוד איתנו מחשש שלא נזכה והם ייפגעו באופן אישי. זה מונע מאיתנו לקבל שירותים מגוונים, אפילו לשכור מנהל קמפיין. האופציה היחידה הייתה לשכור את שירותיו של מומחה מעיר אחרת תמורת סכום גבוה. לכן אני נעזרת בעיקר במתנדבים. חלק גדול מסכום הקמפיין הולך על פרסום - שילוט, פרסום בפייסבוק ומודעות בעיתונים. סכומים אחרים הוקצו לעורך דין, רואה חשבון, חוגי בית".
איך גייסתי את הסכום הזה: "הרוב מגיע מהון אישי, פתחתי קרנות השתלמות שלי. כשאת מתמודדת לראש ראשות מקומית, את זכאית אחרי הבחירות להחזרים מהמדינה בהתאם למנדטים שקיבלת. אם קיבלת מנדט אחד את זכאית להחזר של 200 אלף שקל, אם שניים - 400 אלף שקל. מתמודדים שהתמודדו בבחירות קודמות ומתמודדים שוב, זכאים למימון ביניים: מקדמה מהמדינה על חשבון המנדטים שהם צפויים לקבל. מכיוון שאני מועמדת חדשה, אי־אפשר לבצע הערכה לגביי ולכן המדינה לא נותנת לי דבר. בנוסף עליי לספק ערבויות למדינה על סך 46 אלף שקל (23 אלף שקל ערבות לראשות העיר ו־23 אלף שקל ערבות לרשימה).
המחיר האישי ששילמתי: "הבן שלי עומד להתגייס, אבל בגלל הכספים שהשקעתי ויתרנו על טיול משפחתי לחו"ל וגם לא החלפתי רכב. אם לא אשיג את המנדטים הדרושים, אצא גם מופסדת כלכלית, אבל החלטתי שזה שווה את זה. כמורה תמיד אמרתי לתלמידים שלי להעז ולפרוץ גבולות. בשלב מסוים הבנתי שאני לא יכולה רק להגיד את זה בלי לעשות זאת בעצמי".
הילה לנקרי מיוסט מתמודדת על ראשות מועצה אזורית מטה יהודה
בת 42, נשואה לבן מיוסט, ראש אגף תשתיות בעיריית רמת־גן, אמא לארבעה, מתגוררת במושב שריגים
סכום הקמפיין: כ־800 אלף שקל
איפה הייתי ומה עשיתי: "אני בוגרת תוכנית הצוערים לשירות הציבורי. במשך 15 שנים עבדתי בתפקידים שונים בממשלה, ביניהם כיועצת מנכ"ל משרד ראש הממשלה וסגנית סמנכ"לית תכנון ואסטרטגיה של משרד החינוך".
מה הביא אותי להתמודד: "מגיל צעיר האמנתי ביכולת שלי להשפיע על המציאות שבה אני חיה. לפני שנתיים עברתי עם משפחתי מירושלים למטה יהודה מתוך רצון לגור במרחב כפרי וליהנות מחיי קהילה. בזכות הרקע הציבורי שלי הבנתי מהר מאוד שאני אמנם נמצאת באחד המקומות הכי יפים בארץ, אך המקום סובל מפער משמעותי ביכולת מיצוי הפוטנציאל שלו ובהתנהלות המקצועית שבו. הרגשתי שאם לא אלחם על המקום הזה, זה כנראה לא יהיה הבית לעתיד של ילדיי".
איך השפיעה המלחמה על הפעילות שלי: "כבר ב־8 באוקטובר, כשהבנו שכולנו חייבים להתגייס למען המדינה, הקמתי עם אנשי המטה שלי את מיזם 'המסייעת'. ריכזנו את הכמות האדירה של הפניות מצד תושבי מטה יהודה, שביקשו להתנדב ולעזור, ויחד איתם עסקנו בגיוס ציוד לחיילים, בתמיכה במשפחות מגויסות, בסיוע לחקלאים, בסיוע למשפחות החטופים ועוד".
לנקרי מיוסט: "מועצת מטה יהודה היא המועצה הכי גדולה בארץ שכוללת 57 יישובים, ולכן ההחלטה איך לפרוס את השילוט הרבה יותר מורכבת"
השינויים שאעשה אם אבחר: "אפעל בעיקר בתחומי החינוך, התשתיות והתחבורה. ברור לי שכדי לממש את התוכניות עליי לשפר בראש ובראשונה את הסטנדרטים המקצועיים בתוך המועצה עצמה".
כמה כסף גייסתי לקמפיין: יותר מ־800 אלף שקל. מאחר שהתחלתי בינואר לפני שנה העלויות צמחו. אם היה מדובר בקמפיין קצר יותר, זה היה זול יותר. עיקר ההוצאות הולכות על הצוות האסטרטגי ועל צוות הדיגיטל. הוצאה משמעותית נוספת היא עבור מערך הנתונים והשילוט. מועצת מטה יהודה היא המועצה הכי גדולה בארץ שכוללת 57 יישובים, ולכן ההחלטה איך לפרוס את השילוט הרבה יותר מורכבת".
איך גייסתי את הסכום: "בעיקר מחסכונות שלי ושל בעלי לצד הלוואות שלקחנו וגם קצת תרומות. אין ספק שאם את מעוניינת לרוץ באופן עצמאי, צריך שתהיה לך פריווילגיה כלכלית. יכולת ההשתכרות שלי ושל בעלי לאורך השנים, יחד עם העובדה שתמיד השתדלנו להיות מחושבים, אפשרו לנו את מרחב הנשימה הזה".
המחיר האישי שאני משלמת: "מאז שהתחלתי את הקמפיין הפסקתי לעבוד, מה שאומר שיותר מחצי שנה לא הבאתי הכנסה הביתה. זה בהחלט משפיע על ההתנהלות הכלכלית בבית. אנחנו נדרשים לחיות יותר בצמצום, לוותר על חופשות בארץ ובחו"ל, וזו גם הסיבה שהחלטנו לוותר השנה על בר מצווה לילד בגן אירועים ולעשות אותה במושב.
"נכנסתי לקמפיין בעיניים פקוחות. אני ובעלי קיבלנו החלטה שאמנם מדובר בכל ההון האישי שלנו, וייתכן בהחלט שלא נוכל לקבל החזר על כל הסכום - אבל המטרה שווה את זה".
ענת כנורי מתמודדת על ראשות העיר חולון
בת 51, נשואה לאילן כנורי, עצמאי בתחום מערכות מידע, אמא לשלושה
סכום הקמפיין: כ-700 אלף שקל
איפה הייתי ומה עשיתי: "אני מתגוררת בחולון זה 30 שנה. במשך שנים עבדתי כמנהלת בכירה בסקטור הפרטי בתחום שוק ההון והפיננסים. ב־2018 שימשתי בהתנדבות כמנהלת הקמפיין של ראש העיר חולון, מוטי ששון. בהמשך עבדתי כיועצת עצמאית במשרד ראש הממשלה בתחום הפנסיה וקופות הגמל".
מה הביא אותי להתמודד: "עזבתי את עבודתי לפני כשש שנים מתוך החלטה שאני רוצה לעשות שינוי בחיי. במהלך ניהול הקמפיין של מוטי ששון הבנתי בדיוק מה אני רוצה: לעזור לתושבי העיר לשפר את איכות החיים כאן. כבר במהלך אותו מסע בחירות, מוטי אמר שזו תהיה הקדנציה האחרונה שלו וראיתי את עצמי כאלטרנטיבה. בסופו של דבר הוא החליט לרוץ שוב, ומצאתי את עצמי מתמודדת מולו. אני חושבת שברמה האישית מוטי מקסים ושהוא גם עשה דברים נפלאים לחולון, אבל אחרי 30 שנה בתפקיד יש עייפות החומר. זה הזמן להעביר את השרביט לדור ההמשך".
איך השפיעה המלחמה על הפעילות שלי: "עם תחילתה ארגנתי קבוצת מתנדבים ונסענו יחד לבסיסים השונים לבשל אוכל לחיילים. כמו כן ארגנתי קבוצת מתנדבים לעזרה לחקלאים וגם יזמתי שוק איכרים בחולון. בנוסף, פעם בשבוע אני נוסעת לתחנות הסעה של חיילים בחולון ומפנקת אותם במשהו מתוק".
כנורי: הצלחתי לחסוך עלויות בכוח אדם, אני מנהלת את הקמפיין בעצמי ומעסיקה רק שני אנשים בתשלום: מנהל סושיאל ואחראי על הודעות הווטסאפ"
השינויים שאעשה אם אבחר: "אני רוצה שהתושבים יפסיקו להיות שקופים, שכל תושב יתעורר בבוקר ויאמר 'העיר שלי נקייה, מספקת לי תרבות ופנאי, מספקת לילדים שלי מקומות בילוי והם אינם צריכים לנסוע לערים אחרות'. הכי חשוב לי להעביר מקורות תעסוקה לעיר, כדי שהתושבים יוכלו לעבוד בחולון ולא יצטרכו לבזבז חלק ניכר מהזמן שלהם בנסיעות".
כמה כסף גייסתי לקמפיין: "כ־700 אלף שקל. לשמחתי הצלחתי לחסוך עלויות של כוח אדם כי אני מנהלת את הקמפיין בעצמי ומעסיקה רק שני אנשים במטה בתשלום: מנהל סושיאל ואחראי על הודעות הווטסאפ. אני משלמה שכר דירה על מיקום המטה ועל יועצת אסטרטגית ורואה חשבון, אבל עיקר ההוצאות הולכות על שלטי פרסום".
איך גייסתי את הסכום: "רק מהון אישי. כבר ב־2018 שמתי בצד כסף עבור ההתמודדות המוניציפלית. למזלי הרווחתי משכורות יפות, אבל אני מודה שלא חשבתי שזה יגיע לסכומים כאלה. הערכתי יותר לכיוון של 300 אלף, אז נאלצתי לפדות עבור הקמפיין את כל קרנות ההשתלמות שלי.
"למרבה הצער גיליתי מהר מאוד שמפלגות לא נוטות לתמוך בנשים לראשות מקומית. ראשי המפלגות חורטים על דגלם את שוויון וקידום מעמד האישה, אך בפועל ברגע שזה מגיע לכסף, הם לוקחים צעד אחורה ומשקיעים במקום הבטוח מבחינתם ומעדיפים להישאר נאמנים לראשי עיר מכהנים, וזה אומר שרק מי שהיא פריווילגית בהיבט הכלכלי יכולה לרוץ".
המחיר האישי שאני משלמת: "קיצצנו בהוצאות הבית, בשנתיים האחרונות לא טסנו לחו"ל, בשנה האחרונה לא יצאנו לחופש ומיעטנו ללכת למסעדות. איפה שיכולתי לחסוך - חסכתי.
"מרגע שהחלטתי להתמודד עברתי העצמה פנימית וגיליתי את היכולות שלי. גם אם אפסיד כסף, אצא מזה מנצחת".
אור פירון זומר מתמודדת לראשות מועצת אורנית
בת 35, נשואה לגל זומר, חשב בקבוצת עזריאלי, אמא לארבעה
סכום הקמפיין: כ־450 אלף שקל
איפה הייתי ומה עשיתי: "עבדתי כיועצת תקשורת וכראש המטה של מנכ"ל המשרד לאזרחים ותיקים. לפני שמונה שנים הקמתי את 'סופיה', חברה המספקת שירותי אֵבֶל, ועד לאחרונה שימשתי כמנכ"לית 'גלובל פארמה'. אני גרה 27 שנים באורנית".
מה הביא אותי להתמודד: "כבתו של שר החינוך לשעבר, שי פירון, תמיד אמרתי שפוליטיקה לא מעניינת אותי. מצד שני, אמרתי שתמיד אהיה במקומות שבהם אוכל לעשות שינוי משמעותי ולתרום. סבתא שלי, אסתר פירון, הייתה סגנית ראש העיר בת־ים במשך 35 שנה. בדצמבר האחרון היא הלכה לעולמה, ובשבעה שלה נדהמתי מכמות התושבים שהגיעו רק להגיד תודה. לרוב היו אלה מעשים קטנים שפשוט שינו להם את החיים. זה היה הרגע שבו הבנתי את חשיבות השלטון המקומי בחיים של אנשים.
"מועצת אורנית נמצאת במצב כלכלי קשה מאוד ונכנסת עכשיו לתוכנית הבראה. האתגר הראשון בעיניי הוא להוציא אותה מהבוץ בהקשר הזה. מעבר לזה, מערכת החינוך זקוקה להתרעננות גדולה מאוד, גם מערך הניקיון, השירות ועוד".
פירון זומר: "לי ולבעלי יש גישה שאומרת שאנחנו מקבלים בחיים כל מיני החלטות שבסוף הן שכר לימוד. אני לא מתכוונת להפסיד, אבל אם זה יקרה, אתייחס לזה כאל שכר לימוד גם עכשיו"
איך השפיעה המלחמה על הפעילות שלי: "אחרי 7 באוקטובר עצרתי את הקמפיין, וקבוצת הפעילים שלנו הקדישה את עצמה אך ורק לשלל פרויקטי סיוע. ברמת הארצית הייתי אחראית על המוקד שליווה את המשפחות של החללים האזרחיים בכל תהליכי הקבורה שלהם. במהלך החודש וחצי הראשונים התנדבתי מסביב לשעון בחמ"ל שהקימה המדינה".
כמה כסף גייסתי לקמפיין: כ־450 אלף שקל. צוות המטה שלי בנוי ממתנדבים, אך יש הוצאות עבור מנהל הקמפיין, יועץ אסטרטגי, יועץ משפטי ובעיקר פרסום".
איך גייסתי את הסכום: "בעזרת חסכונות שלי ושל בעלי לצד הלוואות מאנשים שקרובים אליי. עכשיו נעזרנו גם בתהליך גיוס של תורמים. בסופו של דבר זו פריווילגיה של נשים שיכולות להרשות לעצמן להגיש מועמדות. אם הייתי, למשל, רוצה לרוץ לראשות עיריית רעננה, לא בטוח שהייתי מסוגלת לעשות את זה משום שמדובר בעיר גדולה וצריך עוד יותר כסף. העניין הכלכלי בהחלט מהווה חסם משמעותי".
המחיר האישי שאני משלמת: "בעסק הפרטי שלי 'סופיה', שאותו אני מנהלת עם שותפים, אני עובדת כרגע פחות, ובניגוד אולי למועמדות אחרות, בהתחשב בכך שאני עצמאית, ביום שאחרי אצטרך להפסיק לעבוד בו לגמרי ולשים את המניות שלי בנאמנות, ומדובר בהקרבה כלכלית גדולה.
"לי ולבעלי יש גישה שאומרת שאנחנו מקבלים בחיים כל מיני החלטות שבסוף הן שכר לימוד. לפעמים את משלמת שכר לימוד לאוניברסיטה ולפעמים את משלמת על תהליך שאת יכולה לסכם אותו ב'מה למדתי ממנו ומה יכולתי לעשות אחרת?'. אני לא מתכוונת להפסיד, אבל אם זה יקרה, אתייחס לזה כאל שכר לימוד גם עכשיו".
איזה סכום יכולה מועמדת לקבל בחזרה מהמדינה?
כ־60 שקל כפול מספר בעלי זכות בחירה ביישוב חלקי מספר המנדטים שבהם זכו בבחירות.
ההחזר (שכולל סכום על התמודדות לראש ראשות) יכול להסתכם בכמה אלפי שקלים ולהגיע למאות אלפי שקלים או למיליונים ברשויות גדולות, בהתאם לגודל היישוב ולהישג בבחירות.
המטרה: 31 נשים בראש
עד שנת 2018 לא היו בישראל יותר משש נשים שעמדו בראש רשות מקומית", אומרת תמר זעירא, בוגרת בית ספר מנדל למנהיגות, שב־2021 ערכה מחקר מקיף בנושא. "נשים תמיד היוו שיעור אחד או מקסימום שניים מכלל ראשי הרשויות. ב־2018 נרשמה הכפלה של יותר מפי שניים. הגענו לשיא היסטורי של 15 נשים שנבחרו לתפקיד. לדברי זעירא, ההיסטוריה כבר הוכיחה את עצמה שבכל מה שקשור לייצוג נשי, לרוב אחרי עלייה היסטורית מגיעה דווקא נסיגה. כדי להימנע ממצב זה ובניסיון להגדיל עוד יותר את מספר הנשים בראש הרשויות, חברה זעירא לראשות הרשויות המכהנות ויחד איתן ייסדה לפני שנה וחצי את "פורום 31". למה דווקא 31? כי כיום, כאמור, מכהנות 15 נשים בראש רשות. היעד של הפורום הוא להכפיל מספר זה, פלוס אחת נוספת.
יש מקום לאופטימיות?
זעירא: "בהחלט. עצם העובדה שבבחירות הנוכחיות רואים עלייה נוספת במספר המועמדות, זה כבר נתון ששובר את הסטטיסטיקה ומרגש מאוד בפני עצמו. משמח לראות שהצלחנו ליצור השפעה וליישם מה שראינו במחקר שלנו - שהמודל וההשראה של ראשות הרשויות המכהנות שליוו את המועמדות מניסיונן, יחד עם החיבור בין המועמדות השונות, משמעותיים ונותנים כוח. אין לי ספק שככל שיהיו יותר נשים שיהוו מודל, שיעור הנשים בראש הרשויות המקומיות רק ילך ויגדל. יש שני דברים שהבנו במלחמה: החשיבות של המנהיגות המקומית ושנשים חייבות לשבת בראש שולחן קבלת ההחלטות".
הנתונים במספרים
כיום יש 15 נשים שעומדות בראש ראשות מקומית מתוך 258 ראשי רשויות.
בבחירות לרשויות המקומיות השנה מתמודדות 86 נשים, עלייה של כ־20% לעומת הבחירות הקודמות ב־2018 (אז התמודדו 72 נשים).
נכון להיום נשים מהוות רק 4.5% מראשי הרשויות בישראל - פחות משליש מהממוצע באיחוד האירופי ופחות מרבע מהייצוג בשאר המערכות השלטוניות בישראל.
84% מהמועמדות בבחירות הנוכחיות הן חדשות (אינן מכהנות).
65% מהמועמדות הן מרשות שעד היום מעולם לא כיהנה בה אישה.
21% מהמועמדות הן מאזור הצפון, שם עד כה אין ראשת רשות מכהנת.
14% מהמועמדות הן מאזור הדרום, שם עד כה יש רק ראשת רשות מכהנת אחת.
13% מהמועמדות הן דתיות.
34% מהמועמדות מגיעות מערים.
28% מהמועמדות מגיעות ממועצות אזוריות.
"היא הייתה ווינרית"
תמר קדם סימן טוב, שהתמודדה על ראשות מועצת אשכול, כבר לא תגיע לקלפי
6 צפייה בגלריה
תמר קדם סימן טוב, בעלה ג'וני ושלושת ילדיהם שנרצחו ב־ 7 באוקטובר
(צילום באדיבות המשפחה)
תמר קדם סימן טוב, תושבת קיבוץ ניר־עוז, שנרצחה באכזריות על ידי מחבלי החמאס יחד עם חמותה קרול, בעלה יהונתן (ג'וני), שתי בנותיהם בנות החמש שחר וארבל ובנם בן השנתיים עומר, התמודדה על ראשות מועצת אשכול (עד היום לא עמדה אישה בראש המועצה). תמר, בעלת תואר ראשון בחינוך ובגיאוגרפיה ותואר שני בניהול ומדיניות ציבורית, ניהלה פרויקטים בתחומי קהילה וחינוך וקידמה תהליכים ארגוניים. "היא הייתה יכולה להיות בקלות ראשת המועצה הבאה של אשכול", צוטט נמרוד אלירן סבח, יועץ התקשורת של קמפיין הבחירות שלה. "בשנייה הראשונה שפגשתי אותה ידעתי שזה בול בשבילה. כל מי שפגש את תמר במסלול החיים הקצר מדי שלה, ידע שתמר היא ווינרית, שהיא לא תוותר לרגע".
