שעת בוקר, רציף ספינות הנוסעים בנמל חיפה. ניצבתי מול מפלצת ים ענקית הצמודה למזח, 329 מטר אורכה, 155,873 טונות משקלה, ממש בדומה לנושאות המטוסים האמריקאיות מסדרת "נימיץ". קוראים לענקית הזאת "אפיק" (Epic), והיא אחת מספינות הקרוז שמפעילה ענקית השיט "נורוויג'יאן קרוז ליין" - NCL.
2022 הייתה השנה הראשונה שבה התאפשר לישראלים לעלות על ספינות קרוז של חברות בינלאומיות בנמלי חיפה או אשדוד ולחסוך את הצורך לטוס לנמל מוצא אחר, למשל, ברצלונה, אמסטרדם או מיאמי. נורוויג'יאן הייתה אחת ממפעילות הקרוזים שמיהרה להתייצב אצלנו, לצד המתחרות הגדולות שלה - רויאל קריביאן ו־MSC וכמובן, "מנו ספנות" שלנו.
בשבילי ההפלגה הזאת הייתה המסע הראשון בספינה שכזאת, ומול ה"אפיק" היססתי: האם זו אכן צורת החופשה שמתאימה לי? האם אצליח לשרוד 11 ימים ברציפות בעיר הצפה הזאת, בחברת יותר מ־4,000 תיירים כמוני ולצד כ־1,700 אנשי צוות? שלא לדבר על חרדת הבחילות: הרי אחרי סיבוב על קרוסלה בפארק אני נוטה להקיא, אז אונייה בלב ים?
לצד החששות הייתה גם רשימת יתרונות ברורים - הרכב המשתתפים, למשל. לחופשה יצאתי בלוויית אמי המבוגרת ובתי הקטנה, ואין דרך טובה לטייל מאשר עם פמליה שכזאת. הלאה, לפרטים: התוכנית כללה ביקורים בכמה מדינות תוך זמן קצר, בלי להתחבט בשאלות לוגיסטיות של טיסות, נסיעות, בתי מלון, מסעדות, אריזה ופריקה, ושוב ושוב. כי זו מהותה של ההפלגה בקרוז - המלון נוסע איתכם. הולכים לישון בערב במדינה א', ובבוקר, כמו במופע קסמים, מתעוררים במדינה ב'.
אסכם כבר כאן: היה מושלם. לא סבלתי מבחילות (מתברר שהאונייה גדולה מכדי להיטלטל בים התיכון, לפחות לא בהפלגה שאליה הצטרפתי); ה"אפיק" התגלתה באמת כעיר צפה, עם עשרות ברים, בתי קפה ומסעדות שפועלים בה, חלקם 24/7, שדרת חנויות מפוארת, קזינו, מועדוני ילדים ונוער, אולמות אירועים ואף פארק מים על הסיפון. אפילו את אימוני הכושר היומיים שלי הצלחתי לבצע כאן בלי בעיה, אם בריצה במסלול סובב הסיפון ואם על מתקני חדר הכושר.
הייתה לי רק בעיה עיקרית אחת עם המלון הצף. הרי המטרה הייתה שהוא יעביר אותי מנמל לנמל וממדינה למדינה, שבכולן אוכל לבקר ולטייל, רק שבפועל, המלון היה מושלם מדי בשבילי, ומדי בוקר מצאתי את עצמי באותה דילמה: האם באמת מתחשק לי לרדת מהסיפון ולטייל באיסטנבול, באתונה או בנאפולי? או שאולי עדיף להישאר על הספינה, להתפנק בארוחת בוקר מאוחרת, להמשיך לג'קוזי ולפנק את עצמי באספרסו־מרטיני בעודי שרועה על מיטת שיזוף ומביטה במי הים הכחולים?
בואו, נעזוב את ההתלבטויות. היה כיף ברמות, ואשמח לשתף עצות, רעיונות וטיפים, כדי להעניק השראה לאחרות שישקלו חופשה שכזאת. נתחיל:
איך נקבע המחיר?
הקרוז שאליו הצטרפתי, שיצא מחיפה בחודש נובמבר, נמשך 11 יום והסתיים ברומא, תומחר באופן אטרקטיבי מאוד, כולל גם טיסת החזור לארץ. מובן שהמחיר הוא תלוי עונה: בעונות החגים ובקיץ יעלה הרבה יותר, ומספר ההפלגות היוצאות מישראל אינו גדול, כך שייתכן שנדרשת גם טיסה לנמל המוצא בחו"ל.
מה הסכום הזה כולל? חבילה בסיסית, שכוללת ארוחות בוקר, צהריים וערב בחדרי האוכל. כל דבר נוסף, כמו חדר משודרג, מוסיף נדבך למחיר. חשוב לציין שהמחיר הבסיסי אינו כולל משקאות אלכוהוליים, בקבוקי מים מינרליים או קפה הפוך. את אלה רוכשים בנפרד. קפוצ'ינו, למשל, היה אפשר להשיג ב"אפיק" בסניף סטארבקס שפועל בספינה.
בין חבילות השדרוג המומלצות שהוצעו ב"אפיק" (והן קיימות בשם זה או אחר בכל חברת ספנות): Free at Sea, שבמסגרתה מקבלים בר פתוח ואופציה להזמין משקאות אלכוהוליים בעלות מסוימת כמעט ללא הגבלה; אפשרות לאכול בחלק מהמסעדות על הספינה שהן מחוץ לחדרי האוכל; אשראי עד סכום מסוים לוויי־פיי בספינה; זיכוי ו/או הנחה לטיולי חוף ובהפלגות נבחרות - גם צירוף של שני אנשים נוספים בחינם באותו חדר, מה שהופך את האופציה הזו לאידיאלית למשפחות. כמה עולה החבילה הזו? עוד מאות דולרים למחיר הבסיסי, והמחיר ופרטי החבילה משתנים בהתאם למועד ההפלגה.
מתי כדאי להפליג?
תלוי באיזו הפלגה בוחרים ולאילו יעדים היא מגיעה. אין ספק שכדי ליהנות ממה שיש לספינה להציע ומסיורי החוף, עדיף לבחור בעונה חמימה, מהאביב עד הסתיו. אבל, זה המועד שבו המחירים בשיאם. בחרנו להפליג בעונה זולה, באמצע נובמבר, ומלבד יום גשם אחד שתפס אותנו בפיזה, שאר הימים היו נעימים ואפשרו לטייל בהנאה. למעשה בחורף אפילו נעים יותר באתונה, בנאפולי ובאיסטנבול מאשר בקיץ החם והלח. אבל, מזג אוויר הוא עניין מתעתע. אפשר להצליח, אפשר גם ליפול.
חשוב לציין: מי שמתורגלות בהפלגות, בעיקר האמריקאיות, מזמינות שנה ויותר מראש, ונהנות מתעריפים נוחים. אנחנו, הישראליות, קצת מתקשות להינעל זמן רב מראש על חופשות כאלה.
סדר יום והתנהלות
בניגוד לטיול שגרתי ורגיל בארץ או בחו"ל, שאליו אנחנו רגילות ומתורגלות, ספינת קרוזים מתנהלת באופן אחר: יש דרך מסוימת לעלות עליה, להתמקם בחדרים, להגיע לארוחות, לפעילויות, לאירועים ולסיורי החוף, ויש מערכת שלמה של נהלים שקשורים לתשלומים. העניין לא מסובך מדי אבל מחייב מעט הכנה מראש בשלב ההזמנה או שפשוט אפשר לשאול כשמגיעים. אחרי הפעם הראשונה - תשחו בנהלים כמו דג במים. אחרי הכל - אתן בים.
מה לארוז?
ללא ספק, שאלה מורכבת: בקיץ העניין פשוט, בסתיו ובחורף מסובך יותר. גם מזג האוויר משתנה וגם היעדים. מומלץ תמיד לקחת בגדים קצרים ובגדי ים (כי הבריכות באונייה מחוממות ויש ג'קוזי וספא), אבל לצרף בגדים ארוכים, כולל סוודר ומעיל. בנוגע לבגדי ערב: ב"נורוויג'אן" אין הקפדה על לבוש רשמי, גם במסעדות וגם בקזינו, והלבוש הופך לעניין של בחירה אישית. בחברות שיט אחרות כדאי לברר מראש.
הביאו בחשבון: החדרים באוניית הקרוז קטנים בשטחם לעומת חדרים בבתי מלון. אל תגיעו עם הרבה מזוודות ואל תביאו הרבה בגדים וציוד, כי יהיה לכן קשה למצוא להם מקום אחסון.
באיזה חדר לבחור?
אוניית קרוז אופיינית כוללת חדרי סטודיו, חדרים זוגיים, משפחתיים וגם סוויטות מטורפות (שב"נורוויג'אן" מכנים The Haven), שהשוכרים אותן נהנים גם משירות אישי של קונסיירז' ובאטלר. המחירים בהתאם.
הזולים ביותר הם חדרי הסטודיו, שמתאימים ליחיד וגם לזוג, אבל אין בהם חלון או מרפסת. המלצה: אל תחסכו בעניין החדר, השקיעו בחדר זוגי עם מרפסת. אין כמו להתעורר בבוקר, להסיט את הווילון ולגלות נוף חדש לנגד עיניכן, או לשבת בערב ולחזות בשמש השוקעת מעל גלי הים. הרגעים האלה שווים כל סנט.
מה אוכלים?
אם ניקח כדוגמה את ה"אפיק", הרי שיש בה 12 מתחמי אוכל ומסעדות, חצי מהם בסגנון הכל כלול, כלומר, אפשר לאכול הכל במסגרת החבילה הבסיסית שרכשתם.
לצד חדרי האוכל פועלות מסעדות: ב"אפיק" מצאתי שני בתי קפה לצד פארק המים; מסעדה בשם "מנהטן" שלצד האוכל מתקיים בה מופע מדי ערב; מסעדה בשם Taste שמאובזרת בחלונות צבעוניים המשקיפים לים; מסעדה בשם Osheehan’s שמגישה אוכל בר בריטי במשך כל שעות היום ומסעדה בעלת תפריט אסייתי בשם Shanghai and Noodle Bar.
לכל מתחם אוכל יש יתרונות וחסרונות. מצד אחד כיף לאכול במסעדות שבהם מגישים לשולחן והתפריט שונה ממה שמוגש בחדרי האוכל הגדולים. מנגד, המגוון בבופה עצום. ההמלצה: לגוון.
מעבר לכל הנ"ל פעלו בספינה שלי גם מסעדות בתשלום: Cagney’s (מסעדת סטייקים), La Cucina (מסעדה איטלקית) ו־Yakitori and Sushi (מסעדה יפנית). האוכל בהן טעים בהחלט אבל יש לזה מחיר. אפשר לוותר.
סיורי החוף
הגענו לתכלס: לאן מגיעים, איך יורדים לחוף, כיצד נערכים הסיורים?
הרעיון בקרוז הוא שכמעט מדי יום עוגנים בבוקר ביעד ואפשר לרדת מהספינה ולטייל במשך כמה שעות, עד שהספינה מרימה עוגן. הקרוז שלנו עגן בין היתר בלימסול שבקפריסין, ברודוס ובאתונה שביוון, באיסטנבול שבטורקיה, בנאפולי ובליבורנו שבאיטליה וביום האחרון, בנמל צ'יוויטווקיה שבאיטליה, משם נסענו לרומא.
ב"אפיק" ובשאר ספינות נורוויג'יאן יש מחלקה נהדרת שמציעה סיורי חוף מאורגנים. אפשר לבחור את הסיורים המתאימים מראש, והיתרון הוא בלוגיסטיקה: אוטובוס אוסף את התיירים בצמוד לספינה, מסיע מאטרקציה אחת לאחרת, יש לרוב הדרכה, וגם שבים להפלגה במועד.
אז דאגות אין, אבל יש לעניין גם חסרונות: המחיר, למשל. סיור מאורגן עולה כ־150 דולר לאדם, וזה ליום אחד, ליעד אחד. אם תחברו את כל הימים ואת כל הנוסעים שאיתכן, העלות הכוללת תהיה עצומה.
בנוסף, בסיורים האלה אין הרבה גמישות. יש להתייצב בלובי בשעה שנקבעת, לרוב מוקדם בבוקר, ולשוב לספינה עם כולם.
וכמובן, קיים אופי הסיור. בנורוויג'יאן, שהיא חברה אמריקאית שפונה לתיירים ממגוון מדינות, הסיורים כוללים לא מעט כנסיות ואתרים ארכיאולוגיים עם סממנים דתיים. אז לפעמים זה יפה ונחמד, אבל לא בהכרח מתאים לקהל הישראלי, שרובו, בואו נודה בזה, חובב שופינג. באיסטנבול, לדוגמה, הצטרפנו לסיור שכזה, שאִפשר רק חמש שעות בעיר. כחצי שעה נמשכה הנסיעה לכנסיית "איה סופיה", ואז כשעתיים של עמידה בתור בכניסה, ובסופו של דבר, ועם כל הכבוד ל"סופיה" העתיקה והקדושה - זו רק כנסייה. משם, אגב, המשכנו לשעה של ביקור בארמון "טופקאפי", בעבר מבנה המגורים של הסולטאנים, מה שהשאיר לנו רבע שעה בדיוק לביקור חטוף בשוק התבלינים. האם כך הייתי בוחרת לנצל את זמני הקצוב בעיר? חד־משמעית לא.
מנגד, הסיור המאורגן שאליו הצטרפנו בקפריסין דווקא היה שווה. ביקרנו בכפרים הצבעוניים בסביבת לימסול וביקבים, טעמנו יין ואכלנו במסעדה שמציעה תפריט אותנטי וגם הדגימו במקום איך מכינים אותו. היה שווה כל דולר.
שורה תחתונה: הכינו שיעורי בית, בדקו מראש מהם הסיורים המוצעים בכל יעד, ובחרו רק באלה שקולעים לטעמכן, או שכוללים יעדים שקשה להגיע אליהם או להתנהל בהם עצמאית.
כדאי לדעת:
אפשר לטייל לבד. בניגוד לנמלי תעופה, שלרוב שוכנים באזורים מרוחקים ושוממים, רבים מהנמלים קרובים למרכזי הערים. לעתים קל להגיע ברגל מהאונייה לאתרים המעניינים. במסלול שלנו, לרודוס ולנאפולי פשוט צעדנו מהרציף.
ביעדים אחרים קל להתנייד בעזרת תחבורה ציבורית או אוטובוסים לתיירים, שמחירם נמוך מהסיור המאורגן. באתונה, למשל, עלינו ישירות מהטרמינל של הנמל על אוטובוס בסגנון Hop on Hop off, שתמורת כרטיס יומי מאפשר לעלות ולרדת במגוון תחנות ברחבי העיר. כרטיס עלה כ־10 אירו, בעוד שסיור מאורגן היה עולה פי שבעה או שמונה; בנמל ליבורנו עלינו מהטרמינל על שאטל (5 אירו) שהסיע לתחנה במרכז העיר, משם המשכנו באוטובוס אחר (15 אירו) למגדל פיזה ובחזרה.
לרוב תמצאו באזור הנמל מגוון אפשרויות להסעה לאטרקציות תיירותיות, ובמקומות מסוימים יש גם אופציה להזמין מראש רכב שכור, שימתין בקרבת הרציף ויאפשר לכן לטייל עצמאית בסביבה. הכל, כמובן, עניין של "שיעורי בית" ותקציב.
אבל חשוב לזכור. הספינה מרימה עוגן בדיוק בזמן שנקבע, אינה ממתינה אפילו שנייה למאחרים, וכמעט בכל הפלגה יימצאו זוג או קבוצה ששבים באיחור, נותרים על החוף, מנופפים בידיהם בייאוש לספינה המתרחקת ונאלצים לרדוף אחריה לנמל הבא, ברכב במקרה הטוב או בטיסה במקרה העצוב. לכן, היתרון הגדול של הסיור המאורגן והיקר הוא העמידה בזמן: הם לא יאחרו לעולם.
שמירה על הכושר
מי שחוששת שהפלגה ארוכה תפגע בשגרת האימונים שלה, יכולה להירגע. ב"אפיק", ואני מניחה שגם בספינות אחרות, פועל מכון כושר עצום שלא מבייש אף רשת פופולרית. תמצאו בו כל מכשיר שאתן רגילות להתאמן בו במכון המקומי שלכן, וכמות המכשירים גדולה כל כך, עד שאף פעם לא נאלצתי להמתין.
מכורות לריצה, כמוני, ישמחו לדעת שבספינה קיים מסלול חיצוני שמאפשר לרוץ באוויר הפתוח. הקפה שלמה שלו עומדת על 400 מטר. אמנם הנוף לא בדיוק משתנה, אבל זה בהחלט פתרון למי שאינה אוהבת לרוץ על מסילה. ואיך זה לרוץ בזמן שהאונייה מפליגה? ובכן, לא תמיד קל. לפעמים מרגישים שיפוע או נדנוד, אבל בסוף זה מעצים את החוויה.
איפה האינטרנט
חבילת גלישה שתרכשו מראש בארץ לא תעזור הרבה על הספינה, שאין בה קליטת סלולר חיצונית בעת ההפלגה. אם רוצים להיות בקשר כל הזמן, ניתן לרכוש חבילת וויי־פיי פנימית, שעולה עשרות דולרים ליממה. אם רוצים לתקשר בחינם עם הילדים או עם מי שמפליגים איתכן, הביאו מכשירי קשר טובים. בחלק מהטווחים הם יעבדו היטב.
פנאי ובידור
מלבד סיורי החוף, הבריכות, המסעדות והברים, האונייה מציעה שפע אטרקציות: קזינו מפואר שהשתרע ב"אפיק" לאורך הקומה השישית, אולמות בידור שבהם עולים מדי ערב מופעים שונים במקביל (למשל, "פרסיליה מלכת המדבר", "לשרוף את הרחבה", מיטב שירי "הביטלס") ורצוי להזמין אליהם מקום מראש, עוד בשלב הזמנת הכרטיסים. בנוסף, יש גם מסיבות דיסקו, קריוקי ואפילו מסלול באולינג בתשלום (7-11 דולר למשחק). המלצה חמה: אל תשחקו באולינג בזמן שהאונייה שטה, הכדור ייטה הצידה.
ילדים ונוער
נורוויג'יאן, כמו רוב חברות השיט, פונה לכל המשפחה, ואני יכולה להעיד שהם עומדים במשימה. אם יש לכן ילדים קטנים או בני נוער, לצעירים לא יהיה רגע משעמם אחד. יש פארק מים, שאולי בחורף קר בו, אבל עדיין אפשר לבקר בו; ניתן להיכנס לבריכות מחוממות, לטבול בג'קוזי ואף לגלוש במגלשות; יש קיר טיפוס ענקי; מגרש כדורסל; מועדון נוער לגילאי 13-17 הפתוח עד מאוחר בלילה ויש בו משחקי וידיאו, שולחנות פינג־פונג ועוד. לקטנים ממש יש מועדונים עם הדרכה והשגחה, ההורים יכולים להשאיר את ילדיהם שם ולהמשיך לעיסוקיהם. משמע: בייביסיטר חינם.
להתפנק בספא
אחד המקומות היפים ב"אפיק" הוא הספא שממוקם בקומה השביעית וכולל בין היתר בריכה הידרותרפית, ג'קוזי, סאונות, מיטות שיזוף מחוממות ועוד. החיסרון הוא המחיר. הכניסה לספא היא בתשלום יקר וטיפול עלה לי כ־200 דולר לשעה.
ובכל זאת, כדאי לעקוב אחרי התוכנייה שמשאירים בחדר מדי ערב וכוללת את פעילויות יום המחר, כי מתפרסמים שם מבצעים מיוחדים. בקרוז שלנו, למשל, היו שני ערבים שבהם נערך בספא "ליידיז נייט" שבמסגרתו, תמורת 39 דולר, נשים הוזמנו לבקר בספא מ־19:00 עד 23:00 בלילה, כולל סדנת טיפול פנים קבוצתית שבה הנשים יושבות במעגל, המטפלות מחלקות קרמים שונים ומסבירות איך להשתמש בהם.
מנגד, יומיים לפני סיום הקרוז הבחנתי במבצע נוסף: במקום 200 דולר לעיסוי בן שעה, אפשר לשלם 136 דולר ל־75 דקות. ברור שהתפתיתי, רק שבעודי מבצעת את ההזמנה נאמר לי שאם ארצה עיסוי בדרגת קושי מסוימת, עליי להוסיף 20 דולר נוספים ובנוסף גם 18% שירות. וכך חזרנו ל־200 הדולרים המקוריים. האם הסכמתי? כן. האם נהניתי? בהחלט. האם לדעתי זה היה שווה 200 דולר? אבחר בזכות השתיקה.
טיפ אחרון: טיפים
על ספינות הקרוז לא משלמים בכסף אלא באמצעות כרטיס החדר, שמשמש כמעין כרטיס אשראי. המלצה: גם אם לא קניתם דבר, מומלץ לבדוק יום לפני סוף ההפלגה בדלפק השירות לאורחים (Guest Services) מה מצב החשבון.
כמו כן חשוב לדעת שכל אורח בספינת קרוז מחויב מדי יום בדמי שירות, ב"אפיק" מדובר ב־16 דולר לכל יום הפלגה. הסיבה: אי־אפשר להשאיר לאנשי צוות טיפ במזומן, כי כאמור, לא משתמשים בספינה בכסף. תכלס, גם הסכום הזה מצטבר בסוף לכסף גדול.
אגב, אתם יכולים לבקש בסוף ההפלגה להגדיל את הטיפ, וכמו כן מקובל להשאיר ביום העזיבה סכום כסף עם מכתב תודה למנקה הצמוד של החדר.
מעניין לדעת
נורוויג'יאן קרוז ליין (NCL - Norwegian Cruise Line) היא חברת קרוזים בבעלות אמריקאית, שפועלת כבר 55 שנה וידועה באוניות הפאר שלה לצד הגמישות שהיא מציעה לאורחים שעל הסיפון, כמו למשל, מסעדות וברים הפתוחים מסביב לשעון, ללא צורך בקוד לבוש רשמי באירועים שונים. נורוויג'יאן מפעילה כיום 18 ספינות קרוז ומגיעה לכ־300 נמלים ויעדים בכל היבשות ברחבי העולם.
חלק מספינות החברה עגנו בעבר בישראל, אך, כאמור, 2022 הייתה השנה הראשונה שבה ההפלגה יצאה מנמל ישראלי, והסיבה לדברי החברה היא שישראל נמצאת בין עשרת השווקים הבינלאומיים המובילים בהזמנת קרוזים.
מעבר לנוחות עבור המפליגים הישראלים ולהוזלת העלויות, המהלך הזה תורם לכלכלה ולתיירות המקומית. כל עגינה של ה"אפיק" או אחיותיה בחיפה או באשדוד מביאה עמה אלפי תיירים, שרובם ממהרים לבקר באתרי התיירות שלנו ולפרנס את העוסקים בתיירות.
ובכל זאת, השמחה חלקית: ההפלגה אמנם יוצאת מחיפה ו/או אשדוד, אבל מסלול הקרוז אינו מסתיים בארץ אלא בנמל אחר. בהפלגה שלנו שבנו לישראל בטיסה מרומא. למה הספינה לא שבה לחיפה? ב־NCL טוענים שהם מעוניינים בקהל נוסעים בינלאומי ומגוון, וכך הפתרון של מסלול קווי - מנמל מוצא אחד לנמל יעד אחר, ולא מסלול מעגלי שמתחיל ומסתיים בישראל - מאפשר את הגיוון. ייתכן גם שישראלים לא מעטים שיוצאים להפלגה מעוניינים באווירת חו"ל סביבם, ושלל שפות זרות מספק את החוויה. אציין רק שבדקתי ומצאתי שדווקא יש ל־NCL מסלולים מעגליים במדינות אחרות.
- הכותבת הייתה אורחת NCL
