מתנדבות קו החירום של עמותת "ל.א. לאלימות נגד נשים" היו עמוסות עבודה השבוע. הן רגילות לקבל בין חמש לעשר שיחות ביום מנשים נפגעות אלימות שמתקשרות לקבל תמיכה, עצה או עזרה. אבל כבר ביומיים הראשונים מאז יצא שער "לאשה", שעליו לא התנוסס דבר מלבד מספר הטלפון של קו הסיוע 6724*, חלה עלייה של יותר מ־500 אחוזים מצד נשים שהתקשרו לבקש עזרה. "רק עד יום שני בערב התקבלו אצלנו כבר 75 שיחות של נשים שנמצאות במערכת יחסים אלימה", מספרת ורדית דנציגר, מנכ"לית העמותה.
העלייה הדרמטית בפניות לקווי הסיוע חלה בזכות התגייסות אדירה בהפצת מספר קו החירום. מאיר אדרי, מבעלי חברת השילוט "אדרי 8", בחר להציג את השער בשלטי חוצות בכמה מוקדים שבהם נמצאות נשים רבות: נמל תל־אביב ומתחם סינמה סיטי בראשון־לציון. "כאבא לחמישה ילדים, שביניהם ארבע בנות, וגם כאח לארבע אחיות, אני חושב שצריך להגן על היקר לנו מכל", הוא מספר. "אני חושב שהשער של 'לאשה' הוא מהחשובים שהיו עד היום במדיה בישראל ובכלל, ולכן החלטתי לקחת חלק ביוזמה ולתרום את המסכים שלנו לטובת העלאת המודעות לנושא החשוב הזה".
עוד דרך חשובה שבה הופץ המסר החשוב לאינספור נשים בישראל, היא הרשתות החברתיות. נשים רבות, מהחזקות והמשפיעות ביותר בארץ, שיתפו בפרופילי האינסטגרם שלהן את השער ואת הסרטון שבו מתנדבות המרכז אומרות בשפות שונות: "את לא לבד", וכך הגדילו מאוד את חשיפת מספר הטלפון. בין המשתפות היו השרות תמר זנדברג ואיילת שקד, הסופרת ואשת שר החוץ, ליהיא לפיד, נשות התקשורת ג'ודי ניר מוזס, אופירה אסייג, צופית גרנט, גלית גוטמן, מירי מיכאלי, רותם ישראל וסיון כהן־סבן. מנכ"לית שדולת הנשים לשעבר, מיכל גרא מרגליות, שיתפה גם היא את השער בעמוד הטוויטר שלה, והוסיפה "שער איקוני של 'לאשה'".
מפורסמות נוספות שיתפו את השער ברשתות החברתיות שלהן כדי לסייע בהפצת המספר של קו החירום. רשימה חלקית: מיה דגן, איגי וקסמן, טהוניה רובל, ירדן הראל, אגם בוחבוט, לירז צ'רכי, אגם רודברג, חן אמסלם, משי קלינשטיין, אוולין הגואל, יעל שלביה ועינת ארליך.
השער דובר רבות גם בתוכניות הטלוויזיה והרדיו השבוע, ועורכת הראשית של מגזין "לאשה", קרינה שטוטלנד, הוזמנה לדבר על הנושא באולפן ynet, בערוץ 20, בערוץ הכנסת ובשלל תוכניות רדיו.
השער העוצמתי, פרי שיתוף פעולה עם משרד הפרסום "ענבר מרחב", והבאזז התקשורתי סביבו, גרמו לכמה נשים אמיצות לספר לראשונה על מקרי אלימות שחוו בעברן. אחת מהן היא מירית גרינברג, שחשפה לראשונה באינסטגרם שלה סיפור אישי כואב מעברה:
"כל סרטוני האלימות שעלו לרשת קצת טלטלו אותי. אז החלטתי לשתף אתכם בסיפור אישי שמאוד קשה לי לספר... לחיות עם גבר אלים מילולית, פיזית, מינית, שגורם לך לחשוב שאת 'טעות' שצריך לתקן. הוא למד אותך, למד היכן קל לפגוע ואז ברגעים האלו את מטרה קלה. המבט המפחיד, העיניים שמקפיאות אותך, הקנאה האובססיבית והריחוק מכל מי שקרוב אלייך, אפילו מההורים! הייתי בת 19, ילדה. הייתי בפחד ממה שהולך להגיע, פחד משתק.
"זוכרת את הרצון להיות נאהבת, רחוקה ממשפחתי; זוכרת איך נרדמתי במכונית אחרי ריב והתעוררתי באמצע הלילה מבועתת. מה? הוא השאיר אותי בחוץ ונכנס למיטה?! זוכרת איך זרק אותי באמצע הכביש ונסע, זוכרת את מבט הרוע, המפחיד, שאומר 'תירגעי לפני ש...' וזוכרת את הזלזול...
"יש לי צבא מחר. הוא ברח עם המדים שלי. אני לא מפסיקה לבכות. שוב פחד משתק. אין מי שיעזור. הרגשה של חוסר אונים.
"רבנו, נרדמתי, בוכה על הספה. התעוררתי כשהוא מעליי, מושך בשערי בחוזקה. בערב, כשהוריד את תחתוניי באגרסיביות, למרות שאמרתי לו לא וכפה עליי את עצמו, הבנתי שאני בורחת ממנו.
"הגעתי לתת משקל. במשך שנים רב מלראות אותו או לדעת שהוא בסביבתי הייתי מתחילה לרעוד. מפחד.
"יותר מעשרים שנים עברו. זו פעם ראשונה שאני מעזה לספר את מה שעברתי. אבל אולי אם הייתי מספרת בזמנו, ההורים שלי היו מתערבים, לוקחים אותי משם.
"מובן שההרס העצמי לא איחר להגיע, והרצון לשכוח. היום, כאמא לילדים מתבגרים, אני מנסה לשמור על שיח הכי פתוח שיש בינינו. אני מדברת איתם על הכל, לא שופטת לעולם והם מתמסרים לי ומשתפים אותי. קשה לי להסביר כמה חשוב לי שהם מרגישים כל כך בנוח איתי, שהם יודעים שאמא תקבל אותם על כל הטעויות שהם יכולים לעשות ולבטח עוד יעשו.
"ואת, אם את נמצאת במקום שאת מרגישה מאוימת, לבד, מרגישה שאת רק צריכה שמישהו יושיט לך יד – תתקשרי 6724*. את לא לבד!".
