זמן קצר אחרי שדילגה בקלילות מעל משוכת האודישן ב"אקס פקטור" (רשת 13), הזמרת לינט מנשה (46) התעוררה למציאות פחות זוהרת. הסיבה: האשמות חמורות שהפנה נגדה רפאל סאדי, חבר התאחדות יוצאי טורקיה בארץ, שמחה על השתתפותה בתוכנית שבוחרת את נציג ישראל לאירוויזיון. לדבריו, לינט גינתה את ישראל בהופעתה בכנס אנטי־ישראלי שנערך לפני 11 שנה בעקבות תקרית המרמרה, ולכן אינה ראויה לייצג את המדינה.
"מאז ומעולם האמנתי בדרכי שלום, ומעולם לא הסתרתי את הזהות שלי, להפך. אני עונדת שרשרת מגן דוד ושרה בעברית בהופעות, למשל, את 'טיפת מזל', שהוא שיר טורקי במקור, את 'הבה נגילה' ואת 'שבחי ירושלים'"
הטענות היכו בהלם את הזמרת שמקפידה לא להיכנס למחלוקות פוליטיות נפיצות. היא לא מכחישה שנאמה בכנס ההוא, אבל לדבריה השתמשה במעמדה ובשיריה כגשר בין העמים. "אני מתנגדת לכל סוג של אלימות, ובסיום הנאום שלי בכנס סיכמתי את דבריי ב'יחי האחווה והאחדות ויחי השלום בעולם'", היא מתקוממת. "אני השגרירה הכי טובה של ישראל בטורקיה. מאז ומעולם האמנתי בדרכי שלום, ומעולם לא הסתרתי את הזהות שלי, להפך. אני עונדת שרשרת מגן דוד ושרה בעברית בהופעות, למשל, את 'טיפת מזל', שהוא שיר טורקי במקור, את 'הבה נגילה' ואת 'שבחי ירושלים'".
האירוויזיון עבורה הוא נושא רגיש ("חלום וגם שריטה"), מאז שהופיעה בשנת 1993 בקדם האירוויזיון והגיעה למקום העשירי. "זה היה מעליב", היא אומרת. "היום אני מבינה שבתחרות אפשר לנצח ואפשר גם להפסיד, אבל הייתי ילדה בת 16 עם תשוקה ענקית לקבל הכרה ולהגיע לפלטפורמה עולמית. מבחינתי האודישן ל'אקס פקטור' הוא סגירת מעגל".
את מצליחה מאוד בטורקיה, מה לך ולריאליטי לגילוי כישרונות צעירים?
"בניגוד לאחרים שבאו לתוכנית כדי להתפרסם, אני באתי בשביל האירוויזיון וגם כדי שהדור הצעיר בארץ יכיר אותי. כשהתחלתי, המוזיקה הטורקית לא הייתה פופולרית, ניסיתי המון שנים להצליח בארץ ולא הצלחתי. היום אנחנו נמצאים במקום אחר, הז'אנר הזה פופולרי פה, ואני רוצה להיות חלק מזה".
לא היה לך קל יותר להגיע לאירוויזיון כנציגת טורקיה?
"טורקיה לא משתתפת באירוויזיון מאז 2013. אם טורקיה תחליט לחזור לתחרות אשמח לייצג אותה, אבל בינתיים זה בלתי אפשרי, ובכל מקרה ישראל היא עדיין הבית שלי וכך תמיד היה".
איך הגעת לתחרות?
"כשפנו אליי ישר אמרתי 'אין מצב, אני זמרת מפורסמת, מה לי ולזה'. אחרי שלושה חודשים הם פנו שוב ואמרו שהם קיבלו את האירוויזיון. זה שינה את התמונה, כי אירוויזיון תמיד היה החלום שלי".
איך המעריצים הטורקים יקבלו את העובדה שאת מייצגת את ישראל?
"באהבה. אני גאה להניף דגלי שלום רק בזכות הקול שלי, מה שבמשך שנים מלכים וראשי ממשלות לא הצליחו לעשות. האודישן שלי סוקר בכל פלטפורמה אפשרית בטורקיה ויש המון פרגון. אחרי האודישן שבו שרתי בעברית (את 'שמש' של חנן בן ארי, ד"ח), השופטים ביקשו ממני לשיר שיר בטורקית, ובאתר הכי נקרא בטורקיה העלו את זה וכתבו: 'לינט שרה בטורקית וכל ישראל על הרגליים'".
היחסים בינינו ובין טורקיה ידעו הרבה עליות ומורדות, עד כדי חרם הדדי והחזרת השגרירים. איך הרגשת שם בתקופות הקשות?
"לא תמיד היה לי קל להיות זמרת ישראלית שמופיעה בטורקיה, בתקופות האלה העדפתי להוריד פרופיל, להופיע פחות ולחכות שהגל יעבור. תמיד הייתי מוערכת, זה עזר לי לעבור את התקופות האלה ולהישאר בטופ".
"הופעתי לרגל סיום הרמדאן בבית של נשיא טורקיה, את אשתו אני מכירה מאירועים ממלכתיים שבהם שרתי גם בעברית. כולם יודעים שאני ישראלית ובכל זאת מזמינים אותי, אני מעל למחלוקות"
יצא לך להגן שם על ישראל?
"אף פעם לא היה לי צורך להתערב בנושא הזה. עשיתי את הדבר היחיד שאני יודעת לעשות וזה לשיר, גם בטלוויזיה הטורקית וגם באירועים לאומיים של טורקיה, כמו יום העצמאות. הופעתי גם באירוע לרגל סיום צום הרמדאן בבית של הנשיא, את אשתו אני מכירה מהמון אירועים ממלכתיים שהופעתי בהם, שבהם לא פעם שרתי גם בעברית. כולם יודעים שאני ישראלית, אבל אני שמה את עצמי מעל המחלוקות. אני משתדלת לא לקחת חלק בפוליטיקה, כי אני לא אצא מזה. זה לא התחום שלי, אני לא מבינה בזה וגם לא מתיימרת. כששאלו אותי, תמיד אמרתי שהפוליטיקה לא מדברת אליי".
היו התקפות או התבטאויות לא נעימות נגדך בתקשורת?
"אף פעם לא תקפו אותי אישית בגלל שאני ישראלית, אבל לפני חודשיים מגזין טורקי פופולרי כתב שאני עריקה מהצבא הישראלי. זה היה אחרי הופעה שאליה באו הרבה ישראלים והיו גם הרבה טורקים, סיפרתי להם את הסיפור שלי ואמרתי בצחוק 'אתם יודעים שברחתי מהצבא בישראל כדי להגיע לטורקיה ולהתחיל את הקריירה', היה שם עיתונאי שלקח את המשפט הזה ברצינות וכתב שאני עריקה".
את עריקה?
"מה פתאום? נפלתי על מחזור שהיה בו עודף בנות ושוחררתי מצה"ל כדין".
"אחרי שאבא נפטר התחלתי להופיע"
בילדותה לינט כונתה "ילדת פלא" ונחשבה להבטחה ענקית. היא גדלה ביהוד, בת זקונים להורים שעלו בשנות ה־70 מטורקיה. אביה, כמאל (שמואל), נפטר מסוכרת כשהייתה בת שש ואמה, שהייתה זמרת בעבר אך לא עסקה בכך מאז נישואיה, החליטה לחזור לבמות כדי לפרנס אותה ואת שני אחיה הגדולים, דוד וסימה.
"אבא שלי נפטר כשהייתי בת שש, אבל למעשה מגיל ארבע לא ראיתי אותו, הוא היה באשפוזים כל הזמן, הגיע לעיוורון, קטעו לו רגל, ואמא שלי לא רצתה שאראה אותו במצב הזה", היא מספרת. "אני לא זוכרת ממנו כמעט כלום, אבל אני זוכרת שבאו לבית הספר ואמרו לי שאבא נפטר. המצב הכלכלי בבית היה קשה ואמא החליטה לחזור לשיר. ככה היא גילתה אותי בגיל צעיר. היא עשתה חזרות עם הנגנים בסלון, התחלתי לשיר איתם והנגנים התפעלו ממני וצירפו אותי להופעות. זה התחיל בשביל הגימיק ואחר כך הפכנו לצמד לילה ולינט, כי כולם רצו אותי. הופעתי עד אמצע הלילה ובבוקר קמתי לבית הספר, הייתי נרדמת עם הראש על השולחן. בגיל הזה אתה לא יודע מה טוב ומה רע, אלה היו החיים שלי ואהבתי את זה, רק ראיתי מיקרופון והייתי באופוריה. על הבמה הרגשתי שאני יכולה לנשום. בסוף סיימתי 12 שנות לימוד, היה לי חשוב לסיים תיכון כמו שצריך".
"אבא שלי נפטר כשהייתי בת שש. המצב הכלכלי בבית היה קשה ואמא החליטה לחזור לשיר. היא עשתה חזרות עם הנגנים בסלון, התחלתי לשיר איתם והנגנים התפעלו וצירפו אותי להופעות. הופעתי עד אמצע הלילה ובבוקר קמתי לבית הספר, הייתי נרדמת עם הראש על השולחן. בסוף סיימתי 12 שנות לימוד, היה לי חשוב לסיים תיכון כמו שצריך"
הצמד לילה ולינט כבש את הבמות, אבל מעולם לא פרץ מעבר למועדוני הלילה. זה היה בראשית שנות ה־80, המוזיקה המזרחית לא נחשבה מיינסטרים, ועל מוזיקה טורקית לא היה מה לדבר. "בגיל עשר הייתה לי קלטת, קראו לי ילדת הפלא, קיבלתי תקליטי זהב, הופעתי עם אמא ערב־ערב במועדונים הכי נחשבים, אבל אף אחד לא ידע מי אנחנו, אף פעם לא נתנו לי במה בטלוויזיה הישראלית, למרות שבז'אנר שלי הייתי הצלחה אדירה, מכרתי עשרות אלפי קסטות וההופעות היו מפוצצות. החלום שלי היה להופיע ב'סיבה למסיבה' עם רבקה מיכאלי, או במעגל של דן שילון, אבל איפה? לא הסתכלו עליי אפילו".
"מכרתי עשרות אלפי קסטות וההופעות היו מפוצצות, החלום שלי היה להופיע ב'סיבה למסיבה' עם רבקה מיכאלי, או במעגל של דן שילון, אבל איפה? לא הסתכלו עליי אפילו"
בזמן הריאיון בבית קפה ברמת אביב רבים דווקא כן הסתכלו עליה בהערצה. בעלי בית הקפה אף שמו לכבודה את השיר 'אח איסטנבול', שאותו היא שרה בהופעותיה והיא התרגשה מהמחווה.
"האלבום מכר מיליון וחצי עותקים"
הרומן שלה עם הקהל הטורקי החל בגיל 18, לאחר שהקליטה עם אמה אלבום מחווה לשירים טורקיים מהבית, שאחד מהם הפך ללהיט ענק. "כשסיימתי תיכון קבענו פגישה עם אורחן גנג'ביי, אחד הזמרים והיוצרים הכי גדולים בטורקיה. הוא ניגן, אני שרתי, והוא היה המום ואמר לי 'את תהיי זמרת גדולה בטורקיה", היא מספרת. "תוך כמה חודשים הוצאנו ביחד אלבום שמכר מיליון וחצי עותקים, עליתי שם כמו מטאור, התפוצצתי בן־לילה. הביאו אותי לשיר שיר אחד בטלוויזיה, ולמחרת כל טורקיה התעוררה ללינט".
"כל השנים אמי ואני היינו גוף אחד, רק אחרי 20 שנה הצלחתי להשתחרר מהתלות שלי בה. הקשר בינינו היה מאוד חזק, ממש מוגזם. אומרים שאין אהבה בעולם כמו אהבה של אמא, וזה נכון גם אם זה חיבוק דב"
ומה עם אמא שלך?
"איך שהגענו לטורקיה נפרדו כצמד. כשהתחלתי להצליח היא ויתרה, כי היא אף פעם לא עשתה את זה בשביל קריירה, היא עשתה את זה בשביל פרנסה. ההצלחה שלי הייתה החלום שלה. כל השנים היינו גוף אחד, רק אחרי 20 שנה הצלחתי להשתחרר מהתלות שלי בה. הקשר בינינו היה מאוד חזק, ממש מוגזם. אומרים שאין אהבה בעולם כמו אהבה של אמא, וזה נכון גם אם זה חיבוק דב".
מתי היא חזרה לארץ?
"ב־1999, אחרי רעידת האדמה באיסטנבול. גרנו בבניין של 15 קומות שקרס, ולמזלנו גרנו בקומה הראשונה ולא קרה לנו כלום. זה קרה בשלוש לפנות בוקר, הייתי בבית עם אמא שלי, אחותי ובתה שהייתה בת חודשיים. כל הבניין פונה, זה היה מפחיד ממש, ישנו שבועיים בפארק. זאת הייתה תקופה על הפנים. חזרנו לארץ ולקח לי שבע שנים לחזור לשם".
מה עשית בארץ?
"ארבע שנים לא התעסקתי בכלל במוזיקה, פתחתי חנות ממתקים ביהוד, ואחר כך ניסיתי שוב להצליח בארץ אבל זה לא צלח. ב־8 במרץ 2006 - אני זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול - חזרתי להופעה אחת בטורקיה עם 400 דולר בכיס. לאט־לאט הקריירה שלי שם התניעה מחדש, אין אדם בטורקיה שלא יודע מי זאת לינט".
"הבנתי שאני רוצה להתפתח"
היא נמצאת בארץ כבר כמה חודשים, במסגרת סיבוב הופעות עם תזמורת ירושלים מזרח ומערב, בניצוחו של תום כהן, תחת השם המבטיח "המלכה מאיסטנבול". בהתחלה תוכננו 11 מופעים, ועוד לפני המופע הראשון אזלו כל הכרטיסים ונוספו עוד שלושה מופעים, שגם אליהם נחטפו הכרטיסים. במרץ תשתתף בפסטיבל "שיר היונה" בתמנע, וגם שם תופיע בליווי התזמורת המצוינת של כהן. "הרבה שנים אני עוקבת אחרי תום כהן והתזמורת, אני אוהבת מה שהם עושים ואפילו פנינו אליו במייל לפני שנה לבדוק שיתוף פעולה, אבל הוא לא ענה וחשבתי שהוא לא מעוניין", היא מספרת. "התברר שהוא בכלל לא ראה את המייל, ולא מזמן הוא בעצמו התקשר והתעניין בשיתוף פעולה. עשינו זום, היה חיבור מדהים וככה נולד המופע 'המלכה מאיסטנבול', שבו אני שרה שירים שלי בטורקית, שירי עם טורקיים וגם קצת בעברית, למשל, חידשתי לכבוד המופע את 'חומות חמר' של מרגול".
מתסכל אותך שאת חוזרת לפה כ"המלכה מאיסטנבול", אחרי שנים שבהן ניסית להצליח פה?
"היום אני מבינה שהטקסטים שכתבנו בעברית לשירים טורקיים מופלאים שהבאנו משם, היו מאוד ירודים. אני מסכימה שלא היה להם מקום, לא ברדיו ולא בטלוויזיה".
בזמנך זמרים מזרחיים פעלו בשוליים, היום הם ממלאים את קיסריה ואת נוקיה. יכול להיות שפספסת פה קריירה גדולה?
"אף אחד לא ייקח ממני את העובדה שאני הנחתי את התשתית לז'אנר הזה בארץ. את יודעת שכשהתחילו להשמיע מוזיקה מזרחית ברדיו, השמיעו גם אותי למרות שלא הייתי פה? בכל זאת השארתי פה חמישה אלבומים בעברית. בואי נגיד שהגשמתי את עצמי בטורקיה, ולכן אני לא מרגישה החמצה. אולי עכשיו אוכל לנהל כאן קריירה במקביל לטורקיה, אני רוצה לעשות שיתופי פעולה עם זמרים צעירים מהז'אנר שלי".
יש סיכוי שתחזרי לפתח קריירה בארץ?
"אני ציפור חופשייה, המתנה שקיבלתי תמיד נמצאת איתי ואני יכולה להגיע איתה לכל מקום. למען האמת, אני מרגישה שאין לי כבר לאן להתפתח מבחינה מוזיקלית בטורקיה. אולי בגלל שאני ישראלית ואני רגילה להמון סגנונות מוזיקליים שיש פה - אנדלוסית ותימנית, סול, רוק ופופ, ובטורקיה יש רק סגנון אחד, אני כבר עובדת ברוטינה. אני רוצה להתנסות בעוד סגנונות".
"הגשמתי את עצמי בטורקיה, ולכן אני לא מרגישה החמצה. אולי עכשיו אוכל לנהל כאן קריירה במקביל לטורקיה, אני רוצה לעשות שיתופי פעולה עם זמרים צעירים מהז'אנר שלי"
מתי התחלת להרגיש את זה?
"הקורונה גרמה לי לעצור בעל כורחי, והתחלתי לשאול את עצמי שאלות כמו מי אני באמת ולאן אני רוצה להתפתח".
איך עברת את התקופה הזו בלי הופעות?
"מצד אחד השנתיים האלה היו המתנה שלי לעצמי, מצד שני נהייתי חולה, חטפתי אולקוס. זאת הייתה קריסה טוטלית, היו צריכים לגרד אותי בשפכטל מהרצפה מרוב שלא יכולתי לשאת נפשית את מה שקורה. הרגשתי גמורה, היו רגעים שאמרתי לעצמי 'גמרתי את הקריירה'".
איך יצאת מזה?
"מדיטציות, יוגה, NLP, סדנאות למודעות עצמית. היום אני כבר מוכנה להכיל אהבה וזוגיות בלי חרדות. אני גם שלמה הרבה יותר עם איך שאני נראית".
3 צפייה בגלריה
"עשינו זום והיה חיבור". עם תזמורת ירושלים מזרח ומערב והמנצח תום כהן
(צילום: שירה הומינר)
"לא כל גבר מסוגל להכיל אישה כמוני"
מי שזוכר את לינט בצעירותה, יתקשה לזהות אותה היום. "כן, השתניתי מאוד, אני עובדת על זה", היא מודה. "כשהייתי ילדה הייתי שמנמנה, היה לי אף, לא אהבתי את איך שאני נראית. אנשים כל כך התפעלו מהקול שלי, שלא החמיאו לי אף פעם על איך שאני נראית. חשבתי שיש איזה פגם במראה שלי. זה החמיר כשהגעתי לטורקיה, ושם כולן רזות ויפות, הרגשתי כמו הברווזון המכוער. היום אני מבינה שהמראה פחות חשוב ממה שחשבתי אז. וכמה עבדתי בשביל המראה, במקום לחיות את החיים בסתלבט".
כשאת רואה צילומים שלך מפעם, את לא רואה בהם גם יופי?
"לא, סורי. אני לא רואה יופי, מה לעשות? פשוט לא הייתי יפה".
מה עשית בשביל להיראות כמו שאת נראית?
"מה לא? התחלתי בגיל 27, הייתי מהראשונות שעשו בוטוקס לפני גיל 30. את כל הניתוחים עשיתי פה בארץ, ולא צריך להיכנס לפרטים. עבדתי בזה עשר שנים רצוף, ורק עכשיו אני מרוצה מאיך שאני נראית, במיוחד אחרי שהסתפרתי קצוץ".
"הייתי מהראשונות שעשו בוטוקס לפני גיל 30. עבדתי בזה עשר שנים רצוף, ורק עכשיו אני מרוצה מאיך שאני נראית, במיוחד אחרי שהסתפרתי קצוץ"
למה הסתפרת קצוץ?
"מאילוץ, כל השנים צבעתי לבלונד והשיער נשרף, התייבש ונתלש, הייתי חייבת לגזור הכל. כשהופעתי ככה בפעם הראשונה כל טורקיה הייתה בשוק. בהתחלה התבאסתי, אבל למדתי לאהוב את זה, זה מראה יותר אירופאי, יותר קלאס. אם לינט בת ה־27 היתה רואה אותי היום, היא היתה מקנאה בי, תודה לאל".
הגיל מלחיץ אותך?
"בגיל 40 עברתי משבר לא קטן, התחלתי לשאול את עצמי שאלות שקודם לא עברו לי בראש על חתונה, משפחה, ילדים. לכל דבר יש מחיר, גם להצלחה. דחיתי המון דברים בגלל הקריירה, ועד היום כשמתנגשים לי פלז'רס עם תאריכים של הופעות, אני בוחרת בהופעות. בשנתיים האחרונות, בגלל הקורונה, התחלתי להגיע לתובנות של מה באמת חשוב בחיים. העבודה שלי תמיד הייתה לפני הכל ודחתה הכל, היום אני רוצה גם לחיות. בחרתי להשקיע בקריירה, יש לי מיליוני מעריצים, כל יום אני מקבלת בפייסבוק מאות הודעות ממחזרים, אבל אני מציאותית. לא כל גבר מסוגל להכיל אישה כמוני".
מה זאת אומרת אישה כמוני?
"לא כל גבר מוכן להיות הבעל של לינט, לא קל להכיל אישה קרייריסטית מפורסמת. לא כולם מוכנים לחיות תחת מותג כזה. יצאתי פעם עם מישהו, דווקא ישראלי, שאמר לי במפורש, 'תעזבי אותך ממוזיקה ותשבי בבית'. אמרתי לו 'אבל בארץ כל הנשים עובדות ומנהלות קריירה', אז הוא אמר 'איך תגדלי ילדים אם את עובדת בלילות?'".
שקלת להביא לעולם ילד לבד?
"ניסיתי, גם בארץ וגם בטורקיה. זה לא הצליח, אולי בגלל שלא הייתי מוכנה נפשית. הפחד שלי לא אפשר לזה לקרות, כי הנפש שלי עדיין רוצה לעשות ילד מתוך זוגיות ואהבה. אני מקווה שזה לא מאוחר".
"לא כל גבר מוכן להיות הבעל של לינט, לא קל להכיל אישה קרייריסטית מפורסמת. יצאתי פעם עם מישהו ישראלי, שאמר לי במפורש, 'תעזבי אותך ממוזיקה ותשבי בבית'. אמרתי לו 'אבל בארץ כל הנשים מנהלות קריירה', אז הוא אמר 'איך תגדלי ילדים אם את עובדת בלילות?'"
הייתה לך אהבה משמעותית?
"בוודאי. היו לי אהבות כואבות, סוערות, בלתי אפשריות, הכל היה בומבסטי ודרמטי. היום אני רוצה שיהיה יותר רגוע. אני משאירה את זה ליקום, שישלח לי את האדם המדויק. בגיל 18 כתבתי את השיר 'אתה לא ראוי לאהבה', ללחן טורקי, שהפך ללהיט בארץ (שאותו שרה גם כשהשתתפה ב'אייל גולן קורא לך' ב־2014). מגיל 18 ועד היום לא הייתה לי באמת אהבת אמת. אולי קיללתי את עצמי עם השיר הזה, עובדה שהגעתי לגיל 46 לא נשואה ובלי ילדים. עכשיו אני רוצה לעשות תיקון ולשנות את המילים, 'אתה ראוי לאהבה הזאת, בוא, בוא לחיי' ואולי הגורל שלי ישתנה.
"תמיד קיבלתי מסר חזק ותקיף מאמא שלי: רק יהודי. היא והאחיות שלה התחתנו בטורקיה עם גברים שמבוגרים מהן ב־20 שנה, בגלל שההורים דרשו חתנים יהודים. היא תמיד אמרה לי: 'אם אבא שלך היה חי, הוא לא היה מסכים', וזה עבד עליי וחסם לי המון אפשרויות מדהימות. היו לי מחזרים טורקים שחסמתי בגלל אמא, היא סגרה לי טוטאל לוסט את כל האופק. היו תקופות שכעסתי עליה על זה, היו תקופות שהיה בינינו נתק, אבל היום הכל בסדר בינינו. היום אני מבינה שלא הייתי צריכה להקשיב, ולתת צ'אנס. כמו שבמוזיקה אין דת ולאום, ככה גם באהבה".
