לידיעת הקוראת נועה קירל, הנה סיפור שממחיש עד כמה אין באמת אצלנו אבק כוכבים. מאי 2018, אומה שלמה עוצרת את נשימתה כאשר נטע ברזילי זוכה במקום הראשון עם השיר "טוי" באירוויזיון שנערך בליסבון, פורטוגל. אך מאיגרא רמא לבירא עמיקתא - הנסיעה הנוצצת נגמרת בלא פחות מחיפוש מדוקדק בתחתוניה של ברזילי על ידי אנשי האבטחה של "אל על".
"לפני שאני עולה למטוס לארץ, אני עוברת את התשאול עם השאלה 'ארזת לבד?'", היא משחזרת. "אני נעצרת רגע, נזכרת שארזתי עם שתי חברות שלי בשיכרון חושים ובבלבול ואומרת במבוכה 'לא יודעת'. הבחורה מודיעה לי שהם צריכים לפרק לי את המזוודה. הם לוקחים אותי הצידה ומתחילים להוציא פריט אחר פריט. הם מוציאים לי את הקימונו ומתחתיו הגביע ארוז היטב. המאבטחת החזיקה את הגביע בידיים רועדות, שלא יקרה לו כלום. פירקו לי את כל המזוודה עד אחרון התחתונים. גם על החזיות לא דילגו. זה היה בידוק משוגע".
לא בטוח שברזילי בחרה לספר לקירל את הסיפור הזה לקראת האירוויזיון שבו תתחרה השבוע. "נועה הגיעה אליי הביתה ודיברנו. אמרתי לה, 'לזכות באירוויזיון זה לא הדבר הכי חשוב. ההופעה הזו הולכת איתך לכל החיים. השאלה היא לא אם ניצחת או הפסדת, אלא אם הצלחת להביא את האנרגיה שלך, כמה אינטימיות הצלחת לייצר עם עצמך ועם הקהל, וכמה מהאופי שלך הצלחת לזקק לתוך הרגע הזה. זכייה הרי מורכבת מאלף ואחד דברים, כמו טיימינג פוליטי. אירוויזיון זה עוד אחד משאר הדברים המופלאים שתעשי. החיים בנויים משיאים ומשפלים. הקריירה שלנו זו רכבת הרים משוגעת. אם כל הזמן יהיה רק היי, זה יהיה מעפן לאללה'".
4 צפייה בגלריה
בזכייה באירוויזיון. בזכייה באירוויזיון. "היום אני מתה על טוי'"
(צילום: AP/Armando Franca)
מה את חושבת על השיר יוניקורן?
"הוא שיר חזק מאוד, ונועה היא פרפורמרית אדירה. אני מחכה להופעה שלה, לראות מה היא תעשה על הבמה, איך זה ייראה".
חמש שנים אחרי הזכייה ההיא הספיקה ברזילי (30) להוציא 20 שירים, שכל אחד מהם זכה לצפיות של מיליונים ברחבי הגלובוס, יש לה שני מיליון עוקבים בטיקטוק, ושירים כמו "קלאס באפס מאמץ" שיצרה וביצעה עם סטטיק ובן־אל וגרסה ל־Calm Down, שעשתה עם סטפן, חרכו את הרדיו. ובכל זאת, "טוי" הוא עדיין השיר שהכי מזוהה איתה. היום היא כבר מאמצת אותו בחיבוק חם אל חיקה, אבל ההתחלה שלהם הייתה חורקת. מאוד.
"כבר בבוקר שאחרי הזכייה ב'הכוכב הבא לאירוויזיון' הודעתי לשותף המוזיקלי שלי שנמצא איתי עד היום, אבשלום אריאל, שאני חייבת לשמור על שליטה, שאני חייבת שהשיר שאני אבצע באירוויזיון יהיה שלי. נסענו למלון 'אלמא', הקמנו אולפן מאולתר, וכתבנו את 'באסה סבבה'. לוועדה הגיעו 200 שירים וחמישה עלו לגמר, ביניהם השיר שלנו, שיר נוסף של דורון מדלי ושיר מדהים של מארינה מקסימיליאן בלומין".
"היום אני מתה על 'טוי'. הוא כבר לא בן חורג. הוא שלי ולא אתן לאף אחד לקחת לי אותו"
ומה קרה אז?
"יואב צפיר אמר לי בכנות שהשיר לא מספיק טוב ושהוא לא ייבחר. לא ישנתי שלושה ימים, רק עבדנו והתייעצנו עם כל בן אדם אפשרי כדי לראות איך אפשר לשפר את השיר. כשהייתי צריכה להקליט את השירים שעלו לגמר כדי שהוועדה תשמע, דורון מדלי הגיע לאסוף אותי, וכשנכנסתי לרכב, המשפט הראשון שהוא אמר לי היה, 'את מוזמנת להצטרף אליי לזכייה שלנו באירוויזיון'.
"הסתכלתי עליו כאילו הוא השטן. הנה הגיע בן אדם שבא להשתלט לי. חשבתי ש'טוי' הוא להיט, אבל שזה לא קשור אליי. רציתי שהשיר הראשון שלי יהיה שלי, שאהיה מעורבת, שארגיש חלק. נכנסנו לאולפן ושרתי את השיר בחוסר חשק מטורף. כשהודיעו לי שהשיר שנבחר הוא 'טוי', התפרצתי מול הוועדה בבכי ותוך כדי נאמתי להם שאני בטוחה ש'באסה סבבה' יהיה להיט, שאני עומדת מאחוריו ושאני לא אצליח נפשית להחזיק את 'טוי'. אני לא אעמוד בתעודת זהות שהיא לא שלי. הגעתי לוועדה עם ריסים מלאכותיים והריסים נשארו על השולחן".
היום את שרה את השיר בהופעות שלך. עשית איתו שלום.
"התחננתי אז לסתיו (בגר, מפיק מוזיקלי והשותף של מדלי ביצירת 'טוי') ולדורון שייתנו לי להכניס את עצמי בפנים. הכנסתי שטיקים של הומור כמו התרנגולת והסטיופיד בוי שהחליף את המילים watch up, boy. היום אני מתה על השיר. הוא כבר לא בן חורג. 'טוי' הוא שלי ולא אתן לאף אחד לקחת לי אותו".
אנחנו נפגשות אצלה בבית בימים קדחתניים. אין לה סיכה בלו"ז. היא עובדת על אלבום בינלאומי שיצא ב־S-Curve, הלא היא חברת התקליטים של דיסני מיוזיק. לפני שאנחנו מספיקות להיפרד היא כבר מתיישבת לריאיון בזום מול עיתונאית זרה, לדבר על ההופעה שלה כאמנית אורחת באירוויזיון בליברפול. אגב, אסור לה לגלות כלום על השיר החדש שאיתו תופיע. בהמשכו של אותו שבוע חרשה ברזילי את הבמות בערב יום העצמאות, ולמחרת כבר טסה "לרדוף אחרי יום העצמאות בעולם", לנצל את הפרש השעות ולהופיע מול קהילות יהודיות שחוגגות את יום העצמאות, בין השאר בפאלו־אלטו ולאס־וגאס בארצות־הברית.
"הייתי לרגע באפליקציית היכרויות, יצאתי לדייטים, אבל לא הייתה לי ההרגשה הזו של 'בוא'נה, הוא יכול להיות בצוות שלי'"
היא מתגוררת ביפו, בגלריה גדולה שהוסבה לדירה לא קונבנציונלית (כמובן). בקומה שמעליה גר בן הדוד שלה, המעצב מושיק גלאמין. "הוא הביא אותי לכאן ואמר לי, 'מצאתי לך חלל עוצמתי ומדהים".
זו לא החלטה טריוויאלית לגור בישראל כשאת מנהלת קריירה בינלאומית.
"זו בהחלט לא בחירה קרייריסטית. להגיד גם שזה תמיד פשוט להיות ישראלית מבחינת יחסי ציבור? זה לא. אבל, אני חושבת שאני לא שווה משהו בלי המקום שאני באה ממנו. אני לא מטשטשת אותו ולא מחביאה אותו. אני דוברת עברית, ובמוזיקה שלי אני שמה את המבטא שלי מקדימה, בלי להתנצל. אני גם מכניסה בשירים עברית וביטויים מפה. יש לי 'נד נד' בשיר אחד, ובאחר 'קווה קווה דה לה אומה'. אבל בסוף, אני צריכה לכוון החוצה. מבחינה מוזיקלית ומקצועית אני שייכת יותר לחו"ל. כרגע טוב לי מאוד עם גיחות, אבל אני שוקלת בהמשך לבלות שם תקופה ארוכה יותר".
היא רווקה כבר שנה וחצי, לאחר שנפרדה מבן זוגה אחרי כמעט שלוש שנים ביחד. "אחרי שהודיעו שנפרדנו, היינו עוד חצי שנה און אנד אוף. לי היה קשה מאוד לעשות קאט, אבל זה מאחוריי".
מה קורה איתך בזירה הרומנטית מאז?
"גרתי קצת אצל ההורים, התאוששתי, ואז עברתי ליפו. התאהבתי בדוש שאפילו לא שם לב שאני רוצה אותו. זה היה עיוורון לאיזה חצי שנה. לקחתי ממנו ספייס ועכשיו אנחנו חברים טובים. כתבתי את I Love My Nails על החוויה הזו. אני מפחידה אנשים מסוימים בזה שאני מפורסמת מאוד. זה לא לכולם. הייתי לאיזה רגע באפליקציית 'באמבל', הכרתי אחלה אנשים ויצאתי לדייטים, אבל לא הייתה לי ההרגשה הזו של 'בוא'נה, הוא יכול להיות בצוות שלי'. אני צריכה בן אדם של Do or Die. אני אוהבת לחיות את החיים במקסימום".
נדב, שיושב בצד במהלך הריאיון שלנו, מרים את הראש, מגחך ואומר לה, "את נשמעת כמו לאה שנירר".
"מה לעשות שככה אני חיה את החיים שלי?", היא עונה, " אני רוצה שתהיה לי האפשרות להודיע שאני נוסעת לארבעה חודשים לריטריט של כתיבה ושהבחור יגיד לי 'סבבה', או שיודיע שהוא בא איתי או שיגיד שהוא מפרגן לי. אני צריכה נורא את החופש שלי ושיבינו את החיים שלי. אבל תכלס, אני לא צריכה שום דבר. רק שיהיה חמוד. ושיבין אותי. להבין אותי זה לא קל".
"עד גיל 24 אמרתי לגברים שזה לא הולך להיות רציני. רציתי להימנע מלהיפגש עם ההורים, מהקונפליקט שיכול להגיע כשהם יראו שאני גדולה"
אז אני יכולה לכתוב שאת כרגע רווקה?
"בתקופה האחרונה אני עובדת בנטע, עושה שיהיה לי טוב. אני עושה דיאטה של תוכן, שמה לב למה אני מאזינה, מה אני אוכלת, לאן אני הולכת, מתי ועם מי. אני נורא מרוכזת בלהיות טובה יותר. אין לי מקום כרגע להיכנס לקשר זוגי. זה יהיה לא פייר".
האירוויזיון שינה את החיים שלה בעוד מובן. "בגיל 15 היה לי רומן סודי עם מישהו. רציתי נורא לספר לאנשים שיש לי חבר. כשהודעתי לו את זה, הוא סיפר לי שהלך עם אמא שלו ברחוב והיא הצביעה על אנשים שמנים ואמרה לו שהוא לא יהיה עם אחת כזאת. עד גיל 24 אמרתי לגברים שזה לא הולך להיות רציני. רציתי להימנע מלהיפגש עם ההורים, מהקונפליקט שיכול להגיע כשהם יראו שאני גדולה".
מה השתנה?
"הפכתי להיות מפורסמת. כבר לא היה אפשר להסתיר אותי. זה היה טיפול בחשיפה. קצת כמו יציאה מהארון. לפני זה לא היו לי קטעים ביוטיוב. זו הייתה תקופת חושך נורא גדולה, ואז יצאתי החוצה והראיתי את עצמי באופן ציבורי. כשהייתי קטנה ודמיינתי את עצמי כוכבת, ראיתי את עצמי בעיני רוחי רזה. לקח שנים עד שהבנתי שזה לא הולך לקרות.
"בסוף הבנתי שמה שנשאר לי זה להיות בחמלה כלפי הכי טוב שאני יכולה לעשות. אני עושה ספורט, אוכלת נכון, עושה טיפולי פנים. מבחינתי אני עושה את הכי טוב. להרעיב, להתעלל, לחשוב מחשבות שליליות, להעניש את עצמך, לעשות הליכים לא טבעיים ומסוכנים לגוף, זו לא הדרך. להיות שלמה עם עצמי זה לא פיזי, זה נפשי ורגשי".
עברת טיפול כדי להגיע לתובנות האלה?
"הייתי אצל כמה פסיכולוגים בחיי. אני חייבת להודות שהחברים שלי הרבה יותר טובים. שיחות עם חברות שלי עוזרות יותר. אבל זה עדיין קורה, אני עדיין מנקה את הדפוסים האלה שלי. הבנתי שהשם שלי והעשייה שלי גדולים יותר מהנראות שלי. השתחררתי מהפחד שאמא של מישהו תפגוש אותי ושכל מה שהיא תראה זו בחורה שמנה. הבנתי שאנשים פוגשים אותי והם לא רואים את הדבר הזה. יש לי זמנים שבהם אני מרגישה שאני מפוארת ושרק הנוכחות שלי קיימת כשאני נכנסת למקום, ויש זמנים שאני יכולה להרגיש כזו רזה, קטנה, פטיט כזו, שיכולה ליפול בין חריצי המדרכה. זה לא סטטי אבל אני כבר לא שמנה בראש".
הראיון המלא עם נטע ברזילי מתפרסם בגליון "לאשה" החדש, מיום שני בדוכנים
ע. צלם: אוראל לוי, ארט דיירקטור: אסף דיי, איפור: ערן ישראלי, שיער: אבי מלכה, שמלות: ינקי ונטף, Mishi Mono, חגורה: דיזל, נעליים: אלדו, ציורים: פאני לוי
