פחות מ־11 קעקועים מעטרים את גופה של ניצן יקר (28) מחדרה, עובדת סוציאלית במקצועה. לכל אחד מהם יש משמעות רבה לחייה, אבל לאחד מהם יש משמעות מיוחדת: על המותניים, במקום גלוי למדי, מתנוסס קעקוע שציירה בעצמה ומתאר את סצנת האונס שעברה לפני כמה שנים על ידי אקס שלה. בקעקוע השתמשה ניצן בדמותו המפורסמת של מר קו, וציירה את עצמה שפופה על הכביש כשהאנס מעליה, שניהם מחוברים למין קו חיים שמזכיר בדיקת אק"ג. "מר קו מסמן את קו החיים - היו לי חיים לפני ויש לי חיים אחרי, אבל לא היו חיים תוך כדי, הייתי כמו מתה בתוך הסיטואציה", היא משחזרת.
הקעקוע הזה הוביל להשתתפותה בסדרת הדוקו "קעקועים" (משודרת ב־HOT8 וברשת 13), בהנחיית אסף גרניט, שמביאה את סיפוריהם של מקועקעים סדרתיים, ממש כמו המנחה בעצמו. הסדרה מבקשת לגלות איך קעקועים חדרו למיינסטרים הישראלי, מתי מתחרטים עליהם והאם יש בכוחם לרפא. לצד סיפורים אישיים של חובבי קעקועים למיניהם, גרניט מראיין גם מפורסמים כמו מירי בוהדנה, סקאזי ומייקל לואיס על הקעקועים הרבים שלהם.
האונס שהוביל לקעקוע של ניצן יקר אירע במסיבת פורים בשרון. היא הייתה אז חיילת, כמעט בת 20, יצאה למסיבה עם חבריה והופתעה לפגוש שם מישהו שיצאה איתו שנתיים קודם לכן במשך כמה חודשים. "הוא הגיע במקרה לאותה מסיבה, וכשראיתי אותו ניגשתי לומר לו שלום", היא משחזרת. "היה רעש ולא שמענו אחד את השני, אז הוא הציע שנצא רגע החוצה. יצאתי איתו בלי בעיה, לא ראיתי אותו שנתיים ורציתי להתעדכן. גם בחלומות הגרועים ביותר שלי לא ציפיתי שיקרה לי דבר כזה - יצאנו החוצה לחניה, הוא משך אותי להתרחק עוד, ואז הציע שניכנס לאיזו סמטה כדי שיהיה לנו שקט. אמרתי לא, והוא ענה, 'מה את דואגת? לא יקרה כלום'. זרמתי איתו, ושם בסמטה, רחוק מעיני כל, קרה מה שקרה".
מה קרה?
"הוא משך אותי לכיוון איזה כוך פנימי יותר ופשוט תקף אותי. זו סיטואציה שאת באמת לא יכולה לעשות בה הרבה, הגוף שלי נכנס למצב של סטרס, וכבר הרבה פחות יכולתי להגיב. אמרתי כמובן שאני לא רוצה, אבל הגוף שלי קפא".
"במסיבה ניגשתי לומר לו שלום, היה רעש, אז הוא הציע שנצא החוצה. יצאתי איתו בלי בעיה, לא ראיתי אותו שנתיים ורציתי להתעדכן. ואז הוא הציע שניכנס לסמטה כדי שיהיה לנו שקט"
איך זה נגמר?
"המסיבה נגמרה והחברים שבאתי איתם חיפשו אותי. הטלפון של חברה שלי היה אצלי והוא צלצל וצלצל, זה מה שהוציא אותי בסוף מהשוק שהייתי בו. ישבתי על הרצפה והוא עמד מעליי וצעק, ביקש ממני להסתכל עליו, וכשהטלפון צלצל פתאום הצלחתי להתנער, להתלבש וללכת משם להסעה שאיתה באתי".
איך החברים שלך הגיבו כשהם ראו אותך?
"זו הייתה מסיבת פורים, הייתי מאופרת באיפור פנים מלא של גולגולת, אז פחות ראו עליי שעברתי משהו. שאלתי חבר טוב שלי איך אני נראית, אז הוא אמר לי בצחוק: 'את נראית כמו אחרי אונס'. הרגשתי נורא, הלכתי לישון אצל חברה וסיפרתי לה הכל. שטפתי פנים, נכנסתי לישון וכשקמתי בבוקר צלצלתי לאמא שלי, שתבוא לקחת אותי. חברה שלי שלחה למפקדת שלי הודעה והיא הפנתה אותי לחדר 4 בוולפסון (המספק טיפול ראשוני לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, ד"ח), ושם עברתי בדיקות מקיפות יותר וקיבלתי את כל הכדורים והזריקות שמקבלים אחרי שעוברים אונס. כאב לי בכל הגוף, ואחרי שבועיים התחיל כאב נפשי שנמשך עד עצם היום הזה. אני סובלת מסיוטים בלילות, יש לי לילות לבנים, התקפי חרדה. אני מאובחנת כמתמודדת עם פוסט־טראומה".
מה עוזר לך להתמודד עם זה?
"חודשיים אחרי האונס מצאתי מטפלת, ואני מטופלת אצלה עד היום. זכיתי במשפחה מהממת, ובחמש השנים האחרונות גם בבן זוג מדהים ומכיל שנמצא תמיד לצידי ויודע להכיל אותי ואת הפוסט־טראומה שלי. עד לפני כמה חודשים השתמשתי גם במריחואנה רפואית ברישיון".
הגשת תלונה במשטרה?
"הגשתי תלונה, אבל היא נסגרה מחוסר ראיות. אין לי דרך להסביר את זה כי דווקא יש ראיות. העובדה שהוא היה מוכר לי סיבכה את העניין כנראה. ממה שאני מבינה, בפרקליטות לא ניגשים לתיק אם סיכויי ההרשעה הם לא 99%, ומה לעשות שתיקי אונס הם לרוב לא 99%?".
למה בחרת לחקוק את הזיכרון הנורא הזה על גופך לנצח?
"עשיתי את זה חצי שנה אחרי האונס, כחלק מההתמודדות שלי עם הפגיעה. הטראומה נחקקה על גופי מבפנים, ורציתי להוציא את הבפנים החוצה. אנשים לא כל כך מבינים כמה זה נוכח בכל דקה בחיים שלי, רואים אותי כבן אדם חזק, וגם אני, תודה לאל, רואה את עצמי כך. אני אדם שמתגבר, אבל אני מתגברת עם זה, אני לא מתעלמת".
מטוס, ינשוף והאות G
את בעלה, בר יקר (30), הכירה לפני חמש שנים, כשעבדה כאחראית משמרת בסניף "לנדוור" בגן־שמואל, שהוא ניהל. לפני שנה נישאו, והיום הוא עובד בתחום הלוגיסטיקה והכלכלה, והיא עוסקת בעבודה סוציאלית בחברת הסיעוד "מתן חן" בסניף חדרה, העיר שבה נולדה וגדלה.
היא אחות בכורה לשני אחים, וכבר בגיל עשר, היא מספרת, עברה פגיעה מינית בבית הספר על ידי תלמיד שהיה מבוגר ממנה בשנה. "מיד אחרי שזה קרה סיפרתי למחנכת שלי והיא הודיעה להורים, שהגישו תלונה במשטרה, אבל גם אז לא יצא מזה כלום".
כשהייתה בת 15 הוריה התגרשו והיא סייעה בגידול אחיה. בצבא שירתה כמש"קית חינוך.
"עשיתי את הקעקוע חצי שנה אחרי האונס. הטראומה נחקקה על גופי מבפנים, ורציתי להוציא את הבפנים החוצה. אנשים לא מבינים כמה זה נוכח בכל דקה בחיים שלי, כי רואים אותי כבן אדם חזק"
את הקעקוע הראשון שלה עשתה בגיל 16, כשקעקעה את שני אחיה על רגלה, מעל הקרסול. "אחרי הגירושים של ההורים שלי ממש גידלתי אותם והם כמו הילדים הקטנים שלי, אז היה לי טבעי לקעקע אותם", היא מסבירה.
מאיפה בא הרעיון?
"אבא שלי הוא אדם מאוד מקועקע, והאהבה לקעקועים הייתה מאוד חזקה בבית. ידעתי שיום אחד אעשה קעקוע בעצמי, אבל לא חשבתי שיהיו לי כל כך הרבה. למרות שמאחורי כל קעקוע שעשיתי יש משמעות, אין לי קעקועים של מילים. אני מספרת לעצמי את עצמי רק באמצעות ציורים שאני בוררת בקפידה".
אילו עוד קעקועים עשית?
"כשהייתי בשנת שירות דרך הצופים, עשיתי את הקעקוע השני שלי: נוצה וציפורים. בטירונות עשיתי ינשוף, כי אני מכורה לינשופים, יש לי בבית המון פסלים של ינשופים. לפני שעברתי לגור לבד קעקעתי, יחד עם אבא שלי, את האות G, האות הראשונה של שם המשפחה שלנו, גל, מתוך ידיעה שכשאתחתן יום אחד ואזנח מן הסתם את שם המשפחה, הוא עדיין יהיה עליי. אחר כך עשיתי את הקעקוע של האונס ומאוחר יותר קעקעתי את ציפור הנפש".
למה דווקא קעקועים?
"קעקועים זה הרבה יותר מסתם פעולה של קישוט הגוף. אני מבטאת את עצמי בדרך אמנותית. יש לי, למשל, קעקוע של מטוס אוריגמי על הירך. זה נראה סתם עוד קעקוע יפה, אבל מבחינתי קעקעתי את היציאה שלי מהמשבר. אני מקופלת ואז הופכת את עצמי למטוס שעף למרחקים, הכי גבוה שאני יכולה. כשאני רואה את הקעקוע הזה, אני מקבלת זריקת מוטיבציה ענקית".
איך אנשים מגיבים כשהם רואים את הקעקוע של האונס?
"לא כולם מבינים מה זה, זה קעקוע חמוד כזה. מה יותר חמוד ממר קו? מי שלא מכיר את הסיפור לא יכול לנחש. כשאני בים, למשל, אנשים מתלהבים כי מר קו עושה לאנשים קונוטציה נעימה, ואני לא מספרת לכל אחד. אני בוררת למי אני מספרת. אנשים קצת מזדעזעים ונחרדים כשהם שומעים את הסיפור, זה ברור וטבעי".
איך סיפרת לבעלך על האונס?
"הכרנו בעבודה, ולפני שנהיינו זוג היינו חברים טובים מאוד, אז סיפרתי לו בתור חבר טוב, כשעוד לא היינו בזוגיות".
לא קשה לו לראות את הקעקוע הזה בכל פעם שאתם במצבים אינטימיים?
"זה חלק מהגוף שלי, ותאמיני לי שתופעות הפוסט־טראומה שלי הרבה יותר קשות לו מהקעקוע הזה. חוץ מזה, הקעקוע הוא חלק מהגוף שלי, הוא כבר לא שם לב".
מחקר אקדמי ואישי
אחרי הצבא למדה ניצן עבודה סוציאלית באוניברסיטת תל־אביב, המשיכה לתואר שני, וכחלק מהתזה ביקשה לבחון את חוויית ההתקעקעות אצל נשים מרובות קעקועים שעברו פגיעה מינית. נושא המחקר הוגדר כ"חוויית ההתקעקעות ומשמעותה עבור נפגעות תקיפה מינית המקועקעות בכבדות".
לצורך המחקר פרסמה פוסט בפייסבוק והציעה לנשים שעברו פגיעה מינית ושיש להן חמישה קעקועים ומעלה, או שהקעקועים מכסים יותר מ־30% מגופן, להשתתף.
בעקבות הפוסט הוצע לה להשתתף בסדרת הדוקו החדשה. "אם הסדרה לא הייתה על קעקועים, בחיים לא הייתי מדברת על הפגיעה המינית שעברתי בצורה כל כך גלויה ופומבית. הקעקוע שלי הוא הצינור היחיד שיכולתי לדבר דרכו על מה שקרה", היא אומרת. "אני חושבת שאני נמצאת בשלב עם עצמי שאני מרגישה שאני יכולה להוציא את הסיפור שלי החוצה, וכולם מאוד תומכים בי ומתרגשים בשבילי על הצעד המורכב הזה".
איך עלה על דעתך לבדוק את הקשר שבין קעקועים לפגיעה מינית?
"ממש אאוריקה. הייתי צריכה לחקור התמכרויות התנהגותיות לצורך התזה, ובגלל מה שעברתי היה לי ברור שאני הולכת לחקור התנהגות שקשורה לפגיעות מיניות. ישבתי בספרייה, ניסיתי לחשוב מה לחקור, קראתי את ההגדרה של 'התמכרות התנהגותית', ופתאום שאלתי את עצמי אם קעקועים מרובים יכולים להיכלל בהגדרה 'התמכרות התנהגותית'".
ומה התשובה?
"בהתחלה חשבתי שכן, אבל מתברר שלא, לפי הספרות המקצועית אין הגדרה כזאת".
"ישבתי בספרייה, ניסיתי לחשוב מה לחקור במסגרת עבודת התזה, קראתי את ההגדרה של 'התמכרות התנהגותית', ופתאום שאלתי את עצמי האם קעקועים מרובים יכולים להיכלל בהגדרה 'התמכרות התנהגותית'?"
למה לדעתך המחקר לא מכיר בריבוי קעקועים כהתמכרות התנהגותית?
"כי כשאתה מכור למשהו, הוא פוגע בך ואתה נלחם בעצמך במטרה להפסיק אותו. פה אתה לא נלחם. יכול להיות שיש אנשים שמכורים לקעקועים, אבל אני לא יכולה להגיד שכל מי שיש לו יותר מחמישה קעקועים מכור לקעקועים.
"כשהתחלתי לחקור את הנושא חיפשתי מחקרים בתחום ולא מצאתי, אז החלטתי לקחת את המושכות לידיים ולהתחיל בעצמי, כי אני אחת מאוכלוסיית המחקר שלי: אני שורדת אונס ונחשבת למקועקעת בכבדות. התזה נולדה מהמחשבה על התמכרות, אבל הממצאים לא התכתבו עם האינטואיציה הראשונית שלי. הרבה אנשי טיפול סבורים שקעקועים מרובים בקרב מי שעברו תקיפה מינית הם סוג של פגיעה עצמית, אבל מתברר שזו חוויה הרבה יותר כוללת שמכילה המון מרכיבים. לחלקם יש אמנם מאפיינים של פגיעה עצמית, אבל חלקם מלאים בתמיכה או בבניית זהות, כמו אצלי, ואלה דווקא יכולים לקדם".
אז מה מסקנת המחקר שלך?
"אין מסקנת מחקר, כי זה מחקר איכותני. אני מסכמת את החוויה בעיניהן של משתתפות המחקר כחוויה מורכבת".
"הקעקוע היה ממש כמו להחזיר אליי את השליטה אחרי אירוע שבו לא הייתה לי שליטה על כלום, כי לא שלטתי בשום דבר מהסיטואציה הזאת, גם הרבה שנים אחר כך"
אז בעצם את לא יכולה להצביע על קשר בין הקעקועים לפגיעה המינית?
"לא בדקתי קשר, אבל אני כן יכולה להגיד שעבור נפגעות תקיפה מינית, החוויה של ההתקעקעות היא ייחודית ומתכתבת עם הפגיעה. זה יכול לעזור להתמודד, ומצד שני זה עלול דווקא להקשות ולהציף דברים, בגלל זה הגדרתי את החוויה הזאת כייחודית ומורכבת.
"כשסיימתי את התזה קעקעתי אקדח קעקועים, כי זה מסמן עבורי את סוף הלימודים, את נושא התזה ואת הקשר החזק שיצרתי עם הקעקועים בעקבותיה".
כנפגעת תקיפה מינית, לא קשה לך לערוך מחקר על פגיעות מיניות שעברו אחרות?
"בכלל לא. הלכתי לתואר שני מתוך כוונה לחקור פגיעות מיניות, ואני מודה על הכוחות הנפשיים שיש לי לדבר על זה, לחקור את זה, לשבת מול נשים מדהימות ולשמוע את הסיפורים שלהן. זה לא פשוט בשבילי בכלל, אבל בורכתי כנראה ביכולת לעזור ולהקשיב. זה לא מחזיר אותי לטראומה הפרטית שלי, כי זה שלהן".
את מרגישה שהקעקוע עזר לך לנצח באירוע הקשה שעברת?
"חד־משמעית, ולכן בחתונה שלי לבשתי שמלה עם חורים, כדי שיראו את שני הקעקועים שעשיתי במותניים: בצד אחד רואים את הקעקוע הזה ובצד השני רואים את הקעקוע שעשיתי עם האחים שלי, בצורת גל, שם המשפחה של ילדותנו. כשלבשתי את השמלה הסתכלתי על הקעקועים האלה, הסתכלתי על בעלי האהוב, ובכיתי מרוב התרגשות שניצחתי איתם את הכל".
איך הקעקוע שעשית עזר לך לטפל בעצמך?
"הוא איפשר לי את זכות הבחירה להוציא את הסיפור שלי החוצה בדרך שאני רוצה. אני ציירתי אותו, אני בחרתי אצל מי לעשות אותו, באיזה מקום בגוף לעשות אותו ובאיזה גודל. זה היה כאילו לקחתי את הטראומה הקשה של חיי ו'עיצבתי' אותה כמו שאני רוצה, וזה היה ממש כמו להחזיר אליי את השליטה אחרי אירוע שבו לא הייתה לי שליטה על כלום, כי לא שלטתי בשום דבר מהסיטואציה הזאת, גם הרבה שנים אחר כך".
