25 שנה מפרידות בין האחיות ליאור מזרחי ואֶמה ברנדס, אבל זה לא הפער היחיד ביניהן. נסו לעקוב: ליאור, בת 42, חזרה בתשובה כבר בגיל 17 והפכה לחסידת ברסלב אדוקה. כמה אדוקה? למשל, שערה מגולח לחלוטין מתחת למטפחת. היא מתגוררת במושבה יבנאל שבגליל המאכלסת את הגרעין הקשה של הברסלבים החוזרים בתשובה, נשואה ליונה, שוחט, אם לשלושה וסבתא לנכדה. לפרנסתה היא עובדת כמדריכה לנערות חרדיות שנשרו מהמסגרת.
אמה, בת 17, היא טינאייג'רית תל־אביבית שמתחזקת אינסטגרם עם כמה אלפי עוקבים ועושה את צעדיה הראשונים בעולם הדוגמנות - לאחרונה הצטלמה לקמפיין של "תמנון" ונראה שהיד עוד נטויה. שתיהן בנותיו של המוזיקאי והקומיקאי ננסי ברנדס, שמצטרף לריאיון איתן, במלון הסקוטי בטבריה, ומשתדל בכל כוחו להיות בשקט. "אני רוצה לעזוב את העולם כשהקשר בין הילדים טוב. זה חשוב לי יותר מכל דבר אחר", הוא מציין.
ליאור: "החזרה בתשובה עשתה לי רק טוב"
אבל בואו נתחיל מההתחלה. ליאור היא בתם הבכורה של ברנדס (בן 76, גר בתל־אביב, מוזיקאי וקומיקאי) מנישואיו הראשונים. אמה, שרה, הייתה המנהלת האישית שלו כשהיו נשואים, ובשנה האחרונה חזרה לתפקיד. מהנישואים האלה נולדה גם רונה (36), מפיקת טלוויזיה בעבר ואשת הייטק בהווה. כשננסי ושרה התגרשו, ליאור הייתה בת 18. "נולדתי לתוך מציאות שבה אבא כוכב", היא מספרת. "עד גיל 14 הייתי ילדה טובה וחמודה. אבל אז התחיל גיל ההתבגרות וחיפשתי את עצמי".
איך זה בא לידי ביטוי?
"היו לי צבעים בשיער וכרבולת כזו, נזם וכל מיני עגילים, בגדים קרועים. בואי נגיד שכשחזרתי בתשובה שרפתי את כל התמונות מאז. לא רציתי שהילדים יראו את זה. גם עישנתי ושתיתי. להורים היה קשה איתי. כשהיו שואלים אותי אם אני הבת של ננסי, הייתי עונה, 'אני ליאור. יש לי את הזהות שלי שלא קשורה אליו'".
ליאור: "היו לי צבעים בשיער וכרבולת, נזם, בגדים קרועים, עישנתי ושתיתי. כשחזרתי בתשובה שרפתי את כל התמונות מאז. לא רציתי שהילדים יראו"
מתי נכנסה החזרה בתשובה?
"כל המרד הזה נבע מחיפוש עצמי - מסיבות כל הלילה ואז ללכת לישון בשש בבוקר. שאלתי את עצמי, 'נו, ו...? ככה ייראו החיים שלך?'. נראיתי מבחוץ שמחה וחברותית ובפנים הרגשתי ריקנות. אני זוכרת שהזמנתי חברות לצפות איתי בקדם אירוויזיון שאבא שלי השתתף בו (כמנצח התזמורת, ת"ב). זה היה בפסח והזמנתי לנו פיצה. הן אמרו לי, 'וואי, זה חמץ. הן היו יותר יהודיות ממני. לא היה לי מושג מה זה דת. לא צמנו בכיפור ולא שמרנו פסח. יום אחד, אחרי הלימודים, מחוץ לבית הספר, חסיד ברסלב חילק חוברת קטנה שכתוב עליה 'אוהבים אותך'. גרתי בתל־אביב, והיה כתוב שהחוברת נכתבה ביבנאל, העיר של הברסלבים. זו הפעם הראשונה ששמעתי על המקום הזה".
מה היה בחוברת שתפס אותך?
"היה כתוב שם שיש לעולם בורא שאוהב אותי ומחכה לי. הסבירו מה זה נשמה ומה זה גוף וכמה שתענוגות גשמיים לא ימלאו את הנשמה. זה מאוד דיבר אליי. לפני כן קראתי על נצרות, בודהיזם וספרי מודעות. פה הרגשתי שזה מה שאני מחפשת. הייתי בת 17 והתחלתי לשמור שבת. לא הצלחתי לצום ביום כיפור, אז צמתי ביום רגיל לכפר על זה. באתי לשיעורים בבית הכנסת בשכונה. כל השנה האחרונה בתיכון התחזקתי לאט־לאט. בהתחלה ההורים לא שמו לב, אבל אז התחלתי להתלבש צנוע. הם אמרו לי, 'עכשיו חורף. נראה אותך מצליחה בזה בקיץ'".
אחרי שסיימה תיכון, המשיכה לשנה במדרשה תורנית של חוזרות בתשובה בירושלים. "הייתי ילדה מפונקת, ופתאום חדר של שש בנות שישנו במיטות קומתיים ומדריכה שאומרת לי שתורי לשטוף את החדר. ביקשתי ממנה שתלמד אותי לשטוף. היה קשה להסתגל, אבל נשארתי כי מצאתי את עצמי. השלמתי בשיעורי תורה את כל מה שלא ידעתי. למדתי ולמדתי. ההורים התארחו במדרשה בשבת".
וכשבאת הביתה, עשו התאמות בשבילך?
"אמא נבהלה ממה שקורה איתי. היא אמרה, 'לא אוכל לקחת את הנכדים שיהיו לי לים, לסרט'. אבא זרם יותר, היה פתוח לזה יותר. בשבתות, כשהייתי בבית, הייתי נוסעת לבני־ברק לקנות אוכל כשר. קניתי גם סירים חדשים ופלטה".
הצלחתם לא להתרחק, ההורים ואת?
"החזרה בתשובה עשתה לי רק טוב, הפסקתי להיות בסערה, נכנס רוגע נפשי. התחיל להיות לי אכפת יותר ממה שקורה סביבי. זה כבר לא לראות רק את עצמך. כשאדם חוזר בתשובה יש לו הרבה אורות. יש תחושה שאני גיליתי את האמת ושכולם חיים בשקר ואז מתחילים חיכוכים. הרב שלי הסביר כמה כיבוד הורים חשוב ושאין דבר כזה להעיר להורים. זה גרם לכך שהתקרבתי להורים שלי. היה לי חשוב שלא ייבהלו ושיבינו שדת זה דבר יפה".
כשסיימה את השנה במדרשה, עברה להתגורר ביבנאל. "הייתי בת 20 כשהכרתי בשידוך בחור שחזר בתשובה ולמד בישיבה שם. התחתנו אחרי שמונה חודשים. רציתי חתונה חסידית־חרדית, קטנה וצנועה, באולם ביבנאל, עם קייטרינג מקומי ודי־ג'יי עם דיסק און קי. אבא שלי ביקש שניתן לו לערוך לנו חתונה נורמלית, כי זו הפעם הראשונה שהוא מחתן בת. שאלתי את הרב שלי והוא אמר, 'חתונה זה רק שלוש שעות. תכבדי את אבא'. התחתנו ברסיטל, וכל הברנז'ה הייתה שם".
שנה לאחר נישואיה נולד הבן הבכור, אליעזר שלמה (21). אחריו הגיעו, נחמן נתן (20) ומאיר מנחם זאב (18). "שלושתם גדולים מליאור. בשנים הראשונות גרנו בתל־אביב כדי שההורים של שנינו יעזרו לנו עם הילדים. החלום שלי תמיד היה לחזור הביתה, ליבנאל".
שלושה בנים זה נחשב מעט בחברה שבה את חיה.
"החלום שלי היה שיהיו לי 12 ילדים לפחות. אחרי הילד השלישי הרב ביקש שאחכה עוד. הייתי בוכה מזה ושולחת את בעלי דאז בכל פעם לרב, לבקש שיתיר לי להיכנס להיריון, והוא משך אותנו. לימים התגרשתי והבנתי שלרב הייתה רוח הקודש. הוא ידע שזה מה שיקרה".
אמה: "קיבלתי הצעות עבודה באינסטגרם"
אמה היא בתו של ברנדס מנישואיו השניים, ב־2002, לצ'רסלה, עולה מרומניה שהתגיירה. מהנישואים האלה נולד גם יהונתן (19), חייל. אמה מחלקת את חייה ללפני ואחרי שאביה אושפז בטיפול נמרץ עם קריסת מערכות, בעקבות חיידק אלים שתקף אותו. "הייתי רק בת עשר כשזה קרה. אחי יהונתן ואני היינו שבועות עם אמא בחדר ההמתנה שצמוד לטיפול נמרץ. באחד הימים הרופא אמר לאמא, בנוכחותנו, 'אנחנו לא קוסמים. עשינו את המקסימום. לא נצליח להוציא אותו מזה'. יהונתן ואני יצאנו מהמחלקה והתחלנו לבכות. לאמא היה חשוב שלא יֵדעו על המצב של אבא, אז לא יכולתי לשתף חברות במה שאני עוברת".
ליאור: "אני זוכרת שבמוצאי כיפור צ'רסלה הודיעה לי שהוא מורדם ומונשם. פעם בשבוע, הייתי באה להיות איתו יום שלם. בסוכות לקחתי אליי, ליבנאל, את אמה ויהונתן. את זוכרת, אמה? הם קיבלו הלם תרבות".
אמה: "אני זוכרת שליאור הביאה לי בגדים צנועים מהשכנה. זה היה לצאת מהבועה של תל־אביב. הייתי בהלם".
אמה: "אני זוכרת שבאתי לליאור והיא הביאה לי בגדים צנועים מהשכנה. זה היה לצאת מהבועה של תל־אביב. הייתי בהלם"
ליאור: "הם היו בלי טאבלטים ובלי טלפונים, במקום זה עשיתי להם טיולים באזור המושב. אמה התחברה עם הילדות בשכונה. כל היום היא הייתה איתן".
אמה: "גם הלכתי איתן לבית הכנסת".
כשאמה הייתה בת 12 הוריה נפרדו, אך המשיכו להתגורר באותו הבית, כל אחד מהם בקומה נפרדת. כשהייתה בת 13, עברה דירה עם האם ועם האח. "ואז, כשהייתי בת 15, הייתה שריפה בבית של אמא, ואח שלי ואני עברנו לאבא ונשארנו שם. נוח לי אצלו. יש לי קומה לעצמי ויש לי פרטיות".
בשנה האחרונה, כאמור, החלה את צעדיה הראשונים בעולם הדוגמנות.
אמה: "עוד קודם הציעו להורים שלי שאצטלם, אבל הם רצו שאני אגדל ואחליט ושלא הם יחליטו. קיבלתי הצעות לדגמן באינסטגרם ונכנסתי לזה. בינתיים הצטלמתי לתמנון, וואן פרוג'קט ובי פרש".
ננסי לא מתאפק ומציין: "בקיץ לקחתי את אמה לדובאי ולסנטוריני. התפקיד שלי היה להיות הצלם שלה. אמרתי לה, 'נשמה, יש פה מלא מדרגות בסנטוריני. רגע, תעצרי, והיא: 'אבא, לפה'".
ליאור, מה דעתך על הכיוון המקצועי של אחותך?
"אני קצת מפחדת עליה. ביקשתי מאבא שישמור עליה ויראה שהכול בסדר, זה עולם קשה. שלא יפגעו בה ולא ינצלו אותה. אני מתפללת שהיא תעבור את התקופה הזו בריאה בגוף ובנפש".
הבחירה הזו מפריעה לך כאישה דתייה?
"זה לא קשור לדת. להתעסק כל הזמן בלהיות יפה ורזה, זה מלחיץ".
את בחרת באפשרות קיצונית, לגלח את השיער.
"רציתי לגלח עוד לפני החתונה הראשונה, ובעלי דאז אמר לי, 'חכי קצת, שיער זה נשי'. כשראיתי שהשיער מציץ מבעד למטפחת, התגלחתי. כתוב בזוהר הקדוש שזה בעייתי אם רואים שיער לאישה. אני מקפידה על החיוב הזה. אני גם ישנה עם מטפחת. הייתי גרושה כמה שנים ויכולתי להקל ולגדל שיער ועדיין המשכתי לגלח. זה נוח, נעים וטוב לי".
אמה: "לא ידעתי שאין לך שיער מתחת למטפחת".
איך נראה הקשר ביניכן במהלך השנים?
ליאור: "כשאמה ואחיה היו קטנים עוד גרתי בתל־אביב, אז התראינו בקביעות. אבא שלי והאחים היו תמיד מגיעים אליי לסעודה מפסקת. היום, כשאני מגיעה למרכז לבקר את סבתא שלי, זה הופך לפגישה משפחתית. אמא שלי, אבא שלי, רונה ואמה החמודה מגיעים".
אמה: "אין לי סבא וסבתא בסביבה, אז זה נראה לי טבעי שסבתא של ליאור היא גם קצת הסבתא שלי. כשהייתי קטנה אמרתי לאמא שלי שאני רוצה אחות, למרות שיש לי שתיים. בגלל פער הגילים, לא הרגשתי שליאור אחות שלי, יותר כמו בת דודה".
יוצא לכן לחגוג חגים ביחד?
ליאור: "בחול המועד סוכות ופסח אבא, אמה ויהונתן באים אלינו לעל האש ביבנאל".
אמה: "כשהייתי קטנה יותר, הייתי נוסעת פעם בחודש עם אבא לליאור. היום, אני פחות אוהבת לצאת מאזור הנוחות שלי, מתל־אביב. זה עולם אחר. הפעם האחרונה שנפגשנו הייתה לפני ארבעה חודשים".
המשפחה צריכה להתלבש בקוד הלבוש החרדי כשמגיעים אלייך?
ליאור: "מגיל אפס הילדים יודעים שסבא וסבתא לא דתיים ושאמא חזרה בתשובה. אני לא מבינה את ההתחפשות הזו. אם אבא שלי יבוא עם כיפה אלינו, ואז כשנגיע אליו, הם יראו אותו בלי כיפה, מה עשינו בזה? אמה המתוקה יודעת שהיא לא צריכה ללבוש חצאיות בשבילנו. מכנסיים וחולצה צנועה זה סבבה. היא תמיד מתלבשת צנוע. אמה אצילית".
קשה לך שהמשפחה שלך נשארה חילונית?
ליאור: "אני מתפללת על זה שהם יחזרו בתשובה".
אמה: "אני מאמינה ושומרת מסורת. אני צמה ביום כיפור ולא אוכלת חמץ בפסח. כל שישי אנחנו עושים קידוש".
ליאור: "זה נס".
5 צפייה בגלריה
"יש לנו קבוצת ווטסאפ, 'משפחת ברנדס' שכוללת את כולם. רק ליאור לא שם, כי יש לה טלפון טיפש"
(צילום: אפי שריר. איפור: חני בלינסקי)
"אחות חכמה, לא רק דוסית"
ליאור נשואה בשנית זה שש שנים ליונה, גם הוא גרוש ואבא לשלושה ילדים. "התגרשתי מבעלי הראשון ואבי שלושת בניי לאחר 12 שנים של נישואים. במשך שש שנים יצאתי לפגישות שידוכים פה ושם, אבל לא רציתי להתחתן".
אז מה קרה?
"אצלנו, אחרי בר המצווה, הבנים מתחילים לטוס לאומן לראש השנה. את הבן הראשון שלחתי עם שכן, ואחרי שנה הגיע התור גם של הילד השני. קלטתי שתכף גם השלישי יצטרף ואני אהיה לבד בארץ, אז החלטתי שאני טסה איתם. מאז אני באומן כל שנה. הגבאי של הקהילה שלנו ראה אותי שם וחשב לשדך ביני ובין יונה. הוא הגיע לדירה שישנתי בה ואמר לי שיונה מחכה למטה להכיר אותי".
וירדת למטה?
"לא הסכמתי ללכת איתו באומן ושכולם יראו אותנו. אמרתי שאחשוב על זה. התפללתי על זה בציון, לקבל את ההחלטה הנכונה. הילדים רצו שאתחתן בשנית. שאלתי את עצמי למה אני פוסלת וידעתי שיונה בחור טוב. ביום כיפור, בבית הכנסת, השקפתי עליו מעזרת הנשים. ראיתי איך הוא מתפלל בדבקות וכמה שהוא עדין. במוצאי יום כיפור הוא התקשר פתאום ושאל למה אני מהססת. קבענו פגישה ותוך 18 יום עמדנו מתחת לחופה".
אמה, היית בחתונה השנייה של ליאור?
"לא. הייתי בת 11. זה היה בתקופה שההורים שלי רק נפרדו והיחסים עם אבא היו פחות טובים. הייתי בבר מצוות של הבנים של ליאור. הלכתי עם אמא שלי לקנות שמלה צנועה. אני זוכרת שאחותי רונה, אמרה לי, 'את הולכת לראות משהו שלא ראית בחיים'. היינו בעזרת נשים, לקחתי את זה כחוויה.
"אני קרובה מאוד לרונה. אני מרגישה שאנחנו מאותו עולם. אני יודעת שכל מה שאני מספרת לה עובר לליאור, שהיא מעודכנת בכל מה שקורה איתי. לי קשה לשמור על קשר קרוב עם ליאור, כי אין לה ווטסאפ, יש לה טלפון טיפש".
ליאור לא מכחישה שכל המידע עובר אליה ללא צנזורה: "אני מכירה את החיים של אמה מרונה. אני מאמינה שזה תלוי גיל, ושכשאמה תתבגר ותתחתן, אנחנו נתקרב. אמה עוד תבין שהיא יכולה להתקשר ולשתף אותי, שיש לה אחות חכמה, לא רק דוסית, שיודעת להקשיב. אגב, אני לא מוותרת. כשאני שומעת משהו חדש על אמה, אם זה עבודת דוגמנות, חבר או בית ספר חדש ואני רוצה להיות בלופ, אני מרימה אליה טלפון".
אמה: "היא מתקשרת אליי ואומרת לי, 'היי, מה קורה, אחותי?', ואז אני משתפת אותה, בשמחה. אנשים יודעים שהמשפחה שלי לא הכי נורמלית בעולם, אבל אני לא בטוחה שהם יודעים שיש לי אחות חרדית. רק לחברים קרובים שלי אני מספרת ושולחת תמונות אם אנחנו נפגשות. הדבר שהכי הייתי רוצה זה שיהיה לי קשר איתה כמו שיש לחברות שלי עם האחיות שלהן, שגרות קרוב ולוקחות אחת מהשנייה בגדים. מבאס שזה לא ככה אצלנו. כשאני משתפת את רונה בדברים והיא משתפת את ליאור, זה עושה לי הכי טוב וחם בלב. יש קודים שרק היא ואני נבין".
ליאור, הילדים שלך נשארו בקהילה הברסלבית?
"הם פתוחים יותר. אני רציתי שכולם יהיו עם חליפה וכובע וילמדו תורה בכולל. אמרתי שלי לא יהיו ילדים שיוצאים. שמרתי עליהם. כשהלכנו להורים שלי לא הסכמתי שהם ייחשפו לטלוויזיה. אבל הקדוש ברוך הוא רצה אחרת. עם הבכור היו הרבה מלחמות. לא מזמן הוא הגיע אליי ושמע אותי אומרת לבנים שהתלבשו לשבת עם ג'ינס וחולצה לבנה 'איזה חתיכים אתם'. הוא אמר לי, 'בחיים לא אמרת לי את זה כשלבשתי ג'ינס'. עברתי תהליך. גדלתי רוחנית. למדתי לקבל את המציאות ולא להילחם בה. הבנים הם החיים שלי ואנחנו בקשר מטורף".
איך הקשר בין הבנים שלך לאמה?
אמה: "אני מאוד אוהבת אותם. יש לנו קבוצת ווטסאפ, 'משפחת ברנדס', שכוללת את כל האחים, הילדים של ליאור, אמא שלה ואבא שלנו. רק ליאור לא שם".
ליאור: "הבנים רוצים שאהיה בווטסאפ. הם אומרים לי, 'אבל כבר אין לך ילדים קטנים לשמור עליהם' (מהשפעות חיצוניות, ת"ב). אני אומרת להם, 'זו עבודת השם שלי'. אני מקנאה בזה שיש קבוצה בלעדיי. אני מפספסת הרבה דברים, אבל אין מה לעשות".
"עשיתי סוויץ' במוח"
"לפני שליאור חזרה בתשובה לא הייתה לי בת", אומר ננסי ברנדס בכנות. "היינו הולכים ביחד ברחוב והיא הייתה עוברת למדרכה השנייה, שלא יראו אותה איתי. הקשר היה רע מאוד. יום אחד היא חזרה בתשובה והתהפכה ב־180 מעלות. פתאום היא מכבדת, מדברת אליי יפה ובאהבה. הרווחתי אותה".
ועדיין, איך הרגשת מול החזרה בתשובה שלה?
"כשהיא הודיעה לאמא שלה ולי שהיא עוזבת למדרשה, השמיים נפלו עליי. זו הייתה תהום. אבל כשבפגישות איתה ראיתי את השינוי הדרסטי, אמרתי, זה לא כזה נורא. משם עשיתי סוויץ' במוח. אני תומך בה בצורה טוטלית. כדי להתחבר לחזרה שלה בתשובה התחלתי ליטול ידיים בבוקר ולהגיד 'מודה אני'. אחרי שיצאתי מבית החולים, הרגשתי שיש עליי השגחה. באותה השנה לקחתי את ליאור ואת שלושת הנכדים לאומן כדי להגיד תודה".
ברנדס, שמוציא בימים אלה ספר אוטוביוגרפי ששמו "חיידק במה", מודה: "בזכות החזרה בתשובה יש לי חומרים למופע. רבע שעה אני מדבר רק על ליאור. גם אמה קורבן בהופעה, אבל היא לא אוהבת את ההומור שלי. היא לא צוחקת ממנו. כשאני מצחיק את החברות שלה, היא במבוכה, אומרת לי, 'אבא, די'. שאלתי אותה, 'מי מצחיק בעינייך?'. היא נתנה לי שם של חבר שלה. עכשיו, שמעתי אותו. מה אני אגיד לך? אכלתי אותה".
איך אתה עם קריירת הדוגמנות החדשה שלה?
"אני לא יכול להגיד שאני מתלהב. זה לא החלום שלי שהבת שלי תהיה דוגמנית. לפני שבועיים היא ביקשה שאבוא איתה לצילומים. היה לי קשה לראות את הבת שלי מצטלמת, אבל אני רואה איך מתלהבים ממנה וכמה היא מצטלמת יפה, אז אני נסחף איתה".
