הבעיות ברצפת האגן מגוונות, החל מהתופעה השכיחה של דליפת שתן במאמץ, עבור בשלפוחית רגיזה ועד לצניחת איברים וכאבים באזור. הרעיון למחקר, מספרת הכותבת הראשית ד"ר תילי פישר יוסף, מומחית ברפואת משפחה במכבי, חברת עמותת "מדעת" וחברת ועד מנהל בקרן בריאה, הגיע בעקבות תלונות של רבות מחברותיה ששיתפו אותה בקשיים שלהן. "ראיתי עד כמה הבעיות חוזרות על עצמן ועד כמה כולנו חוות אותו דבר. כשחיפשתי חומר מקצועי בתחום, ראיתי שהנתונים על בעיות רצפת האגן בגילאי הפוריות מעטים יחסית וכי נדרש מידע נוסף כדי לקדם מודעות לנושא".
המחקר התבצע בעזרת שאלונים אינטרנטיים בקרב 524 נשים בישראל, יהודיות וערביות, בגילאי 18 עד 50, שעברו לפחות לידה נרתיקית אחת.
מתוצאות המחקר עולה כי 95% מהנשים התמודדו עם תסמין אחד לפחות הקשור ברצפת האגן; 66.8% סבלו מהם ברמה בינונית עד קשה; 93.7% מהנשים היו רוצות שאנשי מקצוע רפואיים ישאלו אותן באופן יזום אם יש להן בעיות ברצפת אגן והיו שמחות לקבל מידע בנושא, אך רק 16.6% מהנשאלות דיווחו שאנשי המקצוע הביעו בפניהן התעניינות בנושא.
"רוב הנשים הסובלות מתסמינים באגן", אומרת ד"ר פישר יוסף, "לא ניגשו לגורם רפואי כלשהו בנושא הזה, ובאופן מפתיע לאו דווקא בגלל בושה אלא יותר בגלל רמת מודעות נמוכה. רוב הנשים האמינו שהתסמינים שלהן הן בגדר גזרת גורל, חלק בלתי נמנע מההתבגרות ומהלידות. היו כאלה שחשבו שאין לרפואה מה להציע והיו כאלו שחשבו שזה יחלוף מעצמו.
"גם מקרב 'האמיצות' שכן פנו לעזרה, הרוב המוחלט לא הצליח ליישם את ההמלצות, בגלל חוסר זמינות של הטיפול, לא בזמן ולא במקום. כשאת צריכה פיזיותרפיה של רצפת אגן והתור הוא בעוד חודשיים בעיר רחוקה באמצע היום, איזה סיכוי יש למישהי להגיע ולהתפנות לזה?
"המחקר שלנו מהווה קריאת השכמה גם לנשים, גם לרופאים וגם לגופי הבריאות במדינה. לנשים אני אומרת: זו לא גזרת גורל ויש מה לעשות בנידון. אל תוותרו. לרופאים אני אומרת: אם לא תשאלו לא תדעו ותפקידכם הוא לעזור ולהגביר מודעות. למדינה אני אומרת: אם לא תנגישו ידע וטיפול, כולנו נסבול. המחקרים מראים שהתערבות מוקדמת מונעת בהמשך טיפולים מורכבים יותר. מגוון הפתרונות שאפשר להציע הוא גדול, יש היום אפילו מכשירים ביתיים לאימון רצפת אגן שאפשר לסבסד אותם. כדאי וחשוב להשקיע בזה".
