שבע נשים שלא נתנו לשום תקרה לעצור בעדן, וקיבלו בשנת תשפ"ב תפקידים בכירים, שרק גברים מילאו עד כה.
אני כאן בגלל הילדוּת שעברתי
ניצבת סיגל בר צבי הראשונה שמונתה לראשת אגף מבצעים במשטרה
לא התפקיד הראשון שבו סיגל בר צבי (52), אם לשתיים מכפר־סבא, ניפצה את תקרת הזכוכית. כבר כשמונתה למפקדת מרחב ב־2013 ובהמשך לסגנית מפקד מחוז (הדרום) הראשונה ב־2021, זה היה מפתיע.
בר צבי נולדה וגדלה בשכונת קטמון בירושלים לאב אינסטלטור ואם מטפלת בילדים, ובעבר סיפרה שהייתה לה "ילדות של קושי ומצוקה, אבל גם של שמחה ואהבה". היא למדה בתיכון אינטגרטיבי ("מאז אני מבינה את המשמעות של המילה גזענות"), בצבא שירתה כקצינת קישור, ועם שחרורה התגייסה ליחידה סמויה במשטרה.
"בשלב מוקדם מאוד החלטתי להקדיש את חיי למשטרה, כי זה ריתק אותי והתאים לערכים שלי", היא אומרת. "גדלתי במקום קשה, ראיתי מקרוב את תלאות החיים והחלטתי לא לעמוד מנגד. הגעתי לאן שהגעתי עם הרבה נחישות, תשוקה למקצוע, כישורים מתאימים וכמובן, תזמון נכון. היה לי לא מעט מזל להיות במקום הנכון בזמן הנכון".
מה כולל תפקידך כראשת אגף מבצעים?
"אגף המבצעים של משטרת ישראל הוא עמוד השדרה של הארגון, משתייכים אליו הסיירים, המוקדנים, לוחמי היס"מ, החבלנים, הכלבנים, הטייסים ועוד אנשי מקצוע רבים. תחומי האחריות שלנו כוללים הפעלה וגם ויסות של מערכים מבצעיים מרכזיים, וכן אבטחה והיערכות למצבי חירום. זה תפקיד שמחייב היכרות מעמיקה עם עבודת המשטרה לצד ראייה לאומית. מצד אחד נדרשת ירידה לפרטים של הפעילות המבצעית בשטח, ומאידך נדרשת השקפה רחבה ואסטרטגית, בחינת תהליכים וקבלת החלטות במבט הצופה שנים קדימה".
"גדלתי במקום קשה, ראיתי מקרוב את תלאות החיים והחלטתי לא לעמוד מנגד. הגעתי לאן שהגעתי עם הרבה נחישות, תשוקה למקצוע, כישורים מתאימים וכמובן, תזמון נכון"
למה לדעתך נשים לא הגיעו לתפקיד הזה עד היום?
"המשטרה, בדומה לכל הגופים הביטחוניים בעולם, היא ארגון עם דומיננטיות גברית. אבל יש רוחות של שינוי. היחס לנשים השתנה, היחס של נשים למקומן בחברה השתנה, וגם מושגים של משפחה והורות עוברים תמורות. נכון שהקצב לא מספיק מהיר, אבל השינוי קורה".
במהלך הדרך הרגשת שכאישה את צריכה להוכיח את עצמך יותר?
"זו שאלה רטורית. בכל ארגון עם דומיננטיות גברית נשים צריכות להוכיח שלא רק שהן מספיק טובות, מוכשרות ונחושות כדי למלא את התפקיד, אלא שהן מתאימות להיות אלו שישברו את תקרת הזכוכית".
אילו ויתורים עשית כדי להגיע לאן שהגעת?
"כמובן, הקושי הגדול ביותר קשור בחיי המשפחה ובהורות. רציתי להיות בהרבה יותר אירועים של בנותיי ממה שיכולתי. זה מקצוע מאוד תובעני וטובעני, המון מצבים לא מאפשרים גמישות ופניות. כשאת מפקדת טריטוריאלית ויש אירוע פלילי קשה או אירוע פח"עי, את חייבת להגיע מיד לזירה, אין פשרות".
יש ערך מוסף שאת כאישה מביאה לתפקיד?
"התשובה האינטואיטיבית שלי היא כן, ויש על זה ספרות מחקרית ענפה. עם זאת, אני מרגישה שהשאלה מיותרת, אני לא זוכרת ששאלו את ראש אגף המבצעים בצה"ל אם הגבריות שלו מביאה לתפקיד ערך מוסף. השאלה היחידה היא אם אני מספיק טובה ומנוסה לתפקיד".
יש מצב שנראה בעתיד הקרוב גם מפכ"לית למשטרת ישראל?
"כאמור, המשטרה עברה שינוי של ממש ביחס לנשים בשדרת הפיקוד. זו שאלה של זמן עד שנשים מתאימות וראויות ימלאו כל תפקיד בהובלת המשטרה".
מה תיקחי איתך מהשנה החולפת?
"זו הייתה שנה גדושה, עמוסה וקשה. מה שאקח ממנה יותר מכל הוא את הצער על 14 אנשי משטרה יקרים שנהרגו השנה. הם חירפו נפשם בלחימה בטרור, בקרב על הביטחון בכבישי ישראל ובמאבק נגד העבריינים. כולם אנשים צעירים, מבטיחים ומוכשרים, שהותירו תהום של כאב".
אני כאן בזכות היכולות המקצועיות שלי
תא"ל לירון דונל הראשונה שמונתה לראשת מטה פיקוד העורף בצה"ל
8 צפייה בגלריה
תא"ל לירון דונל. "זוכה מדי יום לעשות משהו שהוא גדול ממני"
(צילום: באדיבות פיקוד העורף)
תא"ל לירון דונל (47) מהיישוב מיתר שהנגב, נשואה לרם (48), מטפל אלטרנטיבי ואם לשלושה ילדים: דרור (18) עופרי (14) ומעין (7 וחצי), נולדה וגדלה בבית־שאן, בכורה מבין שלוש בנות. היא התגייסה לצה"ל ב-1993 ושירתה כמ"כית ומפקדת פלוגת טירונים בג'וליס, בהמשך כמ"פ וסמג"דית בבה"ד 1, ואז ראש ענף אימונים בזרוע היבשה' ראש ענף תעסוקה מבצעית בחטיבת המבצעים ומפקדת גדוד ארז בבה"ד 1. באוגוסט2017 היא הגיעה לפיקוד העורף והועלתה לדרגת אל"מ. תחילה מונתה למפקדת מחוז דן בפיקוד העורף (והאישה הראשונה בתפקיד), בהמשך לקצינת אג"ם של הפיקוד, וביולי 2021 נכנסה לתפקיד ראש מטה פיקוד העורף, והיתה האישה הראשונה בתפקיד. "תמיד האמנתי ביכולות שלי לפרוץ גבולות, העזתי לחלום ולסמן יעדים, ולשמחתי זכיתי לאמון ממפקדיי ומפקודיי לאורך השנים", היא אומרת.
מה את עושה במסגרת תפקידך?
"יש לי כמה כובעים. בראש ובראשונה אני סגנית מפקד פיקוד העורף וממלאת מקומו בהיעדרו. בנוסף, אני משמשת כקצינת חיל ראשית וראש חטיבת התכנון, ובמסגרת זו אני אחראית להכנת פיקוד העורף למלחמה - פיתוח התורה, אמצעי הלחימה, הטכנולוגיה וניהול עבודת המטה. כידוע, האיומים על העורף הישראלי גדלים ועלינו להיות ערוכים לכל איום ואתגר".
"עצם המינוי לא הפתיע אף אחד. תמיד ראיתי את עצמי כחלק מקבוצת השווים וכך הם אותי. אני פה בגלל המקצועיות והיכולות האישיות ולא בגלל היותי אישה"
לאילו תרחישים אנחנו צריכים להיערך?
"במלחמה הבאה העורף יהפוך לזירה מרכזית. צפויים שיגורים של אלפי רקטות, טילים ורחפנים מדי יום, שיגיעו לכל הארץ ויכוונו לפגיעה באוכלוסייה ובמתקנים שישפיעו על רציפות התפקוד והשירותים לאזרח ולמשק. לאזרחים יש תפקיד בחירום, יכולת ההתמודדות שלהם היא התרומה המרכזית לחוסנה של המדינה, ואנחנו פה על מנת לתמוך בהם בעת הזו. ועוד לא דיברנו על אתגרים נוספים שצריך להיערך אליהם, כמו רעידת אדמה, מגיפה ותופעות מזג אוויר".
איך קיבלו אותך עמיתייך הגברים בפיקוד?
"אני אולי האישה הראשונה בתפקיד, אך עצם המינוי לא הפתיע אף אחד. תמיד ראיתי את עצמי כחלק מקבוצת השווים וכך הם אותי. אני פה בגלל המקצועיות והיכולות האישיות ולא בגלל היותי אישה".
מה אומרים בבית על הקריירה של אמא?
"בעלי מאוד מפרגן ותומך, היכולת שלי לשרת בתפקידים פורצי דרך נזקפים לזכותו. הילדים גאים בי ולומדים מהדוגמה האישית, המסירות והאחריות. עם זאת, אני מודה שיש גם ימים שהילדים מייחלים לשחרורי מצה"ל".
איך מתמודדים עם ייסורי המצפון?
"היו תקופות שלא הגעתי הביתה במשך שבועות, אבל ייסורי מצפון הם עניין של בחירה. אני בחרתי לשרת בארגון שייעודו הגנה על המדינה כדרך חיים, וידעתי שיהיו לכך השפעות עליי ועל המשפחה. למדתי לחבק ולא לייסר את עצמי על משהו שבחרתי בו, למדתי לתווך ולהסביר לילדיי ולמשפחתי את חשיבות העשייה. השתדלתי - למרות שלא תמיד הצטיינתי בכך - להציב גבולות ולהיות בתחנות החיים החשובות של ילדיי ומשפחתי".
מה החמצת?
"טיול אחרי צבא, אבל הוא עוד יקרה. גם הרווחתי המון: התפתחות אישית, משמעות, כישורים רבים, חברים ופקודים לחיים. אני זוכה מדי יום לעשות משהו שהוא גדול ממני, להשפיע באופן כל כך רחב על החברה הישראלית ועל ביטחון המדינה, מה עוד אפשר לבקש?".
אני כאן בגלל אהבת נעורים
רעיה שורקי המנכ"לית הראשונה של רשות הטבע והגנים
את רשות שמורות הטבע והגנים רעיה שורקי מכירה מאז שהייתה בת 16, כשהכירה את בעלה, איתמר שורקי, כיום מנכ"ל מועצת עתלית. "אבא שלו היה מראשוני הרשות, עובד מספר שש, ובאמצע שנות ה־60 הקים את כל מערך הפיקוח והאכיפה", היא מספרת. "ככה נחשפתי לרשות והעולם הזה הילך עליי קסם. אמרתי לעצמי שיום אחד, אצטרף לארגון המדהים הזה. בצבא הייתי מדריכת טנקים, ככה גם למדתי שאני אוהבת להדריך, ואחרי השחרור למדתי גיאוגרפיה ולימודי הסביבה באוניברסיטה".
שורקי (60), נשואה ואם לשתי בנות (30, 27), דור שלישי לחקלאים, נולדה בכפר חסידים וגרה שם גם היום. סבא וסבתא שלה משני הצדדים ייבשו במו ידיהם את הביצות בקישון. בשנת 1990 היא זכתה במכרז לניהול שמורת הטבע עין אפק, וכבר אז נחשבה פורצת דרך כשהייתה האישה הראשונה שניהלה שמורת טבע בישראל. לפני תשעה חודשים היא ניפצה עוד תקרה, כשנבחרה למנכ"לית רשות הטבע והגנים.
"בכל תפקיד שעשיתי הייתי האישה הראשונה, תמיד הרימו גבה ותמיד ידעתי שאני צריכה להיות הכי טובה"
"כשזכיתי במכרז לנהל את עין אפק הייתי מאוד חריגה בנוף, אבל מאז לשמחתי יש עוד הרבה נשים בתפקידים כאלה", היא אומרת. "עשיתי את התפקיד מעל עשר שנים, ב־2015 מוניתי למנהלת חטיבת קהל וקהילה, שעוסקת בפעילות התיירותית והעסקית של הרשות. האתגר היה להתמודד עם כמות המבקרים ההולכת וגדלה באתרים שלנו. לשמחתי בתקופתי הגדלנו את כמות המבקרים ושיפרנו בצורה מדהימה את חוויית הביקור".
איך קיבלו אותך עמיתייך הגברים?
"זה אתגר לא פשוט, תמיד הייתי צריכה להוכיח את עצמי יותר מאחרים. בכל תפקיד שעשיתי הייתי האישה הראשונה, תמיד הרימו גבה ותמיד ידעתי שאני צריכה להיות הכי טובה. הייתי סגנית של מנהל מחוז הצפון של הרשות חמש שנים - שוב תפקיד ראשון שעשתה אישה - והייתי אחראית על נושא הפיתוח והתשתיות. זה אומר הרבה יציאות לשטח והרבה משאים ומתנים מול קבלנים. תמיד כשהייתי מגיעה לשטח הם חשבו שהפקח שבא איתי הוא המנהל, וזה תמיד הצחיק אותי".
מה היה הרגע הכי קשוח בקריירה?
"ללא ספק השריפה הגדולה בכרמל. הייתי שם ברגע שבו נשרף אוטובוס הסוהרים. כשפרצה השריפה הייתי בחי־בר כרמל בניסיון להציל את חיות הבר, הרטבתי כלובים בתקווה שזה ירחיק את האש, בסוף ריכזנו את בעלי החיים בכלוב אחד ואת חלקם פינינו, עד שקיבלנו הוראה לעזוב ולהשאיר את חיות הבר לגורלן. זה היה אירוע מאוד קשה עבורי".
"תמיד הייתי צריכה להוכיח את עצמי יותר מאחרים. בכל תפקיד שעשיתי הייתי האישה הראשונה, תמיד הרימו גבה ותמיד ידעתי שאני צריכה להיות הכי טובה"
מה אומרים בבית על הקריירה של אמא?
"יש לי שתי בנות, שתיהן נשואות, והן מאוד שמחו והתרגשו בשבילי. הן תמיד אומרות שאני דוגמה ומופת בשבילן. אחת מהן לומדת מדעי כדור הארץ, אז אולי באמת היא לקחה ממני דוגמה. האתגר לכל אישה שמגיעה לתפקידים בכירים הוא לחבר את המשפחה לעשייה שלה, ואני חושבת שהצלחתי. למשל, אחד הדברים היפים שהרשות עושה הוא הצלת צבי הים. כשהבנות שלי היו קטנטנות הייתי נוסעת איתן ועם בעלי איתמר, וישנה כמה ימים בחוף ים ליד קינים של צבי ים, הבנות עזרו לי לשחרר אותם לים וזאת הייתה חוויה משפחתית מלכדת".
מהו אתר הטבע היפה ביותר בעולם שביקרת בו?
"לפני שלוש שנים נסעתי כנציגה של הרשות לטסמניה, אי שנמצא בקצה השני של העולם, לכנס שעסק בהתמודדות עם עומסי מבקרים מול הצורך לשמור על הטבע. זה אי גדול פי חמישה מישראל וחצי ממנו שמורות טבע ושטחים מוגנים. באחד הימים טיפסנו לפינה שרואים ממנה את חצי טסמניה, נופים הכי יפים שראיתי. כשהיינו למעלה קיבלתי טלפון מבתי הגדולה שבישרה שהיא מתחתנת. פרצתי בבכי מרוב התרגשות מהשילוב הזה בין שמחה משפחתית ובין המראה הקסום שלפניי".
מהו אתר הטבע המועדף עלייך בארץ?
"לא אסתכן בבחירה של אתר אחד".
איפה תטיילי בחגים?
"אני לא מטיילת בחגים. אעשה מה שאני עושה כבר 32 שנה - אגיע לכל מחוזות הרשות, אבקר כל יום באזור אחר בארץ, כדי לפגוש את ציבור המטיילים בשמורות. את החופשות שלי אני עושה בימים אחרים".
אני כאן הרבה בזכות המזל
נעמי קולודני מאמנת הכדורסל הראשונה בליגה הלאומית לגברים
מינויה של נעמי קולודני (40) קרה לגמרי במקרה. היא פשוט הייתה במקום הנכון בזמן הנכון, כשעופר רחימי, מאמן מכבי אשדוד לשעבר, שהביא אותה לקבוצה כדי להיות העוזרת שלו, נאלץ להתפטר.
קולודני נולדה בברזיל ונמסרה לאימוץ בגיל שבועיים למשפחה ישראלית מרמת־השרון. בגיל 12 גילתה את הכדורסל כשהצטרפה לחוג כדורסל לבנות, ודי מהר כולם הבינו שהיא כישרון גדול. "בגיל 14 כבר שיחקתי בבוגרות של רמת־השרון, שבשנים ההן הייתה אחת הקבוצות החזקות בארץ", היא מספרת.
במהלך השנים שיחקה קולודני בנבחרת ישראל ובכמה קבוצות בכירות בליגת־העל, שאיתן זכתה בשבע אליפויות וחמש פעמים בגביע המדינה. בשנת 2018 היא תלתה את הנעליים ופתחה בקריירת אימון כעוזרת מאמן בקבוצת הנשים של רמת־השרון, שבה החלה את דרכה. כעבור שנה מונתה למאמנת ראשית, אבל אז הגיעה הקורונה והליגה נסגרה. לפני שנתיים היא קיבלה פנייה מעופר רחימי לשמש כעוזרת שלו, ולפני חצי שנה קיבלה את המינוי שעשה היסטוריה.
"ביקשו ממני להישאר ולמלא חור בזמן שהם מחפשים מחליף לעופר, זה תהליך טבעי שקורה גם בקבוצות אחרות", היא מסבירה. "עם הזמן ההנהלה הייתה מאוד מרוצה מהתפקוד שלי כמאמנת זמנית וביקשו שאשאר".
למה לקח להם זמן למנות אותך?
"נראה לי שהאפשרות שאני אאמן לא עלתה בדעתם. גם בליגת כדורסל נשים יש רק שתי מאמנות, רוב המאמנים הם גברים. גם לי זה מעולם לא עבר בראש, ולא בגלל שחשבתי שאני לא יכולה".
כיום את מרגישה שכאישה את צריכה להוכיח את עצמך יותר?
"אני חייבת לציין שלא הרגשתי את זה מהשחקנים שלי, הקטע המקצועי לרגע לא הועמד בספק, אבל מסביב בהחלט הרגשתי שמסתכלים עליי תחת זכוכית מגדלת. השתמשתי בזה כדלק למוטיבציה".
"ויתרתי באמת על הכל, כי בחרתי להקדיש את עצמי לכדורסל. פספסתי את גיל ההתבגרות, התבגרתי הרבה יותר מהר, לא הלכתי למסיבות, לא הקמתי משפחה משלי"
יש הבדל בין מאמנת אישה למאמן גבר?
"זה פשוט משהו אחר. כתבו הרבה ספרים על המוח הנשי והמוח הגברי, יש דברים שבהם אנחנו אחרות. אנחנו יודעות לתקשר יותר טוב, אנחנו יודעות לעשות כמה דברים בבת אחת. השחקנים שלי כבר התרגלו ל'אכילת הראשים' שלי ולרגע לא אומרים לי שאני חופרת. הם הרגישו שפשוט עומד מולם אדם שיודע את העבודה".
ידוע ששכר הנשים בענף הכדורסל הרבה יותר נמוך משכר הגברים. גם אצל המאמנים יש הבדל?
"כן, חד־משמעית, וזה מבאס. ככלל אנחנו מרוויחות פחות, ואני מקווה שגם זה ייפתר".
אילו ויתורים עשית בשביל להגיע לאן שהגעת?
"ויתרתי באמת על הכל, כי בחרתי להקדיש את עצמי לכדורסל. יכולתי ליהנות יותר בדרך אבל הלכתי עם זה לאקסטרים. פספסתי את גיל ההתבגרות, התבגרתי הרבה יותר מהר, לא הלכתי למסיבות, עברתי בית ספר בכיתה י"א ולא ידעתי לשמור על חברויות שבדרך כלל נשארות מהתיכון. לא הקמתי משפחה משלי, מעצם העובדה ששיחקתי עד גיל 36. יש שחקניות שידעו לשלב, אני לא הצלחתי".
מצטערת?
"כן, אבל אני מאמינה שזה עוד יקרה. הייתי צריכה לעשות את זה בגיל הרבה יותר צעיר, אבל יכול להיות שלא הייתי מגיעה לאן שהגעתי, כך שאי־אפשר להצטער באמת".
את כבר חושבת על התפקיד הבא?
"מינוי כזה ללא ספק מוביל לחלומות חדשים. אני רוצה להמשיך לאמן גברים, מעניין אותי להשתלב בצוות אימון בליגת־העל ולעלות עוד רמה בכדורסל. אני רוצה להגיע הכי רחוק והכי גבוה שאפשר".
אני כאן בגלל שסימנתי לי יעד
יעל ארד היו"רית הראשונה של הוועד האולימפי
חצי שנה אחרי שנבחרה פה אחד ליו"רית הוועד האולימפי, קיבלה יעל ארד (55), פרודה ואם לשניים (24, 21) את התואר ד"ר לשם כבוד מטעם אוניברסיטת בר־אילן. "ועדת התואר בחרה להעלות על נס את ערך המצוינות שמהווה נדבך מרכזי בפעילות הוועד האולימפי להנחלת תרבות הספורט בישראל, ואת יעל, כמדליסטית הישראלית הראשונה, שהפכה למופת בעבור דורות של צעירות וצעירים. סיפקת להם את ההוכחה שבעבודה קשה, מיקוד ודבקות במטרה יוכלו גם הם להגשים את חלומם".
ארד, המדליסטית הראשונה שלנו, הפכה בנובמבר שעבר גם לאישה הראשונה וגם לספורטאית הראשונה שמכהנת כיו"רית הוועד האולימפי. "האמת היא שזה פחות חלום ויותר יעד", היא אומרת בצניעות האופיינית לה. "בקריירה הספורטיבית שלי, שבאמת הייתה גדושה בהרבה מאוד הסתעפויות - לא רק הצלחות, אלא גם אכזבות ופציעות - עברתי הרבה חוויות שגרמו לי להחליט, עוד כשהייתי ספורטאית פעילה, להיות יו"רית הוועד האולימפי ביום מן הימים. אני חושבת שבראש המערכת הספורטיבית צריכים להיות ספורטאים. יש בזה גם משהו סימבולי ומעורר השראה".
"העובדה שאני אישה היא בונוס וזה אחלה, אבל הדבר המרכזי הוא שעד היום לא עמד בראש מערכת הספורט בישראל ספורטאי, לא אישה ולא גבר"
איך הגעת לתפקיד?
"ב־2013 נכנסתי לוועד כחברת הנהלה כדי ללמוד את התפקיד מקרוב, ובמשך שתי קדנציות השקעתי המון שעות בהתלמדות הזאת. רציתי שיכירו אותי לא רק כספורטאית אלא גם כמנהלת ויזמת. היה לי סיכום עם יגאל כרמי, היו"ר הקודם, שאחרי שתי קדנציות הוא מפנה לי את המקום, והוא עמד בהבטחתו. כשהגעתי לישורת האחרונה כולם התלכדו סביבי".
על מה את אחראית במסגרת תפקידך?
"אני עוסקת בעיקר בחזון ובמדיניות, כי כדי לבנות ספורטאים ברמה בינלאומית צריך להסתכל לפחות עשר שנים קדימה. שמתי לי למטרה להשקיע בנוער ולהכין אותו לאולימפיאדת לוס־אנג'לס 2028, וכרגע אני מנסה לגייס תקציב של 15 מיליון שקל לטובת העניין. מטרה נוספת היא איתור כישרונות בחברה הערבית, שיוכלו להשתלב במשלחת האולימפית. עד היום היו לנו רק שני ספורטאים ערבים שייצגו אותנו באולימפיאדות וזה לא הגיוני, כי מדובר במגזר שמונה 20% מהאוכלוסייה. בטוח עשינו משהו לא נכון".
את עושה את התפקיד בהתנדבות. ממה את מתפרנסת?
"זו השקעה גדולה שדורשת פינוי זמן, אבל אני עושה זאת בשמחה כי חשוב לי מאוד שכל הכסף ילך להשקעה בספורטאים ובמאמנים. חוץ מזה, אני יכולה להרשות את זה לעצמי. אני אשת עסקים, מנהלת את הפעילות העסקית־מסחרית של קבוצת פרמאונט בישראל ובנוסף אני יועצת לחברות גדולות מעולמות הגיימינג. לאחרונה גם הצטרפתי לדירקטוריון של חברה שפיתחה מכשיר לגילוי מוקדם של סרטן צוואר הרחם בעזרת בינה מלאכותית".
את מרגישה פורצת דרך?
"העובדה שאני אישה היא בונוס וזה אחלה, אבל הדבר המרכזי הוא שעד היום לא עמד בראש מערכת הספורט בישראל ספורטאי, לא אישה ולא גבר".
אני כאן כי אני לא מאמינה בתקרות זכוכית
אורלי שטרן הראשונה שמונתה כמנכ"לית חברת נתיבי איילון
אם היו מספרים לאורלי שטרן (53) שיום אחד היא תהיה מנכ"לית נתיבי איילון, היא לא הייתה מאמינה. "גם כשהחלטתי שאני מתמודדת על התפקיד, הפתיע אותי שמוניתי", היא אומרת.
שטרן, נשואה ואם לשלוש בנות (22, 17, 15), מכפר־סבא, מונתה לתפקידה בינואר השנה על ידי מקסין פסברג, שגם היא עשתה היסטוריה כאישה הראשונה בתפקיד יו"ר חברת נתיבי איילון.
שטרן, בעלת תואר ראשון באדריכלות ותואר שני במינהל ציבורי, השתחררה מצה"ל ב־2020 בדרגת תת־אלוף, אחרי שמילאה שורה ארוכה של תפקידים שקשורים בתכנון ותשתיות. עד 2017 שירתה כראשת מחלקת תשתיות ופריסה באגף התכנון בצה"ל, ובמסגרת תפקידה תכננה וניהלה מיזמים בהיקף של מיליארדי שקלים. בתפקידה האחרון במדים היא שירתה כסגנית ראש אגף ההנדסה.
מה מהות התפקיד שלך?
"אני אחראית על התכנון האסטרטגי ועל ההתפתחות התחבורתית בארץ, יישום ובנייה, הוספת נתיבי תחבורה ציבוריים ונתיבים מהירים לכבישים הקיימים, תוך הכנסת פתרונות טכנולוגיים לניהול תנועה וכמובן, ניהול חברת נתיבי איילון שמעסיקה כ־200 עובדים".
איך תוציאי את מדינת ישראל מהפקקים?
"המדינה כבר שנים בונה כבישים, אבל הפתרון לדעתי נמצא בתחבורה ציבורית אמינה וזמינה. כמות הכבישים נתונה, אבל כמות הרכבים הולכת וגדלה ויש יותר עומס על הכבישים. הגיים צ'יינג'ר הם הנתיבים המהירים שנפעיל ב־2026, שיאפשרו להשאיר את הרכב בחניוני ענק שנקים בראשון־לציון ובשפיים, בדומה לחניון שכבר קיים במחלף שפירים, כך שנהגים שירצו להיכנס לתל־אביב אבל לא להיקלע לפקקים של העיר, יוכלו להשאיר את הרכב, לעלות על שאטל מהיר שיֵצא כל ארבע דקות ויגיעו למרכז במהירות".
ועד שזה יקרה, מה תציעי לנהגים כדי להפחית את הזמן שלהם בכבישים?
"לעבור לשעות עבודה גמישות ולחפש תחבורה ציבורית. לפני חודש פתחנו נתיב נוסף ממחלף השלום דרומה, וזה מקל מאוד".
איך את מגיעה לעבודה?
"ברכב, כי כל יום אני נמצאת בכמה מקומות, נוסעת ממקום למקום ולכן אני לא יכולה להישען על תחבורה ציבורית כרגע. האוטו בשבילי הוא כלי עבודה".
"אני לא מאמינה בתקרת זכוכית, אני מסתכלת על עצמי כפותחת דלתות ולא כמנפצת זכוכיות. מי שמינה אותי ברוב התפקידים היו גברים"
איך קיבלו אותך עמיתייך הגברים בחברה?
"בשבילי זה היה מאוד טריוויאלי, ברוב התפקידים שעשיתי הייתי האישה הראשונה, ואל תשכחי ש־54% מהעובדים בחברת נתיבי איילון הן נשים ו־50% מהנהלת החברה הן נשים. המגדר פה הוא לא אישו, אין הבדל בין מהנדס למהנדסת. יש לנו גיוון אדיר בחברה ולא רק מגדרי".
נתקלת פעם בתקרת זכוכית בדרך לצמרת?
"אני לא מאמינה בתקרת זכוכית, אני מסתכלת על עצמי כפותחת דלתות ולא כמנפצת זכוכיות. במקומות שרציתי להיות בהם הוכחתי יכולות וקיבלתי התמודדות ראויה ולא העדפה מגדרית. מי שמינה אותי ברוב התפקידים היו גברים".
אבל לתפקיד הנוכחי מונית על ידי אישה, מקסין פסברג.
"אכן, מקסין בחרה בי ומאוד שמחתי שהיא אמרה שלא הייתה פה שום העדפה מגדרית, אלא בחירה איכותית. כשהיא התקשרה לבשר לי על המינוי, היא אמרה שהיא יודעת שהיא עשתה את הבחירה הנכונה, והתרגשתי בטירוף".
מה הקרבת על מזבח הקריירה?
"ברור שהיו החמצות, אבל אני תמיד מסתכלת מה אני מרוויחה ולא מה אני מחמיצה. כל חיי הייתי צריכה להיות פחות ספונטנית, החיים שלי יותר מאורגנים אבל תמיד הייתי מאוד פעילה בחיי הבנות. אז נכון שהייתי פחות זמינה בבית, אבל אני עדיין אמא מאוד שתלטנית, שצריכה לדעת בכל רגע נתון איפה הן ומה הן עושות. אולי זה לטובה שאני עסוקה, בתקופות יותר פנויות הייתי יותר מעיקה".
מה הבנות אומרות על התפקיד של אמא?
"הן מאוד גאות בי שאני מגשימה את עצמי, הן אומרות שאני מודל לחיקוי עבורן. אני מקווה שהחיים יהיו פשוטים יותר עבורן מהבחינה הזו, שלא יצטרכו לראיין אותן ל'לאשה' כנשים הראשונות בתפקיד".
אני כאן בגלל הקסם
גלית אלטשטיין הראשונה שמונתה כמפקדת (מ"מ) גלי צה"ל
לפני כחצי שנה נפל דבר בתקשורת הישראלית, כשתחנת השידור הצבאית קיבלה לראשונה בתולדותיה מפקדת. הזוכה היא גלית אלטשטיין (47), עיתונאית מוערכת עם ותק מקצועי של 25 שנה, שאת רובן עשתה בתחנה. טוב, עוד לא ממש מפקדת, אלא רק ממלאת מקום שנבחרה לשלושה חודשים (שהתארכו בינתיים בגלל הבחירות), אבל לא ניתן לזה לקלקל לנו את החגיגה.
אחרי הבחירות בנובמבר, תוקם ועדת איתור לבחירת מפקד קבוע לתחנה, זאת אחרי שהיועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה (שגם היא עשתה היסטוריה כאישה הראשונה בתפקיד), אסרה על שר הביטחון בני גנץ לעסוק במינוי מפקד קבוע לתחנה הצבאית בתקופת בחירות. שמה של אלטשטיין, המפקדת בפועל, ייכנס לרשימת המועמדים ויש רק לקוות שהמהלך יושלם.
בשנת 1999, כשאותרה לעבודה כעורכת משנה בגלי צה"ל, הייתה אלטשטיין סטודנטית מצטיינת בסיומו של תואר בתקשורת. "באותה תקופה היה נהוג לשלב אזרחים כעורכי משנה ביומן הבוקר, כדי להקל על הכתבים הצעירים בשירות חובה ולבנות שדרת עורכים מקצועית קבועה", היא מספרת. "אחרי ריאיון אצל מנהל מחלקת החדשות עברתי חפיפה שנמשכה כמה חודשים ללא שכר, ואז התנדבתי לערוך מהדורות חדשות בלילות ובסופי שבוע במשך חודשים ארוכים. מדובר בתפקיד שכולל כתיבה ועריכה של כלל הטקסטים ליומן הבוקר, שמתבצע לאורך כל הלילה.
"לעולם לא אשכח את ההתרגשות שאחזה בי בקיץ 2005 כשהגשתי את יומן הבוקר בפעם הראשונה, ומאז הפכתי קול מזוהה מאוד עם גל"צ", היא מספרת.
אלטשטיין טיפסה בסולם הדרגות, כמו שאומרים, והגיעה עד לתפקיד מנהלת מחלקת החדשות של התחנה, שבו כיהנה שמונה שנים. לפני חמש שנים עזבה את גל"צ כשמונתה לראש מערכת החדשות של העיתון "כלכליסט".
"בעיתונות הכלכלית למשל כל העורכות הראשיות הן נשים. מצד שני, זה נכון שכשמגיעים לפורום עורכים ראשיים של כלי התקשורת, החדר מלא בעיקר בגברים"
"כשעזבתי את גל"צ הייתי שלמה עם ההחלטה והמשכתי הלאה, אבל לפני יותר משנה, כשהתפקיד התפנה, זה עורר בי עניין. הרגשתי שדווקא אחרי כמה שנים בחוץ, שבמהלכן הגעתי לשדר בהתנדבות, פיתחתי פרספקטיבה שיכולה לאפשר לי לעשות דברים משמעותיים. "פיקדתי על מאות חיילים, הכשרתי דורות של עיתונאים וניהלתי עשרות עיתונאים בגלי צה"ל ומחוצה לו. התנסיתי ברדיו, בעיתונות כתובה, בטלוויזיה ובערוצי דיגיטל, בשגרה ובחירום. בזכות כל אלה הרגשתי שאני בשלה לעשות את התפקיד ושמחתי על ההזדמנות".
כשהגעת לתחנה כאזרחית עובדת צה״ל צעירה, חלמת אי פעם שאישה תפקד על גלי צה״ל ושזו תהיה את?
"מעולם לא חלמתי על זה".
למה לדעתך נשים לא הגיעו לתפקיד כזה עד היום?
"זה לא מדויק שנשים לא הגיעו לתפקידים כאלה. בעיתונות הכלכלית למשל כל העורכות הראשיות הן נשים. מצד שני, זה נכון שכשמגיעים לפורום עורכים ראשיים של כלי התקשורת, החדר מלא בעיקר בגברים. אני חושבת שנשים צריכות להיבחר לתפקידים על סמך כישוריהן וניסיונן, אבל אם שני מועמדים שווים, אני לפחות אתן עדיפות לאישה".
מה הקרבת על מזבח הקריירה?
"אני לא רוצה לדבר במושגים של הקרבה. הבחירות שלי היו בחירות מודעות ואני שלמה איתן. אם אני או כל אישה אחרת מוצאת עניין ואתגר בעשייה המקצועית, יש דרכים לשלב את זה עם חיים אישיים. בסופו של דבר זו אולי קצת קלישאה, אבל אדם - גבר או אישה - שמגשים את הרצונות שלו הוא אדם שמח ושלם יותר, וזה מקרין לחיוב על הסביבה".
למה את מאזינה ברדיו?
"בשנה האחרונה אני שומעת רדיו הרבה מאוד שעות ביום, מתוקף תפקידי כעורכת ראשית. אני אוהבת להאזין לגלי צה"ל ולגלגלצ, שמשלימות זו את זו. רדיו זה קסם אמיתי, ובסופו של דבר אני כאן בגלל הקסם".
