לפני 24 שנים, כשעודד שפירא (66) היה בתהליך גירושים, הוא סידר את המחסן בביתו. כשבנו שלף משם קלסר ישן שעליו התנוסס השם "גתית", עודד נזכר באקסית שלו מגיל 20.
מה היה בקלסר הזה?
"שנים לפני כן, כשהיינו יחד, גתית התלהבה מספר שקראה, העתיקה לי אותו מילה במילה, ובין המשפטים הכניסה כל מיני הערות ומילים טובות - למשל, שהיא מתגעגעת. הקלסר הזה עבר איתי מבית לבית כי זה לא דבר שזורקים. זה הזכיר לי אותה והחלטתי לחפש אותה".
עודד שפירא, שהיה טייס קרב, טייס בכיר באל על וכיום עובד בחברה כבוחן בכיר, הוא אבא לשלושה וגדל ברמת השרון. גתית שפירא (66), אשת יחסי ציבור ושיווק שהייתה, בין היתר, דוברת המועצה למען יהודי ברית המועצות, היא אמא לשתיים וגדלה ברמת גן. הם נפגשו כשהיא הייתה אחרי צבא ועבדה בארגון מסיבות, והוא היה עוד בשירות סדיר, הגיע עם חבר למסיבה שארגנה ונשבה בקסמיה. במשך שנה הם היו זוג. "זו הייתה אהבה ענקית כמו בסדרות הטורקיות", מספרת גתית, "באתי ממשפחה שמרנית, אז לא גרתי איתו, אבל היינו זוג צמוד־צמוד, וכולם היו בהלם כשנפרדנו, בבום, ברגע אחד מ־200 ל־0".
מה קרה, למה נפרדתם?
"הייתה בינינו מריבה קטנונית, לרגע התעצבנתי על משהו, הוא התעצבן על זה שהתעצבנתי, חתכנו הכול וכל אחד פנה לדרכו".
הקדוש ברוך הוא הפקות
כ־11 שנים אחר כך הם נפגשו בהשקת ספרו של אביו של עודד, דני שפירא ז"ל, שהיה מראשוני הטייסים בחיל האוויר, וגתית עבדה בהוצאת הספרים שבה התפרסם הספר. "לזה אני קוראת – 'הקדוש ברוך הוא הפקות'", אומרת גתית, שרואה במפגש ההוא נס. "אמא של עודד ניגשה אליי בהשקה ולחשה לי, 'תדעי שעודד מאוד התרגש לקראת המפגש הזה'", היא מספרת.
עודד מודה: "התרגשתי לראות את גתית, כי בכל זאת היה לי איתה פרק בחיים שנגמר בלי שעיבדתי אותו. זה משהו שהשפיע עליי".
מה קרה באותה השקה?
"גתית שאלה אותי: 'מה שלומך? אתה נשוי באושר?'. עניתי לה, 'אני נשוי, יש לי שני ילדים', והיא אמרה, 'אני נשואה ויש לי ילדה'. מכיוון שהיא לא הצהירה שהיא נשואה באושר, כעבור עשור, כשמצאתי את הקלסר, משהו בי אמר לי שיכול להיות שהיא התגרשה. החלטתי ליצור איתה קשר, חשבתי שמקסימום סתם אשאל לשלומה ואמשיך הלאה".
עודד: "בדיוק כשאמרו לי 'צא לטיסה, המונית בחוץ' היא הייתה לוקחת סידור ומתחילה להתפלל. זה הטריף אותי"
הוא פנה לחברת ההוצאה לאור שבה עבדה בזמנו, הם עשו את הקישור ביניהם, וכשחזרה אליו פתחה בשאלה, "עודד שפירא, אתה כותב ספר או מתגרש?".
עודד: "התחלתי לגמגם ועניתי, 'הדבר השני ששאלת'. גתית הבינה שאין כאן אמירה חד־משמעית והחלטית, ואחרי שעה וחצי מצאנו את עצמנו במסעדה".
גתית: "היה לי חשוב לברר מה הסטטוס שלו. ברגע שהבנתי שהוא עדיין לא גרוש רשמית, נבהלתי ואמרתי לו, 'לך הביתה, תציל את המשפחה שלך. אני עברתי את זה לא מזמן וזה לא קל בכלל'. דיברתי מדם לבי'".
עודד: "אבל אני כבר ידעתי שאני בפרק הבא שלי, רוצה בית אחר ממה שהיה לי".
כחצי שנה לאחר מכן, כשהיה גרוש רשמית אחרי כמעט 20 שנות נישואים ואבא לשלושה, הוא יצר איתה קשר. היא הייתה אז גרושה (שהייתה נשואה לפני כן כ־12 שנה) ואמא לשתיים. "בעלי הראשון ואני לא התאמנו זה לזו וזה לא צלח", היא אומרת. "היו גירושים מורכבים ועברתי תקופה לא פשוטה".
באותה תקופה עוד לא היית דתייה.
"הייתי רחוקה מלהיות דתייה, אבל כל חיי ראיתי ניסים סביבי, והחלטתי שהבית החדש שאקים יהיה בית יהודי. מה זה אומר? שיהיה בו קורטוב של יהדות. קידוש בערב שבת, שמירת מסורת. זה היה לי חשוב".
הם נפגשו לדייט, הפרפרים בבטן חזרו, וכעבור שנתיים וחצי, בגיל 46, הם עמדו מתחת לחופה. "כאילו המשכנו מהנקודה שבה היינו באושר ובאהבה", אומר עודד.
בהתחלה התגוררו אצל גתית בשוהם, ובהמשך עברו לבית מרווח בכפר טרומן, שם התגוררו גם ילדיהם לסירוגין ושם הם גרים עד עכשיו. כיום, אגב, הם כבר סבים לשבעה.
בחודשים הראשונים לנישואים היא התחילה ללמוד תניא, ספר היסוד של חסידות חב"ד, והתקרבה לדת בהדרגה. "עברתי תהליך רוחני", היא אומרת. "כל פעם הוספתי משהו, עד שעברתי לבגדים דוסיים, שמרתי שבת, כבר לא אכלתי בחוץ בחו"ל - עד אז, בשר בקר שאינו חזיר היה בבחינת כשר בשבילי".
איך עודד הגיב?
"כל דבר כזה זו תחנה, כל שינוי כזה בחיי זה ויכוח וחרדות שלו לאן זה הולך. כשכיסוי הראש נכנס למשוואה, הוא שאל את עצמו, 'לאן זה יידרדר?'.
"צריך להבין שעודד מגיע מ'בית המלוכה' של חיל האוויר. גם אחיו טייס. הם אנשים שמאמינים ב'סטיק'. ופתאום בתוך השכלתנות שהגיע ממנה, נוחתת עליו אפיזודה חדשה, ההתקרבות שלי לדת, שכלתנות שצריכה להכיל רוחניות זה קשה ממש, למרות שהוא גדל בבית שכן כיבד את המסורת. הם צמו ביום כיפור, אבל מכאן ועד שיעורי תורה בבית, פלטה ומחם במטבח בשבתות, הדרך ארוכה ממש".
עודד: "חברים הציעו שנקפוץ בשבת לגבעת הכלניות, וגתית מצאה תירוצים ואמרה שהיא לא מרגישה טוב. קלטתי שכך ייראו חיינו". גתית: "הרגשתי אשמה על כך שאני לא משמחת אותו, הרי לא אחזור לנסוע בשבת בשבילו"
עודד: "הסימנים של העניין הדתי היו שם מההתחלה, וגם גתית אמרה לי כשנפגשנו מחדש שהיא לא מי שהיא הייתה כשהכרנו כשהיינו צעירים. לא רק בהקשר של הדת. הייתי רואה אותה מתפללת בבוקר, אבל זה היה משהו שלה, זה לא נגע בסדר היום שלי ולא הפריע לי, וגם הייתי כל כך מאוהב, שלא הסתכלתי על הפרטים האלה. רציתי אותה וזהו. בשלב מסוים היא הייתה מתלווה אליי לטיסות של מטוסי המטען - זה אומר שיש הרבה לחץ וכוננות ואין שעות קבועות ופתאום אומרים לי: 'צא עוד חצי שעה, המונית בחוץ', ואז, בדיוק ברגע הזה, היא לוקחת סידור ומתחילה להתפלל. זה הטריף אותי עם כל האחריות שהייתה עליי. זה היה קושי טכני".
ולו ידעת לפני החתונה שזה מה שיקרה?
"ללא ספק הייתי נכנס לזה, כי רציתי ואני רוצה אותה. כשהיא ביקשה שאבוא איתה לבית הכנסת ביום כיפור זרמתי, אבל לא חשבתי שהיא הולכת להיות דתייה לכל דבר ועניין. הבום הגדול היה כשנסענו לחו"ל ורציתי ללכת לאותה מסעדת בשרים מדהימה שתמיד הלכנו אליה, והיא אמרה שהיא לא נכנסת למסעדה הזו יותר. הרי בעבר היא אכלה שם. אז משהו כאן קורה".
זה יצר משבר?
"בהחלט. כאן התחילו הכעס והתסכול שלי, התחלתי לעשות אחת ועוד אחת ולהבין מה קורה כאן. ואז התחילה שרשרת של מריבות סביב כל אישיו. במעמד כזה אתה תמיד מרגיש הצודק כי אתה הרי נשארת מי שהיית. זו היא שהשתנתה".
אמרת לה את זה?
"היו לי במהלך השנים טענות בנוסח 'את לא האישה שאיתה התחתנתי'. הייתי מוכן להכיל את ה'לייט' עד שהוא הגיע לדת של ממש. היא תמיד שמרה על טהרת המשפחה ועל מסורת, אבל כשנכנסו עוד סממנים לחיינו זה שבר אותי. אני זוכר עוד רגע קשה, כשהגיעו אלינו חברים בשבת והציעו שנקפוץ ביחד לגבעת הכלניות, והיא מצאה תירוצים ואמרה שהיא לא מרגישה טוב. פתאום קלטתי שהיא אשכרה לא נוסעת ושכך ייראו חיינו".
עודד: "כשנפגשנו גתית אמרה 'אני נשואה'. כיוון שהיא לא הצהירה שהיא נשואה באושר, כעבור שנים משהו בי אמר לי שיכול להיות שהיא התגרשה"
גתית, איך זה נראה מהצד שלך?
גתית: "זה היה משבר מתמשך שלא גרם לנו להרים ידיים, אבל דרש המון עבודה. עודד היה צריך ללמוד להכיל אותי, ואני הייתי צריכה ללמוד שהוא לא כמוני והוא לא יכול להיות כמוני ולקבל את זה. המון ויתורים, עבודה של כל אחד עם עצמו, הרבה לקחת נשימה".
עודד: "גתית מבחינתה גילתה את האור ולא עיכלה את זה שאני לא שם. לא בכשרות, לא בשמירת השבת. והיא בתוך האור הזה שלה לא מצליחה להבין איך אני לא עושה את כל מה שהיא עושה. בהתחלה זה היה שחור־לבן, עד שהמורה שלה לתניא, לובא, אישה חכמה, עזרה לה להבין. היא אמרה לה שהמדרגה הרוחנית שלי היא שלי ולא שלה ושהיא לא שותפה של הקדוש ברוך הוא. צריך להבין, הייתי שם איתה ובשבילה ובאתי לקראתה, אבל לה זה לא היה מספיק".
איך הצלחתם לגשר על הפערים?
"עברתי כברת דרך. היום אני שומר שבת, מלבד שימוש בטלפון. אני הולך להשלים מניין בבית הכנסת המקומי. אני אומר מרצוני בכל בוקר 'מודה אני' כי אני באמת מאמין שזה דבר נפלא. פעם בחודש אני מניח תפילין – בהתאם להסכם שיש לי עם גתית, כי זה עושה לה טוב. אני אוהב את היהדות עד המקום שבו קשה לי לקיים משהו. יש לי דרך משלי. אני לא הולך עם כיפה ואני לא אדם דתי. אני קורא לעצמי לפעמים 'חידתי' - חילוני דתי. ההסתכלות שלי על דתיים היא בעיניים אחרות. וגם גתית נרגעה, כבר לא לוחצת. ברגע שהיא למדה לשחרר, זה אִפשר לי להתקרב במה שאני יכול, והכול מתוך כבוד".
כיום ביתם נראה חסידי לכל דבר. מדי יום רביעי בבוקר מתכנסת בו קבוצת נשים ולומדת חסידות, תניא ופרשת השבוע. על הקירות תלויים תמונה של הרבי מלובביץ' ופסוקים מהמקורות.
"החסידות הפכה לי את החיים"
מתוך האתגר הזוגי המורכב שלהם נולד המופע "הטייס והחסידה" (שיצרו וביימו ענת שאבי ודנה שוורצמן) שבה הם מגוללים את סיפורם האישי. "החסידות מלמדת אותי להכיל הפכים", אומרת גתית בהצגה, ועודד עונה: "בינתיים החסידות הפכה לי את החיים".
ממרומי ניסיונכם, מה אתם ממליצים לזוגות לעשות למען הזוגיות שלהם?
גתית: "לפני הכול, להבין שזוגיות זה לא מה שנדמה לנו. הסרטים ההוליוודיים והסדרות הרומנטיות קלקלו את ההבנה החברתית של מה זו זוגיות ומה זו אהבה. נדמה לנו שאהבה זה כוכבים ונצנצים, ונכון שזה נחמד, אבל בסוף אנחנו חיים את החיים אחד עם השני, והם מביאים איתם אתגרים וקשיים לא צפויים שלא היו בתוכנית - הם היו בתוכנית האלוקית, אבל לא האנושית שלנו. כדי להתמודד צריך לדעת להכיל את השונה, את מה שלא כמונו. כולם יודעים את זה וזה בנאלי - זוגיות זה ויתור. אבל חשוב להבין: אם אתה מוותר וכל הזמן מזכיר את זה בוויכוח הבא, לא באמת ויתרת ואתה גם ממחזר את הקושי. אתה חייב לשכוח שוויתרת. זה לא כמו חשבון מכולת של 'תרשום לי'. כך לא מתנהלת זוגיות ולא מתנהל קשר. קשר מתנהל כשאתה מבין שיש את המקום הבטוח שלך ואתה יודע לתת מקום למקום הבטוח לאחר שלא חושב כמוך".
עודד: "צריך לדעת שלא הכול פתיר. יש מקרים שבהם אין ממש פתרון ולומדים להתמודד עם המצב, אחרת נהיה מתוסכלים מהתחושה שמשהו לא פתור ויש מתח מתמיד. צריך להיות הוגנים עם עצמנו ולהבין שזה מה שיש וחיים עם זה".
מה תגידו לזוגות "מעורבים", כמותכם?
גתית: "כשאחד מבני הזוג חזר בתשובה או יצא בשאלה הפערים מובהקים, אבל פערים יש לכל זוג. גם כשמישהו, לא עלינו, עובר תאונה קשה, או כשאחד מבני הזוג נעשה טבעוני, זה הרי לא היה ב'דיל'. ברור שיש בהתחלה מרמור של הצד השני, לוקח זמן וצריך לעבד את הדברים, אבל חייבים לעלות כיתה ולהתעלות על זה. כשאני התגרשתי אחרי הנישואים הראשונים, ידעתי שאני רוצה להגיע אחרת לזוגיות הבאה, וזה מה שעזר לי לעשות עבודה בזוגיות החדשה. חשוב גם להיזכר שוב ושוב למה התחברנו מלכתחילה, מה הדבר שקירב בינינו. יש בחיים הרבה סיבות שגורמות לנו לשכוח את זה, ולכן חשוב להיזכר ולא לשבור את הכלים.
"עודד אמר במפורש שהוא לא בחר בחיים דתיים ושהכנסתי אותו לסיטואציה בלתי אפשרית. הוא אמר: 'לא התכוונתי לחיות חיים דתיים ואני לא רוצה'. לקח לי זמן לעשות את ההפרדה הזו ולא להיעלב ממנו, לזכור שאותי הוא אוהב".
זה לא פשוט.
"הרגשתי אשמה, הרגשתי שאני לא משמחת אותו, הרגשתי שאנחנו רוצים לבנות בית שני, והנה גילינו זה את זו מחדש, ואז אני מעציבה אותו? זה משהו שאני לא יכולה להתפשר עליו. הרי לא אחזור לנסוע בשבת כדי לשמח אותו. בהתחלה נתפסתי כמשביתת שמחות, כי אני זו שתמיד ארגנה את ימי ההולדת, והרבה חגיגות היו בשבתות. עודד היה במשבר, וגם אני הייתי בבדידות גדולה. הבנות שלי איכשהו קיבלו את זה, אבל הילדים שלו, שהם כמו ילדים עבורי, עד היום בודקים ומוודאים שהוא לא נסחף ועדיין מוכן לדבר איתם בטלפון בשבת, למשל. ככל שהתרככתי והבנתי שאני חייבת לתת מקום גם לצד השני, הדברים נרגעו, ולמדנו איך לחיות עם זה.
"לאחרונה שאלתי את עודד אם הוא מתגעגע למשהו בעבר, אז הוא ענה 'כן. לג'ינסים שלך כי את הרבה יותר חתיכה בהם מאשר עם השמלות, וגם קצת למסיבות'".
עודד: "המופע שלנו נולד מתוך כאבים ואתגרים כדי להעביר מסר. זה יכול להיות גם זוג שמתווכח אם לעשות רילוקיישן או כל קונפליקט אחר. אפשר לצמוח מתוך הקונפליקטים ולהראות לילדים שהכול אפשרי, זה עניין של כבוד הדדי".
גתית: "ידוע שיש את הכתבים של הרבי, 'אגרות הקודש', שפותחים כשיש שאלה ויש שם איזושהי אמרה ממנו, בהשגחה פרטית. כשפתחנו ביחד את האגרות, היה לנו כתוב, 'הגיע הזמן לוותר על הנצחנות ולחיות בכבוד'".
