כשנטע ברזני דמיינה את התקופה הראשונה שלאחר לידת בנה הבכור, היה לה ברור איך היא תיראה. היא ראתה את עצמה יוצאת מבית החולים מתוקתקת עם בעלה לצידה והרך הנולד בסלקל, כנהוג בקרב הסלבס. "כל כך חיכיתי לרגע הזה", היא מספרת, "הייתי בטוחה שאני יולדת וחוזרת לכושר, חוזרת לעבודה, לקמפיינים. חלמתי להיות אמא כוסית, ואיבדתי צלם אנוש. למדתי שאסור לתכנן שום דבר בחיים. חודשיים לפני הברית קניתי בגדים ונעליים, מי חשב שלא יהיה אירוע? החיים שמו לי ברקס ב־300 קמ"ש".
36 שעות אחרי שילדה את בנה הבכור בניתוח קיסרי, ברזני (25) אושפזה במצב קשה במחלקת טיפול נמרץ באיכילוב בעקבות שבץ מוחי. שלושה ימים אחר כך, כשהיה נראה שהיא מתאוששת מהאירוע, הגיע עוד שבץ, חמור יותר, והיה חשש גדול לחייה. טקס ברית המילה נערך ליד מיטתה בנוכחות מצומצמת כשהיא בהכרה מעורפלת. בהמשך פרסמו בני משפחתה פוסט שבו ביקשו מעם ישראל להתפלל עליה "בכל הכוח". "בעזרת השם ובזכות התפילות היא תבריא ותצא מזה", כתב אחיה עומר, המוכר לכולנו כשותפה לריאליטי "המירוץ למיליון".
צפו בווידאו
(צילום: ליאור שרון)
ברזני ובעלה גרי דהן קראו לבנם מנדי, על שמו של מנחם מנדל, הרבי מלובביץ', שתמונתו מתנוססת על קיר שלם בדירתם הנאה באחד ממגדלי היוקרה במתחם יו בתל־אביב. "החלטנו על השם מנדי לפני הלידה, תמיד אהבתי את הקדוש ברוך הוא, אבל בעקבות מה שקרה קיבלתי על עצמי עוד דברים", היא אומרת.
אילו דברים, למשל?
"תמיד שמרתי שבת, והיום אני גם אומרת פרקי תהלים כל יום. אני מרגישה שזה שומר עליי ונותן לי כוח. אני זוכרת שבאיזשהו שלב בטיפול נמרץ, כשלא היה ברור אם אני אצא מזה, עצמתי את העיניים וראיתי אור גדול וחזק מאוד - מה שמספרים על אנשים שראו את המוות וחזרו לחיים. אני זוכרת את עצמי מדברת עם אלוהים ומבטיחה לו משהו - לא אגלה מה כי זה ביני לבינו. אמרתי לו, 'אני מקבלת על עצמי את המשהו הזה, תן לי רק לעבור את הלילה'. זה היה הרגע שבו הרגשתי פחד אמיתי. אני יכולה להגיד שקיבלתי את החיים שלי במתנה, חד־משמעית".
תארוז את כל הבלונים
לפני שלושה חודשים, כשברזני הגיעה לבית החולים לניתוח קיסרי שנקבע מראש, הדבר האחרון שהעלתה על דעתה זה התסריט הזה. "החלטתי על קיסרי כי לא רציתי את כל הסבל הזה", היא מספרת. "אמרתי, 'אני באה כמו גדולה, פותחים, סוגרים ויש תינוק'. ובאמת הייתה לי לידה לפי הספר, הרגשתי ממש טוב. אפילו הרופאים התפלאו ואמרו לי, 'איך את כבר על הרגליים? בנות אחרי קיסרי לא זזות מהמיטה'. ואני באורות, מרוצה מעצמי, לא יודעת מה מחכה לי".
אז מה קרה?
"פתאום הרגל התחילה להתנפח לי, והיו לי כאבים בחזה בכל נשימה. קראתי לאחות והיא אמרה שזה טבעי אחרי לידה, אבל באמצע הלילה הכאבים התגברו. בבוקר קמתי דווקא בסדר. החזקתי את מנדי, ירדתי עם חברים לשתות קפה, וכשחזרתי הרגשתי משהו מוזר בראש מאחור. קראתי לאחות, ועד שהיא הגיעה הפנים שלי התחילו להתעוות. כל הגוף שלי רעד, צרחתי מכאבים. לקחו אותי בהול לסי־טי ובהתחלה יצא שהכול תקין. אף אחד לא הבין את זה, קשרו את זה ללידה ואמרו שזה יעבור".
נלחצת?
"ברור, איך הכול תקין אם אני מרגישה ככה? הפנים שלי התנפחו, היו לי כאבי תופת, הייתי חסרת אונים. ואז שלחו אותי ל־MRI ושם ראו שעברתי שבץ מוחי. שלחו אותי לטיפול נמרץ. אמרו לבעלי, 'תארוז ותיקח את כל הפרחים והבלונים, כי לפה היא לא חוזרת'. אמרתי, 'רגע, מה עם התינוק שלי? אני לא יכולה לעזוב אותו במחלקת יולדות'. לא הסכמתי ללכת בלי מנדי, אבל אני לא חושבת שמישהו שאל אותי. הם אמרו, 'התינוק כרגע בסדר, צריך קודם כול להציל את האמא'".
איך הרגשת כשאמרו לך משפט כזה?
"הבנתי שנגמר החלום שלי על האמא והאבא שיוצאים מבית החולים מדוגמים עם הסלקל. במקום זה הגעתי לטיפול נמרץ עם שבץ מוחי. אני מאוד צעירה, ללא מחלות רקע, אז למה אני כאן? בשלב הזה העבירו אותי לטיטולים, ואני זוכרת שמאוד התביישתי, אמרתי לאחות, 'אני מצטערת שאת צריכה לעשות את זה'. הרגשתי אבודה. הגוף שלי היה כל כך שמוט, לא הייתה לי שליטה על כלום".
פחדת?
"פחד מוות. הייתי לבד, מחוברת לצינורות ומכשירים, אף אחד לא יכול להיכנס אליי ואני יודעת שכולם בוכים בחוץ. פתאום כל המדדים שלי ירדו ברמה כזאת שהתחילו לתת לי אדרנלין, להמריץ לי את הגוף מחדש. נכון תמיד אומרים 'העיקר הבריאות'? תמיד התייחסתי לזה כאל קלישאה, אבל ברגע הזה הבנתי שזה באמת הכי חשוב. אם אין לך בריאות, אין לך כלום".
"אסור לי להיות עם הבן שלי לבד. הגוף שלי כל כך מרוסק מכל התרופות, שאני לא יכולה לקום אליו. אני שומעת אותו בוכה בלילה ומרגישה צביטה בלב"
שלושה ימים אחרי שהגיעה לטיפול נמרץ מצבה של ברזני החל להתייצב. היא הועברה למחלקה רגילה, והרופאים היו אופטימיים, אפילו חשבו לשחרר אותה לברית של בנה. אבל אז הגיע השבץ השני והכול התבטל. "גרי לקח חדר במלונית, עשינו שם קידוש, ולמחרת ביקשתי מאמא שלי שתיקח אותי לתינוקייה לראות את מנדי. ישבנו שם איזה שעה וחצי, אחר כך הלכנו למלונית, ואיך שהגענו לשם הרגשתי שוב את אותה הרגשה שהייתה לי בפעם הראשונה".
מה הרגשת?
"פתאום הייתה דממה, אנשים מדברים סביבי אבל אני לא שומעת כלום, ואז חזר הכאב החד מאחורי הראש וכל הפנים שלי התעוותו. אמרתי להם, 'קחו אותי דחוף למחלקה', ושם התברר שעברתי עוד שבץ, הרבה יותר חמור מהקודם. מזל שעוד הייתי בבית החולים, לא בטוח שהייתי שורדת אם הייתי בבית.
"למחרת עשו למנדי ברית ליד המיטה שלי, אבל אני לא זוכרת כלום, לא הייתי נוכחת. מהתמונות אני רואה שהייתה ברית מאוד עצובה, כולם בוכים שם. אף אחד לא ציפה לברית כזאת".
מה קרה עם מנדי אחרי הברית?
"גרי לקח אותו הביתה. זה היה רגע מאוד קשה, לדעת שעכשיו אין לי איך לראות אותו. באיזשהו שלב התחילו עוד סיבוכים. חטפתי זיהום ברחם והייתי צריכה לעבור ניתוח. הייתי מאושפזת כמעט חודש וחצי עד שהסכנה חלפה ושחררו אותי הביתה".
איך היה לחזור הביתה?
"כל כך רציתי לצאת מבית החולים, אבל אחרי שיצאתי התגעגעתי לשם, כי בבית הייתי צריכה להתמודד. אני לא אשכח איזה הלם היה להגיע הביתה ולראות תינוק בן כמעט חודשיים, ואני לא מרגישה כמו שחשבתי שאני ארגיש. לא סתם אומרים שחשוב שהאמא תהיה עם התינוק שלה מהיום הראשון כדי להתחבר אליו. לי לא היה את זה, וזה יוצר מרחק. ראיתי את המשפחה שלי והמשפחה של גרי סביב הבן שלי, ואני קצת מקנאה בהם, כי אני הכי אוהבת אותו בעולם והכול, אבל זה לא בא לי טבעי. אני מקנאה שהם לא מתרגשים כשהוא בוכה, אני מקנאה שהם מרימים אותו ועושים לו אמבטיה בלי לפחד".
את כבר עושה את זה?
"בינתיים אסור לי להיות איתו לבד, אז אני עושה הכול במידה. יש לנו מטפלת, אבל היא כרגע בחופשה בחו"ל, אז המשפחה עוזרת. יש לי גם מישהי שבאה בלילה, כי הגוף שלי כל כך מרוסק מכל התרופות שאני לוקחת, שאני לא יכולה לקום אליו. אני שומעת אותו בוכה בלילה ומרגישה צביטה בלב".
4 צפייה בגלריה
"עשו למנדי ברית ליד המיטה שלי, אבל אני לא זוכרת כלום"
(צילום: מאיר כהן, סגנון: עומר יהב)
אילו תרופות את לוקחת?
"אני לוקחת כדורים כל שלוש שעות מסביב לשעון, גם בלילה, שמיועדים להרחבת כלי הדם במוח. אם פספסתי כדור, יש מצב שאני חוזרת לבית החולים".
יש קשר בין האירוע המוחי הכפול ובין ההיריון או הלידה?
"מה שקרה לי כל כך נדיר, שאף אחד לא יכול להצביע על קשר. יש מיליון מחקרים שמראים שלחיצות חזקות בלידה עלולות לגרום לקריש דם להגיע למוח, אבל אני לא לחצתי בלידה, ילדתי בניתוח קיסרי".
לרופאים יש איזו השערה למה זה קרה?
"אין להם תשובות. אני בן אדם חרדתי מטבעי, ואף אחד לא באמת מרגיע אותך כי אף אחד לא יודע מה קורה במוח".
"רוצה את החיים שלי בחזרה"
ברזני, אחת מכוכבות הריאליטי האהובות ביותר, פרצה לחיינו בגיל 18, כשהשתתפה עם אחיה עומר ב"המירוץ למיליון" וכבשה את המסך, בעיקר בזכות החידושים שהכניסה לשפה העברית ושיבושי הלשון החינניים שהמציאה. האחים הירושלמים אמנם הגיעו רק למקום הרביעי, אבל הפופולריות שלהם הייתה כל כך גדולה, שעומר הוזמן לעונת ה־VIP של "האח הגדול", נטע הוזמנה להיות דיירת אורחת בעונה התשיעית, ואז שניהם חזרו לעונת האולסטארס של הריאליטי שבו התחילו. בעקבות כל אלה השיקה ברזני קריירת דוגמנות, ונהייתה כוכבת רשת עם 260 אלף עוקבים באינסטגרם.
"הפנים שלי התחילו להתעוות. כל הגוף שלי רעד, צרחתי מכאבים. הבנתי שנגמר החלום שלי על האמא והאבא שיוצאים מבית החולים מדוגמים עם הסלקל"
בקרוב יעלה קמפיין שלה עבור רשת הנעליים הבינלאומית Nine West, בהשקעה הנאמדת בכמיליון שקל. ברזני נבחרה להיות השגרירה הראשונה של המותג בישראל, והקמפיין יתמקד בפלטפורמות הדיגיטליות ובסושיאל מדיה, במטרה לפנות לקהל צעיר יותר. "הקמפיין הזה עזר לי מאוד להחלמה, בשבילי זה ניצחון לעמוד שוב מול מצלמה", היא מדגישה. "אני לא נראית כמו שדמיינתי שאיראה אחרי הלידה, אז אני מרגישה שזו גם השליחות שלי להגיד לנשים אחרות ששופטות את עצמן שהכול בסדר. תראו אותי, לא חזרתי להיות דקיקה ובכל זאת קיבלתי קמפיין. אני רוצה לחזור לעצמי, אבל אני לא יכולה לאמץ את הגוף יותר מדי כרגע".
כיום, מבחינה בריאותית, חזרת לעצמך?
"תודה לאל, אני שמיים וארץ ממה שהייתי, אבל זה לסירוגין. איך את יכולה לחזור לעצמך אם את לא יכולה לנהוג, לא יכולה לטוס ולא יכולה להישאר עם התינוק שלך לבד בבית? בתכלס, אני מחכה להתקף הבא, אני כל הזמן בהיכון. אני מתגעגעת לחיים שלי, מתגעגעת לעצמי. אני מתגעגעת להתלבש ולצאת לבר, אבל אסור לי לשתות. בא לי לחיות שוב. אני רוצה את החיים שלי בחזרה"
הריאיון המלא עם נטע ברזני מתפרסם בגיליון לאשה החדש, השבוע בדוכנים
איפור ושיער: מורן ינקו במוצרי סוטיס ל"יולי"
