אנחנו נוהגות להציץ על עצמנו במראה כדי לראות שהכול יושב במקום, בודקות את החולצה מדי פעם כדי לוודא שלא הכתמנו אותה עם עוגייה או כריך שאכלנו ובאופן כללי מקפידות על הנראות. אבל מתברר שבאופן הרבה פחות מודע, הבדיקה העצמית שלנו כוללת גם הרחה. וזה לא רק הבושם החדש שאנחנו מנסות על עצמנו. הרחרוח העצמי, כך מוכיחים מחקרים רבים, מגוון הרבה יותר וכולל חלקי גוף שונים כמו גם פריטי לבוש והמניעים שלו רבים משחשבנו. מחקר צ'כי שהתפרסם באחרונה בכתב העת המדעי Physiology & Behavior התמקד בפסיכולוגיה של הרחרוח העצמי וחקר מה משפיע עליה ובאילו אופנים.
מחקרים קודמים שנעשו מצאו שההרחה העצמית נעשית בתכיפות גדולה. היא יכולה להיות ישירה וגם עקיפה - באמצעות נגיעה ביד באיבר כלשהו בגוף וקירובה לאף לשם הרחה. מחקרים שונים התייחסו לתופעה שלפיה אנשים נוטים לגעת בפנים שלהם - באף, בפה או בעיניים - הרבה מעבר למה שהם מודעים. אחד המחקרים מצא כי תכיפות הנגיעה בפנים יכולה להגיע ל־23-10 פעמים בשעה. מחקר אחר מצא כי אחרי לחיצת יד נוטים האנשים להביא את היד שלחצה קרוב לפנים, ועושים זאת דווקא יותר כשהאינטראקציה היא עם מישהו מאותו מגדר. הממצאים הראו שהרחת יד יכולה להיות דרך לבדיקת ריח הגוף ישירות מהידיים או דרך לבדיקת הריח של שותפים חברתיים. הממצאים בתחום, עם זאת, לא תמיד היו עקביים.
המחקר הנוכחי, בהובלת המדען דאגמאר שוומברגובה מאוניברסיטת צ'ארלס שבפראג, ביקש להרחיב את היריעה ולברר מהם חלקי הגוף שאנחנו נוהגים להריח הכי הרבה ומה זה אומר עלינו; לבחון אם יש הבדלים בולטים בין נשים לגברים ואיך משפיעים מניעים אחרים, מלבד הרצון להיות מקובל חברתית.
כדי לגלות את אזורי הגוף והקונטקסטים הרלוונטיים להרחה עצמית, נערך מחקר פיילוט שכלל 124 משתתפים, שענו על שאלות שהעריכו את הופעת הרחרוח ותכיפותו - באופן ישיר ולא ישיר - של אזורי גוף שונים או של בגדים שנלבשו. המשתתפים התבקשו לדרג את תשובותיהם בסולם של 1 (אף פעם או כמעט אף פעם) עד 7 (כמה פעמים ביום). בנוסף, הם ענו על שאלות פתוחות שהעריכו את ההקשר של התנהגות כזו, למשל, "באילו סיטואציות את/ה מריח/ה את בתי השחי שלך".
בעזרת המידע האיכותני שהופק מהשאלונים מופו אזורי ההרחה שהוצגו במחקר הראשי שכלל 209 משתתפים, מתוכם 153 נשים, בגילאי 38-18. המחקר כלל גם שאלונים על מצבם הבריאותי (למשל, "האם את/ה משתמש/ת בתרופה כלשהי"), הרגלי ההיגיינה ("מתי את/ה שוטפ/ת ידיים, ובממוצע כמה זמן אורכת השטיפה") והרגישות לריח גוף ("את/ה לבד בבית ומריח/ה שהרגל שלך מריחה לא טוב").
3 סוגים של הרחה עצמית
מדעני המחקר סיווגו שלושה סוגים שונים של הרחה עצמית:
הרחה שקשורה לרצון להיות מקובל חברתית: כצפוי, מדובר בהרחה הנפוצה ביותר והיא מתמקדת בחלקי גוף עם ריח ייחודי כמו בתי שחי, כפות רגליים ופריטי לבוש, שיכולים להשפיע על התפיסה שלנו על ידי אחרים.
הרחה אינטימית: כוללת הרחת אזורי גוף פרטיים יותר, כמו הפופיק ואיברי המין ואינה מתבצעת בפרהסיה.
הרחה עצמית קוסמטית: מתמקדת באזורי גוף כמו הצוואר או השיער, שבהם נעשה שימוש במוצרים קוסמטיים כגון בושם או שמפו.
5 איברים הכי מוּרחים
לפי ממצאי המחקר, אנחנו קודם כול מריחים את הידיים ואת החולצה שלבשנו. הידיים הן האיבר בגוף שהכי נבדק בהרחה העצמית שלנו. אחריהן מופיעים בתי השחי, השיער, כפות הרגליים והבל הפה. אזורי הגוף הפחות מוּרחים היו הצוואר והפופיק. בין פריטי הלבוש, החולצה שלנו היא הבגד שאנחנו מרחרחים הכי הרבה, ואחריה נמצאים המכנסיים, הגרביים וההלבשה התחתונה.
2 מגדרים, תוצאות מגוונות
הבדלי המגדר שנמצאו במחקר משתנים בהתאם לאזורי הגוף. בהרחה שעניינה מקובלות חברתית לא נמצא הבדל משמעותי בין נשים לגברים, אולם לעניין ההרחה האינטימית נרשמה תכיפות רבה יותר בקרב גברים. נשים, לעומת זאת, סווגו בהפרש ניכר בהרחה עצמית קוסמטית. החוקרים מסייגים ואומרים כי ייתכן שממצאים אלה מושפעים מנורמות חברתיות שגרמו להטיית תשובות הנבדקים.
גם בריאות היא חלק מהמשחק. משתתפי המחקר שסבלו מבעיות בריאות נטו יותר להריח את עצמם, באיברי הגוף ובפריטי הלבוש שנכללים במניעי המקובלות החברתית. כך למשל הם הריחו יותר את בתי השחי, את הבל הפה שלהם ואת הבגדים שלבשו. לדברי החוקרים, ההרחה העצמית מתפקדת כבדיקה ראשונית של מצב בריאותנו. מחקרים קודמים מצאו שריח הגוף טומן בחובו מידע על מצבו הבריאותי, הפיזי והנפשי של האדם. לפיכך, נראה כי אנשים שסובלים ממספר רב יותר של מחלות בדקו את ריח גופם באופן תכוף יותר כדי לוודא אם יש שינויים בולטים שעלולים לפגוע באינטראקציה החברתית שלהם.
במפתיע, רמת ההיגיינה של הנשאלים לא השפיעה על מידת ההרחה העצמית שלהם ממניעים חברתיים או קוסמטיים. ההרחה האינטימית נצפתה יותר בקרב אלה שסיגלו לעצמם הרגלי היגיינה נמוכים, אולי כדרך פיצוי מסוימת על חוסר הקפדה על ניקיון.
