אחרי הרבה שנים שבהן האמנית עודי סנש (32) הייתה סטייליסטית, לא היה לה קל להיענות לבקשה שלנו ולעבור לצד השני של המצלמה. "השתדלתי גם ליהנות, למרות שהיה לי קשה לשחרר. בסיטואציות כאלה אני רגילה להיות מאוד פרקטית, ובסופו של דבר היה לי תענוג לדגמן", היא אומרת.
סנש היא בתם של אילנה וייזר־סנש, סופרת ומחזאית, וד"ר דוד סנש, פסיכולוג ילדים קליני, האחיין של הצנחנית שלא שבה, חנה סנש ז"ל. היא נשואה לאור אורי (33), יזם היי־טק, שהתחיל איתה באינסטגרם. "הוא אהב את הסטוריז שלי, שלח לי הודעה, ומאז אנחנו יחד", היא אומרת. "זה חיבור ששדרג את חיי ואת נפשי בצורה שהכתבה לא תספיק מלהכיל, הוא מעצים אותי בכל יום".
לפני ארבע שנים, לאחר סיום לימודיה במחלקה לאמנות רב־תחומית ב"שנקר", עברו בני הזוג לניו־יורק, והיום היא שותפה בחברה לשיווק דיגיטלי וקריאייטיב בשם Oddd Creatives עם אשת התוכן והקריאייטיב סמא חדד. החברה מספקת שירותים כמו מיתוג, אסטרטגיית תוכן וניהול סושיאל ללקוחות בינלאומיים, בעיקר בתחום האופנה, הלייף סטייל, המוזיקה והאמנות.
"כל הטירוף שאני עושה היום התחיל בגיל 17", היא מספרת. "גדלתי בתל־מונד, שזה מקום פרובינציאלי ולא מאוד מאפשר, אז אני וחברה טובה היינו הולכות ליער קדימה ומצלמות חברות בשביל הכיף. די מהר התחלנו לעשות בוקים לבת מצווה תמורת תשלום, הקמנו חברה בשם 'עולי', שזה צירוף של עודי ולירון, והרגשתי על גג העולם. בגדול אני עדיין עושה עד היום את אותו דבר, ועם אותה תשוקה בדיוק".
איך את מגדירה את עצמך?
"אני לא מגדירה. לאנשים יש צורך להגדיר את עצמם, אבל תמיד התקשיתי להגדיר את עצמי כי אני גם וגם וגם. מצד אחד זה קצת מאט אותי בתהליך ההתמקצעות, כי זה עוזר שיש איזשהו טייטל, ומצד שני אני מתנסה במיליון דברים וזה בדיוק מה שצריך כדי להיות ארט דירקטור. העולם היום משתנה מבחינת הגדרות תפקידים, היום ההגדרות מאוד נזילות ופחות נוקשות. למדתי אמנות רב־תחומית ב'שנקר', אז אפשר להגדיר אותי כאמנית, עשיתי סטיילינג הרבה שנים, אבל לא הרגשתי שזה הייעוד שלי. אני מרגישה הכי בנוח על הסט, אבל אני יותר נהנית להיות ארט דירקטורית, לעשות הכל".
אי־אפשר להתעלם משמך המיוחד.
"השם עודי, במשמעות של עודני, נלקח מהפסוק 'אהללה השם בחיי, אזמרה לאלוהיי בעודי', מספר תהילים. ההורים שלי היו בקנדה כשאמא שלי הייתה בהיריון איתי, הם שמעו שם את מקהלת 'צעירי ברוקלין' ששרו את השיר עם הפסוק הזה והחליטו לקרוא לי עודי. גם בתור אתאיסטית מוחלטת הציטוט מאוד מתאים לי. הייתי עודי היחידה בארץ, אבל לא מזמן פגשתי מישהי באיזו הפקה שממש אהבה את השם והחליטה לקרוא לבתה עודי. יש לי יחסים אמביוולנטיים עם השם - מצד אחד צריך להסביר אותו בכל מקום ולפעמים זה מציק, אבל רוב הזמן הרגשתי מאוד מיוחדת, כך שאמא שלי די הסלילה לי את החיים".
"השם עודי, במשמעות של עודני, נלקח מהפסוק 'אהללה השם בחיי, אזמרה לאלוהיי בעודי', מספר תהילים. גם בתור אתאיסטית מוחלטת הציטוט מאוד מתאים לי"
שם משפחתך סנש הוא עול או מקור לגאווה?
"זה מאוד תלוי בבן אדם שאני פוגשת. יש אנשים ששומעים סנש ושמים עליי תווית שהיא לא אני. אני לא מזדהה עם הדימוי המיליטריסטי של חנה סנש, חבל שהרבה אנשים לא יודעים שהיו בה כל כך הרבה ערכים אחרים. היא הייתה אמנית, משוררת ואשת רוח מדהימה והומנית. השיר 'אלי אלי' בכלל לא קשור לשואה, זה שיר על האהבה שלה לטבע שהפך לסוג של המנון לאומי, וזה מזעזע עבורי. חנה סנש הייתה מאוד צעירה כשהיא יצאה למשימה שממנה לא שבה, ולדעתי היא לא נסעה לשם כדי להציל את העולם אלא כדי להציל את אמא שלה ואח שלה. היא הייתה מאוד טוטאלית, וזה גם משהו שאני מתחברת אליו. לגדול בתל־מונד וללכת לצבא עם השם סנש לא תמיד היה קל, זה שם אותי במקומות שלא הרגשתי בהם בנוח".
5 צפייה בגלריה
"חנה סנש הייתה מאוד טוטאלית, וזה גם משהו שאני מתחברת אליו"
(צילום: זהר שטרית, סטיילינג: מור בל)
בגלל זה בחרת לעזוב את ישראל ולחיות בניו־יורק?
"יש לי יחסים אמביוולנטיים כלפי ישראל, יחסי אהבה־שנאה, כאב ושייכות. היה לי מאוד קשה לגדול בישראל, ואני בטוחה שהרבה מזה נובע מההיסטוריה המשפחתית שנוכחת בחיי בכל יום. קשה לי להיות פה, ואני מרגישה את זה ממש בגוף, קשה לי עם המנטליות, עם הלחץ והחרדה, עם ההישרדותיות. אני סובלת מהפרעת חרדה שאני מתמודדת איתה הרבה מאוד שנים בטיפול תרופתי ופסיכולוגי, המקום הזה בלתי אפשרי עבורי. השורשים אמורים להקנות ביטחון, אבל השורשים שלי כבדים, הם כמו שלשלאות".
"אני לא מזדהה עם הדימוי המיליטריסטי של חנה סנש, חבל שהרבה אנשים לא יודעים שהיו בה כל כך הרבה ערכים אחרים. היא הייתה אמנית, משוררת ואשת רוח מדהימה והומנית"
כמה היית מעורבת בעיצוב הסטיילינג ובחירת הבגדים להפקה?
"חוץ מלדגמן עזרתי לבנות את הקונספט. אני רגילה להסתכל על הסט ממעוף הציפור, וכדוגמנית הייתי צריכה להיות ברגע ולא לדאוג כל הזמן. הייתי צריכה לסמוך על הצוות, שעזרתי לבחור בפינצטה, וזה עזר לי לשחרר".
כמה התחברת לבגדים?
"מאוד התחברתי כי זה הסגנון שלי, קצת אוונגרדי, מאוד לא ישראלי. לרקוד בתוך שמלה גדולה היה בשבילי הגשמת פנטזיה, אני אוהבת שמלות עם הרבה בד. בכלל, מבחינתי אין דבר כזה אובר דרס. טוב, אולי בשביל השמלה האדומה צריך חתיכת אירוע, אבל היו בהפקה בגדים שהם יותר קז'ואל. אולי בישראל הם עמוסים מדי, כי חם פה, אבל אני בהחלט רואה את עצמי לובשת את הבגדים האלה לאירועים בניו־יורק".
5 צפייה בגלריה
"שורשים אמורים להקנות ביטחון, אבל השורשים שלי כבדים, הם כמו שלשלאות"
(צילום: זהר שטרית, סטיילינג: מור בל)
- תודה למוזיאון בת־ים לאמנות, סטרומה 6 בת־ים
- איפור: מורן אילנברג ל"ארטבוק". שיער: עמנואל ציון. ציפורניים: Tzipornaje Studio, המנור 17 ת"א. ארט: חן חפץ, אינסטגרם: chen_chefetz_art_studio@ פאה: חיה ברנפמן אינסטגרם: branfman_wigs@
- איפה משיגים? בסניפי הרשתות ובאתרים. saint toma, טל': 4208500–054. אפרת שנהר, טל': 054–3078990. Jennifer Kim, טל': 054–5803742. Kim Kassas Couture, טל': 03-55598870
לוק 1: מעיל־שמלה (2,900 שקל, saint toma)
לוק 2: שמלה (אוסף אישי), כפפות (400 שקל, saint toma)
לוק 3: מחוך עם קשירה מאחור (לפי הזמנה, Kim Kassas)
לוק 4: חליפת מכנסיים (2,000 שקל, אפרת שנהר), תיק (300 שקל, אלדו)
לוק 5: שמלה (2,000 להשכרה, Jennifer Kim), נעליים (475 שקל, שופרא)
פורסם לראשונה: 21:41, 30.09.21
