"לא חשבתי שאיילד את הבנות שלי בעצמי, פחדתי שהידיים שלי ירעדו מרוב לחץ והתרגשות", מספרת אורלי בן גדליה, סגנית אחראי חדר לידה בבית החולים שיבא - תל־השומר, "לבנות שלי, לעומת זאת, היה ברור שאני איילד אותן. לכלה שלי נתתי ספייס בעניין הזה, רציתי שהיא תחליט אם זה נעים לה או לא, וביום הלידה היא הודיעה לי שהיא רוצה שאיילד אותה. זו הייתה מחמאה גדולה מאוד בשבילי".
בן גדליה (57), מיילדת כבר 30 שנה, נשואה, אם לחמישה (31, 30, 27, 25, 19) וסבתא לחמישה, מתגוררת ביישוב טלמון ביהודה ושומרון. בניגוד למה שאפשר לחשוב, בנותיה וכלתה לא מתגוררות בסמוך אליה: הבכורה הגיעה מבאר־שבע כדי ללדת בבית החולים שבו היא עובדת, השנייה הגיעה מירושלים והכלה - מבסיס חצרים שבדרום.
"כשהבת הבכורה שלי באה ללדת עברתי לטייס אוטומטי", היא נזכרת, "התרכזתי בלהיות מקצועית, שלא יכאב לה ושהמוניטור יהיה תקין. רק אחרי שהלידה הסתיימה, עיכלתי מה היה. החזקתי את התינוק, הבנתי שאני סבתא והתרגשתי מאוד".
5 צפייה בגלריה
אורלי בן גדליה עם נכדותיה: "כשהבכורה באה ללדת, עברתי לטייס אוטומטי"
(צילום: אלבום פרטי)
מה היה שונה מבחינתך מלידה רגילה?
"אני משתדלת להתייחס לכל לידה במלוא המקצועיות, הרגישות והנחמדות. חשוב לי שכל יולדת, ולא משנה מיהי, תצא עם חוויה מעצימה וטובה. אני רואה לידה כרגע קדוש - ולכל לידה הקדוּשה שלה, אבל כשאני מיילדת בת או כלה שלי, זה בשר מבשרי, חלק ממני. כשכאב לבת שלי, כאב לי. ממש הרגשתי את הכאב בבטן. כל הלידות של הנכדים שלי היו חוויות מדהימות, הרגשתי כאילו אני יולדת בעצמי".
מלחיץ יותר כשהיולדת היא בת משפחה?
"זה יכול להיות קצת מלחיץ אם משהו משתבש. אם פתאום יש האטה בדופק וצריך להחליט על קיסרי או על לידה מכשירנית, הרופאים נכנסים ולוקחים את העניינים לידיים".
אבל אם חס וחלילה משהו משתבש ונגרם נזק לתינוק, עלול להיווצר סכסוך במשפחה.
"אנחנו פועלות לפי הנהלים והעקרונות, בצורה הכי מקצועית שיש, ואני רוצה לקוות שהדברים האלה נמנעים. נכון שיש פה רגש אימהי, אבל הוא לא משפיע על ההחלטות המקצועיות".
אורלי בן גדליה: "לבנות שלי היה ברור שאני איילד אותן. לכלה שלי נתתי ספייס בעניין הזה, וביום הלידה היא הודיעה לי שהיא רוצה שאיילד אותה. זו הייתה מחמאה גדולה מאוד בשבילי"
את ממליצה למיילדות ליילד בנות משפחה, או לא לערבב שמחה בששון?
"כל מקרה לגופו, זה תלוי בכל כך הרבה רבדים ומשתנים - למשל, האם יש אמון הדדי ופתיחוּת בין המיילדת ליולדת, כי יש כאלה שמספיק מקצועיות ובטוחות בעצמן למשימה, ולעומתן יש כאלה שמאוד מתרגשות ונלחצות, אז עדיף שלא יעשו זאת. ואגב, גם אחותי סימה היא מיילדת, והיא יילדה אותי בזמנו. זו הייתה חוויה נפלאה".
את מרגישה חיבור חזק יותר לנכדים בזכות העובדה שיילדת אותם?
"אין לי למה להשוות, יילדתי את חמשת נכדיי. לפעמים אני אומרת לנכדים: 'אני ראיתי אותך ראשון/ה, לפני ההורים שלך!' אני מנסה לפעמים לדמיין מה יכולתי לעשות בזמן שהילדה שלי יולדת: לא יכולתי לבקש להיות במקום אחר. אני שמחה שנפלה בחלקי הזכות הזו".
רק אמא
"כשהבת האמצעית שלי הייתה בהיריון, הייתי ברגשות מעורבים", משחזרת אורית גלברד, מיילדת בבית החולים רמב"ם שבחיפה, "מצד אחד רציתי מאוד ליילד אותה ומצד שני ידעתי מהם הסיבוכים שעלולים להתרחש בלידה, פחדתי שכזה דבר יקרה לבתי ויהיה תחת אחריותי".
5 צפייה בגלריה
אורית גלברד עם נכדתה: "כל הרגשות התפרצו. נראיתי כמו בלון בלי אוויר"
(צילום: מאי מייסטר )
גלברד (55), מיילדת כבר 28 שנה, נשואה, אם לשלוש בנות (32, 30, 23) וסבתא לשלושה נכדים, מתגוררת בחיפה. בלי קשר לעובדה שגם בנותיה גרות בחיפה, שלושתן תכננו שהאם תיילד אותן. שניים מנכדיה נולדו בניתוח קיסרי, שבו רק קיבלה את התינוקות, אך את הלידה של נכדתה מיקה, לפני שנתיים וחצי, היא לא תשכח: "בשבוע 31 הבת שלי הייתה מאושפזת במחלקה להיריון בסיכון במשך עשרה ימים בגלל ירידת מים, וחשבה שתלד רק בעוד חודש. פתאום היא קיבלה זיהום והיה ברור שצריך ליילד אותה בדחיפות. המיילדות שעובדות איתי אמרו לי שאולי לא אעמוד בזה מבחינה רגשית, אז התלבטתי כמה דקות והחלטתי שכן, אני הולכת על זה ועושה את זה בצורה הכי מקצועית שאפשר. לא היה מקום לרגש. דאגתי לעוברית ורק רציתי לשמוע אותה בחוץ, בוכה. מאותו רגע, הכל קרה כל כך מהר, תוך דקות. הבת שלי קיבלה אפידורל וילדה במהירות תינוקת במשקל קילו וחצי. אחרי שראיתי שהפגה בסדר, שהצבע שלה יפה, שהיא נושמת בכוחות עצמה ומגיבה, נרגעתי - ורק אז כל הרגשות התפרצו ובכיתי. נראיתי כמו בלון שהוציאו לו את האוויר. אחר כך הלכתי לפגייה, צילמתי את הפגה והראיתי לבת שלי, שלא יכלה לבוא לשם. תמונות מפגייה זה לא קל. לא רואים תינוקת מרוב צנרת. תקופה ארוכה שיחזרתי את הכל ושאלתי את עצמי: איך עמדתי בזה?"
אורית גלברד: "הבת שלי קיבלה זיהום והיה ברור שצריך ליילד אותה בדחיפות. המיילדות שעובדות איתי אמרו לי שאולי לא אעמוד בזה מבחינה רגשית, אז התלבטתי כמה דקות והחלטתי שכן, אני הולכת על זה"
במה שונה לידה של נכדה שלך מלידה אחרת?
"היו לי הרבה לידות מרגשות, כמו לידה של פונדקאית או של אישה שסבלה מבעיות פוריות במשך 20 שנה. התרגשתי גם ליילד את האחיינים של בעלי, נכדים של חברות שלי או רופאות ואחיות בבית החולים, אבל אם יש סולם מ־1 עד 10, ליילד נכד שלך, זה 11".
אז את ממליצה למיילדות ליילד בנות משפחה?
"לא הרבה אצלנו מיילדות את הילדות שלהן, כי אם את צריכה לבצע חתך בבת שלך, זה יכול להיות לך ממש קשה. מי שמסוגלת לשים את הרגשות בצד ולהיות סופר־מקצועית, שתעשה את זה".
מה אומרים עכשיו במשפחה? את תיילדי בלידה הבאה?
"ברור! 'רק אמא', הן אומרות".
התינוקת שלי הפכה לאמא
"כשהבת הגדולה שלי הייתה בהיריון אמרתי לה: 'כשיגיע הזמן ללדת, אני יכולה לקבל את ההודעה שילדת, לבוא להחזיק לך את היד בלידה או ליילד אותך, מה שתרצי", נזכרת אלישבע לוין, מיילדת ראשית בחדרי הלידה של בית החולים הדסה הר הצופים, "באמצע חג השבועות קיבלתי טלפון מהחברות שלי בצוות שהבת שלי הגיעה עם פתיחה של 5 ס"מ. כאישה דתייה, בשבילי לנסוע באמצע חג זה יוצא דופן, אבל מיד נסעתי. ניסיתי להבין איפה היא רוצה לשים אותי, הרי אין מצב שאעשה משהו שהבת שלי לא רוצה, זה צריך לבוא ממנה. היא אמרה: 'אמא, בואי, את!' ומאותו רגע התחלתי ליילד אותה".
5 צפייה בגלריה
אלישבע לוין בצילום עם בתה: "היא אמרה: 'קשה לי'. הבנתי שהיא בלידה פעילה"
(צילום: טליה רני לוין )
לוין (59), נשואה, אם לשמונה וסבתא ל־15 נכדים, מתגוררת בעֹפרה. כבר 34 שנים שהיא אחות - ומיילדת זה 16 שנים. עד כה הספיקה ליילד שלוש מבנותיה ושתיים מכלותיה, ובסך הכל שבעה מבין נכדיה באו לעולם היישר אל תוך ידיה. "אחרי שיילדתי את הבת הבכורה, היה ברור לכולן שאני מיילדת אותן, כבר לא הייתה שאלה", היא אומרת.
איך זה הסתדר מבחינה גיאוגרפית? כולן גרות קרוב לירושלים?
"לרוב זה הסתדר, הכי מצחיק שליאל, הבת שלי שגרה באילת, נורא רצתה ללדת אצלי. אמרתי לה: 'חמודה, בואי נראה מה קורה, בינתיים לכו לעשות סיור בחדר הלידה ביוספטל'. לקראת שבוע 39 היא החליטה שהם עולים אלינו לשבת וכנראה כבר בדרך היו לה צירים קטנים. אחרי כניסת השבת אני רואה אותה הולכת לשירותים, חוזרת, הולכת, חוזרת. שאלתי: 'מה קורה?' והיא ענתה: 'לא יודעת'. בשעה 1:00 בלילה היא העירה אותי ואמרה: 'אמא, נורא קשה לי'. הבנתי שהיא בלידה פעילה, התארגנו לנסיעה ולקחתי איתי לדרך כפפות ומגבות, כי אי־אפשר לדעת מה יהיה. בבית היולדות ראיתי שיש התקדמות ותוך שעתיים היא ילדה, ללא אפידורל. כיוון שהיא אחת הקטנות שלי, הנטייה הטבעית שלי הייתה לראות אותה כילדה, וכששמתי עליה את הבן שלה, היא הפכה בטבעיות גדולה ויפה מהתינוקת שלי לאמא. אני מדברת על זה ועולות לי דמעות".
אלישבע לוין: "אני יודעת שיש מיילדות שמרוב חשש שיקרה משהו כזה לא יילדו בנות משפחה, אבל אני לא שם"
לכל בנותיה ערכה אלישבע קורס הכנה ללידה פרטי, "בלי סיפורים מפחידים, אני לא מאמינה שזה נכון. אם נחשוב טוב, יהיה טוב. אישה צריכה להרגיש ביטחון בלידה. אם היא תרגיש בטוחה, היא תוכל לשחרר את החומרים הנכונים כדי לאפשר לגוף שלה ללדת. כשאני ליד הבנות שלי, אני מאמינה שזה משפיע לטובה".
זה מרגיש מלחיץ יותר כשהיולדת היא בת משפחה?
"ברמת העיקרון בוודאי, כי את אומרת לעצמך - אם יש חס וחלילה הסתבכויות, זה לא אירוע שחווית ואז את הולכת הביתה, אלא חלק מהחיים שלך, אבל באופי שלי אני רואה דברים בוורוד ולא הייתה לי סיבה להיות בלחץ. בנוסף, אני אף פעם לא לבד בחדר הלידה. התפקיד של מיילדת הוא לתמוך ולטפל באישה שנמצאת בלידה פיזיולוגית רגילה. כשנוצרת מורכבות, אני חייבת לערב גורם רפואי. אני יודעת שיש מיילדות שמרוב חשש שיקרה משהו כזה לא יילדו בנות משפחה, אבל אני לא שם. אני סומכת על הקב"ה ואעשה כמיטב יכולתי, כמו בכל לידה".
תמליצי למיילדות ליילד בנות משפחה?
"זה אינדיבידואלי, כל אחת והקשר שלה עם הבנות והכלות שלה וכמה הן מרגישות נוח להיות חשופות מולה. זה גם תלוי אם המיילדת היא טיפוס לחוץ".
את מרגישה חיבור חזק יותר לנכדים שאת יילדת?
"לא. נכד הוא נכד, עם כל האהבה והשמחה. כיוון שלא יילדתי את כל הנכדים, יש לי מה להשוות, ואני לא מרגישה שום הבדל".
הרופא חילץ את הראש
"לפני 35 שנה אחות שאני מכירה שכנעה את כלתה לבוא ללדת במקום עבודתה והלידה הסתבכה", מספרת לינה מרגלית, מיילדת בבית החולים בילינסון, "כשהפכתי למיילדת זכרתי את זה ואמרתי לעצמי: אני בחיים לא משכנעת מישהי מהמשפחה לבוא ללדת אצלי, זו אחריות כבדה מדי. מסיבה זו, לא ניסיתי להשפיע על בתי או על כלתי שיבואו ללדת אצלי, רק אמרתי שאשמח".
מרגלית (66, "יוצאת לפנסיה בחודש יולי"), נשואה, אם לשלושה (40, 38, 34) וסבתא לשלושה, מתגוררת בראשון־לציון. כבר 45 שנה שהיא אחות, מתוכן 26 שנה מיילדת. פעמיים יילדה את כלתה ופעם אחת את בתה. "כבר בתחילת ההיריון שתיהן החליטו שיֵלדו אצלי, למרות שהבת שלי גרה בקיבוץ מנרה, בצפון הרחוק", היא אומרת, "כשהיא באה לביקורת בסוף ההיריון הצעתי לה להישאר עד הלידה, וכך היה".
ברגע האמת מרגלית שכחה את הקירבה המשפחתית והתרכזה בטכניקה: "בדקות של הלידה עצמה התנתקתי רגשית והפכתי לרובוט. הדרכתי איך ללחוץ ומה לעשות. אם תתפקדי כאמא באותם רגעים, כנראה לא תתפקדי טוב כמיילדת".
לינה מרגלית: "בדקות של הלידה עצמה התנתקתי רגשית והפכתי לרובוט. הדרכתי איך ללחוץ ומה לעשות. אם תתפקדי כאמא באותם רגעים, כנראה לא תתפקדי טוב כמיילדת"
כשלידה מתנהלת בצורה תקינה, הכל טוב ויפה, אך מה קורה כאשר מתברר בבדיקת המוניטור שיש צורך בוואקום והיולדת היא כלתך? "הבן שלי נלחץ והיה לי קשה עם זה", משחזרת מרגלית, "ראיתי שהראש והידיים שלי לא מתפקדים טוב. זה היה רגע קצת מלחיץ. כשאנחנו מיילדות בנות או כלות שלנו, תמיד יש איתנו מיילדת נוספת, אז חברה שלי לקחה פיקוד ורופא חילץ את הראש בוואקום ואמר לי: 'בואי, תמשיכי את הלידה'. בשלב הזה כבר הייתי בסדר, אז חילצתי את הגוף".
מה היה שונה מבחינתך, בניגוד ללידה רגילה?
"עם מישהי קרובה אלייך, זו דינמיקה אחרת. אנחנו מדברות על דברים שלא מדברות עם יולדות אחרות, צוחקות יותר, הקירבה הפיזית גדולה יותר. גם עם יולדת זרה יכול להיווצר קשר מאוד מיוחד, אבל לרוב עם יולדת זרה הכל יותר רשמי".
אז כדאי ליילד בנות משפחה?
"כן, זו חוויה מיוחדת ויפה, שיוצרת קשר אינטימי בינך ובין הבת או הכלה. זו אחת ההטבות שלי כמיילדת. אני ממליצה בחום".
