"מזל טוב לזוג שאני לא מכירה! זה הזוי ומוזר, אבל יש לי משהו להגיד לכם. לפני שש שנים בדיוק עמדתי עם אהוב לבי תחת החופה באולם הזה. לצערי, הוא נהרג לפני כשנה בתאונת דרכים. אני לא רוצה לצער אתכם ביום הזה שבו הפכתם להיות אחד, אבל אני כן רוצה להעביר לכם מתנה ממני – את מה שלמדתי מאז: עכשיו אתם בהתחלה. יש אהבה גדולה ואושר והמון טוב. עם השנים, דברים יכולים להפוך מורכבים יותר. תזכרו תמיד את הרגע הזה, שבו בחרתם אחד בשנייה והחלטתם לחיות יחד את החיים".
זו הפִּסקה הפותחת במכתב שכתבה נועה ונה ב־24 באוגוסט האחרון (ראו בהמשך את המכתב המלא). בתאריך הזה היא הייתה אמורה לחגוג את יום הנישואים השישי שלה ושל בעלה, עזריה. אבל עזריה נהרג, והותיר אותה ואת בתם טוהר רחל בת החמש לבדן. במקום לחגוג יום נישואים, נועה מצאה את עצמה מגיעה לאולם "ארבע העונות" בקיבוץ ברור־חיל, שבו היא ועזריה נישאו, ומשאירה בתיבת הצ'קים מכתב לזוג שהיא לא מכירה ושהתחתן שם באותו הערב.
מה הוביל אותך לכתוב את המכתב הזה?
"בכל תאריך משמעותי בחיים הזוגיים שלי ושל עזריה נהגתי לעשות מעשי חסד. למשל, לחלק עוגות לשכנים שלי. גם השנה, אחרי שעזריה נהרג, עדיין חשבתי איך אוכל לציין את יום הנישואים ועל הדרך לעשות טוב למישהו. אז החלטתי לכתוב מכתב עם איחולים ועצות מהניסיון שלי והלקחים שאני הפקתי, כמי שעברה כברת דרך בזוגיות".
עזריה נהג לתופף בחתונות על תוף שנקרא דג'מבה. אחרי שהוא מת החלטתי להשאיל את התוף כדי לשמח זוגות. עד עכשיו התוף הזה היה ב־70 חתונות"
הכתיבה שלו בטח לא הייתה פשוטה.
"היה לי קשה לכתוב את המכתב הזה, והמילים לא הגיעו אל הדף. מאוחר יותר באותו יום ישבתי ברכב ושמעתי את השיר 'אליהו' של אביחי הולנדר, והוא הצליח להוציא ממני את המילים. בכיתי בזמן שכתבתי אותו. לא ידעתי אם באמת תהיה חתונה באותו יום באותו אולם, אבל הימרתי נכון. הגעתי בזמן הריקודים לחתונה של הזוג שמעולם לא הכרתי ופגשתי, עמדתי עשר דקות כדי לספוג את האווירה של החתונה, השארתי את המכתב והלכתי".
זה לא צבט לך בלב, להשאיר מכתב לזוג שחוגג חתונה ביום הנישואים שלך, אחרי שאת איבדת את בעלך?
"צבט לי בלב, אבל אני חיה עם הצביטה הזאת כל הזמן. אני יודעת שהשמחה שלהם לא באה על חשבון השמחה שלי. זה שלי עצוב זה לא אומר שכולם צריכים להיות עצובים".
נועה לא חתמה על המכתב בשמה. למחרת היא פרסמה אותו בפייסבוק לחבריה בלבד, ובעקבות בקשה של אחד מהם שלחה אותו גם לקבוצת הווטסאפ "חברים טובים באמצע הדרך", קבוצה של אלמנים מהמגזר הדתי. ואז היא קיבלה הודעה מחברה בקבוצה: "אותה אישה סיפרה שהבן שלה התחתן אתמול באולם, והתברר שהיא האמא של החתן! היא בעצמה אלמנה. איך, מכל החתונות בעולם, המכתב שלי הגיע לילד יתום שאיבד את אבא שלו? התברר שהזוג הקריא את המכתב שלי בשבע ברכות (במהלך השבוע שאחרי החתונה, מ.ב) מול כל האורחים. עדיין לא יצא לי לדבר איתם, אבל הבנתי שהם שמחו מאוד לקבל את המכתב שלי".
"איך, מכל החתונות בעולם, המכתב שלי הגיע לילד יתום שאיבד את אבא שלו? התברר שהזוג הקריא את המכתב שלי בשבע ברכות מול כל האורחים, והבנתי שהם שמחו מאוד לקבל את המכתב שלי"
אבל בני הזוג לא היו היחידים שהתרגשו: מאז פרסומו קיבל המכתב אלפי לייקים ומאות תגובות ברשתות החברתיות ושותף בין היתר על ידי העיתונאית סיון רהב־מאיר. "קיבלתי המוני תגובות", מספרת נועה. "היו כאלה שכתבו לי שהמכתב האיר להם את הזוגיות. זה שבר את השגרה שלהם והחזיר אותם להתאהבות הראשונית. מישהי כתבה לי שצריך להעביר את המכתב הזה ליועצי זוגיות, ושכל חתן וכלה צריכים לקרוא את זה לפני החתונה. הייתה מישהי שכתבה שהמכתב מזעזע ושהיא לא הייתה רוצה לקבל מכתב כזה ביום החתונה. אז נכון, לפני שהנחתי אותו בתיבה תהיתי לעצמי אם זה לא יצער את הזוג, אבל כתבתי על המוות של עזריה רק בשורה ולא הרחבתי. התפללתי שהמכתב יגיע לזוג הנכון ושהוא יעשה להם טוב, והתפילה שלי נענתה".
4 צפייה בגלריה
נועה ועזריה ז"ל בחתונתם. "היה אומר לי שלוש פעמים ביום שהוא אוהב אותי"
(צילום: גדי קבלו)
ציפית שהמכתב יהפוך לוויראלי?
"ממש לא. אני חושבת שמה שתפס את האנשים זה שכתבה אותו מישהי שאיבדה את בעלה, ולא אישה נשואה".
איזה מסר היה חשוב לך להעביר?
"הרבה פעמים זוגות שוכחים את הרגע שבו הם בחרו זה בזה, את זה שהם התחתנו כי הם אוהבים אחד את השני. אנחנו נכנסים לשגרה של ילדים ועבודה, ואז משהו נשכח. המסר שלי הוא להיזכר ברגע שהתאהבתם. התחתנתם לא רק בשביל להקים משפחה ולקנות בית ביחד, אלא כי אתם אוהבים. עזריה היה אומר לי שלוש פעמים ביום שהוא אוהב אותי".
מאמי, איזה יפה אתה
נועה (28), תושבת שדרות העובדת כפקידה, הכירה את עזריה, מתופף באירועים וזמר חובב בן גילה, לפני שש שנים וחצי. "פגשתי באירוע זוג חברים שלי שבדיוק עמדו להינשא. הבעל אמר שאני יכולה להתאים לעזריה. צחקתי על השם שלו, ואמרתי שרק בגלל שקוראים לו עזריה לא הייתי רוצה לצאת איתו. ואז הם הציעו שאפגוש אותו במסיבת האירוסין שלהם, שנערכה שבוע לאחר מכן. הסכמתי.
ביום האחרון של השבעה נעלתי את עצמי בחדר השינה, ואמרתי שאני לא מוכנה לראות אף אחד. לא יכולתי כבר לענות על השאלה 'איך זה קרה?', שנשאלה עשרות פעמים. זה מוטט אותי"
"הגעתי למסיבה שהתקיימה בבית של הזוג, ועמדתי בצד. האווירה הייתה מנומנמת, ופתאום נכנס מישהו שניגן על תוף אפריקאי. הוא שר והקפיץ את כולם באוויר. ואז אמרו לי שזה עזריה. באותו רגע הרגשתי בלב שלי שאיתו אני אתחתן. גם חברות שלי אמרו לי שהוא האחד - שלושה אנשים שונים הציעו לשדך לי אותו. אחרי המסיבה העבירו לו את הטלפון שלי, ויצאנו לדייט".
איך היה המפגש הראשון?
"שנינו דתיים, אבל המנטליות שלנו הייתה שונה. הוא מתנחל שגדל ביישוב שילה, ואני עירונית שגדלה באשקלון. בדייט, שהיה בחוף הים באשקלון, המשפט הראשון שהוא אמר לי זה שהוא מגדל פאות ושהוא לא מתכוון לגזור אותן, אז אם זה מפריע לי שאני אגיד עכשיו כדי שלא נבזבז את הזמן. הסתכלתי עליו וחשבתי לעצמי שהוא חי בסרט, אבל אמרתי לו, 'הכל בסדר, אין לי בעיה עם הפאות שלך'. הוא היה מקסים. היה לו את הלב הכי גדול שאני מכירה".
אחרי חמישה חודשי זוגיות, עזריה הציע נישואים לנועה על גג של בית ברובע המוסלמי בירושלים ("זאת הייתה הפתעה גדולה"). השניים נישאו, ולפני חמש שנים הביאו לעולם את בתם טוהר רחל. "אני ועזריה אהבנו מאוד אחד את השנייה. הוא היה הבן אדם שאהב אותי הכי הרבה בעולם. היו לנו הרבה מאוד התמודדויות כזוג. נלחמנו על הבית שלנו וצלחנו כל התמודדות".
הכל התהפך ב־13 במאי 2020, שהתחיל כיום רביעי שגרתי. "עשיתי קניות לשבת, ותכננתי לעשות הפתעה לעזריה ולהזמין זוג חברים לארוחה. חזרתי מהקניות, ועזריה ירד לעזור לי עם השקיות. הוא היה נראה לי ממש יפה באותו יום. אמרתי לו, 'וואי מאמי, איזה יפה אתה', והוא רק חייך. עלינו הביתה, הוא חתך לנו אבטיח, ואז נסע לשיעור תיפוף שהתקיים באזור גוש עציון. אני הלכתי לישון צהריים".
כשנועה קמה, היא הבחינה שהטלפון שלה מצפצף. "קיבלתי התראה על תאונה בכביש 367, הרוג בן 30. הזזתי את הטלפון הצדה ולא התעמקתי בידיעה הזאת", היא מספרת. "בשעה שבע בערב שלחתי הודעה לעזריה וביקשתי שיקנה חלה ושוקולד. הוא לא ענה להודעה וגם לא לטלפון. אמרתי לעצמי שהכל בסדר, שהוא בטח בדרך ולא יכול לענות. תמיד דאגתי לו כי הרגשתי שהוא טוב מדי בשביל העולם הזה, אבל הפעם משום מה לא דאגתי".
לקראת השעה שמונה בערב הטלפון של נועה צלצל. על הקו הייתה עובדת סוציאלית של עיריית שדרות, ששאלה אם היא בבית כי היא צריכה להביא לה משהו. "אחרי כמה דקות שמעתי דפיקה בדלת. הסתכלתי בעינית וראיתי שוטר, מאחוריו גבר בלבוש אזרחי, שהתברר אחר כך כקצין נפגעים של משטרת שדרות, ואת העובדת הסוציאלית".
מה חשבת כשראית אותם?
"הדבר הראשון שעלה לי לראש זה שאולי חניתי במקום לא טוב, למרות שעזריה בכלל לקח את הרכב. ואז כשהם נכנסו לבית, אמרתי להם, 'אל תגידו לי שבעלי נהרג בתאונת דרכים'. הם ביקשו שאשב, ואז השוטר שאל אם בעלי היה בדרך לירושלים. אמרתי לו שלא, הוא היה בדרך לגוש עציון. ואז הוא אמר לי, 'אני מצטער להודיע לך, אבל הוא נהרג בתאונת דרכים'. הרגשתי שהברכיים שלי רועדות. שאלתי, 'הוא לא נפצע? אין מה להציל?'. והוא אמר שלא, והראה לי את הרישיון של עזריה שנמצא ברכב. הייתי בהלם. הרגשתי כאילו התקרה של הבית נופלת על הראש שלי ושאיבדתי את האוויר שלי. עזריה היה הדבר הכי יקר לי בחיים".
שלחתי הודעה לעזריה שיקנה חלה ושוקולד, והוא לא ענה. אמרתי לעצמי שהכל בסדר. תמיד דאגתי לו כי הרגשתי שהוא טוב מדי בשביל העולם הזה, אבל הפעם משום מה לא דאגתי
איך קרתה התאונה?
"עזריה נרדם ברכב, סטה מהנתיב והתנגש ברכב אחר. זה היה בשעה שש בערב, לא בשעת לילה מאוחרת. זה לא התאים לו ולא הבנתי איך זה נחת עלינו. אבל אני בן אדם מאמין, ואם הקדוש ברוך הוא החליט - זה מה שיקרה".
מה קרה לרכב השני?
"ברכב נסעו אבא והבת שלו, שהייתה אז בת 16. עזריה התנגש בדלת האחורית שלהם, והם נפצעו קל. חודשיים אחרי התאונה התקשרתי לבת של הנהג והתנצלתי. אמרתי להם שלא יחשבו לרגע שהם אשמים. האבא לא רצה לדבר איתי, הוא אמר שהוא לא רוצה להכיר את הבן אדם שנפטר כדי שזה לא יכאב לו. אני מבינה אותו. אם הוא היה מכיר את עזריה, הוא היה אוהב אותו. עזריה היה אחד שמספיק לפגוש פעם אחת כדי לא לשכוח אותו חיים שלמים. אני חושבת שהיה להם איזשהו תפקיד, של לסיים את המסע של עזריה בחיים".
סיירת עזריה בפעולה
עזריה היה בן 26 במותו. נועה מספרת כי עד לרגע שבו נטמן באדמה היא לא מצאה מנוח לנפשה. "כשזוג מתחתן, הנשמה נהיית אחת. תמיד התחברתי לתחושות של עזריה מרחוק. הרגשתי כשהיה עובר עליו משהו. בהלוויה הבנתי עד כמה זה נכון. ב־24 השעות שחלפו עד שהוא הובא לקבורה, הייתי כמו רוח רפאים. לא הייתי פה. הייתי לחוצה שהוא כבר ייקבר ושההלוויה תתחיל. בגלל העניין של הלנת המת הרגשתי סבל גדול. כשעזריה נקבר, משהו בי נרגע. הרגשתי שהוא הגיע למקום שהוא היה צריך להגיע אליו".
איך התמודדת בשבעה?
"הגיעו אלפי אנשים, ביניהם גם אנשים שהכירו אותי רק דרך הפייסבוק. ביום האחרון של השבעה נכנסתי לחדר השינה, נעלתי את עצמי ואמרתי שאני לא מוכנה לראות אף אחד. שמתי אוזניות ושמעתי בלופ את השיר 'שמש' של חנן בן ארי, שעזריה עשה לו קאבר. לא הפסקתי לבכות. כבר לא יכולתי לענות על השאלה 'איך זה קרה?', שנשאלה עשרות פעמים. זה מוטט אותי, ולא נשאר לי מקום לעצמי. רק בסוף השבעה יצאתי מהחדר. עלינו לקבר לאזכרה, ואז נפל לי האסימון שזה נגמר. שאני עולה לפגוש תלולית עפר ולא את עזריה".
אבל אז הגיעה ההתמודדות האמיתית, של החיים בלעדיו. "אני מרגישה לבד. אני והבת שלי חיות ממזוודה למזוודה. כל שבת אנחנו אורזות מזוודה ועושות את השבתות אצל ההורים, המשפחה והחברים. אני יודעת שאני וטוהר רחל יכולות להיות בחוץ עד 12 בלילה ושאף אחד לא יחכה לנו בבית. אני עושה הכל לבד – מתקנת דברים בבית, עושה טיפולים לרכב, וכמובן מגדלת את הבת שלי לבד".
איך את לא נשברת?
"אני נשברת. יש לילות שאני לא מצליחה להירדם מרוב כאב. כואב לי החוסר הזה בזוגיות, משפחה, הריונות, לידה, שבת, חגים. לפעמים אני אומרת לבת שלי שאני עצובה, והיא מבינה".
הבת שלי היא ילדה מאוד שמחה. לא מזמן שאלתי אותה אם היא כועסת על הקדוש ברוך הוא, והיא אמרה, 'ממש לא. השם עושה הרבה דברים טובים"
איך היא מתמודדת עם האובדן של אבא שלה?
"אחרי התאונה, העובדת הסוציאלית לחצה עליי לספר מיד לטוהר רחל שאבא שלה מת כדי שלא תשמע את זה ממישהו אחר. לא הצלחתי למצוא את המילים. איך אפשר לומר לה דבר כזה? זה הזוי. בסופו של דבר אמרתי לה שאבא לא יחזור יותר הביתה, אבא נהרג בתאונת דרכים. שהנשמה של אבא עלתה לשמיים. היא לא הבינה וישר חזרה לשחק.
"אנחנו מדברות על אבא בקטע חיובי. פחות על כמה שהוא חסר, אלא יותר על מה הוא היה עושה ועל איך שהיא דומה לו. היא אומרת לאנשים אחרים שהיא מתגעגעת אליו, אבל לא אומרת את זה לי כי היא לא רוצה להכאיב לי. היא ילדה מאוד שמחה, ויש לה הרבה חברים. לא מזמן שאלתי אותה אם היא כועסת על הקדוש ברוך הוא, והיא אמרה, 'ממש לא. השם עושה הרבה דברים טובים. הוא נתן לנו שכל להמציא אוטו ועוד הרבה המצאות אחרות'".
ומה איתך? האמונה שלך לא נפגעה בגלל מה שקרה?
"יש רגעים שבהם אני מתוסכלת ושואלת את עצמי 'למה?'. אבל הגישה שלי היא שכל מה שקורה לי זה חסד. התחתנתי, הבאתי ילדה לעולם וזכיתי לאהבה. סיימתי תואר ראשון במשאבי אנוש כנגד כל הסיכויים, ולמרות האבל על עזריה לא ויתרתי. היה לי חשוב לסיים יחד עם כולם ולא לדחות את התואר. יש לי משפחה ויש לי חברים. יש אנשים שמתים עריריים, ואני זכיתי לחסד, וזה עוזר לי להתמודד".
מה שעוד עוזר לנועה בהתמודדות אלה המעשים הטובים שהיא עושה כדי להנציח את זכרו של עזריה. "עזריה נהג לתופף בחתונות על תוף שנקרא דג'מבה. אחרי שהוא מת החלטתי להשאיל את התוף לחתונות כדי לשמח זוגות. פרסמתי בפייסבוק שאני אשמח להשאיל את התוף, זוגות פונים אליי, הם לוקחים אותו לאירוע, והאורחים שלהם מנגנים בו ומקפיצים את האווירה. עד עכשיו התוף הזה היה ב־70 חתונות. אני בטוחה שאם עזריה היה יכול לשלוח לי מסר, הוא היה מבקש ממני להתחתן, להיות בת טובה להורים שלי, לגדל את הבת שלי בדרכי שלום ולא להשאיר את הדג'מבה שלו דוממת. זאת הייתה הרוח החיה שלו".
בנוסף, נועה מנציחה את שמו של בעלה דרך סטיקרים שהיא מפיצה באמצעות מה שהיא מכנה "סיירת עזריה". "עזריה נהג לעשות מעשים טובים על הדרך. למשל, אם ראה מישהו סוחב שקיות מהסופר הוא היה עוזר לו. אז אני מחלקת לטרמפיסטים שאני מסיעה סטיקרים לרכב שכתוב עליהם 'סיירת עזריה מעשים טובים בדרך'. הרעיון הוא שהם יחלקו אותם הלאה ושכל אחד ידביק את הסטיקר על הרכב שלו, במטרה להפיץ את הטוב".
את מרגישה מוכנה לזוגיות חדשה?
"כן, אני רוצה להתחתן שוב, ואני מחפשת זוגיות. החיים האלה קצרים מדי, ובסופו של דבר יש חיים אחרי המוות. לאט־לאט, בצעדים קטנים, ועם מודעות למה שהלב שלך מרגיש, צריך להמשיך הלאה ולבחור בחיים. אני מאמינה שהכל לטובה. קוראים לי האלמנה האופטימית".
המכתב המלא של נועה
מזל טוב לזוג שאני לא מכירה!
זה הזוי ומוזר, אבל יש לי משהו להגיד לכם. לפני שש שנים בדיוק עמדתי עם אהוב לבי תחת החופה באולם הזה. לצערי, הוא נהרג לפני כשנה בתאונת דרכים. אני לא רוצה לצער אתכם ביום הזה שבו הפכתם להיות אחד, אבל אני כן רוצה להעביר לכם מתנה ממני – את מה שלמדתי מאז: עכשיו אתם בהתחלה. יש אהבה גדולה ואושר והמון טוב. עם השנים, דברים יכולים להפוך מורכבים יותר. תזכרו תמיד את הרגע הזה, שבו בחרתם אחד בשנייה והחלטתם לחיות יחד את החיים.
אל תתרגלו לביחד הזה, הוא לא מובן מאליו. ויכוחים קטנים ואי־הסכמות שוליות הם כל כך לא חשובים. תעריכו כל קפה שלכם ביחד. תעריכו כל חג ושבת. תעריכו את הדפיקה בדלת בסוף יום. את זה שיש מי שידליק לכם את הדוד לפני שאחד מכם מגיע לבית, את זה שקצת צפוף במיטה. אל תתמקדו בנעליים באמצע הבית או בכוס שמישהו מכם שכח לשטוף. אל תתחשבנו. תהיו החברים הכי טובים, ותחיו בידיעה שתמיד יש לכם על מי להישען. אתם אף פעם לא לבד, החצי השני שלכם תמיד נמצא שם בשבילכם. תשמרו על הכבוד אחד של השני, אל תעירו אחד לשני לפני כולם, גם אם זה כבר על קצה הלשון... תשלימו מהר מהר (כי אין זוג שלא רב). תלכו לישון תמיד כשאתם בשלום. כי אם אתם ביחד – תוכלו להתמודד עם הכל.
ברגע שאתם יודעים שנקודת המוצא שלכם היא שקודם כל אתם אוהבים אחד את השני, לפני הכל אתם אוהבים באמת, יהיה לכם נעים וקל יותר גם ברגעים של אי־הסכמה. גם כשיעברו שנים, ותהיו נורא עסוקים, וקצת פחות צעירים, ועם ילדים, תשקיעו. תשקיעו בקשר, בפרחים לשבת, במתנות קטנות וגדולות. כדי שתמיד תהיו כחדשים אחד בעיני השני. שיהיה לכם בית שמח ומבולגן מילדים, שהבית שלכם והמהות שלכם כזוג תמיד יהיו הדבר הכי חשוב, ושכאשר הילדים שלכם יתחתנו, הם יגידו: אני רוצה זוגיות כמו של ההורים שלי.
שיהיה בשעה טובה ומוצלחת,
הכלה של ט"ז באלול תשע"ה
פורסם לראשונה: 23:52, 14.10.21
