"נדהמתי לגלות עם כמה דברים המדינה מתמודדת"
אילנית שקד (49), מטפלת בשיאצו ודיקור סיני, גרושה ואם לבן עשר, תושבת חד־נס ברמת הגולן
מרגע שפרצה המלחמה, הקליניקה של אילנית שקד הפסיקה לעבוד. לקוחות ביטלו תורים והיא מצאה את עצמה ללא עשייה. מכאן הדרך להתנדבות למג"ב הייתה קצרה.
איך שמעת על האפשרות להתנדב?
"יום אחד ישבתי לקפה עם שכן שלי שסיפר על החוויות שלו במג"ב ואמר 'זה השומר החדש'. אמרתי 'אני רוצה להצטרף'. כשפרצה המלחמה ניהלתי חמ"ל לצד נשים מהיישוב שהכינו אוכל לחיילים באזור ובאותו שבוע נפתח קורס במג"ב. הבינו שם שחייבים אנשים חדשים בכל הגזרות במקום המתנדבים שקיבלו צו 8".
איך עבר הקורס?
"הוא היה מזורז ומדויק כדי שנוכל ללמוד מהר ולהתקדם. נכנסנו לעומק להיבטים של החוק ונדהמתי לגלות עם כמה דברים המדינה מתמודדת שאנחנו לא מודעים אליהם. שמעתי למשל בקורס שאצל אחד החקלאים בגולן כרתו מטע שלם של עצי מנגו ושיש שריפות והצתות חוזרות ונשנות כל קיץ שמסכנות את היישובים ואותנו, לא רק את החקלאות באזור".
אין בך פחד?
"תשמעי, יש לנו 16-M אבל אנחנו לא מסתערות על בתים ולא עושות מארבים בכפרים ערביים. אנחנו מסיירות וכשיש היתקלות, כוח משטרה בא לתגבר אותנו. אני אוהבת מאוד לטייל בטבע וחשוב לי לשמור עליו ועל החקלאות שלנו. החקלאים פה סובלים והשטחים שלהם נרמסים כי נכנסים רכבים ורומסים את המטעים או גונבים מהם יבול רב. יש עניינים ביטחוניים וגם פשע ופרוטקשן והחקלאים לא יכולים להתמודד לבד עם הכול".
"תוך כדי סיור קיבלנו קריאה שחשודים פרצו גדר ונכנסו לשמורת טבע עם רכבים ממונעים. ביצענו סריקות, קראנו לפקחים ותפסנו אותם"
איך התחושה להסתובב פתאום עם נשק?
"זה קטע. פתאום את שמה עלייך נשק וישר נכנסת לתפקיד. את מזדקפת, האינטונציה שלך שונה, את מייצגת את המדינה".
מה עשית בצבא?
"הייתי טכנאית בחיל הקשר ובזמנו הלכתי למטווח או שניים ויריתי במאג או שניים, אבל לא הסתובבתי עם נשק בשוטף. לא היו אז נשים פייטריות כמו היום".
איך עברה המשמרת הראשונה שלך?
"את המשמרת הראשונה עשיתי עם בני 22 ו־25 וכשהתחלפה המשמרת הגיעו שני גברים מבוגרים יחסית. יש מתנדבים מכל הגילים. בתחילת המשמרת התחלתי ללמוד את השטח והגזרה, ותוך כדי סיור קיבלנו קריאה שחשודים פרצו גדר ונכנסו לשמורת טבע עם רכבים ממונעים בניגוד לחוק. הגענו לאזור וביצענו סריקות. כשאנחנו רק שלושה בשטח כל כך גדול זה טריקי ומסוכן. עבר לידנו נווד שדיווח שראה את החשודים בהמשך המסלול. קראנו לפקחים נוספים כדי שלא נהיה לבד. עם השקיעה תפסנו אותם, חמישה נערים מאחד הכפרים הערביים פה".
איך הגיבו בסביבתך כשהחלטת להתנדב?
"הבן שלי נרגש ברמות־על, מפרגן לגמרי. גם שני האחים שלי נרגשים. כל אחד מהם התנדב בעבר, זה לא חדש לנו. אנחנו למען המדינה".
"לא הייתי חיילת, אבל עכשיו אני מג"בניקית"
שני אוחנה (34), מאפרת ומטפלת בצהרון בבית ספר יסודי, נשואה ואם לבן שבע, תושבת פתח־תקווה
לפני 13 שנה הגיעה שני אוחנה מצרפת לחופשת פסח אצל דודתה והחליטה להישאר כאן ולעשות עלייה. בצרפת היא עבדה כספרית וקוסמטיקאית, וכאן מצאה עבודה אצל מעצב השיער שוקי זיקרי, רגע לפני שעזב את הארץ. דרך קשרים שיצרה, הגיעה לעבוד כמעצבת שיער בהפקות אופנה.
ביום שישי אחר הצהריים, כמה שעות לפני הטבח ברעים, חזרו שני ובעלה ממסיבת נובה. "קצת קשה לי לדבר על היום הזה", היא אומרת. "בעלי אמר לי, 'חג עכשיו, בואי נלך ונתפרק קצת'. הגענו למסיבה בשישי לפנות בוקר וחזרנו לפני כניסת שבת. הייתי שם, ראיתי את הבמה, את השטח. המון אנשים שאני מכירה נהרגו, היה לנו מזל".
האם העובדה שניצלתם דרבנה אותך להתנדב למג"ב?
"האמת היא שכשעליתי ארצה רציתי מאוד לעשות צבא אבל אמרו לי, 'את כבר בת 21, יש לך בית ועבודה, את לא יכולה להתגייס'. נשארה בי תחושת החמצה כי רציתי לתרום. ב־2021 שלחתי מייל למשטרה וביקשתי להתנדב אבל אמרו לי שלא צריך. לא הסכמתי להרים ידיים. באוקטובר, כשהתחילה המלחמה, עשו במג"ב קורס מזורז למתנדבות וישר נרשמתי.
"הייתי אחת משתי נשים בקורס, מתוך 42 אנשים. למדנו איך להתנהל כמו שוטרים בסיטואציה של אלימות, לימדו אותנו לירות ב־16-M ועשינו מטווחים. הייתי באקסטזה, אדרנלין גבוה"
"הייתי אחת משתי נשים בקורס, מתוך 42 אנשים. למדנו איך להתנהל כמו שוטרים לכל דבר בסיטואציה של אלימות, לימדו אותנו לירות ב־16-M ועשינו ארבע שעות מטווחים. הייתי באקסטזה, אדרנלין גבוה, הרגשתי ביטחון להיות עם נשק".
עשית תיקון.
"כן, לא עשיתי צבא, אבל הנה אני במג"ב. כל הזמן אני מבקשת שייתנו לי משמרות, אני אתנדב פעמיים בשבוע".
אילו תגובות קיבלת?
"אמא שלי היא ישראלית שעזבה את הארץ, שלושה ימים אחרי שפרצה המלחמה היא הגיעה לכאן. היום היא ציונית וגאה בי מאוד. אחי הגדול הוא לוחם גולני ונמצא בעזה כבר כמעט חודש. לא הצלחתי לדבר איתו בטלפון מרגע שהוא גויס, רק לאחרונה שוחחנו וכשהוא שמע שאני מתנדבת במג״ב הוא אמר 'אני גאה בך, כל הכבוד'".
והילדים בצהרון?
"הם בכלל רואים בי סופרוומן. אני אומרת להם כל יום 'אל תדאגו, אני הגב שלכם'. נראה לי שאם אבוא לבית הספר עם מדים, הם יקפצו משמחה. גם בעלי והחברים תומכים בי. חמותי פחות התלהבה. היא שאלה: 'מה יהיה עם הבן שלך אם יקרה לך משהו?' אבל בסוף נתנה לי את ברכת הדרך".
איך עברה המשמרת הראשונה?
"המדים התלבשו עליי כמו כפפה ליד. חיכיתי לזה כל היום. כל רגע הסתכלתי על השעון כדי לבדוק מתי תגיע השעה שש שבה מתחילה המשמרת. אנחנו שומרים על שבעה יישובים באזור פתח־תקווה, ובהם רינתיה, כפר־סירקין וקיבוץ עינת. פתאום קיבלנו הודעה לנסוע למושב כפר־הס, לבדוק שני חשודים שדיווחו עליהם. ירדתי מהניידת, הלב שלי דפק, לקחתי נשימה והייתי בפוקוס. ברוך השם הכול היה בסדר. אלה היו סתם נערים שישבו מאחורי הגדר. בחצות החזרתי את הציוד ויום למחרת כבר חתמתי על שתי משמרות בשבוע הבא".
יש לך חששות?
לא, אני בן אדם מוזר, אין לי פחד. כשזה משהו שאת רוצה מהבטן את לא יכולה לעצור".
"אוהבת את האקשן"
ליאן כהן (23), מעצבת אירועים, רווקה, תושבת מושב עזריקם
כשהייתה נערה התנדבה ליאן כהן למג"ב. בצבא שירתה כפקידת מילואים, טיפלה בחיילים שיש להם פטור ושכנעה אותם להתנדב. "אהבתי את התפקיד שלי", היא אומרת. "גרמתי לבני 50-40 להתנדב".
איפה תפסה אותך השבת הארורה?
"בבית במושב עזריקם. כשהבנתי מה קורה מיד חשבתי שאם הייתי כיום מתנדבת במג"ב הייתי יוצאת לשטח".
מה גרם לך להחליט להתנדב?
"בהמשך אותה שבת פגשתי את עדי זערור, מפקד בסיס הפעלה באר־טוביה של מג"ב דרום, שהוא קרוב משפחה שלי. ראיתי אותו על מדים והחלטתי שאני רוצה לחזור להתנדב. אני אוהבת לתרום, אוהבת את המדים האלה, אוהבת את האקשן.
"המושב שלנו נמצא בין אשדוד לקריית־מלאכי. אני יודעת שהמחבלים תכננו להגיע לאזור שלנו, אבל אז הם נתקלו בחוגגים במסיבה ברעים וביצעו את הטבח. כאב לי שאני לא יכולה לצאת לעזור. כשכולם חששו לצאת מהבית, אני לא פחדתי לרגע. במוצ"ש התקשרתי לעדי וביקשתי שירשום אותי לקורס המתנדבים הבא".
במה שונה ההתנדבות כיום מזו של גיל 17?
"זה אחרת לגמרי. כשהייתי נערה יצאתי בלי נשק, עשיתי בעיקר סיורים נגד גנבים ברפתות. עכשיו אני מתנדבת במצב של מלחמה, זה מרגיש אמיתי יותר. במושב שלי יש כיתת כוננות, ומאז שסיימתי את הקורס של מג"ב אני חברה בכיתה, יוצאת למשמרות מחצות עד שלוש בלילה. זה יותר אחריות, את יותר ערנית, מתכוננת לכל תרחיש".
בקורס למדת גם לתפעל נשק.
"עבורי זה לא משהו מסובך כי בצבא עשיתי שמירות עם 16-M בש"ג. זה כמו לרכוב על אופניים, לא שוכחים".
אילו תגובות את מקבלת?
"אנחנו ארבעה ילדים בבית, שלוש בנות ובן, וההורים תמיד ידעו שאני אוהבת את הדברים האלה. אנשים אומרים לי 'מה את קשורה לזה? זה רק גברים', אבל אני אוהבת את האקשן, נהנית לתפוס שב"חים ולהיות מוקפצת לסיורים בלילה, זה יותר מעניין מלשבת במשרד.
"אנשים אומרים לי: 'מה את קשורה לזה? זה רק גברים', אבל אני נהנית לתפוס שב"חים ולהיות מוקפצת לסיורים בלילה"
"מבחינתי זו גם סגירת מעגל. בצבא רציתי להיות במשטרה הכחולה - יש אפשרות כזו, אבל החיים התגלגלו אחרת ויצא שעשיתי צבא רגיל.
"אחותי התקבלה לאחרונה לשב"ס ושתינו בעשייה. זו מלחמה שבה הכוח הנשי מוכיח את עצמו. כולן נרתמו. פרמדיקיות של מד"א, מתנדבות בזק"א, המדינה הבינה שגם נשים יכולות להגן על הגבולות".
גם את רוצה להתנדב?
10,000 לוחמים ולוחמות מתנדבים פועלים בימים אלה במג"ב ומקדישים לילות ארוכים מזמנם כדי לסייע לכוחות. לדברי סהר ביטון, דובר מג"ב, בקרבות בדרום ב־7 באוקטובר, לחמו המתנדבים כתף אל כתף לצד לוחמי צה"ל. מפרוץ המלחמה הצטרפו כ־3,000 מתנדבים ומתנדבות לשורות החיל, שפועלים בכ־550 כיתות כוננות ועוד בכ־60 יישובים צמודי גדר במרחב התפר.
מי יכולה להתנדב למג"ב? כל אישה שהיא בגיל 65-21, כולל נשים שלא שירתו בצבא מסיבות דתיות או אחרות. על כל מתנדב/ת להביא סיכום מידע רפואי מרופא משפחה, לעבור ריאיון, להציג תעודת שחרור מצה"ל או ממילואים (אם עברה את גיל 35).
ההליך כולל אישור קב"ט והכשרה של תשעה מפגשים. ההתנדבות היא לא בערים אלא רק במרחב הכפרי, ב־906 מושבים, קיבוצים ויישובים (כולל עוטף עזה) עם נשק, ציוד ועל מדים. המשמרות כוללות סיורים של ארבע עד שבע שעות. בימים כתיקונם רוב העשייה של המתנדבים היא בשמירה על החקלאים, הציוד והשדות שלהם ובסיורים ביישובים.
מי יכולה להתנדב לכיתת כוננות? לדברי אופיר בוסקילה, קצינת המתנדבים של מג"ב, ההתנדבות לכיתת כוננות כרוכה בדרגת מחויבות ואחריות גבוהה יותר מהתנדבות רגילה. "המתנדבת מקבלת נשק צמוד וציוד ל־24 שעות ביממה ואמורה לתת מענה לאירועים ביטחוניים בזמן אמת", מסבירה בוסקילה. "מדובר ביחידה של כ־12 איש ביישובים, שקופצים להגנה במצבי חירום ומהווים הגנה ראשונה לפני הגעת כוחות צבא".
דרישות התפקיד: גילאי 63-21, בעלת עבר צבאי (לפחות רובאי 03), שאחזה נשק במהלך שירותה הצבאי.
